עליית הנוער בנהלל

באוקטובר 1938 הגיעו נערים ונערות בני 15-16 במסגרת עליית הנוער לנהלל. ראשי הישוב הצליחו בדרך זו להוציא מאות בני נוער מאירופה לפני פרוץ מלחמת העולם השניה.אמנם היינו מודעים להזדמנות שניתנה לנו להגיע לארץ, אך זה היה לגמרי לא קל להתאקלם. העבודה הקשה, האקלים שלא היינו רגילים לו והפרידה מהמשפחה הכבידו עלינו מאד. בנהלל חילקו אותנו למשפחות ועבדנו בכל ענפי המשק, החל מרפת , לול וגם בשדה. באותם הימים עדיין לא היה מיכון, העבודה היתה קשה, לכן היתה זאת הכשרה יסודית.

ליזל דרסלר

מתוך החוברת לציון 40 שנה לבית לחם

אנחנו הגענו ארצה לחיפה שם חיכה לנו עזרא, היה נהג והאוטובוס הזה חיכה לנו והביא אותנו לנהלל, שם חיכו לנו המושבניקים, הילדים שלהם שהיו די קטנים בערך בגילנו, או קצת יותר כבר. הכיתה של משה דיין היתה כבר יותר גדולה, אבל הרוב, יותר. חיכו לנו ולקחו אותנו לבתים שונים, חילקו אותנו. נהלל היתה, היה המושב היחידי שמוכן היה לקלוט מתנועת נוער רביזיוניסטית, ימינית - כל היתר לא רצו, רצו רק או השומר הצעיר או קבוצות שהן אקויולנטים למפא"י היו להן שמות , חולצה כחול-לבן , מכבי וכל זה. אז זה המקום היחידי, אחר כך, כעבור כמה ימים באה קבוצה שניה (זו היתה עליית הנוער,קבוצה שנשלחה ב- 3 אוניות שונות, 15 נערים ונערות) ושלישית , בסוף היינו 50 צעירים מחולקים בנהלל בעיגול אצל משפחות. כל אחד במשפחה. היו מעט בתים שהיו שניים ומעט שלא היו. אבל, כמעט כל בית היה נער או נערה עולים

אנחנו היינו ילדים מפונקים, אני יכול להגיד עלי, היו לי שתי עובדות היתה לי אומנת בבית ששמרה עלי שאני אכל טוב, הכי טוב, אני הייתי צריך לבא למשפחה עם רקע א-ח-ר לגמרי, רוסים היו בנהלל, לא הרוסים של היום, הרוסים של אז. אבל, רוסים שאכלו אוכל אחר, שמצבם הכלכלי לא היה קל, שעבדו כמו חמורים, ואני, בדרך כלל לא היו שם ילדים בגילי שהסתכלו עלינו מלמעלה למטה. אנחנו במכנסיים עד הברכיים והם במכנסיים קצרים, אנחנו דברנו , יקאס בינינו, רק גרמנית והם צחקו , אבל לא הבנו עברית, מנין אני אדע עברית? אני אגיד לך מאיפה אני אדע עברית, המושבניקים בנהלל לא היו מוכנים לדבר איתנו לא באידיש, אידיש קצת קצת דומה לגרמנית, והם ידעו אידיש, והם רק דברו עברית איתנו שאחרת לא נלמד עברית, בשום פנים לא. אז אתה בא לאנשים זרים עם מנהגים זרים, עם שפה שאתה לא מבין, ועם עבודה, לא אשכח לעולם שהעבודות הראשונות שלי היתה להוציא שתן עם מגלשה כזאת לעצים שהיו לדרומי, איפה שאני הייתי, בסוף המגרש בפרדס ולשפוך עם דלי, לכל עץ שני דליים.שתן פרות. נו, אז היה מאד קשה

מבחינה פסיכולוגית כמעט ונשברנו. הדבר היחידי שהחזיק אותנו שאנחנו נפגשנו בערב, הרבה פעמים במרכז, לא ביחד עם הסברס, הם לא רצו אותנו, הם לא קיבלו אותנו. וכל אחד סיפר ממה שקרה לו. אבל, לאט לאט, אני יודע, המצבים לפעמים מכתיבים לך דברים שאתה לא מאמין שזה יכול בכלל להיות. זה אחד המקומות האלו. זה השוק השני שלי, הראשון זה היטלר וזה השוק השני.. אני גם לא ידעתי להעריך עוד את הדבר הזה שיצאתי חי מהגיהינום, מפני שקודם כל, עוד לא ידעו ואני הכרתי את האנשים ולא עלה על דעתי בכלל דבר כזה

חצי יום עבודה וחצי יום לימוד. והמורים היו חלק של נהלל וחלק רק בשבילנו. היה לנו בית ספר לחוד, כיתות לחוד, זאת אומרת, שמה רק אנחנו, אחרי הצהריים. לפני הצהריים עבודה ואחרי הצהריים הלכנו ללמוד. כן, זה היה טוב, לא בגלל הלימודים כל כך, אלא בגלל שאנחנו נפגשנו

למדנו לא רק עברית, תורה, קצת תנ"ך למדנו קצת יהדות וגיאוגרפיה, איפה אתה נמצא , טיולים קטנים וטיול שנתי. לאט לאט קרבו אותנו, לאט לאט גם הסברס של נהלל שהם מאד אכזרים היו בהתחלה התקרבו, עד שנהיינו מוכרים

היתה לנו מורה רבקה מזיא שהיא היתה דה פקטו גם, המורה הראשית מכל, היינו לנו חמישה או שישה מורים. האבא של שלו, היה מורה שלי לעברית, בשביל זה אני עד היום לא יודע עברית, אבא של מאיר שלו. אז, נהלל היתה משהו מיוחד. חקלאי בנהלל, זה היה סטטוס שהכירו גם בו

לפנינו היתה קבוצה בנהלל, אנחנו היינו קבוצה שניה, שעזבה כבר, שהיו מגרמניה והיה לנו פה חבר אחד שהוא היה בקבוצה ראשונה, חיים קאופמן, אבא של קולי. והיה לנו גם פה מישהו שאחרינו בא, הונגרים, קבוצה הונגרית. היו שלוש קבוצות

לנהלל שלוש קבוצות. היקס האוסטרים וההונגרים. כל אחד שנתיים פחות או יותר. נפתלי בורגר הוא מהקבוצה השלישית

צבי אנקר

לקראת סיום התקופה היו לנו שיחות עם השמנת של ההתיישבות בארץ, שהיתה גם השמנת של היישוב בארץ, וזה אנשי נהלל הותיקים, כמו יעקב אורי וזרחין ודיין, האבא של משה וגם היא, האמא שלו. היו לנו שיחות איתם, הם כינסו אותנו מדי פעם, היה לנו ועד. מדובר היה לקראת הסוף ש" אתם תלכו להתיישבות" ואיפה? ומה? ומי? בהתחלה, קודם כל הרעיון הזה , " אתם תייצרו גם כן מושב כמו נהלל" יותר קטן בהתחלה , אבל גם כן, את זה אתם כבר מכירים.

עבדתי שנתיים בחקלאות, גם החקלאות היתה לא החקלאות של היום, זה היה יותר ידני, היו 3 פרות או 4 פרות, זה הרבה מפני שהתחילו עם אחת, ו – 300 עופות, זה כבר לול גדול וירקות קצת , היתה אז השיטה של חקלאות מעורבת, כל דבר קצת, ואם זה לא טוב, אז זה יהיה טוב.

אני חרשתי איך הם חרשו? עם הפרדות, והלכה האשה והפרד והוא צעק "דיו נבלות.." זה נכון, זה בהלצה, אבל, זה נכון

מתוך נהלל היה יעקב אורי, אישיות חזקה מאד בארץ, והוא היה אחראי על הקבוצה מבחינה אידיאולוגית

אחרי שאנחנו גמרנו, רובנו, לא כולם, רובנו או כחצי התפזרו, זה יש לו דודה בתל אביב , זה רוצה ללכת לישוב שיש לו איזה קשר- התפזרו, או שהתחתן עם מישהו או מישהי, אנחנו היינו אז 17-18, וכחצי החלטנו לייסד איזה ארגון התיישבותי. ככה הדריכו אותנו בנהלל, יעצו לנו

צבי אנקר