גידול הפרג

בתחילת שנות ה- 60' החליט מישהו לגדל פרג ולשווק את הזרעים שנמצאים בהלקט כתבלין , בעיקר לאפיה. יש סברה שזה היה גידול משותף ויש הסבורים שכל מי שרצה גידל פרג. הגידול נחשב משתלם מאד. איש לא חשב שלפי חוקי המדינה קיים איסור לגדל פרג, בגלל האופיום הניתן להפיק ממנו. בחלק ניכר משדות בית לחם פרחו הפרגים

מי שהיה מתחרה, בעצם, עם הפרג הישראלי, זה היה יבוא מפולניה שהוא בכלל לא עמד באותה הרמה. עובדה שהעדיפו את הפרג הישראלי, הוא היה כנראה, יותר קשה, בשל יותר, אולי צבע אחר גם. מצאנו אחד כזה שקנה אז כל מיני פירות יבשים, היה לו גם מפעל שהוא בעצם היה מנקה. הקטע היה , אחרי שכבר הבאת את הפרי הביתה

אני רוצה באמת להסביר: הגידול פרג, אתה זורע אותו עם מכונת יד כזאת, ואתה מדלל אותו כל כמה סנטימטר ודואג לקלטר אותו, להשקות אותו, כשכבר הגיע אחרי פסח זה כבר פורח, אתה מחכה עד שהגביע מתייבש, אתה לא קוטף אותו לפני זה . זה , גם כן , היתה עבודה לא קלה. היית לוקח פועלים, עם איזה סלים, זה היה בזמנו , אני זוכר טוב מאד, היינו מקבלים אבקת חלב מחוץ לארץ בתוך חביות מקרטון, הם היו קלים. את זה אני זוכר מהתקופה שעבדתי במחסן , אני זוכר מהתערובת , אז היינו הולכים עם עגלה עם סוס ,שמים כאלו חביות , ועם מזמרה קוטפים רק את ההלקט

וזורקים את זה לתוך אותה חבית מקרטון. מביאים הביתה, חותכים אותו לשניים, שופכים את התוכן החוצה, זה הכל כשזה כבר יבש, כי כשזה רטוב , זה לא יוצא. ועכשיו, אתה צריך להביא את המוצר הזה נקי, כמה שפחות לכלוך. וזאת היתה טכניקה : שני ונטילטורים, ונטילטור מפה, ונטילטור מפה, פח פיילה , אתה עושה לו חור והפרג נשפך והונטילטור מעיף את מה שאין צורך בו, מה שטוב יורד למטה. זאת היתה שיטת הניקיון הפרימיטיבית. למה אני מדגיש את זה? כי כבר הגענו אחרי שנים רבות לטכניקה. ש"המשביר" בחיפה לפני גשר של (גשר פז) שם זה "המשביר זרעים", היינו מסיעים את הפרג לשמה, הם היו מנקים אותם עם טכניקות אחרות, היו תופרים את השקים עם מכונת תפירה, שקים של 50 קילו והיינו משווקים את זה לסוחרים. זה היה מדהים ההתפתחות הזאת מהפרימיטיבית, עד לזה. אבל, מה לעשות? יום בהיר אחד באה המשטרה . " מה ?! אתם פושעים, זה גידול שעושים מזה אופיום" אנחנו מסתכלים לשמיים, אנחנו מגדלים את זה לאכול, לא לאופיום. אני זוכר שהיה איזה משא ומתן שהמשטרה בעצם אמרה אנחנו ניתן לכם בתנאי אחד , אתם תעשו את זה במרוכז , כל אחד עם החלקה שלו , אבל בריכוז, תגדרו אותו תזמינו מטעמנו שמירה, אני מבין שזה לתקופה של ההבשלה, הרי לפני שהוא מבשיל אתה, אתה בעצם יכול לשבור ולהוציא , החלב הזה שלו, זה האופיום.

האופיום שמפיקים אותו זה לפני שהוא מבשיל, אתה שובר אותו , יוצא החלב הזה, זה האופיום. גם הזרעים, גם הפרג עצמו הוא משכר, תלוי באיזו מידה, תלוי כמה הגוף שלך מגיב לזה

דרך אגב, לי היתה חלקה בבית נטופה, 10 דונם ,הייתי נוסע עם הסוסה לשמה, ושמה היו יבולים יפים, כי האדמה היא באמת נהדרת

פה יש לי סיפור

היה חורף קשה, ממש, גשמים גשמים גשמים, ונגמר החציר ונגמר הקש והביאו משהו מתורכיה קצת קש ולחבר שלי יש ענף צאן, אין לו במה לרפד והבחור הזה החליט , את כל הקליפות של הפרג לפזר שיספוג

זה מתרכך עם השתן. שאתה חותך ואתה דורך על זה, הוא נחנק קצת, לא הרבה . אבל, מה שקרה הוא הכניס להם את זה בתוך הדיר, אחרי שעתיים הוא יוצא, הוא רואה שהכבשים מסתובבות במעגל, והוא נבהל, הוא קורא לרופא. הרופא בא, היה קריגר, הוא מסתכל וצוחק וההוא בוכה. " מה אתה צוחק?" הוא אומר :" תשמע, אתה הכנסת להם את הפרג הזה, את הקליפות , הן השתכרו, השתן הזה עוד הוסיף , גרם לזה ,תפתח את השערים , תן להן לצאת לשדה " יצאו לשדה התאווררו , וזהו. טוב, הפרק הזה עם הפרג נסגר כשאנחנו, למעשה , נהפכנו להיות פושעים וכל חבר פתחו לו תיק עם טביעות אצבעות, אני לא יודע אם היו כאלה שהשתמטו מזה איכשהו, אולי כן היה פה ושמה. נדמה לי שכן היה, אני יודע אפילו מסיפור אישי, ולמעשה , תיק במשטרה. ואז אתה מחפש דברים אחרים ואין שום דבר שישתווה להכנסות שהיו

חיים עפר ז"ל

יום אחד הופיעו שוטרים בכפר ולקחו טביעות אצבעות מכל חקלאי שגידל פרג ולקחו מספר אנשים למעצר בתחנת המשטרה בנצרת, ביניהם את ראש הועד דאז אריה דרסלר. רק בהתערבותו של חיים ראם , ראש מועצה אזורית קישון בין השנים 1949 - 1954, 1961 – 1980 , הם שוחררו באותו ערב

באה המשטרה ולקחה כמה חבר'ה לנצרת. היות ולי היה אוטו – סוסיתא – נסעתי לשם עם חיים ראם והוא שחרר אותם ונסענו הביתה. זה כל הסיפור

חיים מאיר