ענף הפרחים בבית לחם הגלילית

באמצע שנות השישים היה מקובל בארץ שפרחים מגדלים בין גדרה לחדרה

היצוא החקלאי באותה תקופה עשה את צעדיו הראשונים, ומשה דיין זכה להערות ציניות ולזלזול בשל רעיון היצוא החקלאי

אף על פי כן נמצאו בבית לחם מגדלים בעלי חזון

חוצפה, מעוף, ראש טוב וידיים ירוקות אשר הביאו לבניית החממות הראשונות, הפקעות הראשונות , ונקטפו היבולים הראשונים. עוד לפני שראו ברכה בעמלם דאגו להעביר את סודות (ובעיות) המקצוע לקבוצה שניה של מגדלים ברוחב לב ללא קטנוניות וחשש מתחרות, אלא מתוך ראיה ברורה של יתרון גודל הענף

בעיות לא חסרו . ארגון לא היה. הפרחים הובלו לאחר יום עבודה מפרך לשדה התעופה בלוד. על אינפורמציה שיווקית איש לא חלם. ההתחשבנות נעשתה בשיטות מסורבלות של מחיר מינימום ומחירי סיבולת. רק בעלי עצבים חזקים ואמונה רבה המשיכו לגדל פרחים

בהמשך נוספו מגדלים חדשים, הענף התבסס והשתכלל ומגדלי בית לחם הפכו לשם דבר בעמק ובעיקר בבורסות הגרמניות

מבית לחם יצאה בשורת החימום ההומוגני בשרוולים. כאן נבט לראשונה הגידול בהידרופוניקה- טוף וצמר סלעים, כאן עשה הקיטום הרך את צעדיו הראשונים וכך גם חממת הטריבונה

בקיצור, עברנו כברת דרך עם הישגים לא מבוטלים

ב- 1988 היו בבית לחם הגלילית כ- 20 מגדלי פרחים ושתילים מסוגים שונים והיקף הייצור עלה על 2 מיליון דולר לשנה

אליעזר סמילנסקי.

מתוך החוברת לציון 40 שנה לבית לחם

לגידול הפרחים יש צורות גידול מגוונות, החל מגידול פרחי קטיף בשדה הפתוח, ועד לחממות עם תנאי גידול אופטימליים עבור זן מסוים. ואכן , גם בבית לחם היה מגוון של גידולי פרחים

היינו בשטח, היה לנו עדעד, פרח כזה כחול, כל המגרש היה מלא פרחים ואי אפשר היה לשווק אותם , היה לנו חוזה ליצוא וזה לא עבד. בעלי ז"ל נסע כל יום לחיפה, כל חנות שיש בחיפה, הוא היה שמה ומכר פרחים. הוא הצליח להוציא את הכסף שהוא השקיע, לא שהרוויח, אבל הוא הצליח להוציא את הכסף. גלדיולות עשינו, אני זוכרת, ניסינו הכל בהתחלה

אני גוטליב

היתה לנו משתלה גדולה עם הרבה זנים של ורדים. היו באים לקנות אצלנו שתילים, מכל רחבי הארץ. יותר מאוחר הקמנו חממת ורדים על 2 דונם

תמר נוריאל

בחממות כמו כל דבר שגדל, אז כעבור כמה שנים צריך לחסל, כמו מטעים, ברגע שהמטע או החממה היבול יורד, נהיה לא רלוונטי (מתכוון רנטבילי) אז עוקרים ושותלים מחדש. אז יש פרנסה גם לשתלנים, שעושים שתילים

כל שנה – שנתיים מופיעים זנים חדשים, גם בעצי פרי , גם בפרחים . זן חדש הוא יותר טוב , יותר איכותי ואז הוא מקבל מחירים כפולים. ואז כולם עוקרים ושותלים את החדש. החדש הזה אחרי 4-5 שנים יהיה ישן. מופיעים עוד זנים חדשים. יש כמה ארצות באירופה שהם מייצרים זנים, וזה כדאי להם. הוא יצר זן חדש של פרח נותן לו איזה שם, אפילו היה פרח בשם אסתר גמליאלית ורד עם שני צבעים, אדום וצהוב

מדי מספר שנים היינו עוקרים ומחטאים את האדמה, יש אמצעים נגד מחזור זרעים היום, אז לא היה חיטוי קרקע. היום חיטוי קרקע בענפים בעלי הכנסה גבוהה, אז כדאי להשקיע את ה- 1,000-2,000ש"ח בחיטוי קרקע ואז אני יכול מחדש לעשות ורדים. היינו משנטעים, זה נקרא בעברית צחה שינטוע, היינו משנטעים , לא כל כך בגלל שהיבולים היו יורדים, אלא בגלל הזנים החדשים, שהיתה להם הכנסה יותר גבוהה

רק ליצוא. את הפסולים שלא ראויים ליצוא, למרות שהם היו יותר יפים. למה יותר יפים? פרח שהוא פתוח , הוא כבר לא טוב ליצוא, לוקח כמה ימים עד שהוא בא לשוק, אז הוא נפתח בדרך, אז היינו קוטפים אותם סגורים, לא לגמרי, אלא רק שהיה מתחיל כמה מילימטרים להיפתח , אז היו לו 4 ימים להיפתח , היינו קוטפים. אז , את הפסולים, את הפתוחים היינו שולחים פה לשוק, למרות שהמחירים היו יותר ירודים

אני היחידי שעשיתי פה חצי דונם פינק- גרנט (זן ורדים). הפרחים מתחלקים ל-3: כלאי תה, איך זה נקרא ? עוד ביניים , והקטנים נקראים גרנטים. אז בין הגרנטים היה זן שקראו לו פינק גרנט. אף אחד לא עשה אותו. אני הייתי גם שתלן , ושתלן של ורדים עושה 20 זנים , לא אחד. אז היה זן שלא הצלחתי למכור, עשיתי חצי דונם ממנו, היה לי בסך הכל דונם, תמיד מסתובבים מדריכים בשווקים. . אז, אני מקבל טלפון מהמדריך הראשי, מגרמניה :" שמע , הפינק-גרנט שלך קיבל את המחיר הכי גבוה"

יעקב קוטב