תמצית הזירה

ז'אנר החדשות הוא אחד הנצפים והוותיקים ביותר במדיה השונים בתקשורת. קיימת נטייה לייחס לחדשות ערך אמת גבוה, כלומר, אמון כי החדשות מעבירות לנו טוב את המציאות. נראה כי החדשות משלבות ממד ויזואלי וקולי יחד עם רטוריקה וטון של אובייקטיביות ובצירוף הנורמות התרבותיות במסגרתן נוצרים ונצרכים תוצרי החדשות וביחד מתקבל הרושם של אמת. לפיכך, נחוץ שבעתיים להבין את התהליכים שלוקחים חלק בעיצוב החדשות ומהם המרכיבים שגורמים לערך אמת גבוה.

בזירה נדון בגורמים תוך תקשורתיים: ערכים עיתונאיים, עבודה עיתונאית והן בגורמים חוץ תקשורתיים: פוליטיקה וכלכלה שלוקחים חלק בעיצוב התכנים. כחלק מהזירה נעשה "זום אין" ונתמקד בז'אנר מיוחד והוא הצילום העיתונאי, שיש לו מקום מרכזי בהבניית המציאות ובהנצחתה.

נרטיב הזירה

מאחר שכל מציאות מגיעה אלינו באמצעות תיווך (שפה, סמלים ועוד) קיים תמיד פער בין האירועים לבין האופן בו הם נתפשים. הזירה ממחישה כיצד גורמים מקצועיים, כלכליים, פוליטיים ואישיים מעצבים את תיווך המציאות בז'אנר החדשות ובצילום עיתונאי. לכך חשיבות רבה כיוון שלחדשות ולצילום יש כח רב בהבניית המציאות ובהנצחתה.

תת-נושאים

1. התבוננות פנימה - תוך תקשורתית – התבוננות למערכת החדשות והתקשורת לראות כיצד שיקולים שונים מעצבים את התוצר החדשותי: ערכים עיתונאיים, סוגי חדשות, מודלים של עיתונאים, סוגי צילום עיתונות, כיצד מעצבים משמעויות בצילום ובחדשות באמצעות מסגור ועוד.

2. מבט החוצה - יחסי תקשורת, פוליטיקה וחברה – היחס בין התקשורת לגופים חוץ-תקשורתיים הלוקחים חלק בעיצוב החדשות או מושפעים מהם: גישת סדר היום, מרכז ופריפריה, "סבל מרחוק" ו"עייפות מחמלה".

נדון בכוח החברתי של הצילום: מצד אחד, במושג "צילום הלם", לפי בארת' מדובר בצילומים שהצלם טען ברגש רב מדי, ו"מאכיל" את הצופים בזוועות ולכן אינם פועלים על הצופה, שכן אין הם מותירים מרווח להתפעמות הרגשית של כל צופה. נדון גם במושגים "סבל מרחוק" (Distance suffering), ו"עייפות מחמלה" .(Compassion fatigue)  אלו חוויות של הצופים שראו תמונות חוזרות ונשנות של סבל נוראי שחוויים אחרים, רחוקים מהם. הטענה היא כי הנמענים מפסיקים להרגיש חמלה כיוון שהם מוצפים בצילומים רבים של אסונות מרחבי העולם וזה הופך אותם לקהי חושים.

צילום איקוני

,ככזה שלא רק מתאר את המציאות, אלא אף לוקח חלק משמעותי בהנצחתה. המושג צילום איקוני מגיע מהנצרות, שם תמונות שהוצבו בכנסיות הציגו את דמויות הקדושים הנוצרים, המוכרים לקהל המאמינים. הצילום האיקוני נועד "לקחת חלק" מהאיש עצמו, מהנס שחולל ומהקדושה שלו. הצילום אינו האיש עצמו, אבל הוא משמש לו תחליף. לכן אפשר יהיה להתפלל לרגלי פסלים של קדושים למרות ההבנה כי הם לא האנשים עצמם, אלא ייצוג שלהם,  או אפילו "חלק מהם". מכאן הצילום האיקוני הוא אינו ה"אירוע עצמו", אבל הוא מבטא אותו. 

קשה להציג רשימת מרכיבים שהופכת צילום איקוני לכזה. בין השאר מפני שהצילום מקבל מעמד מיוחד, איקוני, על ידי החברה, לאחר האירועים. כלומר, המשמעות האיקונית אינה בתצלום, אלא במשמעות שהחברה מעניקה לו. צילומי הנפת הדגל באיווג'ימה או על גג הרייכסטג לא היו איקוניות בעת האירועים, אלא קיבלו משמעות כזו לאחר מעשה, כשהחברה ראתה בהם מייצגים של האירועים. כך גם צילום הצנחנים ליד הכותל ב-1967. אפשר לנתח תצלומים אלו בדיעבד ולהסביר כיצד הם "לוכדים את הרגע" והם מייצגים את האירועים הגדולים יותר (סיום מלחמת העולם השנייה, כיבוש שטח לאחר מאבק קשה, כיבוש הכותל, המקום הקדוש ביותר ליהודים, על ידי חיילי צה"ל במלחמת ששת הימים וכן הלאה. אפשר לראות צילום איקוני ככזה שהחברה רואה בו תמצית של אירועים חשובים ומשמעותיים, לרוב חריגים  כמו מלחמות (צנחנים בכותל), אסונות (נפילת אדם ממגדל התאומים), הישגים אנושיים (נחיתה על הירח) מאבקים חברתיים (מחאת ספורטאים שחורים על מדיניות הגזע בארה"ב).

במילים אחרות, צילום איקוני הוא חלק מאירוע גדול יותר, מיוחד וחשוב לחברה בה נעשה ונצרך הצילום. לעיתים יהיו בו מרכיבים מיוחדים ונדירים (אסון ברגע התרחשותו), אבל, לעיתים יהיה צילום רגיל שהממד האיקוני שלו מתקבל רק מההקשר בו הוא צולם. שלושה צנחנים מחובקים אינה תמונה נדירה, אבל כשצילום נעשה ברגע המיוחד של ההגעה לכותל המערבי ב-1967 הוא מקבל משמעות מיוחדת. לכן, האיקוניות אינה טבועה בהכרח במשמעות הדנוטטיבית של הצילום עצמו, אלא בקונוטציות שהוא מעורר בחברה.

שימו לב כי דוגמאות של צילומים איקוניים וניתוח שלהם אפשר למצוא באתר "תקשורת וחברה" במודל. כאן נציב את הרעיונות המרכזיים ובשילוב ניתוח הדוגמאות שבאתר אפשר יהיה לדון עם התלמידים על צילומים אקטואליים ורלוונטיים להם: 

האם יש להם מאפיינים של צילום איקוני? 

כיצד ליצור צילום איקוני לאירוע מסוים וכן הלאה. 

לדוגמא: אוסף "הצילומים המשפיעים ביותר של המגזין TIME, או 25 הצילומים הנבחרים של CNN.

"ידעתי שזו תמונה חזקה": הצלם שתיעד את הג'ירפות שהתייבשו למוות מדבר

השבוע פורסמה תמונה של שש ג'ירפות מתות בקניה – והעלתה לסדר היום התקשורתי את משבר האקלים במזרח אפריקה. האיש שעומד מאחורי התצלום שהפך בימים האחרונים לסמל שוחח עם כאן חדשות

יואב זהבי 16 בדצמבר 2021

התמונה הטרגית שצילם הצלם אד ראם עוררה שיח רב אודות נזקי משבר האקלים במזרח אפריקה. הצלם שתיעד שש ג'ירפות, שככל הנראה התייבשו למוות, שוכבות במדבר ללא רוח חיים, אמר בריאיון לכאן חדשות כי הופתע מההד התקשורתי של התמונה שצילם: "ידעתי שזו תהיה תמונה חזקה אבל לא תיארתי לעצמי שהן יעוררו הד כזה אצלי מי שראה אותה ושכל כך הרבה אנשים ישתפו אותה".

התמונה הזו מספרת סיפור כואב - על הבצורת הקשה שתקפה בחודשים האחרונים את קניה. "בגלל הבצורת הן ניסו להיכנס למאגר ממנו לוקחים המקומיים מים", סיפר ראם כיצד הג'ירפות הגיעו למותם הטרגי, "וכיוון שהוא לא התמלא כבר שמונה חודשים, הוא היה כמעט ריק, והג'ירפות ניסו ללכת בתוך הבוץ כדי להגיע למים. כיוון שסבלו מתת תזונה חמור ולא שתו מים המון זמן, הן נתקעו בבוץ" 

אבל התמונות של הג'ירפות המתות הן בסך הכול סמל. בשבועות שחלפו דיווחו כמה אזורים במזרח קניה על כמות משקעים נמוכה ביותר מ-70% מהממוצע העונתי, יובש שלא נראה שם כמה עשורים. צמחים, בעלי חיים ובני אדם, כולם סובלים. "האנשים שפגשתי בעיירות סובלים מרעב, מדלגים על ארוחות, בעלי החיים שלהם, 70 מהם מתו", מספר ראם. "ובשביל הקהילות באזור הזה בעלי החיים הם חשבון הבנק שלהם".

ואלה הם ממדי ההשפעה של הבצורת: הרשויות בקניה מזהירות כי שני מיליון בני אדם נתונים בסכנת רעב, בעוד השבוע הודיע האו"ם כי שלושה מיליון קנייתים זקוקים לסיוע הומניטרי דחוף. וזה לא קורה רק בקניה, גם במדינות אתיופיה, ג'יבוטי, אריתריאה וסומליה, שבהן חיים יותר ממאה מיליון איש, כולן סובלות מתופעות חוזרות של הצפות, בצורות ומכות ארבה. "יש התנגשות בין בנח האדם לחיות הבר", מסביר אד ראם. "חיות בר ובני אדם מתחרים על המים וגם על הצמחים".

ומה בנוגע לג'ירפות? כ-100 אלף מהן חיות כיום בעולם לפי הערכה של ארוגני מגזר שלישי, רובן בסוואנות של מזרח אפריקה, ציד, פגיעה בבתי הגידול שלהן ומשבר האקלים, העלימו מאז שנות ה-80 כ-30% מאוכלוסייתן.

ניתוח תמונה כולל תהליך של חקירה ושאלת שאלות.

התיאורטיקן רולאן בארת', במאמרו "המסר הצילומי" מבחין בין שני סוגי מסרים בתצלום (קישור לתרגום תקציר המאמר המקורי): 

1. המסר הדנוטטיבי - המשמעות הראשונית, המובנת מיד לרוב הצופים.

מה רואים בתמונה? 

תיאור האובייקט - לדוגמא: כיצד הוא נראה, מה הוא מחזיק בידו? איזה צבע לפניו וכד.

אמצעים חזותיים - זווית ראייה, זווית צילום, מרחק מהאובייקט המצולם, גבולות הפריים, צבעים, תאורה, קומפוזיציה (ארגון הפרטים בתוך הפריים), איכות טכנית.

2. המסר הקונוטטיבי - מה המשמעות של התמונה?

הקונוטציות השונות שמעלה התצלום אצל צופים שונים. התצלום מעורר מחשבות ורגשות שונות בכל צופה. הפרשנות של הצופה נובעת מהמטען התרבותי שלו, ממה שהוא מכיר ויודע על העולם ועל הקשרים תרבותיים וחברתיים. 

משמעות גלויה/סמויה. הפרשנויות האישיות והמגוונות שכל אחד מהצופים והצופות עשוי להעניק לתצלום (יהיה שונה מאדם לאדם על-פי אמונותיו, דעותיו והשקפת עולמו).

ניתוח תמונה  לדוגמא ע"פ המסר הדנוטטיבי והקונטטיבי , נבחין בין שני סוגי המסרים בתצלום.

לחצו לצפייה בתמונה: פצוע סורי שנפגע במתקפה האווירית של כוחות אסד ממתין לטיפול במובלעת מורדים

צילום: עאמר אלמוהיבני/אי-אף-פי, 13.3.2018

המסר הדנוטטיבי – אדם פצוע, מדמם, נראה חבול, מחזיק בידו מטלית לבנה וספוגה בדם. פניו אפורים וחיוורים, ככל הנראה כתוצאה מהיותו באזור שבו הייתה שריפה. הרקע מאחוריו נראה בצבע טורקיז, אולי מדובר בחלל סגור כמו מקלט או משהו דומה. המצולם נראה במרכז הפריים, זווית הצילום היא קדמית, והצלם היה בגובה עיניו של המצולם, מאוד קרוב אליו.  ברקע ישנו חור המאפשר כניסת אור אחורי המאיר את גבו של המצולם. 

המסר הקונוטטיבי – האדם הפצוע בקדמת הפריים מעורר קונוטציה של סבל וכאב. הרקע האחורי משדר רוגע, אוקיינוס, תחושה נעימה וחיובית. המראה המחריד של דמותו בקדמת הפריים לעומת הרקע הפסטורלי יוצר ניגוד חזק המקשה עלינו להישאר אדישים לסבלו של האדם.

מדוע התמונה נחשבת ל"צילום עיתונאי"

תמונה זו נחשבת ל"צילום עיתונאי" מכיוון שהיא מציגה פצוע סורי שנפגע במתקפה אווירית על כוחות אסד במהלך המתנה לטיפול רפואי במובלעת מורדים. תפקידו של צלם העיתונות הוא להציג רגעים  משמעותיים שאנחנו כאזרחים בעולם אינם יכולים להיות שותפים להם. סוריה נמצאת במלחמת אזרחים מזה כ-6 שנים, עשרות אלפי אנשים נהרגו בקרבות ומאות אלפים נאלצו לברוח מביתם למדינות השכנות כדי לחפש מקלט. היכולת של הצלם להעביר לנו את הסבל והכאב שלהם, מאפשרת לנו לדעת ממקור ראשון מה קורה שם, ולגרום לנו להשפיע על מנהיגי המדינות בהן אנחנו חיים כך שיפעלו כדי להפסיק את סבל האזרחים.