א

אבדן הילדות

במקור כתב את המושג ניל פוסטמן לגבי המעבר בין תקשורת מבוססת דפוס לתקשורת מבוססת טלוויזיה. תרבות דפוס "יצרה" תקופת ילדות. ההבנה שילדים אינם "מבוגרים קטנים", אלא משהו אחר. בתקשורת מודפסת התכנים מותאמים לגיל: ספרי ילדים מותאמים בצורתם (אותיות גדולות, ניקוד, איורים, שפה פשוטה) והן מבחינת התוכן לגיל. הטלוויזיה, שאינה חייבת לימוד ממושך ניתנת להבנה מגיל צעיר מאוד ולכן ילדים נחשפים לתכנים שאינם מיועדים להם (אלימות, מין, פשע). החשיפה לעולם המבוגרים מגיל צעיר גורמת ל"אבדן הילדות". הטלוויזיה – שמאפשרת צפייה ללא תיווך ועזרה של מבוגר – מבנה את המציאות ומעבירה חיברות את הילדים לעולם המבוגרים בשלב מוקדם. זה מחליש את סמכות ההורים/המורים.

בתרבות הדיגיטלית התהליך אף מעמיק: ילדים, שהם ילידים דיגיטליים, שולטים בטכנולוגיה טוב יותר מהוריהם ויכולים להיחשף לתכנים שאינם מיועדים להם ביתר קלות. בתקשורת דיגיטלית כל אחד צורך את התכנים באופן אישי במחשב האישי או בטלפון הפרטי ולא, למשל בטלוויזיה בסלון. ההורים לא יודעים לאילו תכנים נחשפים ילדים ובמקביל, באינטרנט הרבה יותר תכנים נגישים מאשר בשידורי טלוויזיה. מכאן הסכנה כי ילדים יחשפו לתכנים שאינם מתאימים לשלב זה בחייהם (אלימות קשה, פורנו, פרסום אגרסיבי) וכל זאת בלי יכולת בקרה או תיווך של הורה או מבוגר.

אווטאר

המושג "אווטאר"מתייחס לייצוג דיגיטלי של דמות וירטואלית או בדויה. חשבונות מזויפים ברשתות חברתיות, שיכולים להתנהג כמו חשבונות אמיתיים. אדם או חברה ששולטים במאות או באלפי אווטארים יכולים לקחת חלק בעיצוב דעת הקהל, ביצירת רושם של "דעת קהל", בקידום אנשים, רעיונות או מוצרים ברשתות החברתיות השונות.

זהו כלי רב עוצמה בידי מי ששואפים לנהל את דעת הקהל באופן שאנחנו לא נוכל לדעת שמדובר בחשבונות מזויפים של אנשים שלא קיימים באמת.

אושיות רשת

"אושיות רשת", מושג חדש שהתפתח עם התפשטות התרבות הדיגיטלית וחדירת הרשתות החברתיות לתקשורת היומיומית. תחילה החלו אנשים לכתוב בלוגים ואתרים פרטיים עם תוכן במגוון נושאים, עם תפוצת הרשתות החברתיות, החליפו דפי פייסבוק/אינסטגרם/יוטיוב וכו'את האתרים והבלוגים. יתכן כי במידה רבה מחליפה את מושג "מנהיגי דעה"של התקשורת המסורתית. לעיתים אנשים אלו בעלי מעמד מחוץ לרשת (כלומר, הם מגיעים מתחומי הבידור, האופנה, חלקם זמרים/אמנים מפורסמים), אבל לעיתים הכוח שלהם נגזר אך ורק מהיותם בעלי חשבונות ברשתות החברתיות עם מספר רב של עוקבים. לאנשים אלו כוח רב בעיצוב דעת הקהל בתחומים שונים (ובעזרת שיתופי פעולה כלכליים עם גופים מסחריים). דוגמאות: אשלי בקשישהתחילה מוולוג איפור וצמחה ל"אושיית"רשת בתחום הלייף סטייל, דף האינסטגרם של תומר אומנסקיבנושא אפייה או עמוד האינסטגרם של נעה רוזיןבנושא אוכל וקוקטיילים וכן אתר ביקורת הסרטים העצמאי של יאיר רווהשנחשב מאוד בתעשייה.  

מצד אחד, יצרני תוכן חדשים נראים יותר אמינים, הם "דומים"לקהל, אינם חלק מהתקשורת הממוסדת ולכן נדמה כי הם נטולי אינטרסים (מסחריים, פוליטיים וכו'). מצד שני, אין בקרה: אין עורכים, אין אחראים, איש לא בודק את התוכן האם זה אמין והקהל נדרש לבדוק בעצמו ולהחליט בעצמו מי אמין ורציני ומי פחות. כיום ברור שהמפרסמים זיהו את ה"איום"ומקיימים שיתופי פעולה מסחריים גם עם בלוגרים ויצרנים פרטיים. לקהל המיומן ברור שבתוכניות בישול מהללים שימוש בכלי מטבח מסוימים כיוון שהם שילמו על תוכן שיווקי ואילו אדם בביתו נראה תמים ואמין. מצד שני, ברור כיום כי גם לאנשים פרטיים משלמים כדי שיופיעו בבלוגים ובאתרים הפרטיים.

אחריות ציבורית של מוסד התקשורת

מהי האחריות של אמצעי התקשורת? כלפי מי הם צריכים להיות אחראים? ההנחה בבסיס האחריות הציבורית של התקשורת היא שלתקשורת יש תפקיד מרכזי בחיים הדמוקרטיים והיא מכשיר חשוב בעיצוב החיים הציבוריים במדינה. על פי הגישה הזו, תקשורת ציבורית אחראית כלפי הציבור (ולא כלפי הממסד הפוליטי שממנה ומממן אותה) וגם לתקשורת מסחרית, שלה אינטרסים כלכליים ולעיתים בבעלות פרטית (או פרטית באופן חלקי) יש אחריות ציבורית כיון שאינה "עסק רגיל", אלא חלק מרכזי בחיים הפוליטיים והאזרחיים במדינה דמוקרטית.

אחריותיות התקשורת

אחריוּתיוּת (accountability) של התקשורת 

משמעותה היא מסירת דין וחשבון על פעולותיהם של עיתונאים ומימוש פעולה מתקנת מילולית (דוגמת התנצלויות, הבהרות ותיקונים) או מעשית (שינוי בפעול בדרכי איסוף והפצת המידע). 

בעוד שאחריותהיא החובה המוסרית של כל אחד למלא את תפקידו כראוי, אחריוּתיוּתהיא הצורך לתת דין וחשבון על מעשינו כלפי גורמים אחרים. ובהקשר לתקשורת: מגוון התהליכים והארגונים שפועלים כדי שהתקשורת תיתן לתת דין וחשבון לחברה על האיכות או התוצאות של פרסומיה.התפיסה מאחורי המושג היא שהתקשורת אינה עסוק מסחרי רגיל, שבמקום למכור נעליים הוא מוכר מידע/תכנים, אלא שהתקשורת היא מנגנון חברתי חשוב וחיוני לחיים דמוקרטיים ומשום כך היא במעמד מיוחד: מצד אחד, יש לנהוג בה משנה זהירות ולא להרבות בחוקים מגבילים, כדי לאפשר חופש פעולה וחופש ביטוי, מצד שני, יש לאלץ אותה לתת דין וחשבון כלפי החברה, עבורה היא פועלת – ולא רק כלפי בעלי המניות השולטים בה מסחרית או הפוליטיקאים שממנים את מנהלי התקשורת הציבורית.

לעיתונאים ולכלי התקשורת יש תפקידים רבים וחשובים במדינה דמוקרטית.  הם אלה האחראיים, בין היתר, על הפצת מידע חיוני בקרב האזרחים, קביעת סדר היום הציבורי והפוליטי ופיקוח על מוסדות השלטון. בכדי לבצע תפקידים אלו בצורה התורמת להליך הדמוקרטי, זקוקה התקשורת לאמון הציבור. כל עוד התקשורת נהנית מאמון הציבור, מתאפשר לה לממש את תפקידיה בצורה טובה. אך מה קורה כאשר עיתונאים טועים?  לעיתים עיתונאים או ארגוני תקשורת מפרים את הכללים הפרופסיונאליים לפיהם הם אמורים לנהוג וכפועל יוצא אמון הציבור בעיתונאים ובמוסדות התקשורת עלול להיפגע. בכדי להשיב אמון זה, נדרשים העיתונאים וארגוני התקשורת לכונן תהליכי בקרה ותיקון פנימיים, בדיוק כמו מוסדות אחרים בחברה הדמוקרטית כגון הצבא, משרדי ממשלה ועוד. הליכים אלה מכונים בחקר התקשורת "אחריוּתיוּת תקשורתית" (media accountability).

אחריותיות התקשורת נוגעת לשלל אמצעי התקשורת והשימוש בהם: החל מהעיתונאים בערוצי הטלוויזיה ובאתרי האינטרנט שצריכים להכריע בין הצורך להציג דיווח אמין ובדוק לבין הרצון להיות ראשונים בתחרות ביןהערוצים השונים, דרך מעצבי פרסומות שאמורים להכריע בין הרצון להשיג מקסימום רייטינג ויוקרה מקצועית לבין השיקולים החברתיים לשמירה על טעם טוב ויחס לנשים ועד למשתמשים פרטיים ברשתות החברתיות שמתמודדים יום יום מול הרצון למצוא חן בעיני הסביבה ולפרסם צילום מושך לבין הצורך לשמור על הגינות כלפי חברינו שאותם צילמנו. במילים אחרות, אחריוּתיוּתהתקשורת נמצאת בלב הדילמה המציבה מצד אחד יעדים חברתיים ומקום התקשורת בחברה דמוקרטית ומצד שני  הרצון לרייטינג ומיקסום רווחים (גם על חשבון ערכים חברתיים אחרים).

נקודה חשובה עולה עם התפשטות הרשתות החברתיות והתרבות הדיגיטלית, שמבוססות על תוכן גולשים.

מאחר והגולשים הופכים למוענים ויצרני תוכן, עולה שאלת האחריותיות לגבי פעולותיהם: מה הם הכללים והנורמות בהן צריכים האזרחים לעמוד כשהם מייצרים תוכן או מפיצים אותו? מה האחריותיות של משתמשי הרשתות החברתיות?

אימפריאליזם תרבותי

אימפריאליזם תרבותי– השתלטות של מדינה / תרבות חזקה על מדינות/תרבויות חלשות ממנה באמצעים תרבותיים (ולא צבאיים). יתכן אף מצב שבו התרבות של מעצמה הופכת לדומיננטית, מחלישה ואף מוחקת תרבויות מקומיות ככלי לשליטה ופוליטית. המונח אימפריאליזם מגיע מהשיח הפוליטי של המאה ה-19 כשמעצמות אירופה הפכו אימפריות והשתלטו על מדינות פריפריאליות (בעיקר באפריקה ובאסיה). אז דובר על השתלטות צבאית ופוליטית למטרות פוליטיות וכלכליות, הפעם מדובר באימפריאליזם תרבותי, שמתבצע באמצעות התרבות ויש לכך השלכות כלכליות-מסחריות.

למשל, התקשורת והתרבות האמריקאית חזקות מאוד ומשפיעות על מערכות תקשורת ותרבות בכל העולם. צריכת הקולנוע ההוליוודי, סדרות טלוויזיה ומוסיקה שמקורה בארה"ב מעצבת תרבויות ברחבי העולם. בכך, התרבות הזו מקדמת ערכים אמריקאים כמו אינדיבידואליות, כלכלת השוק החופשי, צריכת מוצרים אמריקאים כמו קוקה קולה למשל והפצת השפה האנגלית. אימפריאליזם תרבותי יכול להוביל ל"אמריקניזציה"– עיצוב תרבויות מקומיות לפי המודל האמריקאי ובהשפעתו.

נושא זה קשור לגלובליזציה ואמריקניזציה, לדוגמה, בתרבויות מקומיות מפתחים פורמטים ותכנים כדי שיתאימו לתרבות האמריקאית כיוון שמשם יש אפשרויות לרווח כלכלי משמעותי ולכן גם תרבויות מקוריות ומקומיות הופכות יותר בעלות צביון אמריקאי. לסיכום, אימפריאליזם תרבותי – השתלטות של מדינה חזקה על מדינה חלשה באמצעים תרבותיים.

אירוע מדיה

אירוע מדיה: שידורים חיים של אירועים גדולים, שמשמעותיים להרבה אנשים. הצפייה באירועים אלו שונה מצפייה רגילה בטלוויזיה, לא מדובר ב"זפזופ"מזדמן או בצפייה שגרתית, אלא מדובר באירועים אליהם גם התקשורת וגם הקהל התכוננו מראש: התקשורת שידרה קדימונים ופרסומות ואילו הקהל התכונן, פינה מזמנו ולעיתים עורך צפייה מסוג אחר: התאספות של אזרחים לצפייה משותפת (משחקי ספורט מרכזיים, גמר הסופרבול / אליפות העולם / משחקים אולימפיים וכו'; משדרי סיכום בחירות; הנחיתה על הירח ועוד.

האירוע עצמו מתרחש במקום אחר, אבל עבור הצופים, הם "שותפים"לאירוע באמצעות הצפייה הישירה באמצעי התקשורת, בעיקר הטלוויזיה.

מתוך ויקיפדיה: בתקשורת המונים, אירוע מדיה (באנגלית: Media Event) הוא אירוע מתוכנן, המושך סיקור בולט של כלי התקשורת, המשודר בשידור חי בטלוויזיה ומושך גם קהל צופים גדול במיוחד. אלו אירועים נדירים יחסית, המרתקים את קהל הצופים ומאחדים אותו לקהילה אחת. על האירוע להיות מתוכנן מראש, שידוע מראש מיקומו ומועד שידורו ולכן יש לצופים זמן היערכות לצפייה.

אלגוריתם

אלגוריתם - אלגוריתם הוא מושג במתמטיקה, אבל בהקשר של תקשורת וחברה הוא שייך לזיר הדיגיטלית ולכן לשלל זירות נוספות. אלגוריתם הוא חישוב מתמטי שהמערכת יכולה לעשות בצורה מהירה מאוד: לקלוט הרבה מידע ולפלוט מידע מתאים. לדוגמה, הרשת החברתית או האפליקציה או האתר "לומד"כל אחד מאיתנו באופן מתמטי (מהן ההעדפות התרבותיות, מה הרכישות האחרונות, מה החיפושים שעשה, באילו אתרים היה, מי החברים שלו ברשתות, למי עשה לייק ולמי שייר וכן הלאה) ולכן, יכול להתאים לכל אחד מאיתנו תוצאות שונות בחיפוש והמלצות אחרות ברשתות החברתיות.

האלגוריתם יקבע למשל כיצד יראה הפיד של כל אחד מאיתנו ברשתות החברתיות השונות: אילו חברים יהיו ראשונים ואילו אחרונים, איזה מידע יופיע בבולטות ואיזה מידע יוצנע יותר, אילו פרסומות יותאמו לי ואילו פרסומות יותאמו לאחרים, אילו סרטונים יומלצו לכל אחד מהמשתמשים באיזה הקשר וכן הלאה.

אפשר לומר שהאלגוריתם הוא המכשיר שמנווט את המסלול של כל אחד מאיתנו בתוך ים המידע של התקשורת הדיגיטלית. האלגוריתם קובע איזה תכנים יופיעו באיזו בולטות עבור כל אחד מאיתנו.

חשוב לזכור: לכל רשת חברתית של מתכנתים שמעצבים אלגוריתם בצורה שמתאימה להם: האלגוריתם סודי והמשתמשים לא יודעים את אופן הפעולה שלו, האלגוריתם אינו נתון לפיקוח חברתי או ממסדי – העקרון הגלוי המרכזי הוא שהאלגוריתם מכוון לרווח מסחרי של הרשתות החברתיות. כלומר, העקרון המסחרי הוא שמעצב את האלגוריתם שמעצב עבור כל אחד מאיתנו את התכנים שיופיעו לו ברשתות החברתיות.

האלגוריתם של כל רשת חברתית יקבע את התכנים שיגיעו אל המשתמשים, סדר התכנים ולכן גם יש לו תפקיד בעיצוב הקהילות שבתוך הרשתות החברתיות (אילו אנשים יקבלו תכנים דומים ואילו תכנים אחרים). למשל, האלגוריתם יקבע האם הקהילה תהיה יותר הומוגנית ודומה, או יותר הטרוגנית ומגוונת. האלגוריתם גם קובע כיצד להציג לכל אחד תכנים שיוקצנו כל הזמן – כלומר, למנוע שעמום, אבל לא יותר מדי – כדי שלא נעזוב את הערוץ/רשת/אתר.

אלימות ובריונות רשת

אלימות ובריונות ברשת:התנהגות פוגענית, שמבצעיה משתמשים באמצעים טכנולוגיים כמו האינטרנט, הרשתות החברתיות והטלפון הנייד במטרה להשמיץ, להטריד, להביך, להפחיד או לתקוף מישהו. בריונות מקוונת יכולה להתרחש בכל אחד מאמצעי המדיה הדיגיטליים. היא יכולה להיות מילולית, והיא יכולה להתבטא גם בפרסום של תמונות או סרטונים. מדובר בהתנהגות חזרתית (חוזרת על עצמה), תוך שימוש לרעה  בכוח בעזרת האמצעים האלקטרוניים שצוינו לעיל. כדאי לדעת כי גם הפצת תכנים ולא רק יצירת תכנים פוגעניים נחפשת כמעשה אלימות ובריונות ברשת. הקלות של יצירת תכנים פוגעניים והפצתם המהירה והקלה לקהל המוני מאפשרת התנהגות אלימה ובריונות בהיקפים הולכים וגדלים.

אמון הציבור

אמון הציבור במדיה: כדי שהתקשורת תוכל למלא את תפקידה בתהליך הדמוקרטי עליה לפעול כשהיא נהנית מאמון הציבור. ירידה באמון הציבור עלולה לגרום לציבור לחוש מנוכר לתהליכים הפוליטיים ולצמצם את מעורבותו.

רק אם הציבור נותן אמון במדיה ומאמין למידע שהיא מציגה, אפשר להשתמש במדיה כאמצעי לחיזוק החיים הדמוקרטיים: הפצת מידע אמיתי, סיקור הסביבה בצורה נייטרלית ואמינה, הצגת פרשנות ממגוון נקודות מבט, הצגת מידע לפי ערכים מקצועיים ולא משיקולים מסחריים או פוליטיים. האמון במדיה משתנה מעת לעת, בהתאם להקשר, לאירועים חשובים הקשורים לתקשורת ולמציאות הפוליטית והחברתית.

מדדים שונים על אמון הציבור בתקשורת השונה והתייחסות למושג הפייק-ניוז ראו סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה

אמריקניזציה

אמריקניזציה – עיצוב תרבויות במקומות שונים בעולם באופן שהולך ודומה לתרבות האמריקאית. השפעת התרבות האמריקאית על חברות שונות שהופכות יותר ויותר דומות לחברה האמריקאית וזאת לא בשל כיבוש צבאי או פוליטי, אלא בשל השפעה תרבותית. אמריקניזציה היא השפעתה של התרבות האמריקאית על תרבויות אחרות באמצעות ייבוא והטמעה של מרכיבי תרבות אמריקאית בתוך התרבות המארחת.

בעשורים האחרונים, בשל תהליכי הגלובליזציה (של התקשורת ובכלל), יש יותר ויותר ביטויים לאמריקניזציה: הפצת ערכים אמריקאים כמו אינדיבידואליות, מודלים כלכליים אמריקניים, כגון מודל השוק החופשי, מוצרים אמריקניים, כגון קוקה קולה או אפל, והשפה האנגלית האמריקנית – שמשפיעים על התרבויות שמקבלות ערכים ומוצרים אלו ומאבדים מהתרבות הלוקאלית.

אקטיביזם חברתי

אקטיביזם חברתי: פעילות חברתית אשר במסגרתה עולה קריאה לשינויים חברתיים במגוון תחומים. אזרחות פעילה שמטרתה לחולל שינוי בחברה.

חלק מהיות אדם אזרח במדינה דמוקרטית הוא היכולת לבטא בחופשיות את עמדתו ובתוך כך, קריאה לפעולה כדי לשנות את המצב הקיים. מרבית האזרחים מתקשים לשבור את שגרת החיים כדי להוביל לשינוי, אבל בדרך כלל נמצאים האנשים שלוקחים חלק בפעולות לשינויי המצב.

לאזרח ה"פשוט" קשה להניע שינוי חברתי כיוון שאינו נמצא בעמדת מפתח שיכולה להוביל שינויים (כמו תפקיד פוליטי או ביצועי) ולשם כך נדרשים האזרחים לתקשורת.

·       התקשורת יכולה להעלות על סדר היום הציבורי עמדות ורעיונות לשינוי המצב

·       תקשורת יכולה להפעיל לחץ ציבורי על מקבלי ההחלטות

·       תקשורת יכולה להראות לאזרחים רחוקים, שלא מכירים זה את זה, שהם חלוקים עמדה משותפת ולגבש קהילות/קבוצות.

·       התקשורת יכולה לגייס משאבים ופעילים נוספים לשינוי חברתי

·       התקשורת יכולה להפיץ מידע על הנושאים הללו ועל הקוראים לפעולה

·       התקשורת יכולה להציג מומחים שיציגו פרשנות למידע המפורסם בנושאים הנידונים.

·       כזכור, התקשורת, בתפקידה כרשות רביעית, צריכה לעמוד מול/נגד השלטון והממסד: לחפש מחדלים ובעיות, להציג לציבור ביקורת על הממסד ולקרוא לשינוי הכשלים.

חשוב לציין שגם כיום, בעידן הרשתות החברתיות, הפעילים לשינוי מחפשים את שיתוף הפעולה עם התקשורת הממסדית ככלי מרכזי לפעולה לשינויים חברתיים.

אתיקה בפרסום

אתיקה בפרסום: מסגרת של חוקים, כללים, קודים ונורמות שמטרתם להגדיר סטנדרטים בתחום הפרסום. בין הנקודות העיקריות של אתיקה בפרסום ניתן לציין: זיהוי של התוכן כפרסומת, הצגת מידע נכון ובטעם טוב, הימנעות מהטעיית הצרכן, הימנעות משימוש בפחד ומעידוד אלימות, שמירה על פרטיות הצרכן, והבנה כי פרסומת המיועדת לקטינים צריכה להיות מותאמת לגילם.

אתיקה עיתונאית

אתיקה: האתיקה היא תורת המוסר. האתיקה באה להדגיש את הערכים והנורמות. מה יאה, מה מוצדק ומה ההפך מכך. הקוד האתי קובע את רף ההתנהגות הרצויה.

הצורך להציג אתיקה עיתונאית נובע מהרצון להמעיט בחקיקת חוקים בתחום העיתונות כדי להשאיר את התחום העיתונאי כמה שיותר חופשי ופתוח – כדי לאפשר ככל האפשר חופש ביטוי וחופש עיתונאות.

מועצת העיתונות בישראל מופקדת על שמירת הערכים של עיתונות חופשית וטובה, ובמסגרת זו היא קובעת את כללי האתיקה החלים על כלי התקשורת ואוכפת אותם. מטרותיה המרכזיות של המועצה הן:

לשמור על חופש העיתונאות וזכות הציבור לדעת,

להגדיר כללי אתיקה לכל העוסקים בתקשורת ולפקח על קיומם.

מועצת העיתונות דנה בתלונות על הפרת כללי האתיקה העיתונאית. היא מפעילה בתי דין לאתיקה, שבסמכותם לגזור על עיתונאי או כלי תקשורת עונשים שונים: מאזהרה ופרסום התנצלות ועד פרסום ההחלטה נגדו בעיתונים.

תקנון האתיקה של מועצת העיתונות ומערך בתי הדין שלה הם היחידים המתיימרים לשקף קונצנזוס של קהל הקהילייה התקשורתית על כל גווניה וצורותיה (גם המקוונת), וגם לחייב את כולה. נראה כי אין עוררין על צדקתן ותוקפן האתי של הנורמות הכלולות בו. הגם שלא כל כלי התקשורת ולא כל העיתונאים מקיימים תמיד את התקנון של מועצת העיתונות, הקודים האחרים בישראל (למשל כללי האתיקה של הרשות השנייה) אימצו גם הם נורמות דומות.

מתוך האתיקה של מועצת העיתונות בישראל (למסמך המלא: תקנון האתיקה המקצועי של מועצת העיתונות).

נורמות אתיות-מוסריות: כללי האתיקה של עיתונאים

ניגוד עניינים: עיתונאי יימנע ממצב שבו קיים חשש לניגוד בין חובותיו כעיתונאי לכל אינטרס אחר.

פרטיות ושם טוב: לא יפרסמו עיתון ועיתונאי, ללא הסכמתו של אדם, דבר הנוגע לפרטיותו או לשמו הטוב והעלול לפגוע בו, אלא אם כן קיים עניין ציבורי בפרסום.

טובת הנאה: עיתונאי לא יבקש ולא יקבל טובת הנאה כדי שידווח באופן אובייקטיבי.

בדיקת העובדות: לפני פרסום ידיעה חייב העיתונאי לבדוק את נכונותה בכמה מקורות אמינים.

תיקון טעויות, התנצלות ותגובה: טעויות, השמטות או אי דיוקים מהותיים בפרסום העובדות יש לתקן במהירות, בהגינות, ובהבלטה הראויה עם הפרסום המקורי.

חיסיון עיתונאי: לא יגלה עיתונאי מידע שנמסר לו "לא לפרסום" ולא יחשוף את זהותו של מקור המידע, ללא הסכמתו של המקור.

נאמנות לאמת: עיתון או עיתונאי לא יפרסם ביודעין או ברשלנות דבר שאינו אמת, לא מדויק, מטעה או מסלף.

אתרי מוזיקה שיתופיים

להוסיף