רשעים שבישראל

רשעים שבישראל?   אין בריה כזו. לא היתה ולא תהיה.
רשע הינו מי שיודע את התורה, מכיר ויודע היטב את הקב"ה, אלא שמעדיף לנהוג אחרת מהתורה.
עם זאת, הואיל ולמד תורה, שהינה המתנה היקרה ביותר שקיימת, ומשום ש"מגלגלין זכות על ידי זכאי" (תלמוד בבלי, מסכת שבת, ל"ב א', וכן ילקוט שמעוני, במדבר פרק כ"ז רמז תשע"ג), ומשום שע"י תלמוד תורה מתקיים העולם, לא ייתכן שזכות כל כך גדולה תיפול בידיו של יהודי שנקרא רשע כביכול.

ועוד, "בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ" (שמות, כ' כ"ד).
אם כך, האם יהודי שנקרא רשע כביכול, שבזכות התורה שלמד מתקיים העולם, הינו באמת רשע? ובכלל, כיצד הוא נקרא רשע כביכול, אם הקב"ה מברך אותו?
שמא יהודי שכזה זכויותיו נסתרות, ואם כך הרי שלקרוא לו 'רשע' הינו לשון הרע ממש.

הנושא אשה על תנאי שהוא צדיק, אפילו שהוא רשע גמור, האשה מקודשת משום שיתכן והרהר תשובה (מסתמך על תלמוד בבלי, מסכת קידושין, מ"ט ב'). רבותינו נזהרו שלא להוציא לעז על יהודי שמעשיו לכאורה רחוקים ממצוות התורה, ובאותו הזמן בו הם מדברים על רשעותו, ייתכן והרהר תשובה והוא כבר בגדר צדיק, ואם כך הרי שהם הוציאו לשון הרע על צדיק בישראל.
מכאן יש לדעת שיהודי שלומד תורה ומכיר ויודע את הקב"ה, הריהו צדיק יסוד עולם שמעשיו נסתרים מעינינו פשוט משום שלא זכינו שיהיו גלויים לעינינו.   ולא רק זו, אלא שמה שכביכול זכינו לראות, הינם רק מעשים המפורשים על ידינו כעברות.  זוהי 'זכות' שנראה לנו שכל יהודי היה שמח לוותר עליה.

יש לדעת שכל יהודי שנקרא רשע כביכול, אינו אלא מי שלא זכינו ללמד עליו זכות.
הבעיה כביכול, אינה אצלו אלא אצלנו.
ומה לגבי יהודים שלא זכו להכיר ולדעת את הקב"ה?
אמר הנביא ירמיהו "וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי" (ירמיהו, ב' ח'). הרי לנו שמאז סוף ימי בית המקדש הראשון, ועקב ירידת הדורות, אי אפשר לקרוא ליהודי רשע כביכול, משום שממילא אינו יודע את הקב"ה ולכן אינו נכנס לגדר 'רשע'.
כתב על כך רבנו יוסף חיים, שמאז חורבן בית המקדש אנו נידונים כחסרי דעת.

ומה לגבי בני ישראל שבדורות שלפני חורבן בית המקדש הראשון כן ידעו את הקב"ה? שוב, פשוט לא זכינו לראות את הזכויות שלהם, אלא רק המעשים שאנו מפרשים כעברות כביכול.

דבר מענין הוא, שמצוות התשובה, מהמצוות היקרות ביותר, שבכוחה להפוך ברגע אחד עברות לזכויות, מצוה זו דוקא הצדיקים אינם יכולים לקיים אותה, פשוט משום שלא חטאו.   לעומת זאת, מצוות התשובה הרי היא שמורה ליהודים המכונים 'רשעים'.
ההגיון האנושי אינו סובל את האפשרות שצדיק, שמעולם לא חטא, לא יזכה לקיים מצוה שחביבה מאד על הקב"ה, ולעומתו דוקא מי שהרבה לחטוא כביכול, דוקא הוא יזכה במצוה זו.   אם נוסיף להקשות, הרי כתוב שמצוה גוררת מצוה ועברה גוררת עברה, ושכר מצוה מצוה ושכר עברה עברה (מסכת אבות, ד' ב').
ההסבר לכך פשוט ביותר - "הַנִּסְתָּרֹת לַה' אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ" (דברים, כ"ט כ"ח).   ועוד, "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם ה'.  כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם" (ישעיהו, נ"ה ח'-ט').   ועוד, "לית מחשבה תפיסא בך כלל" ('פתח אליהו' - תיקוני זהר, י"ז א').
אפשר לטעון, שכאשר הצדיק גורם ליהודי, שאינו נחשב לצדיק, לעשות תשובה, הרי שהצדיק קיים את מצוות התשובה ע"י יהודי אחר, ועל כן זוכה בכל השכר שמקבל בעל התשובה (במקביל אליו, משום ש"כל ישראל ערבים זה בזה" (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, כ"ז ב', וכן מסכת שבועות, ל"ט א')).

מעשה פיטום הקטורת נקרא לפחות פעמיים ביום, ומהווה תריס ומגן כנגד פורענויות.
ספר הזוהר (דף רי"ח ב') משבח מאד את מעשה הקטורת "אמר רבי שמעון, אי בני נשא הוו ידעי כמה עלאה איהו עובדא דקטרת קמי קודשא בריך הוא, הוו נטלי כל מלה ומלה מניה, והוו סלקי לה עטרה על רישייהו ככתרא דדהבא, ומאן דאשתדל ביה, בעי לאסתכלא בעובדא דקטרת, ואי יכוון ביה בכל יומא, אית ליה חולקא בהאי עלמא ובעלמא דאתי, ויסתלק מותנא מניה ומעלמא, וישתזיב מכל דינין דהאי עלמא, מסטרין בישין ומדינא דגיהנם ומדינא דמלכו אחרא". ובתרגום חופשי "אם בני האדם היו יודעים כמה עליון מעשה הקטורת לפני הקב"ה, היו נוטלים כל דיבור ודיבור ממנו ומעלים אותו עטרה על ראשיהם כמו כתר של זהב וכו'"
"חביבא איהו עובדא דקטרת, דהוא יקיר וחביב קמי קודשא בריך הוא, יתיר מכל פלחנין ורעותין" (ספר הזוהר, חלק ב' דף רי"ט א'). ובתרגום חופשי "חביבה היא מעשה הקטורת שהיא יקרה וחביבה לפני הקב"ה יותר מכל העבודות והרצונות שבעולם".
בסדר פיטום הקטורת (תלמוד בבלי, מסכת כריתות, ו' א') ישנם אחד עשר סממנים, המשולים לכל הדרגות הרוחניות בעם ישראל.
המרכיב המעולה ביותר, זה שמפיץ ריח טוב ומהנה, הינו המור, שמשול לצדיקים.
עם זאת, יש גם את החלבנה, מרכיב שריחו רע, והוא מסמל את היהודים המכונים 'רשעים'. מקום החלבנה בסדר הסממנים הינו שלישי, ליד הסממנים הטובים ביותר.
בסדר מעשה הקטורת מופיע פעמיים המשפט 'ואם חיסר אחת מכל סמניה חיב מיתה'.
הרי לנו שאלו המכונים 'רשעים' מהוים חלק בלתי נפרד מתפילתם של צדיקים, ומי שאינו מעוניין להכליל אותם בתפילתו ואף לתת להם מקום חשוב, הרי שהוא מתחייב בנפשו.
מכאן שאלו המכונים 'רשעים' מצילים בעצם 'רשעותם' לכאורה את כלל ישראל, וזוהי זכות עצומה.

יש גם לדעת שמה שנראה לעין כעברה, אפילו ע"י גדול בישראל, מן הסתם אינה אלא קיום של רצון נסתר של הקב"ה, בבחינת "כִּי מֵה' הִיא כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ" (שופטים, י"ד ד').

עלינו להבין ולקבל שמה שנתפס בהגיון האנושי, אין לו כלום ושום קשר עם ההגיון של הקב"ה.