בית ירח / תקשורת וחברה / תשפ"א

זירת קליפים

מושגים:

●מולטימודאליות: הקליפ מהווה סוגה תרבותית שבה באים לידי ביטוי מרכיבים חזותיים, מוסיקליים ולשוניים. מרכיבים אלו נושאים מסרים שעשויים לתמוך זה בזה, לסתור זה את זה או להיות מנותקים זה מזה. 

●חיברות (סוציאליזציה): חיברות הוא התהליך שבאמצעותו לומד היחיד את תפקידיו בחברה. זהו תהליך איטי, ממושך וכמעט בלתי פוסק, שבמהלכו רוכש אדם את הנורמות והערכים המרכזים של החברה הסובבת אותו. בתהליך זה מתעצב האדם מבחינה נפשית וגופנית דרך ההתנסות במצבים חברתיים, מפתח אופי חברתי ומסוגל לקחת חלק בחיים חברתיים. תהליך החברות מתרחש כאשר הפרט מקיים מגע עם גורמים שונים שמשפיעים על חינוכו והתפתחותו. מקובל למנות מספר סוכני חיברות עיקריים: (א). הורים ובני משפחה, (ב). מסגרות – בית ספר, צבא, מקום עבודה, (ג). חברים – ובמיוחד קבוצת השווים, (ד). אמצעי התקשורת.  

 אמצעי תקשורת ההמונים (טלוויזיה, רדיו, עיתונות, קולנוע, פרסומות וכו')  הם אחד מסוכני חיברות רבים בחברה. למעשה, התקשורת היא סוכן החברות הקבוע והיציב מכולם שמלווה את האדם מינקות ועד לזקנה.

●הכחדה סמלית (סמבולית): הכחדה סימבולית היא היעדר ייצוג או ייצוג מצומצם, מעוות ושלילי של קבוצה מסוימת באמצעי המדיה. הכחדה סימבולית או אפליה בייצוג של קבוצה מסוימת במדיה, משמעותה - מחיקת קיומה של אותה קבוצה, כקבוצה בעלת זהות ייחודית הזכאית לשיווין זכויות חברתי. 

ניתוח של קליפים עפ"י בארת': הניתוח של הקליפים הוא בשלבים. אלו מאפשרים העמקה וחשיפה של היבטים משמעותיים ומורכבויות המגולמות בטקסט. לשם כך ניתן לעשות שימוש במושגיו של בארת׳:

▪דנוטציה: הרמה התיאורית, הפשוטה והבסיסית. המשמעות הראשונית, המובנת מיד לרוב הצופים. הדנוטציה היא המשמעות המילונית, הישירה, הדימוי כפשוטו (לדוגמא "עץ זית". המשמעות המילונית היא גזע, עלים, שורשים וכו’, דהיינו, הגדרה בסיסית מילונית של המילים "עץ זית").

▪קונוטציה: הקונוטציות השונות שמעלה התצלום אצל צופים שונים, הפרשנות האישית שכל אחד מהצופים מעניק לתצלום. המסר הקונוטטיבי יהיה שונה מאדם לאדם על פי אמונותיו, דעותיו והשקפת עולמו. היא תלוית הקשר, תרבות, חברה, גיל, מגדר  וכל מה שקשור לנמען. (לדוגמא,  המושג "עץ זית" יעלה לנו בראש אסוציאציה של שורשיות, הצלחה, שגשוג, בית, שלום). 

●סטריאוטיפ:  הסטריאוטיפ הוא סוג מיוחד של מושג חברתי. הוא מראה איך קבוצת בני אדם נתפסת בעיני קבוצה אחרת.  הוא מאפשר לנו למיין אנשים, לשייכם לקבוצות וליצור כלפיהם ציפיות התנהגות מסוימות,  וזאת לפי סימנים חיצוניים של הדמות כמו, מין, גיל, לבוש, צבע עור, צבע שיער, צבע וצורת העיניים, מבנה גוף, או השתייכות קבוצתית. אנחנו משייכים את הדמות לקבוצה או לקבוצות, מייחסים לדמות תכונות אופי מסוימות ומצפים ממנה להתנהג באופן המקובל. הכוונה לסוגים שונים של קבוצות: עדתיות (רוסים, מרוקאים..) מגדריות (נשים, גברים), אמונה (דתיים, חיוניים...), מראה (בלונדיניות...) וכו'. למעשה, זוהי הכללה הנוגעת למאפיינים של קבוצה חברתית, והחלת מאפיינים אלה על כל חבר באותה קבוצה. זה יכול להיות באופן חיובי או שלילי.

● מגדר מול מין

▪ מין  מבחינה ביולוגית (sex): מתאר אנשים כזכר או נקבה על-פי מאפיינים פיזיולוגיים בסיסיים (כגון   

           כרומוזומים ואנטומיה של אברי מין). 

▪מגדר (ג'נדר/ Gender): מונח המציין הבדלים בין נשים לגברים שמקורם בחברה ובתרבות ולא בביולוגיה. זוהי מערכת נורמות וציפיות המשויכת לאדם על בסיס זיהויו כגבר או כאישה. כך, למשל, קיימות תכונות והתנהגויות המזוהות תרבותית: כנשיות - עדינות, רגשנות, פייסנות. כגבריות - אסרטיביות, עוצמה, החלטיות.  

חריגה מתפקידי המגדר הנורמטיביים מתפרשת כהפרה של הסדר החברתי ואף גוררת סנקציות חברתיות שונות. כשמנתחים קליפים מוסיקליים מבחינה מגדרית, מתייחסים לייצוג שני המגדרים מבחינת: תדירות הופעה, גיל, מוצא, אופן ייצוגיו של כל אחד מן המגדרים מבחינה תוכנית, מילולית וחזותית. דיון מרכזי בנושא זה נוגע להשפעות ייצוגים אלו על החברה. 

●ייצוגי המגדר בקליפים ישראליים:

▪תפקיד מרכזי של המגדר בהבניית מציאות - לייצוגים תקשורתיים של גבריות ונשיות, תפקיד מרכזי בהבניית המציאות (במקרה זה, בקליפים). 

▪ייצוג מצומצם  של נשים בקליפים ישראליים – הייצוג הנו מצומצם משמעותית מזה של גברים, ומצומצם עוד יותר הוא ייצוגן של נשים מבוגרות, לעומת זה של גברים מבוגרים שהוא רווח בהרבה.  

▪סטריאוטיפיות בייצוג - ייצוגי שני המגדרים מתאפיין בהיצמדות לסטריאוטיפים המגדריים המקובלים: 

1) מבחינת תכנים (למשל היעדר תכנים פוליטיים במובן הרחב בטקסטים של נשים לעומת גברים). 

2) מבחינת תפקידים חברתיים (למשל מקצועות ״גבריים״ מול ״נשיים״).

3) מבחינת ביטויי מיניות (למשל לבוש חושפני יותר של נשים) ועוד. 

מהם קליפים 

הקליפ מהווה סוגה תרבותית שבה באים לידי ביטוי רכיבים חזותיים, מוסיקליים ולשוניים.  רכיבים אלו נושאים מסרים שעשויים לתמוך זה בזה (וכך לייצר יחידת תוכן קוהרנטית), לסתור זה את זה או להיות מנותקים זה מזה. לקליפים שפה משל עצמם, שפה שמשלבת מז'אנרים שונים: סרטי קולנוע, פרסומות, אמנות ועוד. כיום, שפת הקליפים עוברת שינויים עם צמיחת רשתות כמו טיק טוק ואינסטגרם.

המסר המגולם בטקסט בכללותו מורכב מזה המקופל בכל אחד מן הממדים ומהמפגש ביניהם, כמו גם ממיקומו התרבותי (למשל השתייכות לסוגה מוסיקלית מובחנת, או תפקידו החברתי של המוען). תכני הקליפים משקפים את הלך הרוח התרבותי מחד, ומשפיעים עליו מאידך. הקהל המרכזי של סוגה זו הנו נוער, והיא משמשת כסוכן חברות משמעותי בקרב אוכלוסייה זו. מחקרים הראו כי קליפים מהווים זירה לגיבוש ערכים ובירור זהות בקרב בני נוער, וכי יש בהם כדי להשפיע על עמדותיהם ותפיסת עולמם בתחומים שונים. 

ליווי חזותי של יצירות מוסיקליות החל להתפתח בעולם כבר במחצית המאה ה-20 כסוגה מובחנת יותר ויותר, אולם בישראל נותרה סוגה זו שולית (מספרית ותרבותית), וגילומה היה בעיקר במסגרת סרטונים קצרים שהפיקו הלהקות הצבאיות. עם זאת, לקראת העשורים האחרונים של המאה ה-20 גבר השימוש בסוגה זו, כאשר הפקת קליפים מוסיקליים הואצה בשתי מדרגות מרכזיות, האחת על רקע פתיחת שידורי ערוץ המוסיקה האמריקאי MTV בארץ, והשניה על רקע הקמת ערוץ המוסיקה הישראלי, ערוץ 24. בקורפוס הקליפים הישראליים ניתן לזהות מגוון רחב של סוגות מוסיקליות, של תחומי תוכן ושל סגנונות חזותיים, ומאידך ניתן לזהות הכחדה סמלית של אוכלוסיות מסוימות והימנעות מתחומי תוכן שונים, באופן המשקף (כמו גם מעצב) את הנורמות החברתיות-תרבותיות המקומיות. 

בבחינת סוגה זו יש מקום להתייחס לרבדיו השונים של הטקסט, ובכללם ההיבטים החזותי, הקולי והמילולי. זאת, תוך התייחסות לתכנים, למיקומו התרבותי של כל אחד מן הרבדים (למשל - סגנון מוסיקלי, משלב לשוני), לייצוגי זהות הנכללים בכל אחד מהם, וכן למפגש בין הרבדים השונים של הטקסט (האם הם משלימים זה את זה, נוגדים זה את זה, מנותקים זה מזה וכיו״ב). 

חשוב גם להתייחס לזירה שבה צופים בקליפים – כיום הצעירים בעיקר צופים ברשתות החברתיות ופחות בערוצי מוסיקה בטלוויזיה. לצד רשתות כמו טיק טוק, חשוב לציין את יוטיוב כאתר שהחל לשיתוף קבצי וידאו והפך לזירה המרכזית בה צופים בסרטונים ובקליפים. חשוב להבין: יוטיוב מציג עצמו כ"פלטפורמה בלבד", כלומר, הם אינם אחראים לתכנים או לאופני השימוש, ומשמשים רק כ"כלי" שאנשים וארגונים יעלו אליו קליפים וסרטונים. אבל, מחקרים מראים כי הרגלי הצפייה ביוטיוב ניזונים בעיקר על ידי המלצות של יוטיוב. בזמן שצופים בסרטון יוטיוב ממליץ על סרטונים דומים או קשורים. האלגוריתם – הנוסחה המתמטית שמגדירה אילו המלצות יופיעו ובאיזה דרוג, אינו חשוף לקהל ואנחנו לא יודעים מה השיקולים שמאוחריו. המחקר מלמד עוד כי המטרה של האתר היא להשאיר אותנו כמה שיותר זמן כצופים בו ולשם כך ההמלצות מתנהלות באופן שמעודד הקצנה (תכנים קיצוניים – פוליטיים, מיניים, אלימים וכו' – מעודדים המשך צפייה. לינק לכתבה בנושא) ולכן יש ליוטיוב כוח בעיצוב דעת הקהל ובהבניית המציאות, גם בנושא הקליפים הנצפים.

ניתוח מגדרי של קליפים

מגדר הנו מוסד תרבותי המקפל בתוכו מערכת נורמות וציפיות המשויכת לאדם על בסיס זיהויו כגבר או אישה. כך, למשל, קיימות מגוון תכונות והתנהגויות המזוהות תרבותית כנשיות (עדינות, רגשנות, פייסנות), וכאלו המזוהות כגבריות (אסרטיביות, עוצמה, החלטיות). חריגה מתפקידי המגדר הנורמטיביים מסומנת כהפרה של הסדר החברתי ואף גוררת סנקציות חברתיות שונות. זרמים פוליטיים ומחקריים העוסקים בנושא המגדר, ובפרט הפמיניזם על גליו השונים , מבקשים לפרק את הצימוד בין המין הביולוגי לבין הזהות המגדרית המחייבת, וכן לערער על מבני הכוח הנוצרים בעקבות החלוקה הבינארית הממקמת את הגבר בעמדת כוח ביחס לאישה. 

הגישות הביקורתיות רואות את המגדר כתוצר של הבניה חברתית, ומכאן שלפרקטיקות שיח, למשל ייצוגים תקשורתיים של גבריות ונשיות, תפקיד מרכזי בכינונן. מחקרה של אריאל פרידמן מצא כי ייצוגן של נשים בקליפים ישראליים הנו מצומצם משמעותית מזה של גברים, ומצומצם עוד יותר הוא ייצוגן של נשים מבוגרות, לעומת זה של גברים מבוגרים שהוא רווח בהרבה.  המחקר הפמיניסטי מבחין בין ייצוגים בתפקידי סובייקט ובתפקידי אובייקט, ומוצא כי ייצוג נשים כמושא של מבט גברי, ולא כיישות עצמאית בעלת סוכנות, קול ומבט, הנו רווח, ומייצר הכפפה של האישה למבטו של הסובייקט הגברי. בנוסף נמצא כי ייצוגי שני המגדרים מתאפיין בהיצמדות לסטריאוטיפים המגדריים המקובלים, מבחינת תכנים (למשל היעדר תכנים פוליטיים במובן הרחב בטקסטים של נשים לעומת גברים), תפקידים חברתיים (למשל מקצועות ״גבריים״ מול ״נשיים״), ביטויי מיניות (למשל לבוש חושפני יותר של נשים) ועוד. חורג מכך העיסוק בנושאים רומנטיים, הרווח גם בקרב מוענים גברים, בפרט מן הז׳אנר המזרחי, כחלק מדמות ״הגבר החדש״ (עוד על כך בהמשך, בהקשר של פוסט-קולוניאליזם). 

בבחינת קליפים מוסיקליים בפריזמה מגדרית יש מקום להתייחס לתדירות ייצוגי כל אחד מן המגדרים כמוענים, תדירות הצגתם כאובייקט כנלווה למוען/ת, אופן ייצוגיו של כל אחד מן המגדרים מבחינה תוכנית, מילולית וחזותית, ניתן להתייחס לנושאים של גילנות (אפליה על רקע גיל) בהקשרה המגדרי כפי שצויין לעיל, ועוד. דיון מרכזי בנושא זה נוגע להשלכות אופנויות ייצוג אלו על המוסכמות החברתיות בכלל, ועל קבוצות מיעוט (מעמדי ולא מספרי במקרה זה) בפרט. 

דילמות בזירה

1. ייצוג מגדרי בקליפים: העצמה ושינוי יחסי הכוחות או החפצה ושימור המציאות? כדאי להראות את המורכבות: יש יוצרות מצליחות (=עשירות, חזקות, בעלות מעמד בתעשייה ובתרבות) שבוחרות להמשיך להציג עצמן בצורה מינית וסקסיסטית: האם זה מבטא העצמה? האם אשה יכולה להעצים עצמה (ולגבש מקום מרכזי) רק באמצעות מיניות? האם המחיר שיוצרת צריכה לשלם בדרך להצלחה גדולה הוא חפצון?

2. ייצוג סטריאוטיפי או מראה חברתית המשקפת את המציאות. האם החלטות הבימוי מבטאות תפיסה ערכית ושוויונית או שהן נועדו ליצור פרובוקציה מכוונת כדי לעודד שיח על הקליפ וצפייה בו לצורך גריפת לייקים ושיתופים ברשתות החברתיות?

3. יוצר הקליפ מעונים לכוון לקהל הצופים הרחב ביותר ולקבל אהדה וחשיפה. הדילמה משקפת את החלטת הבמאי בעת תכנון המסרים והייצוגים הויזואליים שיתווספו לטקסט המילולי. האם הקליפ יציג נשים בעמדות כוח או ישמור על ייצוג מחפצן ומיני? האם הפריפריה תוצג כמקום מוזנח ומרוחק או בפן חיובי ומזמן קרבה? האם בחירת הניצבים או הרקדנים תבטא מגוון אתני או שרק קבוצה אתנית אחת תבוא לידי ביטוי? החלטות אלו נעשות מתוך שיקולים שונים: רצון לחשיפה גדולה ביותר אם באמצעות מסרים חברתיים ערכיים ואם בבחירה בפרובוקציה מודעת כדי לעורר ביקורת ושיח ומכאן צפיות. לעיתים גם היוצרים שרויים בתוך תבנית ואינם מודעים למסר הסמוי המועבר בקליפ. זו הזדמנות לשאול את התלמידים: כיצד אתם הייתם יוצרים את הקליפ אחרת?

4. בהקשר של ייצוג נשי בקליפים ניתן לבחון אם הקליפים משמרים את הסטטוס קוו לגבי תפישות מגדריות או מעודדים שינוי חברתי.