קיימים גורמים המאיימים על תפקודה של התקשורת כ"רשות רביעית" זירת העל ובכלל זה על תפקודה של המדיה בחברה דמוקרטית. הזירה תחשוף את הגורמים 'המאיימים': כלכליים ופוליטיים הפועלים לרתום את המדיה לטובת האינטרסים שלהם ובכך פוגעים בעצמאותה של המדיה ובתפקודה.  

השינויים טכנולוגיים מעלים סוגיות חדשות על תפקודה: למשל, האם גם אנחנו, כיצרני ומפיצי תוכן ברשתות החברתיות, צריכים להיות כפופים למגבלות ולכללי אתיקה בדומה ועיתונאים?  

זירת העל תספק כלי ניתוח להתרת הקשרים הגלויים והסמויים במערכת היחסים המורכבים במשטר דמוקרטי שבין המדיה למגוון ה'שחקנים' המשפיעים על המדיה בעלי אינטרסים מנוגדים לאזרח 'הפשוט'  זירת העל היא זירה של 'חלון' הפותח צוהר לדיון על כל זירות התקשורת .

לימוד הזירה יספק כלי ניתוח להבנת שפת התקשורת ולפיענוחה. לימוד הזירה יעשה במקביל ללימוד הזירות. זירת העל יכולה לשמש כסיכום ללימוד הזירות על ידי "מבט לאחור" כיצד ארבעת העוגנים של הזירה באים לביטוי בזירות שנלמדו 

נרטיב הזירה

זירת העל עוסקת בגורמים המאיימים על תפקודה של התקשורת כ"רשות רביעית" ומכאן על תפקודה של התקשורת בחברה דמוקרטית. גורמים כלכליים ופוליטיים מנסים לרתום את התקשורת לטובת אינטרסים שלהם ופוגעים בעצמאותה, ובמקביל, שינויים טכנולוגיים מעלים סוגיות חדשות על תפקודה: למשל, האם גם אנחנו, כיצרני ומפיצי תוכן ברשתות החברתיות, צריכים להיות כפופים למגבלות ולכללי אתיקה בדומה ועיתונאים? זירה זו פותחת חלון לדיונים שילוו את המשך הלימוד בזירות השונות.

תת-הנושאים הנלמדים בזירה

חופש ביטוי  ** 

   השפעות אפשריות של התקשורת על המרחב הציבורי  **

    תקשורת, טכנולוגיה וכלכלה   **

      אחריותיות של אמצעי התקשורת – אתיקה וערכים בעבודת התקשורת  **

נושאים אלה ילמדו כשהן משולבות בזירות השונות , בנפרד ,או כהקדמה או כסיכום לכל הזירות. 

כאמור באמצעות הדיון והשיח בארבעת הנושאים הללו ,ניתן לשקף את הדילמות והאתגרים עימם מתמודדת התקשורת החופשית

חופש הביטוי : 

זכות בסיסית המגינה על יכולתנו להביע עצמנו, לומר את מחשבותינו, לבטא את רעיונותינו ואת אמונותינו, בכל דרך חוקית שנמצא לנכון.   נגדיר מהו עקרון חופש הביטוי כפי שהוא בא לידי ביטוי במגילת העצמאות, בחוקי היסוד של מדינת ישראל, בחוקים בתחום התקשורת ואילו מגבלות קיימות על חופש הביטוי. נבקש לבחון מדוע חשוב חופש הביטוי במשטר דמוקרטי? בין השאר תוך התייחסות לתפקידי התקשורת בבחינה ביקורתית של השלטון, מוסדות הממשל, תחומי: כלכלה, תרבות, חברה, בריאות ועוד. תפקידה של התקשורת הוא להיות גורם מבקר של השלטון, ועל כן היא נחשבת לרשות הרביעית (לא פורמלית).

על התלמיד להבין כי זהו אחד התפקידים המרכזיים של התקשורת במשטר דמוקרטי: לבקר כל העת את השלטון ללא משוא פנים וללא  "התחנפות". תקשורת שאוהדת את השלטון ונמנעת מהבעת ביקורת עליו מועלת בתפקידה הדמוקרטי.

נכיר לתלמידים את מערכות האינטרסים שיכולה לפגוע בחופש הביטוי הרצוי, בראשה היחסים המשולשים בין "הון-שלטון-עיתון" וכיצד כל מרכיב מהשלושה יכול להשפיע על האחרים וכיצד יחסים אלו לוקחים חלק בעיצוב התכנים התקשורתיים.

היכרות עם יחסים אלו וכן תפקידה הדמוקרטי של התקשורת תיתן בידינו כלים לדון בשאלות תקשורתיות-אזרחיות כמו:

מדוע מתפרסם מידע בכלי תקשורת אחד ולא באחרים, מדוע יש שוני בבולטות של ידיעות שונות בכלי התקשורת השונים, כיצד מבצעים כלי התקשורת מסגור של מידע שונה ומדוע זה נעשה בצורות שונות בכלי התקשורת השונים; האם יש הסברים שונים לעיתוי הפרסום ולאופן הפרסום; מי מודר ומדוע מכלי תקשורת שונים; מי מרוויח ומי מפסיד מפרסום מידע מסוים וכן הלאה שאלות שקושרות בין התפקוד התקשורתי לבין התפקידים של התקשורת בחברה דמוקרטית

נכיר כי למרות שחופש ביטוי הוא ערך נעלה בדמוקרטיה, גם לו יש מגבלות. נדון בהקשרים השונים כמו צנזורה ביטחונית, הזכות לשם טוב, הגנה על הפרטיות ועוד ונעמוד על הצורך באיזון בין הצורך בחופש ביטוי בדמוקרטיה לבין הצורך בשמירה על ערכים אחרים. נחשוב על הדילמות העולות מהצורך לאזן בין הערכים.

חשוב להסביר כי חופש הביטוי אינו רק ערך מופשט וכללי, אלא נוגע לכל אחד מאיתנו: הזכות של כל אחד מאיתנו לפרסם את דעותיו ועמדותיו, זכותנו כציבור לדעת ולקבל מידע שנוגע לסוגיות ציבוריות (ומצוי בדרך כלל בידי הממסד) ועוד. נסביר כי חופש הביטוי אינו רק "מכשיר דמוקרטי", אלא יש לו גם תוקף מוסרי והוא נועד ל: (1) גילוי האמת, (2) אמצעי למימוש עצמי, (3) אמצעי לתפקוד דמוקרטי והעמקת ערכים דמוקרטיים, (4) אמצעי ליציבות חברתית.

השפעות התקשורת על המרחב הציבורי: 

תת הנושא הזה מתמקד בהשפעות של התקשורת על המרחב הציבורי: הפוליטי, החברתי, הכלכלי והתרבותי. לדוגמה, כיצד התקשורת מעורבת בעיצוב סדר היום (הציבורי והפוליטי), מה הקשר בין סדר היום הישראלי לבין סדר היום הגלובלי/המערבי.

כמחנכים לתקשורת, נבקש לתת לתלמידים כלים למחשבה ביקורתית כדי שישמשו אותם לגיבוש תפישת עולם עצמאית. זאת מתוך תקווה שכלים אלו יוכלו לעזור לתלמידים לצאת מהנמנום ומהאפאטיות ולעודד יציאה לפעילות למען שינוי המציאות לפי השקפת עולמם. זוהי הפעולה האזרחית אליו אנו מייחלים. במסגרת הלימוד הזה נתייחס לגישות ביקורתיות כלפי אמצעי התקשורת, בין השאר: הבניית המציאות , ספירלת השתיקה, הגישה הניאו מרקסיסטית, מרכז ופריפריה ועוד. מעבר להכרת הגישות, חשוב העיקרון של הגישה הביקורתית: מאחורי הטקסטים התקשורתיים ישנם גורמים ולהם אינטרסים. אנו, הלומדים תקשורת, להתבונן, לחשוב ולחשוף את המנגנונים שמאחורי הטקסטים התקשורתיים כדי להבין טוב יותר את השחקנים שלקחו חלק בעיצוב התכנים וכיצד הם מבנים את הנרטיבים שישרתו את מטרותיהם.

גישות אלו יבואו לידי ביטוי בשלל זירות בהמשך הלימוד: בשידורי ספורט, פרסומות, תכניות חדשות וסדרות ריאליטי ועוד. נלמד מהן ההשלכות של תהליכי ההבנייה על ייצוגן של קבוצות שונות, על עיצוב תפישות כלפי המציאות וכיצד עמדות אלו משפיעות על ההליך הדמוקרטי, קרי, אופני הצבעה והכרעות פוליטיות.

התקשורת, הטכנולוגיה והכלכלה :

 בשנים האחרונות עלו על סדר היום הקשרים המתהדקים בין תקשורת, טכנולוגיה וכלכלה. השינויים הטכנולוגיים שמשנים את פני התקשורת, שזורים בשיקולים כלכליים ואלו מצידם מעצבים הן את הטכנולוגיה והן את אופני השימוש בה. עליית האינטרנט והרשתות החברתיות באה על חשבון העיתונות המודפסת והמשודרת כשתקציב הפרסום עובר מהאחרונים לראשונים. תהליכים אלו הובילו לשינויים משמעותיים בכלי התקשורת המסורתיים, באופן פעולת התקשורת ובדרכי צריכת התקשורת על ידי הנמענים.

איך עושים חדשות עם תקציב הולך וקטן? האם הצורך במהירות – באתרי חדשות שמתעדכנים 24/7 – בא על חשבון דיוק? כיצד משפיעה העובדה כי צעירים אינם צורכים אתרים או עיתונים, אלא מקבלים מידע באמצעות רשתות חברתיות ולכן נחשפים רק לכתבות ולאייטמים שמעניינים אותם ולא לשאר האתר/עיתון? כיצד המודל הכלכלי משפיע על התוכן ועל צריכתו? לדוגמה, אם אין צורך לשלם עבור אתר החדשות, מהיכן מגיעות ההכנסות? כל חשבון מי? האם כלי התקשורת הדיגיטליים, שרובם מופצים בחינם, יכולים לבצע עיתונות חוקרת (שעולה הרבה כסף ולעיתים לא מובילה לתוצאות)?

יש מקום בהיבט הכלכלי  להתייחסות לקשרי הון-שלטון-עיתון ולאופן בו הם עשויים להשפיע על הסיקור העיתונאי. שאלה מאתגרת היא כיצד מאופיינים הקשרים שבין הון שלטון בתחום התקשורת? מהן עשויות להיות השפעות תופעות בתחום כלכלת תעשיות המדיה, כגון בעלות צולבת  על עיבוד המידע ותהליכי הפקת התוכן? ובנוסף, כיצד המודלים הכלכליים של התקשורת הדיגיטלית משפיעה עלינו ועל המרחב הציבורי? הרשתות החברתיות שניתנות בחינם ושהופכות לכלי מרכזי להפצת מידע, רואות עצמן רק כ"צינור" להעברתו ולכן לא אחראיות על תוכנו. כיצד, אם כן, נוכל להתמודד עם פייק ניוז? איך נוכל לדעת האם המידע אמין?

אחריוּתיוּת (accountability ) של התקשורת 

לעיתונאים ולכלי התקשורת יש תפקידים רבים וחשובים במדינה דמוקרטית.  הם אלה האחראיים, בין היתר, על הפצת מידע חיוני בקרב האזרחים, קביעת סדר היום הציבורי והפוליטי ופיקוח על מוסדות השלטון. בכדי לבצע תפקידים אלו בצורה התורמת להליך הדמוקרטי, זקוקה התקשורת לאמון הציבור[1]. כל עוד התקשורת נהנית מאמון הציבור, מתאפשר לה לממש את תפקידיה בצורה טובה. אך מה קורה כאשר עיתונאים טועים?  לעיתים עיתונאים או ארגוני תקשורת מפרים את הכללים הפרופסיונאליים לפיהם הם אמורים לנהוג וכפועל יוצא אמון הציבור בעיתונאים ובמוסדות התקשורת עלול להיפגע. בכדי להשיב אמון זה, נדרשים העיתונאים וארגוני התקשורת לכונן תהליכי בקרה ותיקון פנימיים, בדיוק כמו מוסדות אחרים בחברה הדמוקרטית כגון הצבא, משרדי ממשלה ועוד. הליכים אלה מכונים בחקר התקשורת " אחריוּתיוּת תקשורתית" (media accountability) אשר משמעותה היא מסירת דין וחשבון על פעולותיהם של עיתונאים ומימוש פעולה מתקנת מילולית (דוגמת התנצלויות, הבהרות ותיקונים) או מעשית (שינוי בפעול בדרכי איסוף והפצת המידע). 

בעוד שאחריות היא החובה המוסרית של כל אחד למלא את תפקידו כראוי, אחריוּתיוּת היא הצורך לתת דין וחשבון על מעשינו כלפי גורמים אחרים. כלומר, מגוון התהליכים והארגונים שפועלים כדי שהתקשורת תיתן לתת דין וחשבון לחברה על האיכות או התוצאות של פרסומיה. התפיסה מאחורי המושג היא שהתקשורת אינה עסוק מסחרי רגיל, שבמקום למכור נעליים הוא מוכר מידע/תכנים, אלא שהתקשורת היא מנגנון חברתי חשוב וחיוני לחיים דמוקרטיים ומשום כך היא במעמד מיוחד: מצד אחד, יש לנהוג בה משנה זהירות ולא להרבות בחוקים מגבילים, כדי לאפשר חופש פעולה וחופש ביטוי, מצד שני, יש לאלץ אותה לתת דין וחשבון כלפי החברה, עבורה היא פועלת – ולא רק כלפי בעלי המניות השולטים בה מסחרית או הפוליטיקאים שממנים את מנהלי התקשורת הציבורית.

בחלק הזה בזירה נתמקד באתיקה, בערכים ובנורמות שבתוכן ועל פי הן פועלים כלי התקשורת. מול מי נותנים כלי התקשורת דין וחשבון? למי הם אמורים להיות נאמנים? על פי אילו ערכים הם אמורים לפעול? מי קובע מה בגבולות המותר והיכן יש חריגה? בהקשר זה יבחן מושג ה"אובייקטיביות העיתונאית". האם היא קיימת כלל ? כיצד באה האובייקטיביות לידי ביטוי בדיווח עיתונאי? מהן ציפיות צרכן המידע באשר לאמות המידה של הדיווח העיתונאי? מהו ההבדל בין דעה לעובדה? כיצד ניתן להבחין בהבדלים?

אחריותיות התקשורת נוגעת לשלל אמצעי התקשורת והשימוש בהם: החל מהעיתונאים בערוצי הטלוויזיה ובאתרי האינטרנט שצריכים להכריע בין הצורך להציג דיווח אמין ובדוק לבין הרצון להיות ראשונים בתחרות בין הערוצים השונים, דרך מעצבי פרסומות שאמורים להכריע בין הרצון להשיג מקסימום רייטינג ויוקרה מקצועית לבין השיקולים החברתיים לשמירה על טעם טוב ויחס לנשים ועד למשתמשים פרטיים ברשתות החברתיות שמתמודדים יום יום מול הרצון למצוא חן בעיני הסביבה ולפרסם צילום מושך לבין הצורך לשמור על הגינות כלפי חברינו שאותם צילמנו. במילים אחרות, אחריוּתיוּת התקשורת נמצאת בלב הדילמה המציבה מצד אחד יעדים חברתיים ומקום התקשורת בחברה דמוקרטית ומצד שני  הרצון לרייטינג ומיקסום רווחים (גם על חשבון ערכים חברתיים אחרים).

התלמידים ידרשו להבין את תרומת התקשורת לביסוס חברה דמוקרטית ופתוחה על ידי לימוד הערכים העיתונאיים והקשיים למימושם. מעבר לכך, חשוב להדגיש את התקופה בה אנו חיים, כשכל אחד מאיתנו אינו רק צרכן תקשורת, אלא גם יצרן תכנים ומפיץ תכנים למרחב הציבורי. מצב כזה מחייב אותנו להפנות את המבט לעצמנו ולהדגיש לתלמידים את החשיבה הביקורתית-העצמאית: מה האחריות שלי – האחריות החוקית, אבל בעיקר האתית – כאדם פרטי ביצירת המידע שלי? האם אני מודע להשלכות פרסום מידע שאני מעביר הלאה? האם צריכה להיות לנו אחריות מוסרית – כמו לעיתונאים – לפרסום והפצת תכנים שקריים/לא-בדוקים? האם כדאי להחיל כללי אתיקה דומים לאלו של העיתונאים גם על הרשתות החברתיות? מהם המגבלות שאלינו להטיל על עצמנו לטובת חברה פתוחה ודמוקרטית?

1.       המתח בעבודת העיתונאי בין הרצון ליצור תכנים על פי שיקולים מקצועיים לבין אילוצים ומגבלות שלוקחים חלק בעיצוב התכנים. כיצד מתמודדים עם המתח שבין שיקולים מקצועיים-עיתונאיים לבין שיקולים מסחריים, לאומיים ועוד. כיצד שיקולים אלו משתתפים במסגור התכנים ובתהליך הבניית המציאות.

2.       דילמת הנאמנות של העיתונאים: למי הם צריכים לתת את הדין ומי "קהל היעד המדומיין" שלהם: האזרחים? העורכים-המקצועיים? בעלי הערוץ/עיתון/אתר? הפוליטיקאים? האליטה הכלכלית? איך מאזנים בין הנאמנויות השונות?

3.       בין פלורליזם לבין רווח כלכלי – האם לשאוף לייצוג מגוון העמדות בציבור והשמעת מגוון הקולות – גם של מיעוטים וקבוצות שוליים, שהן לא רווחיות, או להביא את הקולות הבולטים והמושכים? מצד אחד, השאיפה לפלורליזם כערך בחברה דמוקרטית והרצון להשמיע מגוון הקולות, אבל יתכנו קולות שירחיקו קהלים או לא יעניינו מספיק ויניבו רייטינג ורווח כלכלי נ

 המרכז הוא לב ההתרחשות העיתונאית. במרכז נמצאים מערכות החדשות של כל אמצעי התקשורת. במרכז נמצאים גם המקומות בהם מתרחשים האירועים החשובים.

פריפריה מקומות רחוקים או שוליים מהמרכז. הפריפריות מקבלות הנחיות ומוסכמות מבלי שהן שותפות ליצירתן. 

 אין הכוונה למושגים גיאוגרפיים, אלא לסוציולוגיים. מרכז= המקום/הארגונים בהם יש כוח (פוליטי, כלכלי, תרבותי וכו') וככל שמתרחקים ממנו יש דרגות שונות של פריפריאליות עד לנקודה הרחוקה ביותר והיא הפריפריה הרחוקה. התקשורת נמצאת במרכז או שהיא בקשרים הדוקים עם גורמים מהמרכז (פוליטיקה, בעלי הון, בעלי מעמד) ומכאן שנקודת המבט שלה היא של המרכז. מכאן שהיא מסקרת את הפריפריה מנקודת מבט חיצונית לה

הטענה המרכזית:  (אלי אברהם)

הפריפריה מוצגת על ידי המרכז בדרך כלל באור שלילי. מחקרים מראים מגמה ברורה, שרוב החדשות שמדווחות על הפריפריה על ידי המרכז הם חדשות אי סדר- חדשות העוסקות באירועים שליליים כמו עבריינות, פשע, אלימות, שביתות ומצוקה. התייחסותם של הכתבים אל הפריפריה היא סטריאוטיפית, פחות אוהדת ומגעיה מעמדה של עליונות.

הרחבה:

אלמנטים ומוטיבים שחוזרים על עצמם ,בעת סיקור בעיתונות את הפריפריה:

1. אלימות ,פשע וחוסר שקט חברתי- העיתונאים מצפים לאלימות שתתרחש בעיירות פיתוח וגם כשאין אלימות , מוטיב האלימות מופיע בכתבה.

2. מצוקה כלכלית, לכלוך והזנחה.  

3. חוסר שליטה על הגורל ועתיד מעורפל – חוסר שליטה הוא מוטיב מרכזי בעיתונות ומשמעותו –חוסר שליטה של תושבי הפריפריה על עתידם , העתיד והגורל נתונים בידי גורמים אחרים. 

4. חוסר ייחודיות וזיהוי עדתי פוליטי- מוטיב זה בא להדגיש את ההנחה כאילו לתושבים בעיירות הפיתוח אין יכולת חשיבה עצמאית וכי למעשה התקשורת היא זו הקובעת עבור התושבים מה לחשוב מתי ואיפה.

5. עדתיות של תושבי עיירות הפיתוח- הזיהוי של עיירות הפיתוח עם עדות המזרח גרם להפיכתן ל"סמל של מזרחיות".  עיירות פיתוח מזוהות עם המזרחיים ועם המפלגה הימינית בפוליטיקה.

6. ספק ביכולת להיות כמונו- רבים מן הכתבים מפקפקים ביכולתן של עיירות הפיתוח לאמץ נורמות של המרכז, כלומר כול מה שנעשה בעיירות הפיתוח גם עם הוא חיובי הוא לא מגיע ברמתו למרכז.

7. פרימיטיביות- תושבי עיירות הפיתוח מוצגים כצרכנים של מסורת עדתית בלבוש מודרני, בעלי אמונות טפלות ודעות מיושנות.