חוות שטוק

המבנה העזוב של חוות שטוק

התפנתה פה חווה מול בית שערים, לא היה בה הרבה, בית ושני בנייני משק קטנים. היא נבנתה על ידי אחד הגדולים לענייני משקה אלכוהולי, והיום אלכוהול הוא לא באפנה בימים אלו, אבל, אז זה כן היה. ושמו היה שטוק והוא מכר באמת יינות וויסקי וכל מיני דברים לכל העולם, לא בישראל. הוא איטלקי. והוא נתן את זה לסוכנות בשביל נוער, של ניצולי אירופה שיתחילו שם לגור. הוא נתן את זה לסוכנות והסוכנות נתנה את זה לעליית הנוער, אנחנו היינו קבוצה בנהלל, אבל היו קבוצות גם בכפר ויתקין גם בכפר יחזקאל, לא לדבר על הקיבוצים, גם בקיבוצים. החליטו שהקבוצה של נהלל שייכת לתנועת המושבים. חילקו את זה לפי אחוזים, כך וכך לקבוץ הארצי, כך וכך לקבוץ הדתי כך וכך למושב כך וכך למושב שיתופי, אנחנו היינו מיועדים לתנועת המושבים. אז, ישבנו בחוות שטוק. .בחוות שטוק חיינו כמו קבוץ. היינו קבוצה קטנה עם כל הקשיים שהיו לקבוצה כזאת קטנה, חיינו מעבודות חוץ

בערך 30 איש. אנחנו היינו כעין טרנספר (תחנת מעבר), כל הזמן באו והלכו. הגרעין נשאר וכל הזמן הצטרפו ועזבו, ובאו אחרים והצטרפו ועזבו

לא היה מקום באותו מבנה, אבל, אנחנו בנינו צריף "רכבת" כשאחד מדבר, אז כולם שומעים מה שהוא דיבר. זה חדרים חדרים, ואחר כך גם היו אוהלים. אני התחתנתי שם, נכנסתי לאוהל, אוהל קטן, רק אני ואשתי. ובבית גרו בחדרים רווקים ורווקות,לחוד , כמות – של שישה, שבעה. אף פעם לא היינו יותר מ- 30 איש אני חושב, משהו כזה מסביב ל- 30

היה לנו ועד. אסיפה כללית. והיה לנו יעוץ כל הזמן של נהלל, הם עמדו אחרינו. הם באו ויצאו וכשהיה לנו שמחה והזמנו אותם

עבדנו לרוב עבודות חוץ, הבנות עבדו בבית שערים אצל המושבניקים היותר מסודרים, משק בית, או עזרה ביתית שלקחו בכסף ואנחנו עבדנו בבניין, או בחקלאות , הם פנו אם היו צריכים פועלים

היו לנו כמה פרות, אבל זה לתצרוכת עצמית, לא לאכול את הפרות , את החלב. והיה לנו לול בשביל הביצים, היו לנו קצת שדות והיו לנו 2 סוסים

זה לא העסיק הרבה אנשים. אז ממה חיים? מעבודת חוץ

רק אחד היה יכול לזכור והוא כבר לא חי, זה יהודה ויינראוך , הוא היה החקלאי למעשה, הוא טיפל בסוסים

בקבוצה היה הרוב בנים, אבל אנחנו גייסנו אלינו בנות של חנה מייזל מנהלל, הלא נהלל בית הספר היה רק לבנות בהתחלה, חנה מייזל והוא היה שמו שוחט, אליעזר שוחט. לא חשוב, אנחנו היינו בקשר איתם, הוזמנו לשם, הזמנו הנה, וחלק הצטרפו אלינו מנהלל הצטרפו אשתי ז"ל, יפה פשדצקי, אלישבע הסה, היא היתה אחר כך במגשימים, אבל היא גם כן בת כיתה. דבורה עכשיו שמה סמואלי – גם כן מהבית ספר. זו כיתה אחת למעשה

עשו איזושהי קבלת שבת, לא על דעת החרדים נאמר, אבל משהו כן, כן. בטח חולצות לבנות , אם אפשר, אכלנו ביחד, שולחן יפה, כן

הבנות בישלו, לא היה תמיד אוכל טוב , אבל היה . למדנו להתגלח על הזקן של עצמנו

אנחנו כאן היינו ביעוץ של הנהללים בשם תנועת המושבים. אנחנו היינו ילדים של תנועת המושבים, הם היו "בעלי הבית" עלינו. ושלחו תמי אנשים שיעצו לנו איך לנהל, אנחנו לא היינו עצמאים בחקלאות אף פעם. הקבוצה הראשונה זה היו רק אנחנו הוינאים באמת , שרו שירים בגרמנית , דיברו גרמנית- הלא יכלו לדבר חופשי, הסברס לא היו

הייתי חצי מגוייס ל"הגנה" ואחר כך גייסו אותי לגמרי, אבל ממה חיים? חוות שטוק לא נתן אותי ל"הגנה" שהמרכז שלו היה בנהלל ולהוציא כסף, בן אדם אוכל וישן, הוא צריך להכניס כסף , נכון? אז עשו ממני גפיר והייתי זה מין שוטר כזה , גפיר הוא עובד בשכר. באישור של הממשלה הבריטית

שמונה לירות זה אני זוכר והייתי אחראי על הבטחון באזור, שהמפקדה הראשית של הבריטים היתה בחיפה וחלק היה במשטרת נהלל, אני עבדתי הרבה בענייני בטחון

צבי אנקר

היו כאלה שנשבר להם בחווה, החברה מטמטמת ורצו להכיר, ורצו לדאוג לעצמם לקראת העתיד. אז הוא יצא לחופש רווקים, היה גר בקרית ביאליק, אחר כך הוא היה נוטר, אבל נוטר בריטי, אלה עם הכובעים השחורים

דבורה סמואלי