ההיסטוריה של אחד בנזונה קשוח / צ'רלס בוקובסקי
היסטוריה של בנזונה אחד קשוח
הוא בא לדלת לילה אחד רטוב רזה מוכה
ומבוהל
חתול לבן פוזל חסר-זנב
לקחתי אותו פנימה והאכלתי אותו והוא נשאר
גדל לבטוח בי עד שיום אחד חבר נכנס לחניה
ודרס אותו
לקחתי את מה שנשאר לווטרינר שאמר, "אין הרבה
סיכוי... תן לו את הכדורים האלה... עמוד-השדרה שלו
מרוסק, אבל ריסקו אותו כבר פעם והוא התאחה
איכשהו, אם הוא יחיה הוא אף פעם לא ילך, תסתכל
על תצלומי הרנטגן האלה, ירו בו, תסתכל כאן, הרסיסים
עדיין שם... חוץ מזה, פעם היה לו זנב, מישהו
חתך לו אותו..."
לקחתי את החתול חזרה, היה זה קיץ חם, אחד
מהחמים ביותר בעשורים האחרונים, שמתי אותו על רצפת
האמבטיה, נתתי לו מים וכדורים, הוא לא אכל, הוא
לא נגע במים, טבלתי בהם את האצבע שלי
והרטבתי את הפה שלו ודיברתי אליו, לא הלכתי לשום
מקום, השקעתי הרבה זמן אמבטיה ודיברתי
אליו ובעדינות נגעתי בו והוא הסתכל בחזרה
אליי עם העיניים הכחולות החיוורות הפוזלות האלה וככל שהימים נמשכו
הוא עשה את הצעד הראשון שלו
גורר את עצמו קדימה עם הרגליים הקדמיות
(האחוריות לא עבדו)
הוא הצליח להגיע לקופסת-החול
זחל מעלה ופנימה
הייתה זו כמו תרועה של ניצחון אפשרי,
נוקבת את חלל חדר האמבטיה וממשיכה אל תוך העיר, הרגשתי
קרוב לחתול הזה - הוא חטף את זה חזק, לא כל כך
חזק אבל חזק מספיק
בוקר אחד הוא קם, נעמד, נפל אחורה
ופשוט הביט בי.
"אתה יכול לעשות את זה," אמרתי לו.
הוא המשיך לנסות, קם, נופל, לבסוף
הוא הלך כמה צעדים, הוא היה כמו שיכור,
הרגליים האחוריות פשוט לא רצו לעשות את זה והוא נפל שוב, נח,
ואז קם.
אתם יודעים את ההמשך: עכשיו הוא טוב יותר מאי-פעם, פוזל
כמעט חסר שיניים, אבל החן שלו חזר, והמבט הזה
בעיניים שלו אף פעם לא עזב...
ועכשיו לפעמים מראיינים אותי, הם רוצים לשמוע על
החיים וסִפרוּת ואני משתכר ומרים באוויר את החתול
הפוזל, הירוי, הדרוס והקצוץ-זנב שלי ואמר, "תראו, תראו
את זה!"
אבל הם לא מבינים, הם אומרים משהו כמו "אתה
אומר שהושפעת מכתיבתו של סֶלִין?"
"לא," אני מחזיק גבוה את החתול, "ממה שקורה,
מדברים כמו זה, מזה, מזה!"
אני מנער את החתול, מחזיק אותו מורם
באור המעושן והשיכור, הוא רגוע הוא יודע...
זה הזמן שבו הראיונות מסתיימים
למרות שאני גאה ולפעמים כשאני רואה את התמונות
מאוחר יותר בעיתון והנה אני והנה החתול ואנחנו מצולמים
ביחד.
גם הוא יודע שזה הכּל בּוּלשִיט אבל שאיכשהו זה הכּל עוזר.