ש

שוק דעות פתוח

שוק דעות פתוח – מרכיב מרכזי וחשוב ביותר בעקרון חופש הביטוי במשטר דמוקרטי. משמעו מתן זכות להשמעת כל הדעות ללא הגבלות, במסגרת החוק. כלומר, הסתה או קריאות גזעניות אינן נכללות בחופש הבעת הדעה. שוק דעות פתוח חשוב מנימוקים שונים: ביטוי הדעה והחשיבה של הפרט, עידוד שיח מצד כל הקבוצות באוכלוסייה, פלורליזם, הענקת תחושת שייכות כחלק מהקולקטיב הלאומי. לשם הגברת היציבות החברתית חשוב שתהיה תחרות בין דעות שונות ומגוונות בחברה, למען בירור וגילוי "האמת".

גישת השימושים והסיפוקים 

גישת השימושים והסיפוקים

לאנשים שונים יש צרכים שונים. כל אחד מנסה לספק את הצרכים שלו בצורה אחרת. חלק מהצרכים הללו מקבלים סיפוק מהתקשורת ומכאן "שימושים וסיפוקים": כיצד אנשים שונים משתמשים בתקשורת כדי לספק את הצרכים שלהם.

גישת השימושים והסיפוקים מבקשת להסביר את השימוש של האנשים במדיה. מדוע אנשים נחשפים למדיה באופן שונה? מדוע יש שמעדיפים רדיו ואחרים טלוויזיה ואחרים קולנוע? מדוע אחרים קוראים עיתון בנייד ואחרים צריכים נייר מודפס? מדוע יש שמעדיפים סדרות ריאליטי ואחרים משחקי כדורגל ואחרים סדרות מתח?

הוגי הגישה יצאו מנקודה שהייתה מהפכנית לזמנם: לא מה התקשורת עושה לאנשים, אלא מה אנשים עושים עם התקשורת. מכאן גם השם: שימושים וסיפוקים: השימושים שאנשים עושים בתקשורת כדי לספק את הצרכים שלהם.

הנחות היסוד של החוקרים:

א.     לכל אחד יש צרכים שהוא מבקש לספק (למשל: בידור, סיפוק מידע, אסקפיזם=בריחה מהמציאות לזמן קצר וכן הלאה).

ב.     הנמענים (=הקהל, האזרחים) מודעים לצרכים שלהם ויודעים כיצד לספק את הצרכים הללו

ג.     הנמענים אם אקטיביים, הם מודעים לצרכיהם ופועלים כדי לספק אותם.

יש צרכים מסוגים שונים שהצופים מחפשים לספק:

1.     צרכים אסקפיסטים – הסחת דעת, בריחה מהשגרה ומהמציאות. יש צורך לברוח מהמציאות, להפיג מתחים של היומיום ולהדחיק בעיות שגרתיות (לברוח לשעה קלה לסדרת מתח או לטלנובלה).

2.     צרכים חברתיים – רוצים לספק את הצורך להתחבר עם אזרחים, לערוך סוציאליזציה ולהתערות חברתית. תקשורת מספקת אמצעי להתחבר עם אנשים אחרים, לטפח יחסים בינאישיים ("שיחות ברזייה"...)

3.     צרכים רגשיים – לפתח זהות אישית והכאה עצמית. חיזוק ההערכה העצמית (יש הרואים תוכניות אקטואליה כדי לחזק את עמדתם, כדי לחזק את עצמם "כמה אני צודק". אחרים יצפו בתכניות ריאליטי להגיד "כמה אני מוסרי, בחיים לא הייתי מתנהג כך).

4.     צרכים קוגניטיביים – לספק צורך סקרנות, פיתוח חשיבה וידע. מה קורה במציאות? "על מה מדברים כולם?"

צרכים שונים שנובעים מ:

א.     מבנה פסיכולוגי שונה – יש מי מעדיף אקטואליה (אולי כי הוא סקרן יותר או צריך שליטה) ויש מיש מעדיף בידור. יש מי שמעדיף סדרת מתח ואוהב להיות נמתח/מופתע וכו' ויש מי שאוהב טלנובלה סוחטת דמעות. לאנשים שונים יש צרכים שונים.

ב.     נסיבות חברתיות: בסוף השבוע יש יותר זמן אז אני יכול לקרוא מאמרים ארוכים יותר בעיתונים (בניגוד לימי חול). בסוף השבוע יותר אנשים מתפנים ללכת לקולנוע או למופעי בידור. במצב של מלחמה או משבר יש לי יותר צורך להיות מול טלוויזיה/אינטרנט מאשר ביום אחר.

כל אחד מאיתנו צבר ניסיון עם התקשורת (ניסיון אישי או של חברים) ולכן מפתח ציפיות מהתקשורת: היכן וכיצד יוכל לספק את הצרכים שלו (האם את הצורך להרגיש שייך ללאום אני אקבל במשחק כדורגל של הנבחרת או בשידור מהכנסת?)

ולכן יש חשיפה שונה לאמצעי התקשורת: לאנשים שונים צרכים שונים ואנשים שונים מספקים את הצרכים שלהם באופנים מגוונים.

חשוב לזכור:

א.     לא תמיד הצרכים מסופקים: רציתי לברוח מהמציאות לתכנית ריאליטי באי הטרופי, אבל שם היה מאבק בין ימנים לשמאלנים...

ב.     לעיתים יהיו השלכות מעבר לסיפוק צרכים: אני רוצה לספק צורך בבידור ורואה תכנית הומור, אבל התכנים שם מחזקים את התפישה הסטריאוטיפית של מיעוטים.

ג.      לתקשורת אין בלעדיות: יש כאלו שאת הצורך במידע הם מספקים על ידי הליכה לבית הקפה ואת הצורך בבידור הם מספקים על ידי הליכה לחוף הים.

נקודות  התורפה של הגישה הזו:

א.     התפישה של הנמען כאינדיבידואל ממעיטה מהיות הפרט חלק מחברה. זה לא שכל אחד מנסח באופן עצמאי לגמרי את השיקולים שלו. האם כולם באמת מודעים לצרכים שלהם? האם אני יכול להפריד בין הבנה מהם הצרכים שלי לבין הבנה מה החברה אומרת לי שכדאי שיהיו הצרכים שלי? אולי אני חושב שזה נובע ממני, אבל זה תוצאה של תהליכי סוציאליזציה?

ב.     זה נותן הכשר לאמצעי התקשורת לשדר מה שהם רוצים: זה לא אנחנו זה מה שהנמענים רוצים.

שפת גוף של פוליטיקאים