כיבוש ולדהיים ובית לחם

בערב ה- 18.4.1948 הודיעו לאחראי במקום שעלינו לשלוח 3 חברים לפעולה שתבוצע בלילה.. לא היה ידוע לנו מה היא מטרת הפעולה

בין שלושת החברים המתנדבים לפעולה זו הייתי גם אני. יצאנו בשעה 22.00 למקום המפגש בקיבוץ אלונים. במקום זה התרכזו חברים מכל ישובי הסביבה. כל אחד הביא איתו רובה ו- 50 כדורים אשר היו יקרי מציאות בתקופה ההיא. בשעה 3.00 התקבלה הפקודה להתכונן לפעולה. התזוזה החלה לכיוון ולדהיים וכאן הועברה לנו לראשונה מטרת הפעולה. מספר המשתתפים לא היה גדול.

בשעה 4.30 הגענו לשער ולדהיים. פרצנו את השער ופקדנו על השוטרים האנגלים ששמרו על תושבי הכפר הגרמנים להניח את נשקם. תדהמתם היתה גדולה והם צייתו לפקודה. (פחדם היה גדול כל כך שהם קפצו ממרפסת מוגבהת במקום לרדת במדרגות)

חלק מאנשינו נשאר לשמור על צריפי המגורים של השוטרים אשר לשם רוכזו התושבים הגרמנים והשאר התפזרו בכפר לשם עריכת חיפושים

כשעתיים אחרי הכיבוש פנינו לעבר בית לחם, אבל כאן הספיקו הגרמנים להימלט ורק מספר קטן של זקנים נשארו במקום. כאשר התקרבנו לבית לחם נורו עלינו יריות מתוך הכפר הערבי אשר היה במקום שבו בנוי כיום בית הספר שלנו.כאן ניסו הערבים לעצור אותנו ע"י חסימת הדרך במחסומי עצים, אך המשורין היחיד אשר היה ברשותנו פרץ את הדרך ויחד איתו את שער הכפר הנעול

יומיים חיכינו להתקפת נגד של הערבים ובעזרת הגרמנים- החברים בילו את זמנם בחפירות ובטיפול במשק החי אשר נעזב ע"י הבורחים

באותו יום עלינו להתיישבות

וילי סמואלי ז"ל

מתוך החוברת לציון 40 שנה לבית לחם