שאלות ממוקדות על מושגים מרכזיים בזירות הלימוד השונות

1.הסבר את הקשר בין חופש ביטוי לבין פלורליזם.

חופש ביטוי מאפשר פלורליזם (וזה גם יכול להיות ערך בפני עצמו וגם גורם שמייצב חברה דמוקרטית). החופש להביע דעות מאפשר הבעה של מגוון דעות, כולל מרגיזות וקיצוניות וזה מאפשר פלורליזם, הצגת הרבה דעות וקיומן של מגוון קבוצות בעלי נקודות מבט שונות באותה החברה. מאחר והתקשורת היא המקום בו מושמעת "דעת הקהל" ובו הציבור שומע את מגוון הדעות (ולעיתים משמיע אותן), יש חשיבות לכך שהתקשורת תהיה חופשית, תבטא חופש ביטוי ותבטא פלורליזם. כדי לקיים חברה דמוקרטית חייבים תקשורת שתספק מידע אמין וחופשי ומרובה נקודות מבט (תוצר של חופש ביטוי ופלורליזם).

2.       מה החשיבות של "שוק חופשי של דעות" (שוק דעות פתוח) לחיים במדינה דמוקרטית?

אחד העקרונות הדמוקרטיים הוא שבסוגיות פוליטיות וערכיות, לאיש אין ידיעה על ה"אמת" ולכן כדאי לאפשר שוק חופשי של דעות = לאפשר להביע את מגוון הדעות כדי לאפשר לכלל הדעות להישמע ובכך לנסות לשכנע את האזרחים בצדקה מתוך האמונה שדעת הרוב תהיה הדעה היותר נכונה או היותר מתאימה לציבור ובכל מקרה, היא תקבל לגיטימציה מעצם היותה דעה בה הרוב תומך. מכאן החשיבות של תקשורת פתוחה, שתדאג לוודא שהיא פתוחה למגוון של עמדות ודעות, תאפשר גישה של רבים להביע דעה ותוודא שהיא מציגה את המידע באופן חופשי למגוון האזרחים.

3.       הסבירו את המושג "תקשורת כרשות רביעית". מה חשיבותה של התקשורת כרשות רביעית לחברה דמוקרטית? מה הגורמים שמאיימים על פעילות התקשורת כרשות רביעית?

תקשורת כרשות רביעית, לצד שלוש הרשויות שפועלות במדינה דמוקרטית (מבצעת, מחוקקת, שופטת). התקשורת כרשות רביעית מפקחת על פעולות הרשויות האחרות. היא אמורה לחקור (עיתונות חוקרת), לחפש מידע שהרשויות לא תמיד מעוניינות לפרסם, לעבד את המידע ולפרסם אותו. גם ללא התחקירים, עצם קיומה של תקשורת חזקה ועצמאית יכול להגביל פעילויות הרשויות האחרות שחוששות מהתקשורת. הגורמים שמפריעים לתקשורת בפעילותה כרשות רביעית: יחסי הון-תקשורת – השפעה של בעלי התקשורת או בעלי ההון בחברה שמפעילים לחצים על התקשורת לפעול לפי אינטרסים מסחריים ולאו דווקא חברתיים. יחסי שלטון-תקשורת – לחצים שמפעילים פוליטיקאים, ששולטים ברגולציה, על התקשורת לפעול לפי האינטרסים שלהם ולא לפי אינטרסים תקשורתיים. תקשורת חלשה כלכלית או לא עצמאית או תלויה בגורמים חיצוניים (למשל עיתונאים לא מקצועיים, בלי סמכות חברתית ועוד). – תקשורת כזו תפחד מגורמים אחרים ותמנע מפעילות כרשות רביעית,.

4. מהם קשרי "הון-שלטון-עיתון"? כיצד פוגעים בחיים הדמוקרטיים?

יחסי גומלין בין בעלי הון לבין אנשים מהשלטון לבין אנשי תקשורת. כל צד מבקש להעצים את כוחו: הפוליטיקאים רוצים להעצים כוחם הפוליטי תוך שימוש בתקשורת (ובהון), בעלי ההון רוצים להעצים את הונם (בעזרת פוליטיקאים והתקשורת) והתקשורת רוצה לעשות עבודתה.

יחסים אלו של "תן וקח" עלולים להשפיע לרעה על הדמוקרטיה. התקשורת שתלויה הן בבעלי ההון (כבעלי התקשורת או כמפרסמים) והן בפוליטיקאים (כמעצבי החוקים והתקנות במסגרתן פועלת התקשורת) עלולה לפעול פחות משיקולים מקצועיים (עיתונאיים) ויותר משיקולים זרים של בעלי ההון או בעלי השלטון. מכאן שהתקשורת תתפקד פחות טוב כ"רשות רביעית" ותשרת פחות את טובת האזרחים ויותר את טובתם של בעלי ההון והפוליטיקאים.

5.       הסבירו ההבדלים בין תקשורת מסחרית לבין תקשורת ציבורית. מה היתרונות והחסרונות של כל מודל?

המסחרית פועלת עם הגיון כלכלי כשהיא ממומנת מפרסומות. הציבורית פועלת עם הגיון ציבורי כשהיא ממומנת על ידי הציבור. היתרונות של התקשורת המסחרית היא היכולת להשיג הרבה כסף ובכך תכניות טובות יותר. היא גם אמורה להיות יותר קשובה לרחשי הציבור ולטעמי הקהל ולא תציג תכנים מנותקים מהאזרחים כיוון שאז תאבד רייטינג. החיסרון שלה הוא שהיא תלויה בבעלי הון ויכולה לפעול משיקוליהם. היתרון המרכזי של תקשורת ציבורית: יכולה לפעול במנותק משיקולים מסחריים ולכן להפיק תכנים יותר איכותיים ולקחת סיכונים או לייצג תכניות שפונות לקבוצות מיעוט או קבוצות חלשות אליהן התקשורת המסחרית לא תפנה כיוון שהן לא כוח קנייה שמצדיק יצירת תכנים. החיסרון הוא התלות בפוליטיקאים (שממנים את עובדיה הבכירים ושמממנים אותה).

6.       מהי בעלות צולבת על אמצעי תקשורת?

בעלות על מספר כלי תקשורת. הציבור חושב שהוא מקבל מידע מגוון מכמה אמצעי תקשורת, אבל בפועל הכל מגיע מאותו המקור בעל אותם אינטרסים. יש בכך סכנה שאזרחים יחשבו שהם צורכים מידע ממספר מקורות, אבל בפועל כל המידע מגיע מאותו המקור עם אותם האינטרסים ואותן הטיות. יש גם סכנה בבעלות צולבת על אמצעי תקשורת + עסקים אחרים, שהסיקור התקשורתי יהיה מוטה לטובת העסקים של בעל ההון ופחות לטובת הציבור.

[יש גם בעלות צולבת על אמצעי תקשורת ועל עסקים אחרים ואז יש חשש שאמצעי התקשורת ישרת את העסקים האחרים של בעל ההון ולא את האינטרסים של הציבור. ראו למשל פרסומים ב"עין השביעית" כיצד ערוץ 12 לא מסקר את נפילתו הכלכלית של יצחק תשובה, שהוא מבעלי הערוץ]

7.       מהם חדשות כזב (פייק ניוז) ופוסט-אמת? מה הסכנות שלהם לחברה דמוקרטית?

חדשות כזב = שקרים שמוצגים בצורה של ידיעות חדשותיות (או ידיעות חדשותיות שהן למעשה שקר). יש סכנות מרובות: (1) – אנחנו, הקהל תופשים את החדשות כמערכת שמציגה לנו את תמונת העולם סביבנו ועל סמך זה אנחנו מקבלים החלטות. מה יקרה כשנקבל החלטות על סמך מידע שקרי? (2) אם נגלה שחלק מהידיעות הן שקרים, ירד האמון של הקהל בכלל שידורי החדשות ובכך התקשורת תאבד יכולת למלא התפקידים שלה בחיים הדמוקרטיים.

פוסט-אמת – מצב שבו הדיון הציבורי אינו על עובדות, אלא יותר על רגשות. אין חשיבות על מה התרחש באמת, אלא מי יותר פופולארי (קיבל יותר קולות, לייקים, ציוצים וכן הלאה). זה מצב קשה במדינה דמוקרטית מפני שלא ניתן לקיים דיון ציבורי רציוני שמתבסס על עובדות החיים.

1.  מה הקשר בין תקשורת לבין מרחב ציבורי?

התקשורת היא המרחב הציבורי – המקום בו אמור להתנהל הדיון הציבורי. המקום בו ציבור האזרחים דן בנושאים שעומדים על סדר היום של החברה. המקום בו נשמעות הדעות השונות (באופן אידיאלי) בצורה חופשית ושוויונית. השאלות שצריך לשאול: עד כמה התקשורת מתפקדת כמרחב ציבורי טוב? עד כמה המרחב הציבורי שבתקשורת משרת אינטרסים ציבוריים ועד כמה הוא משרת אינטרסים של בעלי הון או פוליטיקאים או אנשים אחרים.

2. הסבירו את מרכיבי התהליך התקשורתי: מוען, ערוץ, מסר, נמען, רעש, השפעה, משוב. בחרו טקסט תקשורתי ו"פרקו" אותו לפי מרכיבי המודל.

3.   הסבירו את המודל התרבותי-סמיוטי. השוו את יחסו למוען ולנמען למודל לאסוול.

המודל התרבותי-סמיוטי טוען כי בין המוען לבין הנמען מתקיים משא ומתן על משמעויות המסר. המוען הפיץ מסר, אבל הנמען צריך לפענח אותו. טענתו של פיסק לפי המודל התרבותי סמיוטי היא כי אנשים מרקעים שונים יוכלו לפענח בצורה שונה את המסר. מאפיינים כמו רקע כלכלי, מעמדי או אידיאולוגי יעצבו את האופן בו האזרחים יפענחו את המסרים. כך, למרות שהמוען ביקש להעביר מסר מסוים, אפשר יהיה לפענחו בצורה שונה.

לאסוול, לעומתו, ציין את המודל הקווי בו המוען משגר מסר והוא מגיע לנמען, שהוא פסיבי וקולט את המסר, אבל לא פעיל בפענוח שלו.

4.   מהם תפקידי התקשורת? 

ציינו את התפקידים והסבירו אותם. בחרו טקסט תקשורתי עדכני והסבירו לגביו: 

אילו תפקידים של התקשורת באים בו לידי ביטוי (הדגימו בדיוק כיצד).

1.       הסבירו מהי גלובליזציה – הסבירו 2 יתרונות ו-2 חסרונות של תהליך הגלובליזציה.

תהליך של מעבר חופשי וקל יחסית של אנשים, סחורות ורעיונות בין מדינות שונות. תהליך שקיבל תאוצה עם הוזלת הטיסות, התקשורת הבינלאומית והתרבות הדיגיטלית. יתרונות: עולם נגיש וחופשי יותר, נגישות לדעות, אנשים, עמדות ממקומות רחוקים ושונים ממני. עושר תרבותי. קושי של מדינה לשקר ולהסתיר. חסרונות: חשש לאבדן תרבויות מקומיות של קהילות חלשות יחסית והשתלטות של תרבויות עשירות וחזקות יותר. מעבר חופשי של הון ושל אנשים גם גורם למעבר של יותר משניהם למדינות חזקות על פני החלשות. הפצה קלה יותר של מגפות...

2.       הסבירו מהי גלוקליזציה

שילוב בין גלובליזציה לבין לוקליזציה – אימוץ חלק מהגלובלי תוך שימוש בחלק מהלוקאלי. למשל, לקיחת פורמט גלובלי של תכנית מציאות (מאסטר שף) ושימוש בתכנים מקומיים (מטבח ישראלי, פלסטיני וכו). 

י

3.       מהי "אמריקניזציה"?

השתלטות תרבותית-כלכלית-מסחרית של ארה"ב על תרבויות אחרות. החשש שהתרבות החזקה האמריקאית תיקח חלק מרכזי בעיצוב ובשינוי תרבויות אחרות, למשל על ידי ייצוא תכנים תקשורתיים (טלוויזיה, קולנוע, מוסיקה) שהם זולים יותר למדינות חלשות לצרוך מאשר ליצור תכנים מקומיים מקוריים. הביטוי נאמר בדרך כלל בצורה שלילית כיוון שיש חשיבות רבה לייצר של תרבות מקומית וגיבוש זהות מקומית (לאומית או קהילתית) ואילו הצפה של תכני תקשורת ותרבות אמריקאים, שהם זולים יותר ונוחים יותר להפצה, פוגעת בתהליכי ייצור תרבות ותקשורת מקומיים ובכך נפגעת התרבות המקומית.

4.       בעידן של רשתות חברתיות ושל תקשורת דיגיטלית-גלובלית – היכן לדעתך נמצא מוקד הכוח: אצל ה"משתמש הפשוט" או אצל התאגידים הגדולים והגופים הפוליטיים?

מצד אחד, המשתמש הפשוט הוא אדון לעצמו: יכול לעצב לו רשת חברתית כרצונו, יכול לצרוך תקשורת באופן בו ירצה בזמן שבו ירצה וכן הלאה. מכאן שהוא החזק יותר, כבר לא תלויים במס' ערוצים מצומצם בטלוויזיה, עכשיו חשופים למגוון תכנים אינסופי מכל העולם וכן היכולת לתקשורת א-סינכרונית. מצד שני, התאגידים שולטים בפורמטים יכולים לקדם תכנים מסוימים על פני אחרים בלי שאדע, הם יודעים הרבה על האזרח והוא יודע עליהם (על דרכי פעולתם) מעט מאוד ובכך הם יכולים להשפיע על התכנים אותם הוא צורך בלי שאפילו ידע.

5.       הסבירו מהו דטרמיניזם טכנולוגי והקשר שלו לתקשורת

דטרמיניזם טכנולוגי – הטכנולוגיה היא הקובעת את שאר השדות החברתיים. בהקשר שלנו: הטכנולוגיה בה מתקשרת החברה היא הגורם המרכזי שמעצב את החברה. חברה שמתקשרת בעיקר במדיום של דפוס תהיה שונה (מבחינה חברתית, כלכלית, פוליטית וכו') מחברה שמתקשרת בעיקר במדיום אלקטרוני כמו טלוויזיה ורדיו. לדוגמה, חברה מבוססת דפוס היא יותר מקוטעת ומופרדת (שכבות גיל שונות, רמות השכלה שונות, לאומים דוברי שפות שונות וכן הלאה) לעומת חברה שמבוססת טלוויזיה, בה ילדים ומבוגרים, דוברי עברית ערבית או אנגלית, משכילים ופחות משכילים – כולם יכולים להבין ולצפות באותם התכנים. זה מוריד את הגבולות בין הקבוצות (ומכאן עליית מושגים כמו "כפר גלובלי" ו"אבדן הילדות")

1.       מהו "ערך חדשותי" ומהם הקריטריונים לקביעתו?

לכל אירוע העורכים והעיתונאים צריכים לקבוע "ערך חדשותי", כלומר, עד כמה הוא חדשותי ויש לכלול אותו בחדשות. ערך חדשותי גבוה יוביל להכנסה לחדשות ובמקום גבוה וערך חדשותי נמוך יובל להדרה מהחדשות או מיקום שולי. הערך החדשותי נקבע לפי 6 קריטריונים:

1.       חשיבות האירוע

2.       רלוונטיות לקהל היעד

3.       ייחודיות האירוע, היותו חד-פעמי או נדיר

4.       אישיות מפורסמת

5.       עניין אנושי

6.       עדכניות המידע.

חשוב לומר כי אין תשובה אחת נכונה ועיתונאים שונים יכולים לקבוע ערך חדשותי שונה לאותו האירוע.

2.       הסבירו את גישת סדר היום. ערכו השוואה בין שני כלי תקשורת שונים לגבי סדר היום שהם מציגים (עדיף לבחור כלי תקשורת שונים מאוד: חרדי-חילוני; ימני-שמאלני; מקומי-לאומי וכו)

התקשורת מעצבת את סדר היום לחברה: קובעת מהם הנושאים החשובים לחברה בהם יש לדון. סדר היום מעוצב על ידי יחסי גומלין בין שלושה סדרי יום: סדר יום תקשורתי (של אמצעי התקשורת), סדר יום פוליטי (על ידי האליטות: פוליטית, כלכלית) וסדר יום ציבורי. שלושתם מנהלים קשרי גומלין (הדדיים) ביניהם ומנסים להשפיע זה על זה כדי לעצב את סדר היום של החברה. כל אחד מבקש שסדר היום יתאים לאינטרסים שלו.

3.       הסבירו מהי הבנייה חברתית של המציאות. מה החשיבות של התקשורת בתהליך הבניית המציאות? הדגימו תהליך זה בסיקור חדשותי עדכני.

המציאות – בעיקר הרחוקה והמורכבת לא נגישה לנו באופן אישי, אלא היא מתווכת על ידי התקשורת. התקשורת אינה מראה את המציאות, אלא מבנה אותה. באמצעות השילוב בין המרכיבים השונים (קול, תמונה, מילים, קריינות ועוד) התקשורת מציגה תמונה שאנחנו תופשים כמציאות. התקשורת היא המכשיר המרכזי שמתווך עבורנו את המציאות ולכן יש לה מקום מרכזי בהבניית המציאות. מכאן שצריך להבין את דרך פעולתה ואת השיקולים שמנחים אותה כדי להבין טוב יותר את אופן ההבנייה (למשל שיקולים כלכליים לכיוון מסוים, הטיות פוליטיות וכן הלאה). לינק

4.       מהי תיאוריית מרכז ופריפריה? כיצד מסוקרת הפריפריה לעומת המרכז ומדוע זה קורה? הדגימו

אין הכוונה למושגים גיאוגרפיים, אלא לסוציולוגיים. מרכז= המקום/הארגונים בהם יש כוח (פוליטי, כלכלי, תרבותי וכו') וככל שמתרחקים ממנו יש דרגות שונות של פריפריאליות עד לנקודה הרחוקה ביותר והיא הפריפריה הרחוקה. התקשורת נמצאת במרכז או שהיא בקשרים הדוקים עם גורמים מהמרכז (פוליטיקה, בעלי הון, בעלי מעמד) ומכאן שנקודת המבט שלה היא של המרכז. מכאן שהיא מסקרת את הפריפריה מנקודת מבט חיצונית לה. לדוגמה, לפי אלי אברהם, עיירות הפיתוח בישראל מסוקרות תוך הדגשת השליליות, אירועי אי-סדר, פלילי ועוד.

. 5       מהו מסגור? הדגימו כיצד הוא מתבצע בפועל (בתצלומים, בכותרות או באמצעים נוספים).

מסגור = אופן הצגת הסיפור. המסגור הוא האופן שבו התקשורת מציגה את הסיפור, את מושא הסיקור. היא "ממסגרת" את הסיפור כך שהיא מעצבת את נקודת המבט דרכה הנמענים יפענחו את המסרים. לדוגמה, אותו אירוע יכול להיות מסוקר כ"הפרת סדר" או כ"הפגנה" והמסגור השונה יכול להשפיע על אופן פענוח המסרים על ידי הנמענים. טכניקות ליצירת מסגור: לפעמים התקשורת מציגה "מסגרת על" לתכנים. לדוגמה, יש הרבה דיווחים וידיעות על הקורונה, אבל אפשר להציע כמה "מסגרות על" לנושא: מגיפה, מחלה, מגיפה עולמית, מגיפה סינית, מלחמה נגד אויב בלתי נראה, מצב חירום לאומי (שגורר הפעלת השב"כ, גיוס המוסד וכו' לעומת מצב חירום בריאותי שמדגיש יותר היערכות חרום של אנשי הרפואה), הפלגה על הטיטניק (ואז צריך לתת את הכח לקברניט שיציל אותנו) ועוד. טכניקה שונה למסגור היא הצבת תמונה לצד הטקסט ושניהם מנהלים דיאלוג, תצלום מסוים יכול להציע מסגור לידיעה ולהיפך, טקסט יכול להציג מסגור לתצלום. כדאי לעומת ידיעות דומות בכלי תקשורת שונים. לדוגמה, תצלום בית המשפט שדן בהסכם הקואליציוני או בענייני נתניהו יכול לקבל מסגור שונה באתר הארץ ובאתר ערוץ 20.

6.       הסבירו מהן "חדשות קשות" ומהן "חדשות רכות". הציגו דוגמה אקטואלית מכל סוג.

חדשות קשות = החשוב, האקטואלי, יתפרסם בסמוך ככל האפשר לאירועים. חדשות רכות = המעניין, כתבות מגזין למשל או אירועים שאפשר לפרסם אותם בצורה מתוכננת ולאו דווקא בסמוך לאירועים.

7.       הסבירו ההבדלים בין תפישות שונות של המקצוע העיתונאי: עיתונאי "שומר סף" מול "עיתונאי כפרקליט".

שומר סף: שאיפה לאובייקטיביות, "צינור" להעברת מידע מהמציאות אל הציבור, לא מעורב, גוף שלישי (ראש הממשלה נפגש עם שר האוצר) ויוצר "רטוריקה של אובייקטיביות". פרקליט: לעיתונאים אסור להיות אובייקטיביים או נייטרליים כיוון שאז הם משרתים את החזקים. תפקיד העיתונאי הוא לייצג את הקבוצות החלשות בחברה, אלו שקולם פחות נשמע. לכן עיתונאים כאלו חושפים את עמדותיהם ורואים עצמם כמובילי שינוי חברתי.

8.       מהם חדשות כזב (פייק ניוז) ופוסט-אמת? מה הסכנות שלהם לחברה דמוקרטית?

חדשות כזב = שקרים שמוצגים בצורה של ידיעות חדשותיות (או ידיעות חדשותיות שהן למעשה שקר). יש סכנות מרובות: (1) – אנחנו, הקהל תופשים את החדשות כמערכת שמציגה לנו את תמונת העולם סביבנו ועל סמך זה אנחנו מקבלים החלטות. מה יקרה כשנקבל החלטות על סמך מידע שקרי? (2) אם נגלה שחלק מהידיעות הן שקרים, ירד האמון של הקהל בכלל שידורי החדשות ובכך התקשורת תאבד יכולת למלא התפקידים שלה בחיים הדמוקרטיים.

פוסט-אמת – מצב שבו הדיון הציבורי אינו על עובדות, אלא יותר על רגשות. אין חשיבות על מה התרחש באמת, אלא מי יותר פופולארי (קיבל יותר קולות, לייקים, ציוצים וכן הלאה). זה מצב קשה במדינה דמוקרטית מפני שלא ניתן לקיים דיון ציבורי רציוני שמתבסס על עובדות החיים.

9.       מהם הערכים העיתונאיים לפיהם צריכים לפעול עיתונאים? אילו שיקולים מפריעים לעיתונאים לעבוד בצורה "אידיאלית" לפי ערכים מקצועיים בלבד?

אובייקטיביות (יש יאמרו נייטרליות ויש יאמרו שקיפות) – אבחנה בין דעה לעובדה.

דיוק – לאמת כל מידע, להביא מידע אמין

איזון – הבאת כל נקודות המבט של המקרה, הצגת האירוע מנקודות מבט שונות ומתן אפשרות ראויה לשחקנים השונים להציג עמדתם.

מספר דברים מפריעים לעבודה העיתונאית: מעורבות מגורמים חיצוניים כמו פוליטיקאים שלוחצים לכיוון מסוים או בעלי הון שלוחצים לכיוון שלהם. הפרעות יכולות להגיע גם מעיתונאים לא מספיק מקצוענים או מהצורך של התקשורת לרצות בעלי הון או בעלי כוח אחרים

10.    מהי "עיתונות חוקרת"? מה הקשר בינה לבין התפישה של התקשורת כ"רשות רביעית"?

עיתונות שתפקידה הוא לחשוף מידע שהכוחות החזקים בחברה (פוליטיקה, כלכלה, ביטחון וכו') מעוניינים להסתיר מהציבור. לא רק ענייני שחיתות או פלילי, אלא תופעות או מידע שפחות נח לגופים/אנשים הללו. עיתונות מאוד יקרה, עבודה רבה שלא תמיד מובילה לפרסום, עבודה שעלולה לסכן את היחסים עם גורמים עוצמתיים בשדה הכלכלי והפוליטי. זו אולי הנקודה המובהקת ביותר של תפקוד התקשורת כ"רשות רביעית", כלומר, זו שלמען הציבור חושפת מידע שמעוניינים להסתיר, ומפיצה אותו.

11.   . מה דומה ומה שונה בין צילום עיתונות לבין צילום מגזיני?

שניהם צילומים ופועלים לפי כללי עבודה של צלמים ובשניהם משתמשים בעיתונות כדי להעביר מסרים. צילום עיתונאי מתמקד בהעברת הכאן ועכשיו וצריך להיות כמה שיותר צמוד לאירועים שהתרחשו. צילום מגזיני נעשה בדרך כלל בשיתוף פעולה עם המצולם ולכן הוא הרבה יותר מתוכנן, לרוב לוקחים אחד שהצליח מבין הרבה שנוסו. אפשר לפרסמו מתי שרוצים ולאו דווקא בצמוד לאירועים כמו בצילום חדשותי.

12.   . מהו צילום איקוני ומדוע הוא מקבל מעמד מרכזי בחברה?

צילום איקוני – צילום שקשור לאירוע היסטורי, בעל חשיבות רבה לאנשים רבים בחברה. הוא צילום ש"תופש" את האירוע, צילום שמתמצת את האירוע הגדול והחשוב. צילום הצנחנים מול הכותל לא רק מתעד את כיבוש האזור, אלא גם את הרגשות שהמעמד עורר בציבור, את הרגשות והעמדות כלפי הכותל, החיילים, המלחמה וכו'. צילומים איקוניים דרושים לכל חברה כדי ליצור מאגר של סמלים עבור החברה. סמלים אליהם נושאים עיניים.

13.   . הסבירו את המושגים קונוטציה ודנוצטיה וכיצד עורכי עיתונים יוצרים משמעויות באמצעות המושגים הללו. הדגימו על טקסט צילומי מאתר חדשות.

משתמשים בדנוטציה מסוימת כדי לעורר קונוטציות לכיוון מסוים כדי להעביר משמעויות. מקבלים הרבה פריימים ותצלומים, אבל בוחרים את התצלום שיעורר קונוטציות אליהן מכוון העורך. מבחינה דנוטטיבית יכולות התמונות להיות זהות (למשל ראש הממשלה נואם), אבל תמונה עם צל עליו תוביל לקונוטציות שליליות ופליליות ותאורה אחרת תוביל לקונוטציות חיוביות של מנהיגות ועוצמה.

.       הסבירו כיצד הסאטירה יוצרת הבנייה חברתית של המציאות. מה לדעתך ההשפעות של הבניית המציאות על ידי ז'אנר הסאטירה?

הסטירה מציגה לנו את המציאות בצורה מוגזמת ונלעגת. יחד עם זאת, יש רבים שמקבלים מידע על המציאות מתכניות סטירה (רבים מכירים את הדמויות הפוליטיות פחות מפועלן או מדבריהם ויותר מדמויותיהם בסטירה) ומכאן שנמענים רבים מקבלים תמונה על המציאות (=הבניית המציאות) מתכניות סטירה. במילים אחרות, תכניות סרטיה הן חלק מהתמהיל (יחד עם דרמה, חדשות ועוד) שיוצר אצלנו הבניית המציאות. יש לכך השלכות פוליטיות כיוון שאם יהיה מקום מרכזי לסטירה, המציאות שנחשוב היא יותר נלעגת ומוגזמת וזה: א. ירחיק אותנו מהמציאות עצמה. ב. יגביר אי-אמון וציניות כלפי הפוליטיקה וזה יכול להשפיע על קבלת החלטות במציאות ויחס לחברה.

2.       הסבירו את שלוש התיאוריות של ההומור: עליונות, אי-ההלימה, ההרפיה. הציגו דוגמאות לתיאוריות אלו מקטעי סאטירה אקטואליים.

תיאורית עליונות – אנשים אוהבים לצחוק מ וללעוג לאנשים אחרים ובכך להרגיש עליונות עליהם. אנחנו נהנים לצחוק על אחרים שמצויים במצב קשה משלנו או שנהנים להנמיך אחרים ולהציבם במקום נמוך מאיתנו.

תיאורית אי-ההלימה – יצירת הומור על ידי הפגשת שני שדות שלא קשורים זה לזה. הצבת דברים מתחומים שונים יחד באופן שיוצר הומור בכך שמדגיש את הפער, את אי-ההלימה שבין השדות.

תיאורית ההרפיה – תפקיד ההומור הוא לשחרר לחץ ולעזור בהרפייה במצבים קשים. ההומור מאפשר לגעת בנושאים שבדרך אחרת קשה היה להתבטא בהם.

3.       מחקרים מצאו כי אנשים רבים – בעיקר הצעירים – לומדים על הפוליטיקה באמצעות תוכניות סאטירה. מה לדעתך יכולות להיות ההשלכות של זה על החיים הפוליטיים בישראל?

מוביל לציניות ולאי-אמון מוגבר בשדה הפוליטי. אם כולם מושחתים ומטומטמים ונלעגים כמו בתכניות הסטירה, אז מה הטעם להצביע בבחירות? מה הטעם להשתלב בגורמים פוליטיים? מה הטעם להאמין להם? חשוב לזכור שבחיים דמוקרטיים האזרחים מעניקים לנציגיהם סמכות כדי לנהל את ענייני המדינה, אבל אם יש מוסכמה או שרבים סבורים כי הפוליטיקאים הם נלעגים (טפשים, מגוחכים, מושחתים) אז מאבדים אמון בניהול המדינה, בגורמי הסמכות. בנוסף, זה יכול להעמיק השסעים בחברה ואי-האמון ההדדי בין קבוצות שונות.

4.       תכניות כמו "ארץ נהדרת" – באיזו מידה, לדעתך, הן מבדרות את הציבור או מבקרות את הפוליטיקאים? הדגימו. נמקו.

תכניות הסטירה מבקשות להשתמש בהומור כדי להעביר ביקורת חברתית ופוליטית. אבל התכניות הללו הן גם חלק מחברות מסחריות כלכליות וכך יש להן גם אינטרסים כלכליים. במילים אחרות, השאיפה שלהן היא לא רק להעביר ביקורת, אלא גם לזכות ברייטינג גבוה ולשם כך הן גם צריכות לבדר. במילים אחרות, הן גם מבקשות להעביר ביקורת וגם, באותו הזמן, להנעים את הזמן של הנמענים. יש יטענו כי מי שמנסה להנעים (=לבדר) אינו יכול גם לבקר וכי הביקורת תמיד תהיה "פושרת" ולא מספיק חדה ובוטה.

5.       מה הם ממים ויראליים? מה אפשר ללמוד מהם על תהליכי גלובליזציה, תקשורת דיגיטלית ורשתות חברתיות?

ממים – יחידות של העברת מידע. בדרך כלל הכוונה לתמונות או סרטונים הומוריסטיים. תוכן ויראלי – תוכן שעובר במהירות לנמענים רבים. ממים ויראליים מאופיינים בהיותם תכנים שבדרך כלל לוקחים תמונה או טקסט מסוים ועושים בו שימוש ומפיצים הלאה ברשתות החברתיות. זו דוגמה טובה ליכולות של רשתות חברתיות להפיץ מידע במהירות ובממדים רחבים מאוד. חלק מהממים הויראליים מגיעים באמצעות רשתות חברתיות ומופצים באופן גלובלי (ראו דוגמאות המשתמשות בתמונות מסדרה כמו "משחקי הכס" למשל). אפשר לראות בממים הוירליים כדוגמה לשילוב שבין רשתות חברתיות, גלובליזציה ותקשורת דיגיטלית: הפצת תכנים (ולכן הפצת תרבות) בצורה גלובלית ובאופן מהיר ורחב היקף.

6.       מה תפקיד הסאטירה בחברה דמוקרטית?

תפקיד הסאטירה הוא להעביר ביקורת על תחומים שונים בחברה. היא עושה זאת תוך שימוש בהומור. מצד אחד, בהומור אפשר לגעת בנושאים שבצורה אחרת קשה מאוד להפיץ אותם וקשה מאוד להשיג להם רייטינג ולכן השימוש בהומור מאפשר הצגת ביקורת לנושאים רגישים. מצד שני, יש יאמרו כי ביקורת המשולבת בהומור היא ביקורת פחות נוקבת, אם הביקורת משעשעת ומצחיקה יש פחות סיכוי שהיא תוביל לשינוי חברתי.

1.       הסבירו מהי תקשורת דיגיטלית. מה דומה ומה שונה בינה לבין תקשורת מסורתית? מה דומה ומה שונה בינה לבין תקשורת בינאישית?

תקשורת מבוססת מחשב ועל רשת האינטרנט. היא יותר מבוזרת מתקשורת מסורתית, היא מטשטשת בין מוענים לנמענים: ברשתות חברתיות בעיקר, אבל גם על גבי רשת האינטרנט, כל אחד הוא גם נמען וגם מוען. היא מטשטשת בין הגבולות המוכרים של התקשורת המסורתית מי הוא גוף תקשורת, מי ראוי להפיץ מידע ולמי הסמכות לעשות כן. תקשורת בינאישית מוגבלת ל"כאן ועכשיו", אני יכול לדבר רק עם מי שאני נגיש לו. בתקשורת דיגיטלית אפשר לתקשר בין רבים בו זמנית. אין הגבלה של זמן (תקשורת א-סינכרונית) ושל מרחב (נגישות של אנשים על פני העולם, כל עוד מחוברים לרשת.

2.       האם תקשורת דיגיטלית מקרבת בין רחוקים או מרחיקה את הקרובים? האם היא מעמיקה את הקשר או מרדדת אותו?

שאלה דיונית. מצד אחד, מאפשרת קשר רצוף בין אנשים שלא חולקים מרחב משותף, להלן מקרבת בין רחוקים, מצד שני, יש יאמרו שזו תקשורת אחרת. אם אני לא עומד מולך, אלא רק מסמס או כותב או שולח הודעה, התקשורת מקבלת אופי אחר. יש הטוענים שתופעת הבריונות ברשת מועצמת בשל התקשורת הדיגיטלית. תמיד היו מעשי בריונות, אבל העובדה שהם צריכים להיעשות פנים אל פנים בין הפוגע לבין הנפגע ריסנה את הפגיעות. אם זה נעשה מאחורי מקלדת זה מקל על מעשי ביריונות.

3.       הסבירו את המושגים ילידים דיגיטליים ומהגרים דיגיטליים – מה הפערים הללו יכולים לעשות לחברה? מדוע זה עלה בהקשר הדיגיטלי (ולא היה מרכזי בתרבות הטלוויזיונית?)

אנשים שנולדו לתוך תקשורת דיגיטלית, נגישות לטכנולוגיה והבנה אינטואיטיבית של הפעלת התקשורת הזו. לעומת מהגרים דיגיטלים שנולדו וגדלו בזמן תקשורת מסורתית ומאמצים באיחור את התקשורת הדיגיטלית. בתרבות הדיגיטלית הפערים מאוד גדולים ומאוד מהירים, הרבה יותר בזמן התקשורת המסורתית. הרחבת פערים כזו יכולה לפגוע בחברה (כמו כל פערים מכל סוג), כיוון שהיא מובילה לפערי ידע בהם מהגרים דיגיטליים כל הזמן מגדילים את הפער מילידים דיגיטליים.

4.       יש הטוענים כי ילידים דיגיטליים נחשפים בעיקר לרשתות חברתיות פחות לתקשורת המונים מסורתית ומכאן יש סכנה למרחב הציבורי ולחיים הדמוקרטיים. מדוע לדעתכם?, מה עמדתכן לגבי טענה זו?

אופן צריכת התקשורת השתנה. ילידים דיגיטליים צורכים מידע באמצעות רשתות חברתיות יותר מתקשורת מסורתית. בתקשורת מסורתית (טלוויזיה או עיתון) יש התבססות על מרחב ציבורי: התקשורת פונה לקהל מסוים, לחברה, לתרבות. רשתות חברתיות מעוצבות על פי דרישת הנמען. אני מרכיב את רשימת החברים שלי והיא שונה מהרשת שמרכיב אדם אחר. אם כל אחד בונה רשת אחרת (על פי רוב בעיקר מורכבת מאנשים הדומים לו) יש חשש כי החברה תעמיק את הפיצול והשסעים כיוון שכל קבוצה קטנה תקבל תמונת מציאות אחרת וכל קבוצה תדון בנושאים אחרים ולא תיקח חלק בנושאים של קבוצות אחרות. הבניית המציאות של כל קבוצה תתרחק אחת מהשנייה וכך תפחת האינטגרציה החברתית והסולידאריות החברתית.

5.       הסבירו את המושג "אבדן הילדות". מה פירושו? האם תקשורת דיגיטלית מעצימה תופעה זו? מדוע?

אובדן הילדות = טענתו של פוסטמן כי בתקשורת האלקטרונית (בעיקר טלוויזיה) ילדים צורכים גם תכנים שמיועדים למבוגרים (אלימות, מין) ובכך מאבדים את הילדות שלהם. זאת לעומת תרבות הדפוס שבה ילדים יכלו לצרוך רק תרבות שמותאמת להם (למשל ספרים קצרים, עם ניקוד, תכנים מיועדים וכו'). תקשורת דיגיטלית מעצימה טענות אלו כיוון שהילדים (שהם ילידים דיגיטליים) יכולים להגיע לכל תוכן אפשרי שקיים ברשת. יכולים להגיע לתכנים מיניים, אלימים וקשים מתחומים שונים. כל אחד צורך את התקשורת בעצמו ובאופן פרטי עם מעט מאוד יכולת פיקוח.

6.       מהם חדשות כזב (פייק ניוז) ופוסט-אמת? מה הסכנות שלהם לחברה דמוקרטית?

חדשות כזב = שקרים שמוצגים בצורה של ידיעות חדשותיות (או ידיעות חדשותיות שהן למעשה שקר). יש סכנות מרובות: (1) – אנחנו, הקהל תופשים את החדשות כמערכת שמציגה לנו את תמונת העולם סביבנו ועל סמך זה אנחנו מקבלים החלטות. מה יקרה כשנקבל החלטות על סמך מידע שקרי? (2) אם נגלה שחלק מהידיעות הן שקרים, ירד האמון של הקהל בכלל שידורי החדשות ובכך התקשורת תאבד יכולת למלא התפקידים שלה בחיים הדמוקרטיים.

פוסט-אמת – מצב שבו הדיון הציבורי אינו על עובדות, אלא יותר על רגשות. אין חשיבות על מה התרחש באמת, אלא מי יותר פופולארי (קיבל יותר קולות, לייקים, ציוצים וכן הלאה). זה מצב קשה במדינה דמוקרטית מפני שלא ניתן לקיים דיון ציבורי רציוני שמתבסס על עובדות החיים.

7.       הסבירו את המושגים "הון דיגיטלי" ו"פער דיגיטלי". מה ההשלכות שלהם על החברה?

הון דיגיטלי – מבטא את היכולת של האדם לשלוט בכלים הדיגיטליים (תקשורת דיגיטלית) וזה כולל: הבנה של המדיום, של הכלים, את מיד הנגישות למדיה דיגיטליים (האם יש לי חיבור מהיר, מחשב טוב, טלפון חכם) וידע על המדיה. ככל שההון הדיגיטלי של אדם הוא רב יותר, כך השימוש שלו במדיה הדיגיטליים רחב יותר והוא יכול לרכוש עוד ועוד "הון דיגיטלי", כלומר לשכלל את היכולות ואת השימושים שלו במדיה.

פער דיגיטלי – הפער בין בעלי הון דיגיטלי רב לבעלי הון דיגיטלי מועט. ככל שיש לאדם יותר הון דיגיטלי הוא מרחיב את השימושים שלו במדיה וככל שההון הדיגיטלי מצומצם, כך המשתמש מצמצם את השימוש שלו לדברים בסיסיים (למשל רק לרשתות חברתיות) ומכאן שהפער הדיגיטלי הולך ומתרחב ולרוב, יחד איתו, גם פערים נוספים (בהשכלה, בכלכלה וכן הלאה).

8.       הסבירו מהו דטרמיניזם טכנולוגי והקשר שלו לתקשורת

דטרמיניזם טכנולוגי – הטכנולוגיה היא הקובעת את שאר השדות החברתיים. בהקשר שלנו: הטכנולוגיה בה מתקשרת החברה היא הגורם המרכזי שמעצב את החברה. חברה שמתקשרת בעיקר במדיום של דפוס תהיה שונה (מבחינה חברתית, כלכלית, פוליטית וכו') מחברה שמתקשרת בעיקר במדיום אלקטרוני כמו טלוויזיה ורדיו. לדוגמה, חברה מבוססת דפוס היא יותר מקוטעת ומופרדת (שכבות גיל שונות, רמות השכלה שונות, לאומים דוברי שפות שונות וכן הלאה) לעומת חברה שמבוססת טלוויזיה, בה ילדים ומבוגרים, דוברי עברית ערבית או אנגלית, משכילים ופחות משכילים – כולם יכולים להבין ולצפות באותם התכנים. זה מוריד את הגבולות בין הקבוצות (ומכאן עליית מושגים כמו "כפר גלובלי" ו"אבדן הילדות")..

9.       הסבירו מהו הגיון מעקבי (מעקב אופקי) ומה יכולות להיות ההשלכות שלו על החברה.

 בחברה בעידן הדיגיטלי יש שינוי בתפישה לגבי מעקב. פעם היה נהוג לקבל מעקב בחשדנות וכמשהו שלילי. בעיקר היה מדובר על מעקב אנכי – מעקב של גורמי שלטון (מלמעלה) על האזרחים (למטה), בדרך כלל למטרות שליטה. כיום, כשאנחנו מתקשרים הרבה ברשתות החברתיות, השתנתה התפישה: מעקב אופקי – מעקב של אחד אחרי השני, לאו דווקא של השלטון על האזרחים, אלא של אזרחים על החברים שלהם. כל אחד עוקב ברשתות אחרי חברים, בני משפחה, אנשים מפורסמים, ארגונים, חברות וכן הלאה. זה נתפש כמשהו חיובי: יותר עוקבים = יותר פופולאריות. מכאן שאזרחים גם נוטים ביתר קלות לשחרר מידע ואף שואפים שכמה שיותר אנשים אחרים יעקבו אחריהם. צריך לזכור כי למעקב אחרי אזרחים יכולות להיות השלכות חמורות: מידע פרטי נגיש וגלוי לממשל, לחברות מסחריות ולמפעילי הרשתות החברתיות ובכל הם יכולים להתערב בחיים החברתיים ולעצב אותם לטובתם (למשל למען רווח מסחרי).

1.       האם תכניות מציאות, המציגות אנשים שאינם שחקנים מקצועיים ולא פועלים לפי תסריט קבוע מראש, מעצימות סטריאוטיפים או פועלות להחליש סטריאוטיפים? הציגו דוגמאות ונמקו.

לכאורה בתכניות מציאות משתתפים אנשים אמיתיים, שלא מגלמים דמויות, ולכן אפשר היה לחשוב כי זה יחליש סטריאוטיפים כיוון שבדרך כלל אנשים "אמיתיים" הם יותר מורכבים ופחות סטריאוטיפיים מאשר דמויות מתוסרטות. יחד עם זאת, תכניות המציאות מבקשות להשיג רייטינג גבוה ולכן מלהקות אנשים סטריאוטיפים ומעבר לכך, גם המשתתפים – כדי להכנס לתכנית או להצליח בה, מעצבים לעצמם דמות סטיריאוטיפית אותה הם "מגלמים" במהלך התכנית.

2.       מה סוד ההצלחה של תכניות ריאליטי? מדוע הן מצליחות בכל העולם?

1. טשטוש בין מציאות ובדיון. יצירת הרושם של שיקוף המציאות. ב. חדשונות – הז'אנר משתנה ומתחדש מדי פעם. 3. מציצנות – מספקים את יצר המציצנות, כאילו אנחנו מביטים באנשים אמיתיים ובחייהם במצבים שונים. 4. רייטינג מובטח מאפשר הפקות גדולות וראוותניות ומושכות רייטינג. 5. אשלייה של השתתפות דמוקרטית בכך שהקהל יכול לקחת חלק בהדחת או קידום מועמדים מסוימים.

3.       מהו "טקסט פוליסמי"? מה הקשר בינו לבין הצלחת תוכניות מציאות?

טקסט פוליסמי – טקסט רב-משמעי. כלומר, טקסט שאפשר לפענח אותו ביותר מאופן אחד. הטענה היא שהטלוויזיה (ותכניות המציאות) מבקשת להשיג קהל רחב ככל האפשר והטרוגני ככל האפשר ולכן היא תייצר טקסטים פוליסמיים שאיתם יכולים להזדהות אנשים רבים מקבוצות תרבותיות שונות ומגוונות. כך היא תשיג רייטינג גבוה ותמורה להשקעה.

תכניות מציאות מציגות פעמים רבות משתתים מקבוצות חברתיות שונות, תחרויות ודמויות שרבים יכולים להזדהות איתן.

4.       מה דומה ומה שונה בין המאפיינים של ז'אנר הדוקומנטרי לז'אנר תכניות ריאליטי?

שני הז'אנרים משתמשים בדמויות שאינם שחקנים מקצועיים, הם פועלים ללא תסריט קבוע מראש, הם יוצרים "רושם של אובייקטיביות", "רושם של מציאות". בשני המקרים הז'אנרים מבקשים ליצור אצל הנמענים תחושה שהם רק מתעדים את מה שמתרחש ולא מתערבים במציאות. במובן הקלאסי הז'אנר הדוקומנטרי ביקש לתעד את המציאות בלי להתערב, ז'אנר הריאליטי מתערב בצורה עמוקה במתרחש, אבל מסתיר זאת בטכניקות שונות

1.       הסבירו באיזה אופן קליפים מוסיקליים מחזקים סטריאוטיפים או מערערים עליהם.

קליפים מוסיקליים הם לעיתים קרובות סרטונים קצרים שרוצים להעביר מסרים פשוטים בצורה ברורה ובזמן קצר. ולכן לרוב הם משתמשים בסטריאוטיפים (מיניות, גבריות, נשיות, כסף וכו') ובכך מחזקים סטריאוטיפים. למרות זאת, יש יאמרו כי למשל זמרות שמציגות עצמן בצורה בוטה עושות זאת בגלוי ומטעם עצמן ובכך מערערות על סטריאוטיפים של אשה כנועה וחלשה.

2.       מה הקשר של קליפים מוסיקליים לתהליך החיברות (סוציאליזציה)? הדגימו

קליפים, כמו פרסומות למשל, יש להם תפקיד בתהליך החברות בכך שהם מסמנים מודלים חברתיים ודמויות "ראויות". זמרים ואנשי בידור לעיתים הם אנשים איתם מזדהים ואליהם מבקשים להידמות ובכך שהם משמשים דמות של מודל, הם לוקחים חלק בתהליך סוציאליזציה. זאת ועוד, בכך שהקליפים משתמשים בסטריאוטיפיים (לרוב מיניים, מגדריים) הם מראים לקהל מה ראוי ומה מקובל בחברה ובכך מעצבים תהלך חברות.

3.       מהי גישת שימושים וסיפוקים? הסבירו אילו צרכים יכולים להתמלא כתוצאה מצפייה בקליפים.

לאנשים יש צרכים שונים, אנשים מודעים לצרכים שלהם ומחפשים מקורות לספק צרכים אלו. חלק ניכר מהצרכים אפשר למלא באמצעו צריכת תקשורת. הצרכים הם: (1) קוגניטיביים – לספר צורך סקרנות, מבקשים ידע. (2) צרכים רגשיים – סיפוק עצמי, להרגיש טוב עם עצמי. (3) אינטגרטיביים – להיות חלק מהחברה הקרובה שלי. להרגיש חלק ממשהו גדול יותר. (4) אסקפיסטיים – לשחרר מתחים מחיי היום יום.

חשוב לדעת כי אנשים שונים יכולים לספק את אותם הצרכים בשימושים שונים באמצעי תקשורת שונים. זו גישה שמסבירה חשיפה סלקטיבית לאמצעי תקשורת שונים. יש אחד שיחפש ידע בסרט מתח ואחר ימצא באותו הסרט צורך אינטגרטיבי. לעומת זאת ידע יבקש בקריאת עיתון. חשוב גם לדעת שצרכים אלו אפשר לספק גם מחוץ לתקשורת.

לכן, אחד יצפה בקליפים כדי לספק צורך סקרנות, אחר כדי להרגיש טוב עם עצמו, שלישי עדי לדעת מה "קורה" ולהתחבר עם חברים מהסביבה שלו ואחר כדי לברוח מטרדות היום יום.

1.       מהי גישת שימושים וסיפוקים? על אילו צרכים עונה צפייה בשידורי ספורט?

לאנשים יש צרכים שונים, אנשים מודעים לצרכים שלהם ומחפשים מקורות לספק צרכים אלו. חלק ניכר מהצרכים אפשר למלא באמצעו צריכת תקשורת. הצרכים הם: (1) קוגניטיביים – לספר צורך סקרנות, מבקשים ידע. (2) צרכים רגשיים – סיפוק עצמי, להרגיש טוב עם עצמי. (3) אינטגרטיביים – להיות חלק מהחברה הקרובה שלי. להרגיש חלק ממשהו גדול יותר. (4) אסקפיסטיים – לשחרר מתחים מחיי היום יום.

חשוב לדעת כי אנשים שונים יכולים לספק את אותם הצרכים בשימושים שונים באמצעי תקשורת שונים. זו גישה שמסבירה חשיפה סלקטיבית לאמצעי תקשורת שונים. יש אחד שיחפש ידע בסרט מתח ואחר ימצא באותו הסרט צורך אינטגרטיבי. לעומת זאת ידע יבקש בקריאת עיתון. חשוב גם לדעת שצרכים אלו אפשר לספק גם מחוץ לתקשורת.

אפשר לצפות בשידורי ספורט כדי לספר את מגוון הצרכים: לדעת ולספק את יצר הסקרנות. לצרכים רגשיים, אינטגרטיביים (להרגיש חלק מקבוצה) ואסקפיסטיים (לברוח מטרדות היום יום).

2.       מה הקשר בין שידורי ספורט לתהליכי חיברות (סוציאליזציה)?

שידורי ספורט מציבים פעמים רבות תמונה של הראוי: מיהו ספורטאי ראו, ספורטאים כגיבורים שהתגברו על מגבלות אנושיות והגיעו להישגים יוצאי דופן. בכך ששידורי ספורט מסמנים את הראוי (ואת הלא-ראוי) הם מעצבים תהליך חברות.

שידורי ספורט שרבים מהם שידורים חיים מציגים את ה"מציאות": התנהגות אנשים במצבים מציאותיים, ללא תסריט ובכל מלמדות אותנו כיצד מתנהגים (ספורטאים, אוהדים, נשים, גברים וכן הלאה).

3.       הסבירו באיזה אופן בא לידי ביטוי המושג "לאומיות" בשידורי הספורט ומדוע שידורים אלו משמשים מכשיר לחיזוק לאומיות. הדגימו.

לשידורי ספורט מקום מרכזי בעיצוב וחיזוק לאומיות. חלק גדול מתחרויות הספורט מדמות מצב של תחרות/מלחמה בין לאומים שונים – נבחרות לאומיות, ספורטאים שמייצגים מדינה וכן הלאה. מכאן שהספורטאים מייצגים את הלאום כולו והצלחתם הוא הצלחת הלאום כולו (וגם אי-ההצלחה) ולכן הקהילה הלאומית נדרשת לעמוד מאחורי הספורטאים או הנבחרת הלאומית. מכאן גם עיצוב מדים בצבעים לאומיים, הימנונים, עידוד וכן הלאה. הספורט כמדמה מלחמה לאומית, אבל בכללים ספורטיבים.

4.       הסבירו את המושג ייצוג מגדרי (על ממדי השונים) וכיצד הוא בא לידי ביטוי בזירה של תקשורת הספורט

ייצוג מגדרי – האופן שבו מוצגים המגדרים בתקשורת בכלל, ובהקשר שלנו, בתקשורת הספורט. מורכב מכמה ממדים: אנשי התקשורת ומושאי הסיקור וכן בחינה כמותית ואיכותנית.

לדוגמה, כמה נשים וגמה גברים עוסקים בתקשורת הספורט? באילו תפקידים יש נשים ובאילו יש גברים? אילו משדרים מובילות נשים ואילו משדרים מובילים גברים וכן הלאה? כיצד מסקרות עיתונאיות וכיצד מסקרים עיתונאים אירועי ספורט וכו'. מהצד השני, מושאי הסיקור: כמה ספורט גברים וכמה ספורט נשים יש במשדרים? כיצד מתייחסים לספורט נשים וכיצד לספורט גברים? כיצד מציגים ספורטאיות וכיצד ספורטאים וכן הלאה.

1.       מדוע לפרסומות תפקיד מרכזי בהבנייה חברתית של המציאות?

הפרסומות מציגות לנו "מודל אידיאלי", למשל מהי אישה אידיאלית ומהו גבר אידיאלי ומהי משפחה אידיאלית וכן הלאה. בניגוד לחדשות שמנסות ליצור רושם של מציאות, שמתיימרות להציג את המציאות כפי שהיא, הפרסומות מציגות לנו מציאות אליה אנחנו "צריכים לשאוף": הפרסומות מציבות מולנו אידיאל (גברי, נשי, משפחתי וכו') וטוענת שאם נרכוש את המוצר נוכל להתקדם להיות קרובים לאידיאל.  בכך היא משתתפת בהבניית מציאות: כך נראית אישה אידיאלית, כך נראית משפחה אידיאלית, זו המכונית של הגבר הראוי וכך הלאה.

2.       מה התפקיד של פרסומות בתהליך סוציאליזציה? הדגימו לפי הקשר לייצוג מגדרי.

כמו בהבניית המציאות. הפרסומות מציבות מודלים אידיאליים אליהם יש לשאוף ובכך משתתפים בתהליך סוציאליזציה, חברות, הפרט לומד על מקומו בחברה וכיצד להיות אזרח "טוב" בחברה.

אחת התופעות הבולטות בפרסום היא הפער בין ייצוג נשים לייצוג גברים, יש יותר החפצה של נשים כשהם מוצגות כאובייקטים ותוך קונוטציות בעלי אופי מיני. בתהליך סוציאליזציה, החברה לומדת (נשים וגברים כאחד) כי כך נראית / מתנהגת וכו' אישה אידיאלית וכך הפרסומות עוזרות לשעתק את הפער בין המינים ואת דימויים הנשים באופן הזה.

3.       מה בין קמפיין חברתי לבין קמפיין מסחרי?

הראשון קורא לפעולה חברתית, כזו שלאו דווקא מובילה לרווח כלכלי. השני קורא לפעולה כלכלית, קנייה שמובילה לרווח כספי של המפרסמים.

4.       הסבירו מהי פניית מסר רגשית ומהי פניית מסר שכלית. הציגו דוגמאות לכל סוג.

פניית מסר רגשית – בפרסומת פונים לרגש, יוצרים קונוטציות מסוימות שגורמות לצרכנים להזדהות עם המוצר ולקרות לרכוש אותו. בפניית מסר שכלית הפנייה בפרסומת היא לצד הקוגניטיבי, למשל פירוט היתרונות של המוצר (אחוזי שומן, מהירות המנוע וכו'). חשוב לזכור כי אלו שני מרכיבים ולעיתים קרובות יהיה שילוב ביניהם.

5.       מה הבעייתיות בפרסום סמוי?

בעיה כצרכנים, בעיה כאזרחים, היעדר שקיפות, מידע שגוי, חוסר אמינות וחוסר אמון בין האזרחים לתקשורת, למוסדות אחרים. יש כללי משחק מקובלים בין הצופים =אזרחים לבין התקשורת, למשל שיש הפרדה בין פרסומות לבין תכנים אחרים. ההנחה היא שלפרסומת יש אינטרסים מסוימים (למכור) שעבורם מקובל גם לשקר או לומר אמת חלקית ולעשות מניפולציות מסוימות שלא מקובלות בתכנים אחרים. שיווק סמוי מטשטש כללי משחק אלו והצופים לא יכולים להפריד בין המרכיב המסחרי והאינטרסים שלו לבין המרכיב התוכני.