באמצע שנות ה- 70' בגרו הילדים שגדלו בבית לחם, שבו מהשירות הצבאי וחלקם רצה להמשיך לחיות בבית לחם ולעסוק בחקלאות. באותה עת יצאה תקנה המאפשרת לבנים ממשיכים לבנות בית בישוב , שאינו נמצא על הנחלה החקלאית. בבית לחם הוחלט שהשטח המרכזי המצוי בתווך בין בתי החקלאים מיועד עבור בנים אלה. הוחלט לאפשר לכל בן ממשיך לקבל מגרש של 900 מ"ר או דונם כדי לבנות עליו את ביתו, והדונם הזה "יורד" בחשבון מהנחלה החקלאית שלו. עד סוף שנות ה- 80' בעת משבר המושבים מימשו את הזכות הזאת כ- 32 בנים מתוך 62 משקים