ס

סדר היום

קביעת סדר היום (גישת סדר היום) -   Agenda Setting

לתקשורת יש כח רב בעיצוב סדר היום הציבורי – מהם הנושאים שצריכים להיות על סדר היום הציבורי ובהם יש לדון ו מהו הסדר של הנושאים לפי חשיבותם. יש כוחות שונות בחברה ולכל אחד מהם רצון לעצב את סדר היום כך שידונו בנושאים שמיטיבים איתו (שבהם הוא המוצלח או שמעניין אותו). התקשורת, הממסד (הפוליטי, הכלכלי ועוד) והציבור מנהלים יחסי גומלין כשכל צד מנסה לעצב את סדר היום בהתאם לאינטרסים שלו.

את המושג קבעו החוקרים מקומבס ושו בתחילת שנות השבעים. ההנחה הבסיסית היא שה תקשורת  מייצרת סדר יום ומעצבות לקהל תמונה לגבי מהן הסוגיות החשובות העומדות על סדר היום החברתי. מילים אחרות, התקשורת לא אומרת לקהל "מה לחשוב", אלא "על מה לחשוב".

מחקרים מוצאים מתאם גבוה בין סדר היום התקשורתי (=מהן הסוגיות המרכזיות בהן יש לעסוק  ומהו סדר החשיבות שלהן) לבין סדר היום הציבורי (= הציבור ענה מהן לדעתו הסוגיות החשובות  שעל סדר היום של החברה).

דוגמה נוספת, במחקרי מעבדה, הראו לשתי קבוצות מהדורות חדשות כשאחת מהן היתה ערוכה כך שהדגישה את נושא הביטחון, הקהל שצפה בה העריך את נושא הביטחון כסוגיה חשובה יותר מאשר אנשי הקבוצה השנייה. מסקנה: לתקשורת יש השפעה על הקהל בקביעת השאלה מהן הסוגיות החשובות שבהן יש לערוך דיון ציבורי או לטפל.

ההנחה היא שנושא  שמצוי בתקשורת נתפש בציבור כחשוב יותר מאשר אלו שלא, מה שפותח מהדורה או בעמוד השער, נתפש כחשוב יותר מאלו שבהמשך, מה שבמבזק מיוחד נתפש כחשוב יותר מאחרים וכן הלאה. כלומר, לתקשורת יש שלל אמצעים לעצב עבור הקהל מהו סדר היום שלו.   

אולם היחסים הם מאוד מורכבים ולא חד כיוונים באופן מוחלט.

יש כמה סדרי יום שמתחרים על תשומת הלב:. 

1. סדר יום תקשורתי – זה שנקבע על ידי התקשורת, הנושאים והדירוג שלהם כפי שמצוי בתקשורת

2. סדר יום של מקבלי החלטות (פוליטי) – שנקבע על ידי פוליטיקאים, אנשי האליטה העסקית, התרבותית, הכלכלית וכן הלאה.

3. סדר יום ציבורי – שנקבע על ידי הציבור, מה נחשב בציבור כנושאים שעל סדר היום ודרוגם.

חשוב להדגיש בין אחד הגורמים הללו מתנהלים קשרי גומלין (=דו כיווניים): סדר היום תקשורתי מעצב את סדר היום הציבורי, אבל גם מושפע על ידו, סדר היום הפוליטי מעצב את סדר היום התקשורתי, אבל גם מעוצב על ידו וכן הלאה כל אחד מסדרי היום משפיע על – האחרים, אבל גם מושפע על ידם.

המחקרים מצאו מתאם גבוה בין סדר היום התקשורתי וסדר היום הציבורי, אבל קשה למצוא קשר  סיבתי. כלומר, קשה להוכיח ולהראות במדויק שסדר יום תקשורתי מעצב את הציבורי,  אולי להיפך? אולי התקשורת "רגישה" להלכי הרוח בציבור והיא משקפת את סדר היום הציבורי  אותו אנשיה חשים בשטח?

חשוב להציג תמונה מורכבת:  אין דבר כזה "ה"תקשורת, "ה"פוליטיקה, "ה" ציבור יש מגוון רחב של אמצעי תקשורת ושל גורמים בפוליטיקה ובאליטה וכך גם בציבור.

אפשר לומר שיש הרבה מאוד גופים שמתחרים על תשומת הלב התקשורתית, הם מנסים להשפיע על סדר היום התקשורתי מתוך הנחה שסדר היום התקשורתי יעצב את סדר היום הציבורי.

כל גורם בפוליטיקה מנסה לעצב סדר יום תקשורתי (ומכאן ציבורי) שיתאים לו, מי שנתפש כחזק בביטחון ינסה לעצב סדר יום ביטחוני על חשבון דיון בסוגיות חברתיות למשל. הדבר בולט כל הזמן,  אבל במיוחד בתקופת בחירות שהיא למעשה תחרות על עיצוב סדר היום: השלטון מנסה להסיט  לסוגיות בהן הוא חזק והמתחרים מנסים להסיט את סדר היום לסוגיות בהן הוא נכשל או חלש.

האם בבחירות הקרובות ידונו בנושאי דת ומדינה? הביטחון מול איראן? יחסי החוץ וארה"ב? השסעים בחברה הישראלית? לגורמים שונים יש אינטרסים שונים וכל אחד מנסה לעצב את סדר היום התקשורתי לפי האינטרסים שלו.

יש גופי תקשורת שמנסים לשנות סדר יום למשל ערוץ  20 מנסה להעלות סדר יום יותר ימני,  להעלות סוגיות של בטחון בשטחים וזריקות אבנים; קרן נויבך בתאגיד "כאן" מנסה להעלות לסדר  היום הציבורי סוגיות חברתיות כמו הטיפול בפגועי נפש; רינו צרור מ"גלי צה"ל" וגיא לרר  ב"הצינור" מנסים לקדם בסדר היום סוגיות הקשורות לקנאביס רפואי וכן הלאה.

יש גופים אזרחיים שמנסים לעצב את סדר היום התקשורתי למשל גופים שמפרסמים פעם בשנה –  את דו"ח העוני מנסים להעלות על סדר היום נושא שלא נעים לסיקור, שפחות עוסקים בו בשגרה  ואז יום אחד בשנה הם מפרסמים דו"ח, עורכים מסיבת עיתונאים, מספקים הרבה נתונים, מתוך

כוונה לעצב סדר יום שונה. כך גם ארגוני סביבה ועוד.

מערך של אנשי יחסי ציבור ויועצים עוזר לחברות כלכליות ולגופים לעצב את סדר היום התקשורתי על ידי שליחת חומרים, סרטונים ומידע לתקשורת כדי שתעצב את סדר היום באופן שנח לאותם גופים.

גורם חשוב נוסף שמתערב בסדר היום הוא המציאות... לעיתים מתרחשים אירועים שגוברים על  אינטרסים של התקשורת או של פוליטיקאים: אירוע ביטחוני חמור או קיצוני, אירוע טבע חריג,  סיפור אנושי מטלטל כל אלה יכולים להעפיל על עיצוב סדר היום התקשורתי ולעצב אותו. כמובן, –  שמיד כשהוא מגיע לתקשורת, גופים שונים ינסו, כל אחד מכיוונו, לעצב את סדר היום למטרותיו  שלו.

סדרות רשת

סדרות רשת. מדובר בסדרות שמופצות באינטרנט (לרוב ביוטיוב) וקיבלו מעמד משל עצמן. מרבית הסדרות מאופיינות בפרקים קצרים ובעליות הפקה נמוכות יחסית לטלוויזיה מסורתית. הטכנולוגיה הדיגיטלית מאפשרת יצירת תכנים בעלויות נמוכות אך בעלות פוטנציאל להגיע לקהל רחב או ממוקד. פעמים רבות סדרות רשת משמשות אמצעי להגיע לטלוויזיה המסחרית המרכזית. בישראל הדוגמאות הבולטות הן סדרת הרשת "משיח" וכן "ניר וגלי" – בשני המקרים הגיעו היוצרים מיוטיוב לתכנית "ארץ נהדרת" ולקמפיינים פרסומיים.

סטיריאוטיפ

סטריאוטיפ – הכלל יתר, אנחנו לוקחים אמונה ביחס למאפיינים של קבוצת אנשים מסוימת ומחילים אמונה זו על כלל חברי הקבוצה (כל הפולנים הם... כל החרדים הם...). בדרך כלל יחס סטריאוטיפים מופנה כלפי קבוצה אתנית, מעמדית או מגדרית.

חשוב לזכור, כולנו מבצעים חשיבה סטריאוטיפים כיוון שזה עוזר לנו להתמודד עם הרבה מאוד מידע בזמן קצר. מאחר ואנחנו לא מסוגלים לעבד את המידע הרב בצורה נקודתית ולשפוט כל אדם לגופו, אנחנו משתמשים בקיצורי דרך – חשיבה סטריאוטיפית (נשים הם... גברים הם... מי שלבוש כך הוא... וכו').

חשוב לבחון ייצוגים סטריאוטיפים בתקשורת: למשל סטריאוטיפים אתניים בסיקור החדשותי, סטריאוטיפים מגדריים בשידורי ספורט או בפרסומות ועוד.

ספין תקשורתי

ספין תקשורתי-  (בעברית: סחריר) פעולה יזומה של אדם או קבוצת אנשים במטרה להסיט את סדר היום התקשורתי והציבורי מלעסוק בנושא שאינו נוח לפוליטיקאי, לחברות ולעסקים, ולאנשי ציבור, לנושאים נוחים להם יותר. למעשה המטרה, לעניין את התקשורת בייצור סיפור חליפי או בשינוי פרטי סיפור קיים. הספין התקשורתי עשוי להשתמש בציטטות של אדם מסוים; בשחרור עובדות מסוימות הרלוונטיות לשימוש התקשורת בעת הפצת הספין; בהכחשה מרומזת של האישיות המסחררת או של הנושא ו/או האישיות המסתחררת; במציאת "אמת חבויה" שהסתתרה כביכול בידיעה אחרת או ביצירת אירוע אחר, שימשוך את הסיקור אליו על חשבון האירוע הלא-נוח. הדרכים לייצר ספין תקשורתי רבות ומגוונות, אך המאפיין המאגד אותן הוא היותן מהלכים טקטיים הננקטים לפרק זמן קצר, שתכליתם היא להסיט את תשומת הלב באמצעות כלים כגון: ממסרים קליטים, נקודות לדיון , והזדמנויות צילום.

ספירלת השתיקה

ספירלת השתיקה: הטענה המרכזית של התיאוריה שגיבשה אליזבת נואלה נוימן היא שאמצעי תקשורת ההמונים מסוגלים לא רק להבנות את המציאות הנתפסת ע"י הקהל, אלא אף ליצור מציאות חדשה.

בני אדם לא אוהבים להיות לבד. הם כל הזמן מחפשים "לאן נושבת הרוח" ומהי הדעה הדומיננטית, מהי דעת הרוב. ההנחה היא כי אנשים שדעתם היא כדעת הרב יביעו דעתם בחופשיות ואילו אנשים שבדעת המיעוט יביעו פחות את דעתם. לכן יש מהלך ספירלי: אילו שנתפשים כדעת הרובה גם מביעים יותר דעתם וכך כוחם הולך וגדל, אלו שחושבים שהם בדעת מיעוט משמיעים דעתם עוד פחות ובכך נשמעים עוד פחות ופחות.

אם תקשורת ההמונים תצביע על דעה מסוימת כדעת הרוב, היא יכולה להניע תהליך בו דעה זו תהפוך לדעת הרוב באמת, שכן מי שתומך בה יביע דעתו ומי שמתנגד לה ישתוק וכך יותר ויותר יביעו דעתם כדעת הרוב ופחות ופחות יביעו את דעת המיעוט.

כדאי לחשוב כיצד מתרחש תהליך זה בתרבות דיגיטלית בה שולטות הרשתות החברתיות: כמות לייקים, "אושיות רשת" וכד' – כיצד הם מעצבים עמדה לגבי הדעה הדומיננטית וכיצד זה יכול להיות מכשיר לכינון ספירלת שתיקה