מאפייני תכניות מציאות

למרות שתוכניות המציאות נבדלות זו מזו, הן חולקות מספר מאפיינים משותפים, שמקצבים אותן תחת מושג גג אחד. "תוכניות מציאות" הן תוכניות בידור בהן:

1.     המשתתפים בתוכניות מגלמים את עצמם: אמנם בתוכניות מציאות רבות משתתפים ידוענים (celebrities) בתפקידים שונים בין היתר, שופטים, ובמקרים אחדים הם גם הדמויות המרכזיות, אך, בכל מקרה, המשתתפים מגלמים את עצמם ובמקרים רבים אלו הם אנשים מן השורה "אנשים רגילים", קרי, שאינם שחקנים מקצועיים או דמויות שהיו ידועות עוד לפני התוכנית.

2.     הדיאלוגים ו(חלק) מהאירועים הנתפסים בעין המצלמה אינם מתוסרטים (scripted) כלומר, פעולות הדמויות והתגובות להן הן ספונטניות. יחד עם זאת, החוקים על פיהם מתנהלת התוכנית מוכתבים על-ידי צוות ההפקה ובמוצר הסופי, כל שעה בתוכנית המשודרת לקהל בבית, היא תוצר ערוך של עשרות ואף מאות שעות של חומר גול

מגדר

מגדר (באנגלית ג'נדר) הוא האבחנה החברתית-תרבותית בין המינים (זכר ונקבה). עד לאמצע המאה העשרים לא היה פער בין האבחנה הביולוגית של זכר ונקבה (מין במובן של sex), כלומר אנשים עם איברי רבייה שונים ושוני בכרומוזומים, לבין האבחנה החברתית-תרבותית של התכונות המשויכות לזכרים ולנקבות.

במילים אחרות, המגדר הוא תוצאה של הבנייה חברתית של המציאות. ייחוס תכנות נשיות (עדינות, התחשבות, רוך) לעומת תכונות גבריות (אסרטיביות, אגרסיביות וכו') הוא אינו טבעי, אלא תוצאה של הבנייה חברתית. המחשבה הפמיניסטית ביקשה לפרק את הצימוד של ההגדרה הביולוגית עם ההגדרה החברתית כיוון שהצימוד הזה מקבע את הנשים בעמדה נחותה מזו של הגברים. על פי רוב התכונות שהוצמדו לגברים חזקות יותר ובעלות יתרון על התכונות שהוצמדו לנשים.

על הנושא המגדרי אפשר לדון בכל זירה כמעט: למשל על הייצוג הנשי לעומת הגברי בתכניות השונות. עד תקופה מסוימת היה ברור שגבר יגיש את החדשות, לאחר מכן עברו להגשה בזוגות ורק לאחרונה התקבעו נשים כמגישות חדשות. עדיין, למשל הפרשנים הבכירים בעמדות הבכירות (ביטחון, חוץ, כלכלה, פוליטיקה) יהיו לרוב גברים. אפשר לדון על אופני הייצוג (מה לובשים, כיצד נראים, באילו גילאים). הייצוג בתכניות ריאליטי של נשים וגברים, הייצוג המגדרי בספורט (עצם ההפרדה בין נשים וגברים בענפים השונים, כמות הסיקור ואופן הסיקור של אותו ענף אבל במגדר שונה וכן הלאה). וכמובן ייצוג מגדרי בפרסומות ובקליפים, שם נשים מוצגות באופן מסורתי כאובייקט מיני, אלא שיש תנועה בשנים האחרונות לשיוון, אבל לכיוון הלא ראוי: שגם גברים מוצגים כאובייקט מיני...

כדאי לברר אילו תכונות נשיות אפשר לראות בתכנים התקשורתיים ואילו תכונות גבריות? כיצד מסמנים תכונות אלו כגבריות וכנשיות?

מדיה חברתית

מדיה ברשת האינטרנט, שמבוססת על תוכן גולשים. החידוש המרכזי שמאפשרת הטכנולוגיה הדיגיטלית הוא היפוך התפקידים: בעוד בתקשורת המסורתית יש צד מוגדר של "מוען" שמייצר תכנים ומפיץ אותם וצד שני של "נמענים" שקולט את המסרים (קולט, מפענח, מגיב), הרי שבמדיה חברתית, שפותחה על רשת האינטרנט הקהל הוא גם נמען וגם מוען – המדיה כולה מבוססת תוכן שמייצרים הנמענים/מוענים. מדובר ב"תוכן שיתופי", כלומר, תוכן (טקסט, תצלומים, סרטונים) שפעמים רבות אין לאיש עליו שליטה. הוא מופץ לרשת האינטרנט וחשוף לרבים (לעיתים עם מגבלות מסוימות). מילים אחרות: האזרחים מייצרים את התוכן, מפיצים את התוכן ומשתפים אותו וכך נוצרות קהילות (רשתות חברתיות) שמבוססות על אינטרסים כלכליים, תרבותיים, חבריים, פוליטיים וככו'.

מדיה חברתית נעשית במגוון דרכים ופלטפורמות:

בלוגים – הקמת אתר ובו תוכן שמיוצר באופן עצמאי

אתרי וויקי – כמו וויקיפדיה, אתרים שמבוססים על תוכן שהגולשים מספקים ומעבדים.

רשת חברתית – פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם לינקדין וכו' – פלטפורמות שעיקרן שיתוף תכנים בין חברים. כל רשת מאופיינת בתכנים מסוימים (סרטונים, טקסט) או לקהל יעד מסוים (עסקי, חברי) או בשכבת גיל.

אתרים לשיתוף תמונות/סרטונים – פליקר, טיק טוק, יוטיוב – הפצה לרשת של סרטונים ותצלומים.

(מדיה מסורתיים (בניגוד לניו מדיה

מדיה מסורתיים: נהוג לכנות את כלי התקשורת שפעלו לפני העידן הדיגיטלי כאמצעי מדיה מסורתיים (למרות שגם הם עברו שינויים משמעותיים בעידן הדיגיטלי, ואף הם עושים שימוש ביתרונות של המדיה החדשה). באמצע המאה ה-15 הופיע הדפוס כאמצעי תקשורת המונים, ובאמצעותו הודפסו בתוך זמן קצר מיליוני ספרים (ובהמשך עיתונים). תקשורת ההמונים קיבלה תאוצה בשלהי המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 כשהופיעו אמצעי תקשורת אלקטרוניים - הטלגרף, הטלפון, הרדיו והטלוויזיה. 

מולטימודאליות: 

הקליפ מהווה סוגה תרבותית שבה באים לידי ביטוי מרכיבים חזותיים, מוסיקליים ולשוניים. מרכיבים אלו נושאים מסרים שעשויים לתמוך זה בזה, לסתור זה את זה או להיות מנותקים זה מזה. 

מודל פיסק (גישה תרבותית סמיוטית ):

 מודל פיסק שייך למודלים הסמיוטיים לחקר התקשורת. מחקרו של פיסק עסק באופן שבו מפרשת החברה את הטקסט הטלוויזיוני. לפי פיסק, אדם מבין ומפרש טקסט לפי התרבות ממנה בא. יחסי הכוחות בין המוען לנמען הם שוויוניים. המוען לא יותר דומיננטי מהנמען. טקסט פוליסמי (רב משמעות). מורידים את האחריות של המוען על יצירת הטקסט. לכל נמען היכולת לפרש את המסר בכל דרך אפשרית. המשמעות נוצרת ממערכת היחסים של המוען והנעמן למסר ולהקשר, כאשר הדגש הוא על הנמען. כל פיענוח או מתן פרשנות הוא תלוי מקום זמן ותרבות. ככל שהפער התרבותי גדול יותר כך גדל הסיכוי שהקורא יעניק פרשנות רחוקה יותר ממה  שהתכוון המוען.

מודלים תרבותיים-סמיוטיים אינם עוסקים בתהליך התקשורת אלא מתמקדים במשמעות שהמסר מקבל, איך הוא מתפרש.

מודלים אלה רואים את התקשורת כמשא ומתן על משמעויות.

▪ המוען והנמען הם שווי-מעמד בתקשורת -שניהם יוצרים משמעויות.

▪ המסר מורכב מסימנים שהמוען והנמען מייחסים להם משמעות.

▪ כשהנמען מקבל את המסר, הוא צריך לפענח אותו (לייחס משמעות לסימנים). הוא עושה זאת על סמך המטען התרבותי, הערכי והאידיאולוגי שלו, הרקע החברתי, ההשכלה, הגיל, הנסיבות החיצוניות כגון זמן ומקום, ואחרים.

▪ מסרים אינם נקלטים ומפוענחים בהכרח על-פי כוונת שולחיהם.

התקשורת האנושית אינו נמדדת במידת ההצלחה או הכישלון בהעברת המסר ובהשפעתו על הנמען, אלא במשמעויות הנוצרות במפגש בין סוגים שונים של קוראים עם סוגים שונים של טקסטים, בנסיבות שונות.