Yoga Vasistha - योग-वासिष्ठ

בסנסקרית : योग-वासिष्ठ

יוגה וסשיטהא הנו אחד הכתבים העתיקים והחשובים המגיעים מהודו למרות זאת אינו ידוע בעולם כמו ה"בהגווד גיטא".

החיבור מיוחס לולמיקי Valmiki משנת 800 לפנה"ס (מדובר בהנחות בלבד)

הכתב מכיל בתוכו קוסמולוגיה מודרנית אפילו בהשוואה לזמננו אנו בעולם המערבי.

הוא מכיל תיאוריות פיסיקליות ברמה הגרעינית והאטומית,

והחשוב ביותר הוא נותן מבט גם על המימד הגס והמעודן של היקום.

וסשיטהא מספר סיפור יפה על אחדות אחת, על העולם כתא ביולוגי אחד, אין שונות, אין אחדות יש רק תא אחד.

כאשר לאחד יש את נקודת הראות הזו, כל הדלוזיות (אשליות) לגבי עצמנו ייעלמו.

דהיינו אני את וכולם כולל בעלי החיים כולנו אחד ללא הבדל כולנו כתאים בתוך אותו התא האחד.

הכתב מכיל בתוכו עצות בריאותיות, תיאוריות פסיכוסומאטיות, הכוונה למדיטציה תיאורי מלחמה.

כל אלה מסופרים בצורה רומנטית.

השאלות שיוגה וסשיטהא מציג הנן שאלות קיומיות הקיימות אצל כולנו:

מהם החיים האלה שלנו? מי אני? מה עלי לעשות? מדוע נולדתי ?

חלקנו מגיעים לנקודה בחיים בה אנחנו אומרים לעצמנו: "אני חי חיים ריקים" , "בשביל מה כל זה?"

"אני מרגיש כל כך לא מיוחד וללא תועלת כעלה נידף ברוח".

תשובה לשאלות אלה נמצא בכתב.

וסשיטהא מבהיר כבר בהתחלה ,כי התחושה שאני קשור פסיכולוגית ושאני רוצה להשתחרר מהכלא הזה,

ניתנת לאדם על ידי קריאת הטקסט.

כאשר הנשמה חווה חשיכה ומשוועת לאור היא כנראה נחשפה לרעיון שיש צורך בשחרור.

מדוע יש ייאוש ופחד בחיינו? מדוע אנחנו נקשרים בחיינו אלה? מדוע קיימת שנאה?

כל אלו עולים וצצים מתוך תקווה או תשוקה לשמחה, מתוך רצון להשקיט את ההכרה.

תקווה זו מובילה אותנו להרס עצמי, ולבסוף לחוסר שמחה.

וסשיטהא אומר:" זנח את הרעיון של לברוח מהעולם הזה."

"אל תנסה אפילו לבחון מהי אכזבה, אל תנסה לחקור תופעות חולפות. אל תניח להכרתך לחקור מה שנחשב כלא אמיתי."

בטקסט עולות שאלות כגון:

מהי המציאות?

דהיינו מהי האמת?

האם השמיים הכחולים הם באמת כחולים כפי שנראה בעינינו???

או לדוגמא אנחנו משתמשים במושג צמיד זהב?

האם זה זהב או צמיד?

המושג הנו אחד גם וגם.

כיצד שני דברים מתקיימים באחד?

החומר הוא זהב המציאות זה זהב.

המציאות מופיעה בצורות שונות ונהוג לתת לה שמות שונים.

אם זה ברור אז הכול ברור.

לדוגמא אם מישהו קורא לי טיפשה, על ידי זה שאני מגיבה לכך אני מסכימה שאני טיפשה.

להצהרה זו יש צורה פסיכולוגית מסוימת אך במציאות אין בה מההכרה .

משהו שקרה בעולם החיצוני שלח אותי לאוקיאנוס הייאוש.

נהייתי פחדנית ולא העזתי להסתכל פנימה היות ושאני מסתכלת אל עבר החוויה החיצונית כדבר האמיתי.

אם לא הייתי מפחדת מדוע בכלל להגיב לקריאה זו?

במצב כזה האם אני יכולה לחפש את האמת?

מהי המציאות של האחד אותו אני רואה כאדם אחר? מהי המציאות של הגוף וההכרה?

באותו הזמן בו אני קוראת לעצמי אני,

מי המגיב? האם אלו שתי מציאויות שונות בתכלית?

החיפוש אחר השונות חייב להימשך יחד, לא אחד אחר השני.

המושא והנושא חייבים להיות נצפים יחדיו.

תלמיד של היוגה וסשיטהא מגלה את התאום הקיים בשלושה צעדים:

קיימת תופעה, מהו התוכן הקיים מאחורי התופעה? ההכרה.

מהו התוכן של ההכרה ומי מבין כל זה?

התשובה הנה התודעה הטהורה.

בתודעה זו אני ואתה המושא והאובייקט נראים כנפרדים.

התודעה האינסופית הנמצאת בכל מקום, מייצגת עצמה בדרכים אינסופיות בכל דרך אפשרית.

לא ניתן להעלים את דרכיה המגוונות,

אך מה שכן יעלם וכדאי שיעלם זה היכולת ראיה המקטרגת אובייקטים ומבדילה אחד בן השני.

הנצחי נשאר נצחי בכל זמן ומכיל את הבריאה בתוכו.

העולם אינו המציאות,

העולם הנו עולם בצורתו הפסיכולוגית.

הצורה הפסיכולוגית אינה אלא אשליה העולה מתוך ההכרה.

מי שמקבל את זה כמציאות עצמאית גורם לנו לקבל אובייקטים מסוימים ואחרים לא.

כל ההתנסויות הללו מעצבות את הרשמים על ההכרה ומחזקות את הגבולות ואת הקשרים או מחזקות רעיונות שאימצנו לנו.

העולם החיצון, צירופי המקרים החיצוניים, עולים בתודעה הקוסמית (אשר ניתן לקרא לה אלוהות).

אותה תודעה חווה את הרשמים החיצוניים ואלה ידועים כהתנסויות סובייקטיביות,המשתנות.

הכרה בכך משחררת אותנו מדלוזיות. כאשר אנחנו משתחררים,אומר וסשיטהא, אין אנו נחים על זרי דפנה.

אלא משתחררים ממחזוריות הלידה והמוות (סמסרה) ומשוחררים מכל צער.

אז אם עולה בך הרצון לבכות בכה, אם אתה חווה סבל חווה סבל,

אם אתה צריך לחוות שמחה חווה שמחה עשה זאת בגלל שאתה חופשי.

החיים שלי אינם החיים שלי. הם חלק מהקיום הקוסמי ומה שהקיום הזה יחליט כך יהיה.

הבנה מלאה של רעיון זה מושגת על ידי התמסרות. כדי לראות זאת יש לעבור את שלב הייאוש.

עלינו להגיע להבנה ישירה כי מה שאני רוצה שיקרה לא יקרה.

אם רוצים משהו יש לעבוד עבורו ואם זה יקרה , וסשיטהא יאמר שזהו צרוף מקרים.

זה לא קורה כל הזמן וניתן להבחין כי זה יותר לא קורה מקורה.

כאשר האחד רואה כי הוא לגמרי מתמסר ובנקודה זו הוא מכוון את כוונתו אל עבר מקור התשוקות,

תקוות הוא מגיע למקום של פנים מול פנים עם ה- mind .

הוא מבין כי המיינד עצמו הנו תודעה טהורה. בתוכו נראים מותנאים רצונות ואפילו אלה נראים מסולקים.

אז האחד משוחרר באופן מוחלט .

בחרתי לכתוב מאמר זה על היוגה וסשיטהא היות וכתב זה הינו בעצם תמצית ההשקפה הרוחנית של היוגה.

ניתן לראות בכתב זה את כל מאפייניה העיקריים של היוגה הזהים לאלה שלמדנו וראינו,

ביוגה סוטרות של פטנג'לי ובבההגווד גיטא.

מעריכים כי היוגה וסשיטהא נכתב במאה ה-8 לספירה.

בשפת הסנסקריט על גבי שישה כרכים עבים.

סאוומי ונקטסננדה תרגם אותו לאנגלית לשני כרכים וסמך את ידה של הגב' פריה הרט לתרגם לעברית.

סאוומי ונקטסננדה ערך את הספר ל- 366 עמודים, כמספר הימים בשנה.

בכל עמוד מופיע סיכום ממצה ונאמן של הפרק או הפרקים אשר נבחרו לאותו היום,

הושמטו חלק מהחזרות שבספר המקורי אך את הרעיונות העיקריים העבירו.

משום החזרות הנשנות והחוזרות גם בטסט המתורגם ומתומצת,

קיימת המלצה לקרוא רק עמוד אחד ליום ולאחר הקריאה יש למדוט ולהניח לרעיון או לבשורה להיספג.

החזרות הנן בשביל התלמיד כי אם לא הבין בקריאה הראשונה ויבין בפעם הנוספת בה יקרא את אותו הרעיון.

בכתב, הדו שיח בין רמה לוסשיטהא .

וסשיטהא הנו החכם המופיע כצלם אנוש (בשר ודם),

בעוד רמה המיצג את האלוהות שואל את וסשיטהא שאלות קיומיות, על מהות העולם ומהות הקיום.

שני הגיבורים בספר רמה ווסשיטהא הנם כבר על הדרך לחכמה והם רק צריכים את האישרור מהאחד לשני.

על ידי הסיפורים והאגדות שוסשיטהא מספר רמה מקבל את התשובות לשאלותיו הקיומיות

ולבסוף מגיע לשחרור הנכסף לקוואליה או סמדהי.

בהגיעו למצב זה למעשה הוא הופך את וסשיטהא לגורו אמיתי.

וסשיטהא היה צריך את האשרור של רמה לכך (בסלקו את החשיכה מעיני רמה).

בנוסף לכל התשובות והשאלות ברמה הפילוסופית שיש בספר ניתן לראות סוגיה נוספת.

מערכת יחסים בין מורה תלמיד. כמובן המערכת קיימת בין רמה לוסשיטהא אך קיימים סיפורים נוספים העוסקים בסוגיה זו.

"המורה מגיע כאשר התלמיד מוכן", כמו ניצן של פרח הנפתח לפרח ורק אז הדבורה תתיישב עליו ותינק מצופו.

עד למצב זה ניתן רק לנסות ללמד את התלמיד אך יש לחכות שיהיה מוכן לקבל.

מאת : טליה יוגה