הדרכים שהובילו לבית לחם היו דרכי עפר בלבד, (בלתי סלולות) וכמובן, מלאי מהמורות. ביציאה מן הכפר היתה דרך עפר שהובילה עד לאלוני אבא. בהמשכה התפתלה הדרך ימינה ונכנסה לואדי , ועלתה למקום שבו נמצאת כיום הכניסה לבסמת טבעון. משם היא המשיכה מערבה ובמקום שכיום נמצאת הכניסה לרחוב יערה שבטבעון המשיכה הדרך שמאלה לתוך הואדי המגיע עד לשער העמקים ומשם ניתן היה להמשיך בנסיעה על כביש סלול לחיפה
היתה הדרך של הגרמנים, הם סללו אותה , הם נסעו איתה לחיפה. הם היו ליד שער העמקים, בין שתי הגבעות , בדיוק עולה על הכביש שהוא היום מוביל לחיפה
זה היה כביש יפה, בתוך ואדי ועצים משני הצדדים. זאת היתה דרך יפיפיה. אבל , היו בורות וכל מיני חסימות , ובחורף היה קשה לעבור, עצים נפלו
בשנת השלג שהיתה, בשנת 50 , אז בית לחם נותקה בגלל זה שאי אפשר היה לעלות את העליה הזאת ולהביא לחם משמה. כל הדרכים היו מנותקות , כי זה היה הכל בוץ
יזרעאלה חנני
ואז הגענו לבית לחם. נפעמנו מהישוב עם נוף משגע. יער ופריחה וחי מדהימים, בתים מעניינים. אמנם היו "חסרונות" כאילו ישוב מבודד. להגיע אליו זה בדרך סלולה המעלה אבק, אוטובוס פעמיים ביום. לצאת עצמאית מהישוב היא עם עגלה וסוס בדרך עפר לבית שערים לא היו מכוניות או טרקטור
ברוך קרן צור
איך מישהו אמר? " אם מישהי רוצה ללדת שתיסע בכביש הזה." הוא היה כל כך מלא מהמורות שאת זה אני זוכרת
עמליה כפרי
ש.ח.ר זה היה בצפון ואג"ד היה בארץ לפני האיחוד של שלושת הקואופרטיבים: ש.ח.ר בן יהודה ואג"ד. ואז נסעו שני אוטובוסים כמעט ריקים. אף אחד לא רצה לוותר
צבי אנקר
עם צמיחתה של טבעון והוספת מבנים לכיוון צפון נסלל גם כביש עד למוסד "רמת הדסה". הכפר עצמו נוסד ב- 1949, אך רק ב- 1963 הגיע אליו כביש סלול מתוך טבעון. ומאז היתה הדרך לחיפה דרך רמת הדסה וטבעון. באותה שנה נסלל גם הכביש עד לבית לחם, דרך רמת הדסה
ש.ח.ר נסע דרך רמת הדסה בשלב מסוים ואג"ד נסע דרך שער העמקים
צבי אנקר
אמא שלי היתה חולה מאד והיתה בבית חולים, אז הרבה פעמים הייתי נוסעת עם האוטובוס ושלמה היה בא בערב עם הסוס והעגלה לטבעון לקחת אותי
ציפי שוורץ ז"ל
היציאה לכוון הכביש לעפולה או לנהלל היתה גם היא בדרך עפר שהובילה מבית לחם עד לתחנת הנסיונות "נווה יער". ניתן גם היה ללכת בדרך עפר דרך אלוני אבא לכיוון רמת ישי
נסענו לבקר את המשפחות בכפר יהושע עם סוס ועגלה, דרך בית שערים
אני אפילו חושבת שבאנו הנה עם העגלה, הייתי עם התינוק על הידיים והיינו נוסעים עם העגלה וחוזרים בערב
ביום גשום לא היינו נוסעים בגלל הבוץ, היינו מחכים ליום שלא יהיה כל כך גשום
עמליה כפרי
הייתי הולכת לשיעורי נהיגה, שלמה היה לפעמים מביא אותי עם הסוס והעגלה, ולפעמים כשהוא לא יכול היה, כשהוא היה עסוק, הייתי הולכת ברגל. הייתי הולכת ברגל וכדי להעסיק את עצמי, הייתי סופרת כמה צעדים אני עושה מעמוד חשמל לעמוד השני
ציפי שוורץ ז"ל
כביש הכניסה לכפר נסלל כבר לקראת סוף שנות ה- 50', עדיין ללא אספלט
אני למדתי בבית ספר חקלאי עיינות ושמה היתה שדרה כזו והיתה כניסה מרשימה , עם עצים גבוהים, לא של שנה-שנתיים, ואני התעקשתי לעשות שמה את הפיקוסים. אני הייתי בועדת נוי
נטעו את זה בטו' בשבט. כל שנה הוסיפו עוד קצת ועוד קצת
יזרעאלה חנני
את השדרה המרשימה של הפיקוסים נטעו תלמידי בית ספר עם המורה ישראל אקרמן