חמוטל בארי - כרמי

ה'בתשרי תש"ג כ"ג בניסן תשנ"ב

16.9.1942 26.4.1992

חמוטל, בתם של רות ושבתאי בארי, נולדה בבית השיטה. בבית הספר הייתה בקבוצת "יחדיו". חמוטל הייתה מדריכה של קבוצת "אלומה. בסיום בית הספר התגייסה חמוטל לצבא – לנח"ל. היא הייתה מ"כית, מדריכה של טירוניות וסמלת סעד ב"שיבטה

אחרי שחרורה יצאה לשנה שלישית (שנת גיוס שלישית אחרי הצבא), הדריכה ב"נוער העובד" בחיפה, כעבור זמן עברה לריכוז ההדרכה של חטיבת בני הקיבוץ המאוחד. תמיד אהבה חמוטל לעבוד עם ילדים. עוד כתלמידת בית ספר עבדה בגן הילדים ובשובה מהצבא נדרשה להיות גננת. אחרי תקופה קצרה של עבודה בלול ושנה במשגב-עם, נכנסה כגננת לגן ד

נשלחה ללימודים למשך שנתיים ל"אורנים" ובתום הכשרתה קיבלה על עצמה את גן א'. חמוטל נקראה לעזור בהקמת הגן הראשון במרום-גולן

ב-1972 הכירה חמוטל בכפר-גלעדי את אסף, וכאשר הוא גוייס לשליחות בתנועת "יהודה הצעיר" בניו יורק, הצטרפה אליו. נישאו שם ושתי בנותיו של אסף מנישואיו הראשונים, טלי וחן גם כן הגיעו אליהם. בתם הבכורה מיכל, נולדה בניו-יורק. חמוטל הייתה עקרבת-בית מאושרת

בתום הגיוס החליטה לשוב לבית-השיטה. כאן נולדו ארנון, דליה ומירב. חמוטל עבדה שוב כגננת, זמן קצר בשכבת הנעורים וכן בפעוטון. במשך שנתיים היתה רכזת חינוך. חסידה נמרצת של הלינה המשפחתית, התחילה כבר אז ללחום על הגשמת הרעיון

בשנות הארבעים לחייה חלתה חמוטל במחלה ממארת. חמש שנים התמודדה איתה בגבורה בשלביה השונים, בין ייסורים לתקווה. באותם הימים התחילה לצייר, אף למדה במכללת יזרעאל, וציוריה בין קדרות לאביב זוהר". רצתה להמשיך בחיי שיגרה, עבדה בפעוטון, ואחר ערכה את "שיטים", בו שאפה לתת ביטוי לכל הדעות ולכל החוגים

חמוטל דבקה בערכים שספגה בבית-הוריה, קשר עמוק למסורת ולמורשת היהודית

יחד עם זה הייתה פתוחה לשינויי הזמן והמקום. אהבה את ביתה הקיבוצי וכיבדה אותו

חמוטל בעלת דעות עצמאיות, מצפונית ומסורה, העניקה חום ואהבה

למחלתה לא יכלה

בת ארבעים ותשע שנים היתה במותה