דרכי גישה

היתה הדרך של הגרמנים, הם סללו אותה , הם נסעו איתה לחיפה. הם היו ליד שער העמקים, בין שתי הגבעות , בדיוק עולה על הכביש שהוא היום מוביל לחיפה

זה היה כביש יפה, בתוך ואדי ועצים משני הצדדים. זאת היתה דרך יפיפיה. אבל , היו בורות וכל מיני חסימות , ובחורף היה קשה לעבור, עצים נפלו

בשנת השלג שהיתה, בשנת 50 , אז בית לחם נותקה בגלל זה שאי אפשר היה לעלות את העליה הזאת ולהביא לחם משמה. כל הדרכים היו מנותקות , כי זה היה הכל בוץ

יזרעאלה חנני

איך מישהו אמר? " אם מישהי רוצה ללדת שתיסע בכביש הזה." הוא היה כל כך מלא מהמורות שאת זה אני זוכרת

עמליה כפרי

עם צמיחתה של טבעון והוספת מבנים לכיוון צפון נסלל גם כביש עד למוסד "רמת הדסה". הכפר עצמו נוסד ב- 1949, אך רק ב- 1963 הגיע אליו כביש סלול מתוך טבעון. ומאז היתה הדרך לחיפה דרך רמת הדסה וטבעון. באותה שנה נסלל גם הכביש עד לבית לחם, דרך רמת הדסה

אמא שלי היתה חולה מאד והיתה בבית חולים, אז הרבה פעמים הייתי נוסעת עם האוטובוס ושלמה היה בא בערב עם הסוס והעגלה לטבעון לקחת אותי

ציפי שוורץ ז"ל

נסענו לבקר את המשפחות בכפר יהושע עם סוס ועגלה, דרך בית שערים

אני אפילו חושבת שבאנו הנה עם העגלה, הייתי עם התינוק על הידיים והיינו נוסעים עם העגלה וחוזרים בערב

ביום גשום לא היינו נוסעים בגלל הבוץ, היינו מחכים ליום שלא יהיה כל כך גשום

עמליה כפרי

כביש הכניסה לכפר נסלל כבר לקראת סוף שנות ה- 50', עדיין ללא אספלט

אני למדתי בבית ספר חקלאי עיינות ושמה היתה שדרה כזו והיתה כניסה מרשימה , עם עצים גבוהים, לא של שנה-שנתיים, ואני התעקשתי לעשות שמה את הפיקוסים. אני הייתי בועדת נוי

נטעו את זה בטו' בשבט. כל שנה הוסיפו עוד קצת ועוד קצת

יזרעאלה חנני

את השדרה המרשימה של הפיקוסים נטעו תלמידי בית ספר עם המורה ישראל אקרמן