עתיקות בית לחם הגלילית

כאשר התיישבו ראשוני בית לחם בישוב, היו חורבות בתים בכניסה לכפר, מצד שמאל. היו אלה שרידי הבתים של הבדואים שעבדו כפועלים אצל הגרמנים הטמפלרים. המקום היה מורם במקצת כגבעה וצמחו עליה הרבה צמחי צבר

בעת בניית בית הספר נמצאו אי אלו ממצאים ארכיאולוגיים, כמו אבן ריחיים שנותרה מונחת שם. ייאמר גם שהיו על אותה גבעה מספר עצי אלון שחברי בית לחם הותירו במקומם.(זמן רב לפני שהיה חוק הגנת הצומח). בשנות ה- 60' נסלל גם כביש הגישה לכפר ואז נתגלו ממצאים של ממש, כמו רצפת פסיפס, שהארכיאולוגים מצאו שהיא היתה של כנסיה ביזנטית. חלק מאותה רצפת פסיפס הועברה למוזיאון רוקפלר ואחר כך לנמל התעופה בן גוריון שם היא מעטרת את אחד הקירות

וחלק מאותה רצפת הפסיפס כוסתה ונסלל עליה כביש הכניסה לכפר. עם גילוי הממצאים נוצרה דילמה כיצד לא לפגוע בממצאים , וגם לשמור על האלונים שבשטח ולסלול את הכביש. גם בתוך הכפר נתגלו ממצאים בעת בניית חלק מהבתים

לחיות בבית לחם עם עברה

זכיתי לחיות במקום בו חברו יחד

נוף , היסטוריה ועבר והווה משמשים בו בערבוביה.

וכל זה אופף אותי ואני כאילו טובלת בהיסטוריה וביפי הנוף

דורכת, ממש דורכת ומהלכת בין קורות העיתים.

אבן מקיר תזעק

וכאן אצלנו היא נושמת, מדברת ומספרת קורותיה.

מארג זה השזור ימים של אז ועכשיו

וזרוע פרחי כלניות באביב ועצי אלונים עבותים

ממלא את ליבי מבלי הכיל

ובעלונו של חג ימצא פורקנו.

מה זאת אומרת , אנו אפופים היסטוריה

ואולי נאמר פרה היסטוריה?

שסללו את כביש רמת ישי הסוללים

חפרו החוצבים שני אתרים

באחד רצפה מטויחת , כלי צור וזרעים של דגן

וגם עצמות, שלד של אדם והוא הקדום יותר

מתקופת האבן החדשה , הניאוליטית. 7000-4000 לפנ" הס.

והשני , בו מבנים מעוגלים וכלי צור,

מאוחר יותר מתקופת הברונזה 3150- 1200 לפנ"הס.

בתקופה ה ניאוליטית , תחילת שבתו של האדם בבית.

שני אתרים אלו נמצאו כה חשובים

שתוואי הכביש שנסלל כבר הוסט הצידה .

צילומי אתרים אלו נמצאים בתצוגה במוזיאון ישראל

ומספר עצמות נשלחו לאוקספורד לבדיקה.

מכאן, נעשה קפיצת דרך ענקית, מערפילי ההיסטוריה

אל תור הזהב של בית לחם וסביבתה.

תקופת המשנה והתלמוד, רק נציין שבתקופת ההתנחלות

נזכרת בית לחם כעיר בנחלת זבולון. יהושע י'ט

וכעירו של איבצן השופט: "וישפוט את ישראל שבע שנים

וימת איבצן וייקבר בבית לחם " שופטים י'ב

והנה עומדים אנו בתקופת המשנה

בתקופה זו קראו לה צוריה.

וזאת, יש החושבים על שמה של העיר צור

שהיתה מרכז מחוז שהקיף גם חלק גדול מהגליל.

בבית לחם ישבה משפחת הכוהנים מלכיה

כאחת מכ'ד משמרות הכוהנים.

סביבות בית לחם משופעות בשרידי תקופה זו

מערות הקבורה הרבות, רצפות הפסיפס,

שרידי בורות איסום, חלקי עמודים ויסודות מבנים

ובית בד מבזלת.מעידים על חשיבותה של העיר,

רבי יהודה הנשיא חותם המשנה,

חי בבית שערים ובציפורי ובודאי בלכתו מהכא להתם

וסיעת תלמידיו עמו, הולכים ושומעים דברי תורה

שהיו מתגלגלים מפיו כמרגליות

היה עובר את בית לחם , אולי היה עוצר בשער העיר

או ליד הבאר, היה מרווה צמאו וממשיך בדרכו.

אכן , לא בכדי , נקרא כביש אלונים –בית לחם " כביש הסנהדרין".

לא מכבר היה הדבר שחפרו יסודות לאחד הבתים

גילו לאחר עבודת חפירה בית מלאכה לכלי אבן

היתה זאת תגלית מרעישה לדברי החוקרים,

כי לראשונה התגלה בית מלאכה כזה בגליל

רק אחד לפניו נתגלה בהר הצופים בירושלים.

אפשר להניח שבית מלאכה זה שיצר ספלים וקערות מאבן

(בחדר המלאכה נמצאו חרוטי אבן רבים

שהם פנימם של הספלים והקערות)

עמד אולי לשרותה של אותה משפחת כהנים מלכיה

כי זאת לדעת, כלי אבן אינם מקבלים תרומה

ולכן היו בשימושם של כהנים.

באותה חפירה נחשפה גת יפיפיה

ובה חדר גדול לדריכת הענבים

בור לעצירת המיץ וחדר המתנה לקבלת הענבים.

כל הגת והבור אשר בצידה מרוצפים בפסיפס ,

ובאמצעה של הגת אבן התפוח ששימשה

לאחר דריכת הענבים ברגליים

לסחיטה נוספת של הזג והחרצן.

סחיטה זו היתה מוציאה את המיץ

שהוא תמציתו של היין.

חשיפת הגת , שהיא, קובעים החוקרים,

מהתקופה הביזנטית היתה מרגשת ביותר.

עוד לא נוקתה כליל רצפת הפסיפס

והחוקר אמר :" כאן צריכה להיות אבן התפוח"

מחי יד אחד והיא התגלתה,

והנה הפתח בו זרם המיץ אל הבור

והנה צינור החרס המוביל מחיקה של אבן התפוח

אל הבור, והם סתומים באדמה.

כמה מרגש היה , לפתוח במחי צינור מים

פתחים שהיו סתומים 1500 שנים.

והנה המים זורמים כזרום היין הטוב

אני שומעת את רחש הנוזלים

ואני שיכורה ולא מיין.

רחל בצר (נהלל)