רעיון השיתוף והערבות ההדדית ניווטו את אנשי בית לחם מתחילת הדרך. אמנם הסוכנות סיפקה לכל משק את הפרה הראשונה, עגלה, פרד או פרדה במשותף עם חבר נוסף , תרנגולות וכו' אך חבלי הלידה היו קשים מאד. יתרה מזו, לא כולם שווים בהישגיהם, לא כולם יודעים לנהל משק באופן כלכלי , בנוסף לצרות אחרות "שנוחתות" לפעמים על בעל משק, מחלות , תמותה במשק החי וכו'. מכאן, שעד מהרה היו כאלה שחובם הלך ותפח למימדים גדולים לעומת אחרים שהיו פחות או יותר, מאוזנים תקציבית. לכאורה , מהווה רעיון הערבות ההדדית תמיכה עבור אלה שצברו חוב, ומבטיח שיהיו להם אמצעים לקיום. אמצעים אלו, הם לא רק המזון למשפחה, אלא גם המזון למשק החי. את אותה ערבות הדדית נותנת האגודה של הכפר. ובצוק העיתים, כאשר יש להדק עוד יותר את החגורה , עושים "סיבוב " ברפתות כדי למכור פרות אחדות כדי להזרים מזומנים לאגודה