Conversões no tempo de Esther

Pergunta: Houveram conversões no tempo de Esther?

Resposta: A Meguilá, no capítulo 8,17 diz o seguinte:

וּבְכׇל־מְדִינָ֨ה וּמְדִינָ֜ה וּבְכׇל־עִ֣יר וָעִ֗יר מְקוֹם֙ אֲשֶׁ֨ר דְּבַר־הַמֶּ֤לֶךְ וְדָתוֹ֙ מַגִּ֔יעַ שִׂמְחָ֤ה וְשָׂשׂוֹן֙ לַיְּהוּדִ֔ים מִשְׁתֶּ֖ה וְי֣וֹם ט֑וֹב וְרַבִּ֞ים מֵֽעַמֵּ֤י הָאָ֙רֶץ֙ מִֽתְיַהֲדִ֔ים כִּֽי־נָפַ֥ל פַּֽחַד־הַיְּהוּדִ֖ים עֲלֵיהֶֽם

Em português: "Também em toda a província, e em toda cidade, aonde chegava a ordem do rei ao seu decreto, havia entre os judeus alegria e gozo, banquetes e festas; e muitos, dentre os povos da terra, se fizeram judeus, pois o medo dos judeus tinha caído sobre eles"

A primeira leitura parece deixar a entender que muitos entre os povos que viviam sob as asas do império persa temendo a vingança dos judeus se converteram ao judaísmo.

Alguns poréns se somam ao pshat, complicando a compreensão do que realmente aconteceu, o primeiro é de que não temos tradição, lembranças ou escritos sobre as possíveis contribuições ou distúrbios eventualmente causados por massas de conversos deste período - ao contrário de outras épocas históricas bem documentadas, e o que esteve em jogo então - a exemplo do Cusari, o mais emblemático de todos por ser de atualidade e tema de argumentos de filosofia e definição da identidade judaica.

Em um passado mais remoto, tivemos os "guerei haaraiot" (conversos dos leões) entre os samaritanos trazidos por Sanheriv da Síria para povoar as terras dos expulsos das 10 tribos do norte, que, durante a construção do segundo templo fizeram problemas aos Judeus que retornavam com Ezra e Zerubabel - mas dos quais muitos se converteram pois eram regularmente atacados por leões (que eram comuns na região nesta época), daí o nome, e compreenderam que se tratava de um golpe espiritual vinculado a sua recusa em aceitar a presença dos judeus do exílio que retornavam a seus lares. A tradição relata que tais conversos não eram sinceros e se tornaram uma seita pouco apreciada, à origem dos samaritanos que rejeitam a lei oral.

Outros exemplos conhecidos e por tradição, alguns que se tornaram sábios cujos ensinamentos foram registrados Talmud, como Shmayá e Avtalión, Rabbi Meir, Reish lakish entre outros. O próprio Rabi Akivá, à origem do cánon judaico tal como o conhecemos (tanakh) era filho de conversos. Ainda podemos assinalar Onkelos sobrinho do imperador Tito que traduziu a Torá para o Aramaico, entre outros.

Nada se sabe destes da Pérsia por tradição, logo, estamos perplexos.

A palavra empregada pelo versículo é "mitiahadim" que significa literalmente como a tradução em português "fizeram-se judeus". Esta tradução parece melhor que a original. Expliquemos isso:

Rashi sobre o versículo explica: מתיהדים – מתגיירים. "se converteram". Rashi em sua metodologia sempre leva em consideração o targum, de onkelos ou yonathan ben uziel e o aplica, como se lê em um e outro:

ובכל מדינתא ומדינתא ובכל קריתא וקריתא אתרא דפתגמוי דמלכא וגזירתיה מטיין חדותא ודיצא ליהודאי ומשקיא ויומא טבא, סגיאי מן עממיא דארעא מתגיירין מטול דנפל דחלתא דיהודאי עליהון.

וּבְכָל פִּילְכָא וּפִילְכָא וּבְכָל קִרְוָא וְקִרְוָא אֲתַר דִי פִּתְגָם מַלְכָּא וּגְזֵירַת דִינֵיהּ מְטֵי חֶדְוַת וּבְדִיחַת לִבָּא לִיהוּדָאִין וּמִשְׁתַּיָא וְיוֹמָא טָבָא וְסַגִיאִין מֵעַמָא דְאַרְעָא מִתְגַיְירִין אֲרוּם נְפַל פַּחְדָא דִיהוּדָאֵי עֲלַוֵיהוֹן

"Lehitgayer" também é a palavra empregada em hebraico moderno para falar de conversão. Além de Rashi, como era de se esperar, os "חכמי צרפת" sábios do norte da França medieval são meticulosos em preservar o termo do Targum.

Salta aos olhos o fato do Rashbam, Rabi Shim’on ben Meir, neto de Rashi, devendo portanto manter-se fiel à linha de pensamento de seu avô (materno) não parece mencionar ou atribuir ao versículo nenhuma relevância. O único que parece relevar é o medo que tinham as pessoas de Mordekhai.

כי נפל פחד מרדכי – לפי שהיה שר ושופטב עליהם ומשנה למלך ומתייראים ממנו.

É sabido que o Rashbam tinha contato com os khakhmei Mayence e Rabenu Guershom. Ele não contradirá seu avô, mas não hesita em apontar para horizontes pertinentes na compreensão da história em seus pontos mais amplos.

O Ralbag, Rabi levy ben Guershon, de Metz ao norte França, não vai contra o que se diz. Mas, estando em contato com os khakhamim da Espanha e tendo mudado para Avignon, sul da França parece trazer mais de uma possibilidade:

ורבים מעמי הארץ מתיהדים – רוצה לומר שהיו מראים עצמם שהם יהודים או ירצה בזה שהם מתגיירים ושבים לדת היהודים

Podem de acordo com ele que talvez se tratasse de conversões, mas talvez se fingissem de judeus apenas

מתיהדים – אולי היו כבר נמולים מילדותם, ואם לא, נמולו עתה מפחדם

Por outro lado, entre os midrashim antigos, a leitura passa por canais diferentes:

O Yalkut shimoni, ao comentar o fato de que mordekhai sai vestido como príncipe e com um talit, e cuida de distribuir vestimentas para todos, citando o talmud, maskhet shabath 12, à saída do Egito, que não mude o homem os costumes de sua família ao ensiná-los a seus filhos, que ensine a todos os filhos da mesma maneira, pois yossef, devida à preferência por ele demonstrada por seu pai terminou no Egito e aí começou o exílio:

ומרדכי יצא מלפני המלך. אמר רבי בנימין בר יפת אמר ר' אלעזר כתיב לכלם נתן לאיש חליפות שמלות, אפשר דבר שנצטער אותו צדיק בו יכשל בו, דאמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב לעולם אל ישנה אדם את בנו ממנהג שאר בנים שבשביל משקלשני סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים, עבד ביה איהו מלתא בבנימין כי היכי דקני ביה אחיו, אלא רמז לו שעתיד לצאת ממנו בן שיוצא בחמשה לבושים של מלכות ומנו מרדכי שנאמר ומרדכי יצא וגו':

O midrash acrescenta os detalhes das vestimentas de Mordekhai para informar-nos de que tornou-se rei - com a mesma linguagem que nos informa como Yossef tornou-se rei, e que cuidou em que todos os tsadikim também recebessem vestimentas de realeza - para que não ocorresse a mesma inadvertência que no tempo de Yaakov, que premiou seu filho Yossef e não se causasse novo exílio.

O talmud ou o midrash jamais compara aleatoriamente dois eventos à priori desconectados entre si, como a saída do Egito e a perseguição dos judeus na Pérsia, ou talvez aquele que deveria ter sido o momento da saída dos judeus da Pérsia.

E o que mais tem de semelhante com o Egito a saída da Pérsia? Duas coisas:

1. Amalek veio de encontro com os judeus,

2. Do Egito, seguiram os Erev Rav aos judeus, multidões de pessoas de identidade indefinida seguiram os judeus em sua saída - (êxodo 12,38) וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר מקנה כבד מאד

À luz desta relação intrínseca compreenderemos melhor o que diz o grande Ibn Ezra:

מתיהדים – מלה זרה. ויאמר ר׳ יונה המדקדק: כי מזאת המלה נלמד כי מלת תורמין נכונה, כי יו״ד יהודה איננה עיקר. והנה שב במלת מתיהדים שורש, גם הוסיף ואמר: מדיח ומליח הנו כמו את מוצאך ואת מובאך (שמואל ב ג׳:כ״ה) כי היה ראוי להיותו מבואך, רק בא על דרך חבריו. ולא אמר כלום כי וי״ו מובאך אם נוסף איננו תמה, כי אותיות אהו״י נמצאו נוספים בין בראש המלה ובין באמצע ובין בסוף, גם יעדרו. ואין כן מ״ם מליח. ותשובה על מלת תורמין מה שאמרו רבותינו ז״ל לשון מקרא לחוד ולשון תלמוד לחוד. ויתכן היות מתיהדים שיתיחסו על שבט יהודה, והנה יהיה בדקדוק יפה.

Ele explica a gramática da palavra e que sua origem não parece estar no judaísmo, mas de tratar-se da hebraização de um conceito extrangeiro. Conclusão: o que nós lemos como “conversão” não significava conversão no sentido de hoje, pois o “י” não faz parte do radical, de acordo com a gramática que aprendeu de Rabi Yoná, “o gramático”. E conclui, provavelmente é que se referiram à tribo de Yehudá. E conclui:

מתיהדים – שבים לתורת יהודה. או מתיחשים אל יהודה, אולי ינצלו בתוך חדש שנים העשר

Fazendo-se passar por judeus e voltando à torá de Yehudá, talvez assim seriam salvos no 12º mês.

Ora, quem tinha medo dos judeus? Em princípio apenas aqueles que lhes queriam mal. Pelo visto eram Amalekitas, agora presos entre a parede e o fio da espada pois se fossem oriundos de outras nações não teriam o que temer - veja o comentário do gigante, Rabi Yossef Ibn Ihia, da Itália, grande comentarista do século XVI, cujos livros foram meticulosamente queimados na inquisição.

ורבים מעמי הארץ וגו׳ – אחשוב כי המתיהדים האלה היו מזרע עמלק ולכן היו מתפחדים מפני גזרת מרדכי. שאם היו משאר עמי הארץ מה להם לפחוד ממרדכי אף כי היה גדול אם לא פשעו כנגדו. ומה שנאמר מחה תמחה את זכר עמלק גזירת שעה היתה. וזרעו לא נמנע מלבוא בקהל. ואולי כי לא נודע הדבר כי אם אחרי שנים רבות. ועשו גם המה בערמה כאשר עשו הגבעונים כדי להחיות את נפשם.

Por tanto eram provavelmente que fingiram ser judeus para não serem perseguidos e só posteriormente se soube que se fizeram passar por judeus, assim como os guiv'onim fizeram uma aliança de artimanhas com Yehosua, por interesse. Logo, não se trata de conversões verdadeiras, mas de falsas conversões, de gente da pior espécie.

Mas isto teria escapado à Rashi e aos Khakhmei tsarfat? Difícil conceber. Provavelmente não os compreendemos bem pois os lemos com a ótica de hoje, e seu lacônico “mitgayerim” vem repleto de não ditos que nos escaparam.

Uma luz nos vem do Lekah tov, rabi Tuviá ben Eliezer, que baseado em textos antigos como o mekhilta, e o Sifré explica que estes são como os Erev rav do Egito e que foram profetizados em Zekhariá.

ורבים מעם הארץ מתיהדים – כדרך שנאמר במצרים, וגם ערב עלה אתם (שמות י״ב:ל״ח), ולעתיד לבא כתיב אשר יחזיקו עשרה אנשים (זכריה ח׳:כ״ג):

…. e do Rav Itshak shmuel Rigio da Itália, que descreve estes poucos versos como uma grande guerra generalizada, na qual os judeus tiveram que levantar a espada contra aqueles que complotaram para eliminá-los, muitos deles caíram nesta guerra, mas em um ou dois dias o ânimo dos adversários despencou e os judeus os superaram.

ובדרך הזה נהיתה מלחמה קשה בכל המדינות ביום י״ג אדר, ואין ספק כי נפלו גם מן היהודים חללים הרבה ביום ההוא בעודם עומדים על נפשם, כי היתה חרב איש ברעהו, וכזה וכזה תאכל החרב. אך הכתוב העיד כי לבסוף שלטו היהודים בשונאיהם ואיש לא עמד בפניהם. גם לא הוצרכו להקהל אף ביום שלאחריו, כי רפתה רוח האויב ושבתה המלחמה ביום אחד, לכן בערב נחו מאויביהם וביום י״ד עשו משתה ושמחה.

E este foi o medo que os fez esconderem-se ou fazerem-se passar por judeus. Por isto se trata claramente dos inimigos de Israel, os Amalekitas, como indicado por Rabi Yhiá e foi evocado nos textos antigos como os Erev Rav, os mesmo egípcios que escravizaram os judeus e agora imploravam para sair com eles, os quais só nos trouxeram problemas durante todo o trajeto no deserto. Agora este mesmos persas, não eram persas como vimos, pois não seria possível que o rei A’hashverosh permitisse tal coisa logo eram certamente amalekitas que os preseguiam a cada geração, logo o Ralbag:

ביום אשר שברו אויבי היהודים – רוצה לומר שכבר קוו אויבי היהודים לשלוט בהם ביום הזה במה שנתן להם רשות להרגם ולא נתן רשות ליהודים להנקם מהם והנה היה הענין בהפך רוצה לומר שכבר ישלטו היהודים המה בשונאיהם וזה כי ליהודים נתן רשות להקהל לא לאויבי היהודים ומזה הצד היה ליהודים שולטנות על אויביהם והוא מבואר שאויביהם לא היו כל העמים אשר הם בהם כי לא יתכן שיתן להם אחשורוש רשות להשחית כל עמו ולזה הוא מבואר שלא נתיישר זה אלא כנגד העמלקים כי הם היו צוררי היהודים מקדם ומדור דור.

O Malbim especifica como não quiseram os prefeitos assumir nenhum lado nas escaramuças entre os dois lados:

וכל שרי המדינות – שהם ידעו מן הספרים החתומים, והם לא פחדו מן היהודים כלל כי ידעו שגם הם נתונים ליהרג ויכולים לשלוח יד בם מצד הפקודה הראשונה, היו יכולים לעמוד לעזרת צוררי היהודים ולאחוז הספרים הראשונים, או עכ״פ לעמוד מנגד ולא לעזור לשום אחד מן הכתות, אבל הם לא כן עשו רק היו מנשאים את היהודים לעזרם נגד צורריהם והעלימו האגרות הראשונות, וזה לא היה מפחד היהודים, רק כי נפל פחד מרדכי עליהם – ויראו שמרדכי ינקום בם.

Ouvi do rav Cherki que não se trata de conversões ao judaísmo, mas de um retorno a uma fé sem avodá zará: o começo do Zoroastrismo coincide com esta época.

Uma coisa é segura: os khakhamim afirmam que uma parte de Amalek está na Europa e outra na Pérsia até hoje. Tratado de Meguilá do Talmud - que usa o nome Guermamia (como alemanha) assim o afirmou o Gaon de Vilna.

אמר יעקב לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם אל תתן לעשיו הרשע תאות לבו. זממו אל תפק – זו גרממיא של אדום שאלמלי הן יוצאין מחריבין כל העולם כולו

Guermamia é identificada também como kermania, região do Irã, deixando a entender que Amalek vem de dois polos - Rav Dov Bigon

רק לפני דור קמו ביבשת אירופה הנאצים, ימח שמם וזכרם, והמשיכו את דרכו ורוחו של עמלק מזרעו של עשו הרשע ]...[ בימינו אנו עדים לרוח הרעה של עמלק בפרס. באותה ארץ שהמן הרשע מזרעו של עמלק רצה להשמיד ולהרוג את כל היהודים קם צורר יהודים חדש-ישן ומצהיר אותן הצהרות. גם בארץ חיינו קמים הערבים ופועלים לעכב את תחייתנו, בשאיפתם להרים מדינה ערבית בלב לבה של ארצנו, כשכל מטרתם 129 להשמיד את מדינתנו

Para bom entendedor, meia palavra basta.