בית הכנסת

בין המתיישבים הראשונים שעלו על הקרקע לבית לחם הגלילית היו מספר מתיישבים שבאו מבתים דתיים או שומרי מסורת . מתיישבים אלו שאפו להקים בית כנסת כדי לחגוג את החגים היהודיים בתפילה כפי שנהגו בארצות מוצאם. רק ב- 1953 נזדמן להם צריף שהתפנה מיושביו. היה זה צריף סוכנותי מבין עשרת הצריפים שהתקבלו להקמת ה"מעברה". הוא הוצב קרוב למרכז הכפר מול ביתם של ברקאי.(פיין). בית הכנסת שימש להתכנסות בשבתות ובחגים, עדיין לא היה בו ספר תורה, אך מבין המתיישבים היו כאלה שידעו לקרא בתורה, לתקוע בשופר, והזכור לטובה בקולו הערב והחזק היה יואל לוינגר שנוסח התפילה שלו היה בהתאם לארץ מוצאו , הונגריה. לקראת תחילת שנות ה- 60 בגרו ראשוני הילדים של הכפר ויואל לוינגר הכינם לעליה לתורה. מעתה חגגו גם את העליה לתורה בבית הכנסת

כעשור שנים שכן בית הכנסת באותו צריף, עד שנמצא מקום אחר . מאחורי בית העם היה מבנה ששימש את הקצינים הבריטיים ששמרו על התושבים הטמפלרים בזמן מלחמת העולם השניה (אנגליה וגרמניה היו אויבות) . לאחר כיבוש בית לחם השתמשו המתיישבים במבנה זה כגן ילדים, הוסיפו לו צריף וזה היה גן ילדים. לקראת אמצע שנות ה- 60' הועבר גן הילדים והמקום התפנה. הצריף פורק והמבנה מאבן הפך לבית כנסת. לאחר המעבר למבנה החדש העביר משרד הדתות לבית לחם הגלילית ספר תורה משומש

בשלב זה שימש בית הכנסת רק לתפילות בחגים ובטקסי בר מצוה

במשך השנים נתרמו עוד שני ספרי תורה, האחד על ידי משפחת אקרמן לזכר אב המשפחה שנפל בפעילות בצבא והשני נתרם על ידי אביה של דקלה בצר בעודו בחיים

כאשר זקנו המתיישבים הראשונים חלה התעוררות בבית הכנסת עם בואו של בחור צעיר, חוזר בתשובה, שי בלוסקי

כיום יש בבית לחם הגלילית מספר צעירים שחזרו בתשובה והם מפיחים רוח חיים בבית הכנסת. הם מכינים את הנערים האמורים לעלות לתורה, ומקיימים את תפילות החג. לצערם, אין להם מניין לימי חול