אנחנו חיים בכפר גלובלי על כל המשתמע מכך: המוזיקה, המזון ,הבגדים ואפילו הדעות הפוליטיות שלנו מושפעות מתכנים שאנחנו צורכים מרחבי העולם כולו.

כפר גלובלי הוא דימוי שלפיו העולם נעשה "כפר אחד קטן", כך שבני אדם בכל העולם נעשים דומים זה לזה בדפוסי התנהגותם בתחומים החברתיים, הפוליטיים והתרבותיים. בלחיצת כפתור אנחנו נחשפים לשטף של מידע מרחבי העולם כולו. אנחנו מעודכנים בכל מה שקורה מסביבנו. לכאורה- עולם מושלם, הכול נגיש ופתוח.

בלתי אפשרי להתעלם מהיתרונות שיש בעידן הגלובלי, אבל לצד היתרונות אסור לנו לשכוח את הצד השני של המטבע- את התרבות המקומית שנדחקת בהרבה מקרים לצד. באופן טבעי אנחנו נמשכים לחדש, הנוצץ, הגלובלי, אבל האם זה הדבר הנכון לנו כחברה? כמדינה? כבני נוער?

מהן הסכנות הטמונות בהסתגרות בתרבות שלנו לעומת הסכנות הטמונות בחשיפת יתר לתרבויות אחרות?

בזירה זאת חשוב להבין שאנחנו חלק מתרבות גלובלית, זה תהליך שלא ניתן להחזיר לאחור, אבל מצד שני- חשוב לזכור שאנחנו נטועים בתרבות המקומית שלנו, שגם לה יש החשיבות לא מבוטלת ביצירת הזהות שלנו, 

יש חשיבות לשילוב בין שתי הזהויות שלנו- זו המקומית וזו העולמית, אבל ללא הבנה בסיסית כי בתוכנו מתקיימות שתי זהויות שונות ומשלימות-לא נוכל לעשות זאת, ועל כן חשיבותה של זירה זו היא בהכרת שתי הזהויות המנוגדות הקיימות כיום בחברה שלנו, על חשיבותן והשפעתן עלינו.

רשתות הסטרימינג בעלות תרומה משמעותית להפיכתו של העולם לכפר גלובאלי. שלא כבעבר, לא מדובר עוד רק ברשתות מזון, סגנון לבוש אופנתי או התנהגות תרבותית הרואה למשל בתהליך האמריקניזציה אידיאל, אלא חשיפה לשלל שפות: טורקית, ספרדית, סינית, עברית ועוד, כאשר הסדרות משודרות למיליוני צופים בשפת המקור. 

הסרט הטורקי "נס בחדר מספר 7" או הסדרה שסימנה יותר מכל את העולם החדש – "בית הנייר" בספרדית, אלו דוגמאות לכוחה של התקשורת הדיגיטלית ליצור כפר גלובאלי בו גם השפה אינה מהווה מחסום עוד.

דטרמניזם טכנולוגי

טרמיניזם = לקבוע מראש, אין אפשרות בחירה והדבר קבוע מראש.

דטרמיניזם טכנולוגי – הטכנולוגיה היא הגורם הקובע את שאר הגורמים.

בהקשר שלנו – גישת הדטרמיניזם הטכנולוגי בהקשר התקשורתי: הטכנולוגיה של התקשורת הדומיננטית בכל חברה תעצב את כל שאר המרכיבים: את החברה, את התרבות, את האופן בו האנשים יחשבו וכן הלאה. הביטוי המפורסם בהקשר זה האו של מארשל מקלואן: המדיום הוא המסר. כלומר, פחות משנה התוכן, אלא המדיום בו מועבר התוכן הוא המסר המרכזי, המדיום מעצב את המסרים. לדוגמה, חברה שמבוססת תקשורת מודפסת תעודד דחיית סיפוקים (אות לאות, מילה למילה, משפט למשפט, עמוד לעמוד – עד לסוף הספר) או תעצב כלכלה בצורת ה"סרט הנע". חברה שמבוססת תקשורת אלקטרונית כמו טלוויזיה תצמצם את הזמן והמרחב ותעצב "כפר גלובלי"בו תהיה הזדהות בין האזרחים על פני הגלובוס.

מבחינה זו כדאי לחשוב מה ההשלכות של תקשורת דיגיטלית ורשתות חברתיות על החיים שלנו: למשל, חברה שבה כל המידע מצוי כל הזמן בידי כל האזרחים, אין צורך לחכות, והכל נגיש. וויתור על שינון דרכים ומפות ושימוש בווייז וכן הלאה. האם המדיום החדש מעצב חברה חדשה? פרטים חדשים?

גלובליזציה

מעבר מהיר וקל יחסית של אנשים, סחורות ורעיונות על פני העולם. כתוצאה משכלולים טכנולוגיים (כמו הוזלת התעופה) וכלכליים (הקמת תאגידים על-לאומיים) החלה מגמה הולכת וגוברת של תנועה חופשית של סחורות, אנשים ורעיונות על פני מדינות העולם.

בהקשר לתקשורת, מדובר גם בהקמת כלי תקשורת על-לאומיים כמו שידורים בלווין וערוצי טלוויזיה גלובליים. במקביל ייצור תכנים, פורמטים, שהצליחו במדינות שונות ("האח הגדול", "הישרדות"). כמובן שכיום, האינטרנט מטשטש עוד יותר את הגבולות בין המדינות ומאפשר חדירת תכנים ממדינה למדינה באופן חופשי.

גלובליזציה היא תהליך כלכלי-חברתי-פוליטי-תרבותי שאין לו ממד חיובי או שלילי. כל אחד יכול לתת לו מטען ערכי (חיובי או שלילי) בהתאם להשקפת עולמו או בהתאם לנושא בו הוא בוחן את הגלובליזציה.

לגלובליזציה השלכות בנושא זהות ותרבות – תנועה חופשית של רעיונות ותכנים תרבותיים פועלת לרוב לטובת החזק שתרבותו הופכת דומיננטית גם במקומות מחוץ למדינה המקורית ובכך מעצבים גם תרבויות אחרות. ראו למשל אימפריאליזם תרבותי או אמריקניזציה.

כך לדוגמה, יתכן שמבחינה חברתית ופוליטית יש יתרונות בתנועה חופשית ונוחה של אנשים בין מדינות שונות, אבל מבחינה תרבותית או כלכלית יש חסרונות בכך שתהליכי גלובליזציה נוטית לטובת החזקים על חשבון החלשים יותר. בהקשר התקשורתי-תרבותי, המשמעות היא החלשת תרבויות מקומיות על ידי תרבות חיצונית, של מדינות חזקות יותר. לא רק שתוצרי תקשורת בינלאומיים נפוצים יותר ויותר באמצעי תקשורת במגוון מדינות, אלא שגם תוצרים מקומיים נוצרים לפי הנורמות הבינלאומיות מתוך מחשבה לקבל הד ותפוצה בינלאומיים.

לוקליזציה

לוקאלי – מקומי, לוקאליזציה – לעשות משהו מקומי. המושג מובא בתגובה למושג גלובליזציה. בתחום התקשורת: בעוד גלובליזציה מדגישה את ההשפעות מהעולם הרחב על התרבות המקומית, לוקאליזציה מדגישה את ייצור התרבות המקומית, לדוגמה, הפקות מקור לטלוויזיה, קולנוע מקומי ועוד. לעיתים לוקאליזציה יכולה להיות תגובת-נגד לגלובליזציה (לדוגמה, בצרפת חוקקו חוק שמחייב בתי קולנוע שמייבאים סרטים אמריקאים לשלם סכומים לטובת תעשיית הקולנוע המקומית).

חשוב לזכור את השפעת המגמות (גלובליזציה, לוקאליזציה) על עיצוב התרבות: לוקאליזציה = עיצוב תרבות מקומית, על ידי המקומיים למען עצמם. גלובליזציה = ייבוא תרבות (ערכים, אמונות, נורמות) לקהילה המקומית ממקומות זרים/אחרים. מגמה של לוקאליזציה מעודדת את היצירה של התרבות המקומית, הפקות מקור ויצירה שנובעת מתוך הקהילה ולמען הקהילה ורבים רואים בכך יצירה אותנטית, שמקדמת את התרבות המקומית (ולכן רואים בכך יתרון). מצד שני, עודף לוקאליזציה יעודד סגירות מתוצרי תרבות ממקומות אחרים ועלול להוביל לסגירות תרבותית (ולכן יש בכך חיסרון).

מושג חשוב שמשלב בין הגלובליזציה לבין הלוקאליזציה הוא גלוקאליזציה– התאמת תכנים מקומיים לתוצרי תרבות מיובאים. לדוגמה, ליהוק ישראלי (ערבים, יהודים, דתיים, חילוניים, מזרחיים אשכנזים) לתוכניות בפורמט גלובלי (האח הגדול, הישרדות, משחקי השף וכו').

גלוקליזציה

שילוב בין שני מונחים שנמצאים בעימות: גלובליזציה ולוקאליזציה. גלובליזציה - תנועה חופשית של סחורות, אנשים ורעיונות בעולם. לוקאליזציה - מדגיש את המקומי, זה ששייך לקהילה המקומית. גלוקליזציה הוא שילוב ביניהם. בהקשר התקשורתי: גלובליזציה = פורמטים מצליחים בכל העולם (האח הגדול, הישרדות, מאסטר שף), לוקאליזציה = תרבות מקומית. גלוקליזציה = הפורמט הוא בינלאומי, אבל התכנים מקומיים: תכנית בישול בינלאומית, אבל הנושא יהיה אוכל ישראלי, הישרדות פורמט בינלאומי, אבל הליהוק מעלה קונפליקטים ישראליים וכו').

ברמה המסחרית כלכלית אפשר לתת דוגמה את מקדולנדס שמציג אוכל אחיד בכל העולם, אבל מתאים לכל מקום משהו מקומי (בישראל למשל יש סניפים כשרים, גודל המנה שונה, הטעמים מעט שונים ועוד).

יש לתת את הדעת לגבי המינון: בין הגלובלי לבין הלוקאלי - עד כמה אחד מהקטבים שולט ודומיננטי לעומת השני. עד כמה יש חשש לאבדן המקומי לטובת הגלובלי או להסתגרות יתר בלוקאלי ואבדן יתרונות שיש בתוצרים הגלובליים.

אימפריאליזם תרבותי

השתלטות של מדינה / תרבות חזקה על מדינות/תרבויות חלשות ממנה באמצעים תרבותיים (ולא צבאיים). יתכן אף מצב שבו התרבות של מעצמה הופכת לדומיננטית, מחלישה ואף מוחקת תרבויות מקומיות ככלי לשליטה ופוליטית. המונח אימפריאליזם מגיע מהשיח הפוליטי של המאה ה-19 כשמעצמות אירופה הפכו אימפריות והשתלטו על מדינות פריפריאליות (בעיקר באפריקה ובאסיה). אז דובר על השתלטות צבאית ופוליטית למטרות פוליטיות וכלכליות, הפעם מדובר באימפריאליזם תרבותי, שמתבצע באמצעות התרבות ויש לכך השלכות כלכליות-מסחריות.

למשל, התקשורת והתרבות האמריקאית חזקות מאוד ומשפיעות על מערכות תקשורת ותרבות בכל העולם. צריכת הקולנוע ההוליוודי, סדרות טלוויזיה ומוסיקה שמקורה בארה"ב מעצבת תרבויות ברחבי העולם. בכך, התרבות הזו מקדמת ערכים אמריקאים כמו אינדיבידואליות, כלכלת השוק החופשי, צריכת מוצרים אמריקאים כמו קוקה קולה למשל והפצת השפה האנגלית. אימפריאליזם תרבותי יכול להוביל ל"אמריקניזציה"– עיצוב תרבויות מקומיות לפי המודל האמריקאי ובהשפעתו.

נושא זה קשור לגלובליזציה ואמריקניזציה, לדוגמה, בתרבויות מקומיות מפתחים פורמטים ותכנים כדי שיתאימו לתרבות האמריקאית כיוון שמשם יש אפשרויות לרווח כלכלי משמעותי ולכן גם תרבויות מקוריות ומקומיות הופכות יותר בעלות צביון אמריקאי. לסיכום, אימפריאליזם תרבותי – השתלטות של מדינה חזקה על מדינה חלשה באמצעים תרבותיים.