ספורט

אנסה לתאר את ארועי הספורט במושב שרבים מהחברים נטלו בהם חלק, למרות התנאים הקשים. פעם היה מגרש גדול ומוזנח מול המחלבה, זה היה ה"וומבלי" של בית לחם. איני זוכר שמות,אך יש לשער שהפעילות היחידה שהיתה אז היא כדורגל, בה שיחק כמובן , הדור הראשון של בית לחם. חוץ מכדורגל שימש המגרש להטסת טיסנים, לתחרויות בהורדת ידיים, וכיוצא באלו

הספורט לשמו החל בשנות ה- 60' הראשונות, 61'-62', אז נתרם שולחן פינג פונג שהוצב במרפסת המרפאה הישנה (כיום בניין בו מתגוררים צעירי בית לחם) ובניצוחו של חיים לופו ז"ל החלו לשחק

האהבה לפינג פונג התפשטה ב- 1962 וביוזמתו של לופו החלה בית לחם לשחק משחקי ליגה סדירים במסגרת ההתאחדות לספורט

מכאן עברנו לשחק כדור יד. מאמן טניס השולחן לקח על עצמו את ארגון הקבוצה, ובמשך הזמן נבנה סוף סוף המגרש של היום והחלו להתאמן בצורה רצינית. חיים היה הופך עולמות להבאת מאמנים מהשורה הראשונה, כמובן , שהיו אלה עולים, וכמובן, מרומניה. כך באמצע שנות ה- 60' התחלנו לשחק במסגרת הליגה לכדור יד. מפעם לפעם הוחלפו ההרכבים ודם חדש נכנס לענף

עם השנים החל עידן הכדורסל. אלה שפעם היו מומחים לפינג פונג נהפכו בין יום לשחקני הכדורסל ונוצרה קבוצה.יש רכב להוביל למשחקים, תקציב יש, מאמן יש , סלים –יש, והדבר החשוב ביותר שהוא הרצון – גם הוא ישנו. בקיצור, לא חסר דבר- להוציא את השחקנים. במשך הזמן ההתלהבות יורדת וכפי שקרה בעבר עם הכדור יד

ספורט , זה לא רק הכדורים למיניהם. בזמן שאנו, הצעירים, השתוללנו על המגרשים השונים החלו המבוגרים כאן לפתח ספורט המתאים להם- משחק הברידג'. לפי התפיסה המקובלת זהו ספורט לכל דבר ואף יש ליגה של ההתאחדות לברידג'. אם יראה למישהו מוזר שאני כותב על ברידג' , אך לפי דעתי זהו ספורט. כפי שחיים היה המוביל במשחקים השונים, נרי שהמוביל של הברידג' הוא יקי. את מי הוא לא הדביק במחלת הברידג

מקום קטן ומוגבל מבחינת האפשרויות השונות , אך בהחלט אפשר להתגאות במורשת הספורט שעברה מדור לדור, ומעל לכל התגאות בעצם יכולת ההישרדות שלנו בעולם הספורט ולהמשיך ולקיים פעולות שנה שנה ובמשך שנים

יורם קשת

מתוך החוברת לציון 40 שנה לבית לחם