ח

חברות/סוציאליזציה

 תהליך ובו הפרט לומד את מקומו בחברה. תהליך שאינו פוסק לעולם, ובמהלכו האדם מכיר את החברה בתוכה הוא חי: הערכים, הנורמות והמוסכמות של הקהילה. הפרט לומד את הסביבה והסביבה מלמדת את הפרט כיצד להתנהג, מה נורמטיבי ומה חריג. הלימוד מתרחש על ידי לימוד וכן על ידי חיזוקים חיוביים וסנקציות שליליות מגורמים שונים בחברה. מקובל למנות מספר סוכני חיברות: א. הורים ובני משפחה – דומיננטי בשנים הראשונות. ב. מסגרות כמו בית הספר, לימודים גבוהים, שרות צבאי, מקום עבודה. ג. קבוצת השווים – החברים. ד. אמצעי התקשורת (כתובים, משודרים, פרסומות, קולנוע וכו'). יש הרואים באמצעי התקשורת סוכן חברות מרכזי היות שהוא הקבוע והיציב מכולם ומלווה את הפרט מינקות ועד זקנה.

חדשות קשות

חדשות קשות:דיווחים עובדתיים בעניינים פוליטיים, כלכליים ופליליים או דיווחים על אסונות למיניהם. חדשות קשות מאופיינות באקטואליות ובמידיות, ולכן הידיעות חייבות להתפרסם בסמוך למועד התרחשותן (פחות נתון לשיקול דעת העורכים והעיתונאים). ניתן להציגן עובדתית, לנתח ולפרש אותן. החדשות הקשות דנות במידע הנחוץ לקהל היעד המעוניין להתעדכן בנושאים החשובים עבורו.

חדשות רכות

חדשות רכות:כתבות המביאות את הסיפור האישי, סיפורים המעניינים את הציבור בהיותם עוסקים באירועים דרמטיים חייהם של בני אדם, בחולשות האנושיות ובמרקם החיים האנושיים. החדשות הרכות מתמקדות בהיבט האנושי או במרכיבי ה"צבע"של האירוע. ניתן לפרסם אותן גם שלא מיד עם התרחשותן (נתון לשיקול הדעת של העורכים והעיתונאים).

חוכמת ההמונים

חוכמת ההמונים טוענת שבתנאים מסוימים, קבוצה גדולה של אנשים יכולה להיות חכמה, לא פחות ואפילו יותר מאשר מומחה. על פי רעיון זה, הממוצע של תשובות, שתיתן קבוצה גדולה של אנשים, שאין ביניהם תיאום, יהיה לעיתים מדויק יותר מהתשובה המלומדת שייתן מומחה.

הדוגמה המפורסמת נעשתה בתחילת המאה העשרים (ומאז הודגמה פעמים רבות), כשקהל רב התבקש לנחש את המשקל של שור שהועלה לבמה. כשאספו את הניחושים ועשו ממוצע התקבל המשקל כמעט במדויק. כלומר, ממוצע התשובות של הרבה מאוד אנשים לא מומחים יכול להיות מדויק לפחות כמו – אם לא יותר מ – תשובה של מומחה בתחום.

מספר דרישות ליצירת חכמת המונים:

גיוון בהרכב הקבוצה– קבוצה הטרוגנית ומגוונת; חשיבה עצמאית– ללא העתקות וללא השפעות חיצוניות, כל אחד לעצמו; היעדר היררכיה– שוויון מוחלט בין כלל המשתתפים.

הנושא של חכמת המונים עלה שוב עם צמיחת התרבות הדיגיטלית ועליית הרשתות החברתיות מכמה נקודות מבט:

השפעה על העיתונות– במקום להסתמך על עיתונאים מקצוענית-מומחים, אולי כדאי יותר לקבל מידע מההמונים, מהרשתות החברתיות, מהאתרים החופשיים, מאתרים מקומיים ועוד. לדוגמה, בשנים האחרונות עולה בכלי התקשורת הממסדיים השימוש בתצלומים ובתוכן שמעבירים אזרחים.

אמון בהמונים על חשבון מומחים– אנשים מוצאים קרבה אצל הדומים להם ברשתות החברתיות ונותנים בהם אמון. תיתכן ירידה באמון שנותנים למומחים בתחומים שונים על חשבון האמון שמעניקים לאנשים – גם שלא מכירים – ברשתות החברתיות. ראו למשל הדיון על התנגדות לחיסונים שמתפשט ברשתות החברתיות נגד עמדת המומחים. יותר ויותר אנשים שמחפשים מידע פונים לרשתות החברתיות ולאתרים פרטיים על חשבון פנייה למומחים (או לצד פנייה אליהם).

תחושת קהילתיות– אנשים מחפשים (ומוצאים) תשובות ועזרה ברשתות החברתיות בצורה קלה ונוחה (למשל אנונימית) על חשבון פנייה לגורמים ממסדיים.

חשוב לזכור כי לצד עליית כוחם של ההמונים וחוכמת ההמונים יש בכך גם סכנה באבדן האמון במומחים ובמקצוענים. יתכן כי הכח החזק של המונים יפגע בשיקולים המקצועיים ובמומחים המקצוענים.

חופש הביטוי

זכות בסיסית המגינה על יכולתנו להביע עצמנו, לומר את מחשבותינו, לבטא את רעיונותינו ואת אמונותינו, בכל דרך חוקית שנמצא לנכון.   נגדיר מהו עקרון חופש הביטוי כפי שהוא בא לידי ביטוי במגילת העצמאות, בחוקי היסוד של מדינת ישראל, בחוקים בתחום התקשורת ואילו מגבלות קיימות על חופש הביטוי. נבקש לבחון מדוע חשוב חופש הביטוי במשטר דמוקרטי? בין השאר תוך התייחסות לתפקידי התקשורת בבחינה ביקורתית של השלטון, מוסדות הממשל, תחומי: כלכלה, תרבות, חברה, בריאות ועוד. תפקידה של התקשורת הוא להיות גורם מבקר של השלטון, ועל כן היא נחשבת לרשות הרביעית (לא פורמלית).

על התלמיד להבין שמחוייבותה של התקשורת במשטר דמוקרטי לבקר כל העת את השלטון ללא משוא פנים וללא  "התחנפות". להכיר מקרוב את מערכת האינטרסים והקשרים הגלויה והסמויה מהעין של המשולש הון- שלטון -עיתון. סוג זה של אוריינות מדיה תפתח בקרב הלומד מיומנות אינסטינקטיבית  לשאול שאלות חיוניות כמו למשל:

 מדוע מידע מתפרסם בכלי תקשורת אחד אך לא באחרים? האם פרסום הידיעה זהה בבולטות (גודל, צבע מיקום) ובאופן מיסגורה, בכל כלי התקשורת? מה פשר ההבדלים? מהו ההסבר לעיתוי הפרסום? מי מודר לעיתים קרובות  מפרסומי התקשורת הרחבים? מדוע? היכן  הם מקבלים פרסום רחב? מדוע? מי מרוויח ומי מפסיד מזה?

אולם גם לחופש הביטוי ולחובת הדיווח של התקשורת ישנן מגבלות ועלינו להעלותם ולהדגישן. מדוע קיימות מגבלות על התקשורת ובאילו הקשרים? בין השאר תוך התייחסות לסוגיית הצנזורה הביטחונית, הגנה מדיבה ולשון הרע, הגנת הפרטיות ועוד. מהן המגבלות הללו? אילו טיעונים קיימים להצדיק את קיומם של מנגנוני מגבלות אלה? 

כאמור, חופש הביטוי משמעותו הזכות של כל אדם לומר ולפרסם את אשר על לבו. זכות זו קשורה לכמה זכויות נוספות: הזכות להפגין, זכות הציבור לדעת (שהרי לא ניתן לגבש דעה ללא קבלת המידע הרלוונטי) ועוד. מהי החשיבות של זכות זו לביטוי אישי של דעה? מדוע דמוקרטיה לא יכולה להתקיים ללא חופש הביטוי?

יש גישות שונות המגדירות את הטיעון המוסרי בזכות חופש הביטוי כחלק מהשלטון הדמוקרטי, ביניהן:

1. כאמצעי לגילוי האמת;  (2) כאמצעי למיצוי עצמי;  (3) כאמצעי לתפקוד ולהעמקת הדמוקרטיה; (4) כאמצעי ליציבות חברתית.

בנושא זה נבקש לבחון מהם מאפייני תקשורת חופשית במדינה דמוקרטית?  תקשורת ביקורתית, פתוחה, חופשית הנותנת במה לדיון ציבורי פלורליסטי. נוסיף לשאול מהם ציפיות ציבור צרכני המידע מאמצעי התקשורת במדינה דמוקרטית?

כיצד עשויים צרכני מידע לרכוש כלים במטרה להבחין בין תוכן שקרי (פייק ניוז) לבין תוכן אמין ואמיתי? מהם מקורות  המידע והתכנים של המדיה? האם אמצעי תקשורת מסוים תומך בתפיסת עולם מסוימת בהיבט פוליטי ו/או כלכלי?האם הוא שונה בהיבט זה מיתר אמצעי התקשורת ואם כן באיזה אופן? מהי מידת האמון של צרכני המדיה השונים לכלי מדיה שונים ומהם הבסיסים לאבחנה? 

מושגים שילמדו: חופש ביטוי, דמוקרטיה, פלורליזם, שוק דעות פתוח, זכות הציבור לדעת, חופש העיתונות, פייק ניוז (Fake news), המגבלות על חופש הביטוי ,רשות רביעית.

חופש העיתונות

חופש העיתונות - פעילות חופשית של התקשורת, כדי שתוכל לבצע את תפקיד השמירה על הדמוקרטיה, כולל ביקורת על השלטון ומוסדותיו (=לתפקד כ"רשות רביעית").

חופש העיתונות טומן בחובו שתי חירויות יסוד של האזרח בדמוקרטיה: חופש הביטויוזכות הציבור לדעת. שתי חירויות אלו אמנם קשורות זו לזו ותלויות זו בזו, אך מעמדן החוקתי איננו בהכרח זהה. רק מימושן המשותף מאפשר חופש עיתונאות.

בין הגורמים שמאיימים על חופש העיתונות: התערבות פוליטית בתקשורת, מעורבות של שיקולים מסחריים ועוד.

חינמון

חינמון הוא עיתון שמחולק בחינם, לעיתים לצד עיתון אחר ולעיתים כעיתון בפני עצמו. את הביטוי העלה אורי אבנרי כביטוי מזלזל למקומונים בשנות השישים.

המודל העסקי של חינון הוא בדרך כלל מימון באמצעות פרסומות ולכן יכול לחלק חינם בתפוצה רחבה (בתחנות רכבת, במוסדות לימוד וכד') או בקהילה ממוקדת (עלוני שבת בבתי הכנסת למשל).

בישראל החינמון הבולט הוא העיתון "ישראל היום"שהקים המיליארדר שלדון אלדסון, שיכול לספוג הפסדים כלכליים אדירים ועדיין להמשיך להפעיל את העיתון. יש לציין גם את העלונים המחולקים מדי שבת בבתי הכנסת ומשמשים אמצעי תקשורת חשוב בקהילה הדתית לאומית.

חמשת הממים

חמשת הממים:הדיווח העיתונאי, לפי חמשת המ"מים מתבסס על מענה לחמש שאלות הממקדות את המידע החדשותי: מי (במי הדיווח ממוקד), מה (מה בדיוק התרחש), מתי (זמן ההתרחשות), מקום (היכן התרחשו האירועים), מדוע (מהן הסיבות להתרחשות).

חרדת החמצה   FOMO

המושג "חרדת החמצה" ובאנגלית: Fear of Missing Outוידוע בקיצור FOMO. מדובר בחרדה חברתית בה הפרט חושש להחמיץ חוויות שלדעתו מתרחשות באותו הזמן. יש דאגה כפייתית להחמיץ הזדמנויות, אינטרקציות חברתיות או אירועים אחרים. התפתחות התקשורת הדיגיטלית והתרבות הדיגיטלית, שמאפשרת לאנשים להיות מעורבים חברתית בקלות ובאופן רציף, הובילה לתלות פסיכולוגית באינטרנט כשהאדם חש מנותק. יש מעגל קסמים: הרשתות החברתיות והאינטרנט מאפשר זמינות לתכנים ול"מפגשים"חברתיים כל הזמן => זה מוביל לחשש כל הזמן שאנחנו מפספסים משהו => זה מוביל להעצמת התלות והגברת השימוש ברשתות החברתיות. יש הטוענים כי אחת ההשפעות של חרדת החמצה היא הגברת הצפייה ברצף (בינג'). אנשים בעלי חרדת החמצה נמוכה נוטים יותר לצפות באופן מקוטע ואילו אנשים בעלי חרדת החמצה גבוהה נוטים יותר לצפות בינג', מחשש שיפסידו אירוע טלוויזיוני או שיחמיצו דיונים על התכנית ברשתות החברתיות או בסביבה החברתית הקרובה. כדאי לשים לב לריבוי שימוש בביטויים כאלו בפרסומות ובתכנים תקשורתיים: "אל תחמיצו"... "אל תפספסו", הפונים לחרדה זו.

שאלות שכדאי לשאול בהקשר הזה:

אחריות התקשורת לחברה ולתרבות – אם היא סוכן חיברות מרכזי, האם יש לה אחריות כלשהי

מי בתקשורת אחראי על עיצוב החברה שלנו? כיצד זה נעשה?

בהקשר של ילדים, מי מפקח על ערוצי הילדים?

גלובליזציה – בעידן של תקשורת עולמית, רשתות חברתיות ואינטרנט וגם בטלוויזיה חלק ניכר מהתכניות הן ייבוא – האם לתקשורת תפקיד מכריע בהעצמת האימפריאליזם האמריקאי? בתהליך הגלובליזציה?

שאלה לדיון: 

בשנות התשעים היו שני אירועים משמעותיים: עלייה המונית (כמיליון איש) מברה"מ לשעבר וכן תחילת השידורים בכבלים. התכנית הראשונה שהוקרנה עם כתוביות ברוסית היתה "עמוד האש", תכנית היסטורית שנועדה ללמד את העולים לאיזו חברה הם הגיעו, מה "הסיפור שלה". אבל, במקביל, בכבלים היו גם ערוצים ברוסית ממדינות חבר העמים ועולים רבים צפו בהם. האם זה עיכב את תהליך הסוציאליזציה שלהם לחברה הישראלית? האם זה אפשר להם קליטה "נוחה"עם המשך זיקה לתרבות הקודמת? 

מילות מפתח: תהליך החיברות