הגנרטור היה פה על יד הצרכניה, אז הוא היה מטרטר, אבל התרגלו לזה

מרדכי חנני

ההורים שלי התל אביבים שמצבם הכלכלי היה אמנם רע מאד, אבל לעומת מה שהיה אצלי, הם חשבו שהם מוכרחים לעזור, אז הם קנו לי דוד חשמלי, (אז עוד היו מרתיחים את החיתולים). לפי החוקים אסור היה להשתמש במכשירים זוללי חשמל כאלה. ואני השתמשתי, יום אחד בא אלי מישהו מהמשגיחים ותפס אותי עם זה וגער בי קשות

עדה ברקאי

בשעות שהיתה חליבה, אסור היה לי לגהץ. ואחר כך באו כל הנשים עם הפקלאך שלהם ועמדנו בבית העם על יד שולחנות, ושמה היה שיא הרכילות, דברו וברברו, זה היה די הרבה זמן איזה שנתיים – שלוש

בבית העם היה חשמל , בבית עוד לא היה לנו. לא היה חשמל בבתים

גם לא היו שקעים ואם אפילו היו, הוא היה אסור בשעות מסוימות, אז כולם באו עם החבילות שלהם לבית העם בשעה מסוימת, שעתיים, אני לא יודעת, היו שולחנות כאלה ארוכים, כל אחד תפס לו פינה עם שקע , וגיהצנו

היו הרבה שקעים במיוחד בשביל לגהץ. שולחנות ארוכים כאלה מעץ, עמדו ליד הקיר שיהיה קרוב לשקעים. התקינו במיוחד בשביל לגהץ

יש צילומים על זה ,יש הצגה, יש לי את זה בסרט של 8 מ"מ , הצגה על הגיהוץ בבית העם

יזרעאלה חנני

בארכיון מצוי מסמך המציין שהסוכנות לא מסכימה לחבר את בית לחם לרשת החשמל הארצית מכיון שהיה פה גנרטור שסיפק חשמל לכפר , המכתב נכתב ביוני 57

בסוף שנת 1957 חובר הכפר לרשת החשמל הארצית , באיחור של 7 שנים ! בהשוואה לישובים אחרים