הפרטיזן
לאונרד כהן
כשהם זרמו דרך הגבול,
הזהירו אותי שאכנע,
את זה לא יכולתי לעשות;
לקחתי את האקדח שלי ונעלמתי.
שיניתי את שמי כה תכופות,
שאיבדתי את אישתי ואת הילדים,
אבל יש לי הרבה חברים
ורבים מהם איתי.
אישה זקנה נתנה לנו מחסה,
החביאה אותנו בעליית הגג,
ואז החיילים הגיעו;
היא מתה בלי ללחוש אפילו.
היו שלושה מאיתנו הבוקר,
אני היחידי הערב,
אבל אני חייב להמשיך:
הגבולות הינם הכלא שלי.
הו, הרוח, הרוח נושבת,
דרך המצבות הרוח נושבת,
החירות תגיע בקרוב;
ואז נצא החוצה מהצללים.
Les Allemands e'taient chez moi,
ils me dirent, "Signe toi,"
mais je n'ai pas peur;
j'ai repris mon arme.
(הגרמנים היו בבית שלי,
הם אמרו, "שים סימן על עצמך"
אבל אני לא פחדתי
תפסתי שוב את הנשק שלי.)
J'ai change' cent fois de nom,
j'ai perdu femme et enfants
mais j'ai tant d'amis;
j'ai la France entie`re.
(החלפתי את שמי מאה פעמים,
איבדתי את אשתי ואת הילדים
אבל יש לי כל כך הרבה חברים
יש לי את כל צרפת.)
Un vieil homme dans un grenier
pour la nuit nous a cache',
les Allemands l'ont pris;
il est mort sans surprise.
(איש זקן, בעליית הגג
החביא אותנו ללילה
הגרמנים תפסו אותו
הוא מת בלי הפתעה.)
הו, הרוח, הרוח נושבת,
דרך המצבות הרוח נושבת,
החירות תגיע בקרוב;
ואז נצא החוצה מהצללים.