משה (מושיקו) אלימלך

מושיקו היה תמיד ילד שהלך בדרכו שלו. לא תמיד היתה הדרך הזו סוגה בשושנים או בחיוכי הזולת. בלימודים לא הצטיין אך חוש אסטתי מפותח שהיה טמון בו בא לידי ביטוי בבגרותו המאוחרת

מושיקו היה בין הראשונים למעשי קונדס, בבית השיטה ובאיילת. כשהיתה אימו מטפלת שלנו, בגן ובכיתה א' (גן מעבר)-ב'-ג', לא קלה היתה דרכו

באיילת, בשעורי מלאכה, היה מושיקו הראשון לסיים את העבודות. חוש טכני, זריזות ידיים וחריצות איפיינו את עיסוקיו העמלניים

בצבא שירת מושיקו בגולני, אך נחטף מקורס מכי"ם לקבוצה הראשונה של "היחידה", סיירת מטכ"ל

בסיירת התגלו נתוני החתול שלו כחיוניים, והוא הצטיין בפעולות ומבצעים חשאיים רבים, שעד היום אין הוא מספר עליהם מילה וחצי מילה

למושיקו הוענקו שני צל"שים של הרמטכ"ל, ובעקבות כך הוענק לו גם עיטור העוז, עיטור שרק מעטים זכו בו בכל תולדות צה"ל

סיפור ידוע לכל בני הכיתה באיילת השחר: מושיקו זומן למיפגש מאה חיילים מצטיינים עם שר הביטחון (אז גם ראש הממשלה), כנהוג בכל יום-עצמאות. בן גוריון עבר עם הרמטכ"ל, צבי צור, ושאל כל חייל במה הצטיין

כשהגיע למושיקו הציג הרמטכ"ל את מושיקו בפני בן גוריון. בן גוריון שאל אותו: "נו, סמל אלימלך, מה אתה עשית

מושיקו ענה: "ששש!! סודי

בן גוריון טפח לו אל כתפו ואמר: "זה בסדר. זה אני אישרתי את הפעולה

לפני כעשרים שנה יצאה חבורה של איילתים לרחוץ בחמת גדר. בעודם משכשכים במים החלו משוחחים עם משכשך מבוגר מהם. זה היה רפול. דיברו, שאלו, נשאלו והשיבו. ואז שאל רפול מה שלום מושיקו. אמרו לו שבינתיים לא רע, אבל הוא מעשן יותר מדי וזה פוגע בו מאוד

רפול התרגש: "תגידו לו שיפסיק! ותדעו לכם, שמושיקו היה אחד החיילים הטובים ביותר בכל תולדות צה"ל! את זה אני אומר לכם באחריות

"עיטור המופת", נדיר הרבה יותר מצל"ש הרמטכ"ל, והעובדה שניתן עשור לאחר שמושיקו סיים את הסדיר, תעיד כי זו הבעת הערכה יוצאת דופן

ככתוב במסמך העיטור, הוא ניתן לאחר שהוחק חוק מיוחד, ב-1970, שעל פיו הוענקו עיטורי מופת למחוללי מעשי גבורה יוצאי דופן, בשנים עברו

"עיטור המופת" ניתן למושיקו עת מלאו למדינה 25 שנה, חצי יובל

העיטור הוענק למושיקו עבור שלוש פעולות שביצע. כל אחת מהן זיכתה את מושיקו בצל"ש

שלושת הצל"שים האלה נזכרים בספר הצל"שים של צה"ל, ללא תיאור המעשה, בשל הסודיות. מבצען, מושיקו, מתואר שם רק בראשי התיבות של שמו: א. מ. (=אלימלך משה)

לאחר הצבא עבד מושיקו במסגריה. אחר כך עבד בעבודות שונות, ופנה גם לקדרו.

מושיקו התחתן עם יעל, בת משמר העמק, ונולד להם מורן, היום בן שלושים ותשע. מורן נשוי למיכל, בת נהלל. מורן ויעל גרים בנהל

באמצע שנות התשעים החל מושיקו לקשט את איילת השחר בפסלי מתכת צבעוניים. עבודות גדולות מימדים ומרשימות מאוד. הקיבוץ מתנאה עדיין בעבודות האלה, המתנוססות במקומות שונים במשק

העישון הכבד שמושיקו התמכר אליו, מאז גיל שש-עשרה, נתן בו את אותותיו הקשים. כיום הוא שוכן ב"כליל החורש", הבית הסיעודי של איילת השחר. הוא מרותק למכשיר חמצן חלק גדול של היממה. מושיקו שומר על אופטימיות, מתמודד עם מצבו בגישה ריאליסטית, ושמח בַּמעט שהחיים מוסרים לידיו יום-ביומו. אושרו הוא בנו, מורן, "ילד" מוכשר מאוד, העובד כהנדסאי על דוברות קידוח גאז. מושיקו אהוב על כל הסגל ב"כליל החורש

מושיקו איננו נמנה על הרגשנים. כלומר, אינו מרבה להחצין רגשות. רק מורנצ'יק, מורן בנו, גורם לו להחשף בפנים רכות

עם זאת, כעת, כשהוא שוכן הבית הסיעודי, הצוות מאוהב בו. צניעות, התחשבות בצוות ובשוכני "כליל החורש" (הבית הסיעודי) הם המאפיינים את שהותו בבית הזה

מושיקו וחסן

סיפור אהבה מיוחד במינו היה בין מושיקו לחסן. חסן היה פועל בדואי מהכפר טובא שליד ראש-פינה

חסן עבד עשרות שנים באיילת השחר, וכונה "מחפרון

הטורייה והמכוש שבידיו, שבטשו ללא הרף באדמת המשק, הם שהיקנו לו את התואר המכובד הזה

חסן היה גבר גבה קומה ויפה תואר להרהיב. כשהיה עובר בקיבוץ היו הנשים מעפעפות ומתלחשות: "שחקן קולנוע. כמו עומר שריף". מספר ילדיו חצה את העשרת

מושיקו וחסן היו ידידי נפש. באיילת היה ידוע שמושיקו שורק לחסן מחדר האוכל, חסן מגיע והשניים יושבים לאכול בצוותא את ארוחת הבוקר

פעם חלם מושיקו חלום: ישנו מקום בסיני ובו מטמון זהב קבור בחול. היכן שהוא לחוף מפרץ אילת, כחמישים קילומטרים דרומית לאילת

מושיקו לקח מכונית מהקיבוץ, נסע לחסן, והשניים נסעו לסיני

"כאן!" אמר מושיקו. חסן המחפרון חפר וחפר וחפר. מושיקו לא יכול היה לסייע בידיו, כיון שהיה כבר מוחלש ריאות

המקוש והטורייה של חסן הגיעו כמעט לאוסטרליה דרך ליבת כדור הארץ. זהב לא נמצא

לאחר שעות אחדות ותלונה חריפה שהגישה ממשלת אוסטרליה לשלטונות סיני, אמר מושיקו:"חסן, כנראה טעיתי. יאללה, הביתה

השניים חזרו לגליל וחסן, עד יומו האחרון, היה אסיר תודה לחלום-השווא של מושיקו: "אם לא היה חולם - לא הייתי מגיע לסיני

חסן היה מכונת עישון כבדה. לא פחות ממושיקו. לפני כעשור חלה בסרטן הגרון

מושיקו היה בא לבקרו ללא הרף, וכשהחלו טיפולי ההקרנות בחיפה, היה הוא נהג הבריאות של חסן, פעמים רבות בחודש, חודשים לא מעטים

ההקרנות לא עזרו, הן רק האריכו מעט את חייו של חסן, שלא חדל מלעשן עד יומו האחרון

הידידות של מושיקו וחסן היתה מופת לאחווה אנושית המתעלמת ממחיצות של דתות ולאום

ומושיקו מעולם לא דיבר על כך

חזרה לראש העמוד

עבור ל"ואלה השמות"