העשור הראשון

העשור הראשון בבית לחם היה קשה ביותר, ממספר סיבות

· המוסדות המיישבים הערימו קשיים רבים על המתיישבים בעיקר מכיוון שלא היו תוכניות חד משמעיות עבור המקום, היו אפילו ריבוי תוכניות, ורק נחישותם להישאר במקום הובילה להקמת בית לחם היהודית

· המוסדות המיישבים הטילו סנקציות על אנשי בית לחם בגלל עקשנותם וסירובם לפנות את המקום. סנקציות אלו כללו עיכוב תקציבים, עיכוב בבניית הבתים, אי חיבור לרשת החשמל הארצית וסנקציות בהקצבת מים עבור בית לחם

לקראת סוף שנת 53' הייתה התפייסות עם המוסדות המיישבים (מר לוי אשכול) ובית לחם יצאה לדרך קלה יותר אך צלקות הסנקציות הותירו את עקבותיהן עוד שנים רבות

........מתוך הפרוטוקול: "שלמה (פיפר) מוסר על פגישה עם מר לוי אשכול בהשתתפות שמואל דיין. אפשר לראות כסכום הפגישה התחלת הסוף לפרשת היחסים עם אשכול. מחכים רק לדו"ח ועדת הקרקעות, אחרי כן יהיה אשכול מוכן לחזור בו מתביעתו להעביר אותנו מבית לחם. המעין שבינינו לסוללים – ינוצל במשותף. הובטחו לנו 3200 דונם מאדמות בית לחם, 400 דונם מהסוללים ו-400 דונם מעילוט. התקציב המוצע לשנת תשי"א הוא 70,000 לירות

בני בורשטיין ז"ל