שיר של רוברט פרוסט
אם אני לא טועה, זה אני עשיתי.
עצירה ליד עצים בערב מושלג
של מי העצים הללו, דומני כי אדע.
ביתו, בכל מקרה, בכפר נמצא.
הוא לא יראה אותי כאן עומד,
צופה כיצד חורשת-עציו בשלג נמלאה.
סוסי הקטן ודאי חושב שזה מוזר,
לעצור הרחק מכל בית-איכר,
בינות עצים ואגם קפוא,
והשנה, זהו הערב הכי הכי קר.
הוא מטלטל את הפעמונים אשר על הריתמה,
כמו שואל אם ישנה טעות או בעיה.
הרעש היחיד האחר שנשמע הוא משב
רוח-קל וירידת שלג עדינה.
העצים יפהפיים, כהים ועמוקים הם,
אך לי עוד הבטחות אשר עליי לקיים,
ומַיילים לעבור עד שאוכל להירדם,
ומַיילים לעבור עד שאוכל להירדם.
-- רוברט פרוסט.