אילת השחר

שבעה ילדים, בני תשע-וקצת עד עשר-מינוס-קצת, עזבו את בית השיטה עם הוריהם ועברו לאיילת-השחר, בין נובמר 1951 לדצמבר 1952. האחרונה היתה אראלה

השאר - מושיקו, לאה, רותי,מיכה, יוסף (יופסי) ויהודה, הגיעו - כמה קל להבין - לפני אראלה

באיילת השחר נוסף לכיתתנו (הקרויה "רביבים") גם דויד גת, שירד כיתה לשם כך

חמישה ילדים עזבו את איילת בפילוג, ועברו להגושרים, חודשים אחדים לאחר שבאנו. עזיבה זאת לא הקלה עלינו. שני איילתים נוספים עזבו כעבור שנה למרכז הארץ, ספיחים מאוחרים קצת לפילוג ולטראומה של מלחמת השיחרור באיילת

לא קלה, לא קלה היתה דרכנו

לעזוב קבוצת ילדים שגדלנו איתם, לעזוב מכורה, במלוא מובן המילה, מקום אהוב מאוד - זו היתה חווייה לא קלה

קושי על קושי היה המורה שלידיו נקלענו: משה ברק, צייר בוהמיין, שההוראה היתה לו רק אמצעי להשֹתכר מעט כדי לצייר, לשתות ולהשתכר הרבה. צעקות, סטירות ופחד היו מנת חלקנו. האמת היא שמשה היה גם צייר מחונן, והערצנו צד זה של דמותו. על קיר החדר ששימש כחדר אוכל בבית הכולל שלנו הוא צייר סצנה תנ"כית נוסח בצלאל. המודל לדמות הרועה היפה היתה רותי

המעבר מידיהן המסורות וליבן האוהב והרגיש של אלישבע, תמר, זהבה

ומהחן התקיף של שבו, היה קשה עד למאוד

לנו, הבנים, היה קושי נוסף: באיילת היה אז משטר אלימות קשה. הקטנים סבלו מאוד מנחת זרועם של הגדולים יותר. לא ניתן היה לחשוב אפילו על משחקי-דשא משותפים עם ילדים מכתות ו'-ז' (כתה מעלינו היתה חסרה. הכיתה מתחתינו היתה חסרה אף היא, אך היא הוקמה עבור הילדים הבאים מבית השיטה, שמספרם היה רב, יחסית)

בשנת 1958 עברה רותי, עם משפחתה, לדגניה. באותה שנה עזב יהודה, עם אימו, לתל אביב

במרוצת השנים התרגלנו. מטבע הדברים, פחתו הגעגועים. לאחדים מאיתנו נשארו קשרים הדוקים יותר עם בני הכיתה ובנותיה שבבית השיטה; קשריהם של האחרים נפרמו מהר יותר

ועם זאת,זקני העמק של שנות החמישים, הששים והשבעים למאה שעברה, היו מספרים אז בהתרגשות עמוקה על הגעתה של משלחת נכבדה של פליטי "מעיין" מאיילת-השחר, למסיבת הבר-מצוה של "מעיין" בבית השיטה. "כל החברה הגיעו! אתם יודעים מה זה?!" כך נשמע טבנקין לוחש לציזלינג, בעוד חיים גבתי מושך עשן במקטרתו ומהנהן בראשו

רובנו נכח גם בחתונה של חגי, ועדיין רווח בסניף הגלילי של "מעיין" הסיפור על החתן שעמד קבל-עם וְעֵדה ומיקרופון, וקרא את רשימת תורני החיסול באותה החתונה

כדאי לציין קשרי משפחה שנוצרו בין "ילדי" מעיין בביה"ש ובאיה"ש

רותי היא אלמנתו של שוקי, אחיו של מוטי. מוטי ז"ל היה גיסו של יצחק דויד

מושיקו הוא אחיו של אילן כהן, מחותנו של חגי

רוחלה, רעייתו של יוסף/יופסי היא בת-דודתו של חיים, וחיים הוא בן זוגה של ארלט, מחותנתו של חגי

יוסף/יופסי הוא אביה המאמץ של יובל. זאבי, אביה של יובל, נהרג טרם שנולדה. זאבי היה אחיה של אראלה

כעת: כולנו פנסיונרים. עושים בזה ובזה. סופרים נכדים ונכדות

מושיקו, בעל עיטור העוז, מרותק כעת למיטה. זאת, בשל מחלת ריאות, תולדת עישון כבד. נאחל לו אריכות ימים

יוסף חרמוני

מפיזמוני קבוצת "רביבים"

קבוצת "רביבים" ובהם חברינו מקבוצת "מעין" שעברו לאילת השחר

רותי קלבנסקי - ראשונה משמאל בשורה אחורית.

לאה חורין - ראשונה משמאל בשורת הכורעים

אראלה וולוורט - חמישית משמאל בשורת הכורעים

מיכה בהם - ראשון מימין בשורת הכורעים

יוסף חרמוני - שלישי משמאל בשורת היושבים

יהודה ון מר - שלישי מימין בשורת היושבים

דוד גת - שני משמאל בשורת היושבים

קבוצת "רביבים" מנתה אז 25 ילדים. (אחד חסר בתמונה)

שישה מילדי הכיתה היו ילדי חוץ: מ"עליית הנוער" וילדים שהוריהם חפצו להפקיד את ילדיהם בקיבוץ מסיבות שונות

אחת מהם, רינה (שלישית משמאל בשורה השנייה), התחתנה לימים עם אורי זמיר (שגם הוא בא עם משפחתו מבית השיטה), והידוע בכינויו בולצ'יק

את כיתה י"ב למדו החבריא בכיתה מקובצת של התנועה ("האיחוד"), בבית ברל

בסוף כתה י"ב התקבלנו לחברות בקיבוץ כשמנינו שבעה-עשר נערים ונערות. מתוכם גרים כיום באיילת תשעה, מהם שישה גימלאים ושלושה עודם עובדים

בין אלו הנמצאים באיילת, חמישה הם בני קבוצת "מעיין"

לאה ובעלה יענקלה (בן בית אלפא)

אראלה שבעלה דויד נפטר לפני כשנתיים

מיכה ואשתו פנינה. להם יש בנים ונכדים באיילת

מושיקו (שהתגרש מיעל)

יופסי ואשתו רוחלה, גרים כתושבים לאחר שעזבו לקרית שמונה, שם התגוררו עשרים שנה וחזרו לאיילת לפני שלוש שנים. יש להם בת ונכדים בקיבוץ

יהודה עזב ב-1957 לתל אביב, עם אמו

רותי עברה עם משפחתה לדגניה, ב1958. שם התחתנה עם שוקי, שנפטר לפני שנים אחדות

שלושה בני כיתה, כולם איילתים מקוריים, אינם עוד בחיים

חנן שטיינמן - (ראשון משמאל בשורה התחתונה), נהרג בתאונת דרכים והוא אז חבר בקיבוץ מלכיה

ארי קנטור (לא נראה בתמונה), נהרג במילואים, לפני כעשרים שנה

עמרם אופז (שלישי מימין בשורה האמצעית), נהרג בתאונה בדנמרק, לפני ארבעים שנה

בצוות שעבד איתנו ראוי לציין

שושנה לומס - (ראשונה מימין בשורה העליונה), מנהלת בית הספר, מחנכת שלנו (כתות ה'-ו'), דמות חינוכית נערצת באיילת

שושנה בנקו-קלמן - (רביעית מימין, בשורה העליונה), מיוצאות בית השיטה

שמואל קפלן - (שורה עליונה, חמישי משמאל), המחנך שלנו בכיתות ז'-ח'

מלכה פיק - (הרביעית משמאל בשורה האמצעית). מורה

מיכה יהודה, רותי (יושבת מימין מאחור) ואחרים מקבוצת "רביבים" בהופעה בחג הפורים

חזרה לראש העמוד

חזרה למעין 1952