kangaroo

יום מושלם לקנגורואים / הרוקי מורקמי

התירגום הזה נעשה טרם הוצאתו בעברית של קובץ הסיפורים ממנו הוא לקוח. כל הזכויות בעברית שמורות מן הסתם למו"ל - עמוד זה יורד אם אתבקש לעשות כן. בלי דרמות, נו.

בכלוב היו ארבעה קנגורואים – זכר אחד, שתי נקבות ותינוק.

הבחורה שלי ואני עמדנו מול הכלוב. גן החיות הזה לא היה פופולארי מלכתחילה, ויחד עם זאת שהיה זה יום שני בבוקר, החיות עלו במספרן על המבקרים. בלי הגזמה. נשבע.

כל מה שרצינו לראות היה הקנגורו התינוק. אני מתכוון, איזו סיבה אחרת יש לנו להיות בגן-החיות? לפני חודש, בעמודי החדשות המקומיות שבעיתון, ראינו מודעה על לידת הקנגורו התינוק, ומאז חיכינו בסבלנות לבוקר המושלם לגשת לבקר את הקנגורו התינוק. אבל איכשהו היום המתאים פשוט מיאן להגיע. בוקר אחד ירד גשם, וכמובן שכך גם בבוקר שלמחרת. בגלל זה היה בוצי מדי ללכת בבוקר שלאחר מכן, ואז הרוח נשבה בטירוף למשך יומיים רצופים. בוקר אחד לחברה שלי היו כאבי שיניים, ובבוקר אחר היו לי כמה עניינים לטפל בהם בעירייה. אני לא מנסה לנסח כאן איזו הצהרה מעמיקה, אבל אסתכן ואומר כך:

אלה החיים.

בכל אופן, כך חלף לו חודש.

חודש יכול לעבור ממש ככה. אני בקושי מסוגל לזכור משהו שעשיתי החודש. לפעמים זה מרגיש כאילו עשיתי הרבה, לפעמים כאילו לא השגתי דבר. זה היה רק כשהאיש בא בסוף החודש לקחת תשלום על חלוקת העיתון כשהבנתי שחודש שלם פשוט טס.

כן, אלה החיים ללא ספק.

ובכל זאת, סוף סוף הבוקר בו הלכנו לראות את הקנגורו התינוק הגיע. התעוררנו בשש בבוקר, הזזנו את הוילונות והחלטנו שזה יום מושלם לקנגורואים. התקלחנו במהירות, אכלנו ארוחת בוקר, האכלנו את החתול, עשינו מקלחת זריזה, שמנו כובעים שיגנו עלינו מהשמש ויצאנו.

"אתה חושב שהקנגורו עדיין בחיים?" היא שאלה אותי ברכבת.

"אני בטוח שכן. לא הייתה שום ידיעה שהוא מת. אם הוא היה מת, אני בטוח שהיינו קוראים על זה."

"אולי הוא לא מת, אבל חולה ונמצא באיזה בית חולים."

"ובכן, אני חושב שגם על זה היו מפרסמים ידיעה."

"אבל מה אם הייתה לו התמוטטות עצבים והוא מתחבא בפינה?"

"תינוק שמקבל התמוטטות עצבים?" "לא התינוק. האימא! אולי היא סבלה מאיזה סוג של טראומה והיא מתחבאת עכשיו עם התינוק באיזה חדר אחורי חשוך."

נשים באמת חושבת על כל תסריט אפשרי, חשבתי, מורשם. טראומה? איזו מין טראומה יכולה להשפיע על קנגורו? "אם אני לא אראה את הקנגורו התינוק עכשיו אני לא חושבת שתהיה לי עוד הזדמנות לראות אחד, אף פעם." היא אמרה.

"אני מניח שלא."

"אני מתכוונת, ראית פעם אחד?" "לא, לא אני." אמרתי.

"אתה חושב שתהיה לך יום אחד הזדמנות נוספת לראות אחד?" "אני לא יודע."

"בגלל זה אני מודאגת."

"כן, אבל תראי" עניתי לה, "אף פעם לא ראיתי ג'ירפה יולדת, או אפילו לווייתנים שוחים. אז למה לעשות כזה עניין גדול מקנגורו תינוק?" "בגלל שזה קנגורו תינוק" היא אמרה. "זה למה."

ויתרתי והתחלתי לדפדף בעיתון. אף פעם לא זכיתי בוויכוח עם בחורה.

הקנגורו היה, כצפוי, בריא ושלם, והוא (ואולי זאת הייתה היא?) נראה הרבה יותר גדול מאשר בתמונה בעיתון, כשהוא מקפץ לו סביב מתחם הקנגורואים. הוא היה פחות תינוק ויותר כמו סוג של מיניקנגורו. החברה שלי הייתה מאוכזבת.

"הוא כבר לא תינוק." היא אמרה. "כמובן שהוא כן" אמרתי, מנסה לעודד אותה.

עטפתי את מותנה בזרועי וליטפתי אותה בעדינות. היא ניענעה את ראשה. רציתי לעשות משהו בשביל לנחם אותה, אבל כל מה שהייתי יכול לומר לא היה יכול לשנות את העובדה הבסיסית: הקנגורו באמת גדל. אז שמרתי על שתיקתי.

הלכתי לדוכן החטיפים וקניתי שני גביעי גלידת שוקולד, וכשחזרתי היא עדיין הייתה שעונה על הכלוב, מתבוננת על הקנגורואים.

"הוא כבר לא תינוק" היא אמרה שוב.

"את בטוחה?" שאלתי, מושיט לה את אחד מגביעי הגלידה.

"תינוק היה נמצא בתוך הכיס של אימא שלו."

הנהנתי וליקקתי את הגלידה שלי.

"אבל הוא לא בתוך הכיס שלה."

ניסינו לזהות את האימא של הקנגורו. היא קל לזהות את האבא – הוא היה הגדול ביותר והרגוע מהארבעה. הוא נראה כמו מלחין שנגמר לו הכישרון, פשוט עומד קפוא, מתבונן על העלים בתוך אבוס המזון שלהם. הקנגורואים האחרים היו נקבות, זהות בצורה, בצבע ובהבעה. כל אחת יכלה להיות האימא.

"אחת מהן חייבת להיות האימא, ואחת מהן לא" ציינתי.

"הממ."

"אז איזו אחת היא לא האימא?" "תפסת אותי" היא אמרה.

אדיש לכל זה, הקנגורו התינוק קיפוץ לו סביב המתחם, מדי פעם עוצר כדי לגרד את האדמה בלי סיבה נראית לעין. הוא/היא בהחלט מצא/מצאה הרבה דברים שיעסיקו אותו/אותה. הקנגורו התינוק קיפץ לעבר המקום בו עמד האבא, לעס קצת את העלים, חפר באדמה, הטריד את הנקבות, נשכב על הקרקע, ואז קם וקיפץ עוד קצת.

"איך זה שקנגורואים קופצים כל-כך מהר?" שאלה החברה שלי.

"כדי לברוח מהאויבים שלהם."

"איזה אויבים?" "בני אדם," אמרתי. "בני אדם הורגים אותם עם בומרנגים ואוכלים אותם."

"למה תינוקות קנגורו מטפסים לתוך הכיס של אימא שלהם?" "כדי שיוכלו לברוח איתה. תינוקות לא יכולים לרוץ כל כך מהר."

"אז מגנים עליהם?" "כן," אמרתי. "הם מגנים על כל הילדים שלהם." "כמה זמן הם שומרים עליהם ככה?" ידעתי שהייתי צריך לקרוא באנציקלופדיה על קנגורואים לפני שיצאנו לטיול הקטן הזה. מטח שאלות כזה היה צפוי לחלוטין. "חודש או שניים, אני מתאר לעצמי." "טוב, התינוק הזה רק בן חודש" היא אמרה, מצביעה על הקנגורו התינוק. "אז הוא עדיין צריך להיכנס לכיס של אימא שלו. "הממ," אמרתי, "אני מניח שכן." "אתה לא חושב שזה נהדר להיות בתוך הכיס הזה?" "כן, זה נהדר." השמש הייתה גבוה בשמים בשעה הזאת, ויכולנו לשמוע צעקות של ילדים מבריכת השחייה הקרובה לשם. עננים של קיץ משורטטים בחדות חלפו מעלינו. "רוצה לאכול משהו?" שאלתי אותה. "נקניקיה" היא אמרה, "וקולה." סטודנט תפעל את דוכן הנקניקיות, שהיה בצורת מיני-ואן. הייתה לו מערכת סטריאו מופעלת, וסטיבי וונדר ובילי ג'ואל שרו לי סרנדה כשחיכיתי לנקניקיות שיתבשלו. כשהגעתי חזרה לכלוב הקנגורואים היא אמרה לי "תראה!" והצביעה על אחת מהנקבות. "רואה? הוא בתוך הכיס שלה!". ובאמת, הקנגורו התינוק הצטנף בתוך הכיס של אימו (בהנחה שזו הייתה האימא). הכיס התמלא, וזוג אוזניים קטנות ומחודדות וקצה הזנב ביצבצו החוצה. זה היה מראה נהדר, שבהחלט עשה את הטיול שלנו שווה את המאמץ. "זה בטח די כבד עם התינוק בפנים." היא אמרה. "אל תדאגי. קנגורואים הם חזקים." "באמת?" "כמובן. ככה הם שרדו." אפילו עם השמש הקופחת הקנגורו האימא לא סבלה. היא נראתה כמו מישהי שבדיוק סיימה את הקניות לאחר-הצהריים בסופרמרקט ברחוב הראשי של רובע אָאוְיַמָה האופנתי, ועצרה לעשות הפסקה בבית הקפה הסמוך. "היא מגינה על התינוק שלה, נכון?" "כן." "מעניין אם התינוק ישן." "סביר להניח."

אכלנו את הנקניקיות שלנו, שתינו את הקולות, והתרחקנו מכלוב הקנגורואים. כשעזבנו, האבא הקנגורו עדיין התבונן על אבוס המזון בחיפוש אחר תווים אבודים. האמא הקנגורו והתינוק שלה נהפכו ליחידה אחת, נחים להם בזרם הזמן, בעוד שהנקבה האחרת והמסתורית קיפצה לה ברחבי המתחם כאילו היא עושה ניסיונות בזנב שלה. נראה כאילו זה הולך להיות יום לח, היום החם הראשון שהיה לנו מזה זמן מה. "היי, רוצה לשבת על איזו בירה איפשהו?" היא שאלה. "נשמע נהדר," אמרתי.

© Haruki Murakami 2006 Taken from Blind Willow, Sleeping Woman, translated from the Japanese by Philip Gabriel, to be published by HarvillSecker on July 6 at £16.99, offer £15.29

© הרוקי מורקמי 2006. לקוח מתוך הספר "ערבה עיוורת, אישה ישנה", תורגם מיפנית לאנגלית על ידי פיליפ גבריאל ומאנגלית לעברית על ידי. יצא לאור באנגלית ב-6 ביולי בהוצאת HarvillSecker.

גירסה אונליין (באנגלית):

http://www.timesonline.co.uk/printFriendly/0,,1-1461-2238499-1461,00.html