כרמלה פייקין - אבישי

תודה מילדה מאומצת כרמלה פייקין – אבישי

ילדי־חוץ מגיעים: שרה גינדי, משה הראל ואנוכי. פנים נבוכים, תיק חבוט ביד, חוסר ביטחון משולב בסקרנות טבעית של בני־נוער. היד האמונה של מוסדות הקיבוץ מרגיעה ומכוונת. הינה המשפחה האומנת שלי שרה ויעקב ויינשטין המקבלת עוד בת למשפחה. והקשה מכול - הפגישה וההשתלבות עם בני הכיתה (״יחדיו, יחדיו, יחדיו מחפשים יחדיו את יחדיו״ ־ זוכרים?) העוברת בשלום... חברת־הילדים בה נקלטתי היתה מעורבת: בני־משק שנולדו בבית־השיטה וילדי־חוץ.

השילוב הזה היה מגוון ומעניין. רמת הלימודים היתה טובה ולא זכורים לי היום קשיים מיוחדים בהשתלבות עימם. המורים שחנכו אותנו היו קשובים ומעורבים ישירות בקליטתנו. הייתי רוצה לציין את תקוה שריג שלימדה אותי לאהוב ספרות ותנ״כ, אהבה שאותה אני נושאת ואיתה אחיה תמיד. את רינה ירחי שלימדה אותנו אנגלית, ואולי בזכותה השפה שגורה היטב בפי. מורה נוסף שעזר לי להתמצא במתימטיקה היה רפי מייזלס, ולמרות שזה לא היה המקצוע שבו גיליתי ״כישורים מיוחדים״, היה תמיד מעודד ומבין. לכל המורים שלימדו וחינכו אותנו במסירות אין קץ, נתונה היום תודתי.