המעברה

שאנחנו באנו, זו היתה קבוצה די גדולה. באנו, פחות או יותר באותו זמן , 3 משפחות מכפר יהושע, אנחנו ומשפחת בן דרור, ומשפחת כפרי

היה רחוב כזה של כל החדשים, זה היה די נחמד, לא היה שיתוף, אבל היתה מין הרגשה של " כולנו פה". כולנו היינו צברים, בניגוד ליקים לשעבר. אבל , זה לא היה גורם משמעותי , כי הסתדרנו מצוין.

עדה ברקאי

כניסתם של בני המושבים הכניסה אוירה שונה, מאחר שהם היו ממושבים ששמרו על 4 עקרונות המושב בקפדנות

יש לציין שעוד לפני הגעתם הקפידו אנשי בית לחם על עקרונות המושב בהתחשב בעובדה שאנשי גרעין "החורש" רכשו את השכלתם החקלאית בנהלל והכירו היטב את עקרונות השיתוף

4 עקרונות המושב, של אליעזר יפה שהיה אבי העקרונות: ראשית כל לעבוד את אדמת הלאום, עד היום האדמה הזאת היא של הקרן הקיימת, היא לא שלנו, האדמה הזאת שאנחנו יושבים עליה היא לא שלנו, חכרנו אותה ל- 49 שנים וחידשו את החכירה. מי שלא העביר בטאבו, אז זה לא שלו בכלל

אדמת הלאום

עבודה עצמית

עזרה הדדית

ושיווק משותף

אנחנו , בני המושב היינו יותר חדורים בעקרונות, כמו למשל, עבודה עצמית והיו כאלה שלא היתה אצלם עבודה עצמית בכפר. בכפר יהושע , למשל , זה היה יהרג ובל יעבור. בבית לחם אנחנו פחות חריפים כאלה. אנחנו בכלל היינו קיצוניים. כפר יהושע היה קיצוני

בני המושבים וחניכי המושבים שהגיעו לבית לחם הגלילית הכירו את עקרונות המושב. לא כן אלה שבאו מצורות התיישבות שונות, הללו העסיקו פועלים ולא ראו בכך כל רע. ולמרות השוני שררו יחסי חברות טובים בין כל החברים

שיווק משותף. עיקרון זה היה משותף לכל החברים. שכן לא יתכן שחבר הנזקק לעזרה כספית ומקבל אותה מהאגודה, בעת ובעונה אחת ימכור את תוצרתו או חלק ממנה שלא דרך האגודה ויחיה שלא בהתאם למצבו הכספי. השיווק המשותף הוא שייך לעניין הזה של עזרה הדדית. כי גם היתה עזרה הדדית בכספים, בהכל היתה עזרה הדדית

אלה היו עקרונות שנלחמו עליהם, היום זה נדמה לי שזה עולם אחר. מה זה ? קראו חברים לסדר. שמעו שהוא מכר בצד 20 ביצים

היו חריגות, בהחלט. לא אידיאליסטים , לא כולם היו כל כך.. אבל היום כל אחד עושה מה שהוא רוצה. אנחנו גם פה שעברנו לבית לחם , בסוף שבעלי נפטר הבן לקח פועל , אבל לא היה לנו פועל. אנחנו עבדנו עבודה עצמית. העבודה היתה מאד קשה לגברים, ללכת יום שלם אחרי הבהמות בחריש, וזה לא יום ולא יומיים, עבדו קשה ממש עבדו קשה. אבל, על עבודה קשה לא התלוננו ועל המצב לא התלוננו, כי אנחנו בונים את הארץ

עמליה כפרי

הוא צפצף על כל מיני הוראות מטעם הועד, אסור לעבוד בכלל עם שכירים על אחת כמה וכמה עם ערבים, זה הכל נוגד את תנועת המושבים, את העקרונות, והוא לא שם על זה , הוא ידע , צריך לעבוד, אין עם מי לעבוד, זה הכח עבודה שיש, והיו גם דברים לא יפים, היו מטעם ההנהלה , פעם כזאת פעם אחרת, פעם יותר חמור שהיו ממש מסתכלים ורואים מי שעובד עם פועלים, עם ערבים, - קנסות

הטילו קנסות. והוא היה, אני חושב, בין הראשונים שחטף קנסות

בזמן הדילול, ובזמן האיסוף, כל זה, צריך לעשות את זה בזמן, כי הצמח גדל וצריך שיהיו לו תנאים בלי פרזיטים מסביב. אז, היו גם מצבים כאלו. שלמעשה , היתה מין תחרות כזאת על אותה כמות הפועלים שכבר באו אז

אפרופו, פועלים, אני זוכר, אני עבדתי מדי פעם עבודות ציבוריות, בין היתר גם, רישיון נהיגה יש, אז הייתי נוסע עד קרית עמל, עובר את מעברת טבעון, ליד רמת הדסה , שם איזושהי שכונה, הייתי נוסע עד קרית עמל, שמה מחכים פועלים יהודיים שבאו ממגדל העמק, מכל הסביבה, והיינו מביאים לכפר, היו מחכים ליד החומה, ומי שהיה צריך פועל, היה ניגש ומזמין פועל, לוקח אותו אליו, אלו היו הכח עזר מבחינת מי שרצה להתפתח, כי מי שפיתח רפת, הוא פחות היה זקוק לדברים האלו, אלו שהיו צריכים להתפרנס מירקות , אז מוכרחים

חיים עפר ז"ל