פסוקים, אמרות ופתגמים
בדף זה נציג פסוקים מהתורה שבכתב ושבעל פה, אמרות ופתגמים שהנחילו לנו אבותינו, המדברים בשבחם של ישראל וחביבותם.
"וַיֵּלְכוּ וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כֵּן עָשׂוּ" (שמות, י"ב כ"ח)
"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת" (שמות, י"ב ל"ה)
"וַיַּעֲשׂוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן כֵּן עָשׂוּ" (שמות, י"ב נ')
"וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלְקְטוּ הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט" (שמות, ט"ז י"ז)
"כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר נָדַב לִבָּם אֹתָם לְהָבִיא לְכָל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשׂוֹת בְּיַד מֹשֶׁה הֵבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל נְדָבָה לה'" (שמות, ל"ה כ"ט)
"וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא מִדֵּי הָעֲבֹדָה לַמְּלָאכָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָהּ" (שמות, ל"ו ה')
"וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ" (שמות, ל"ט ל"ב)
"כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הָעֲבֹדָה: וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' כֵּן עָשׂוּ וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה" (שמות, ל"ט מ"ב-מ"ג)
"וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם: וְאִם לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן וְלֹא יִסְעוּ עַד יוֹם הֵעָלֹתוֹ" (שמות, מ' ל"ו-ל"ז)
"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂו כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה" (ויקרא, כ"ד כ"ג)
"וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ" (במדבר, א' נ"ד)
"וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן חָנוּ לְדִגְלֵיהֶם וְכֵן נָסָעוּ אִישׁ לְמִשְׁפְּחֹתָיו עַל בֵּית אֲבֹתָיו" (במדבר, ב' ל"ד)
"כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר, ה' ד')
"וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַלְוִיִּם כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה לַלְוִיִּם כֵּן עָשׂוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר, ח' כ')
"וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בָּרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבַּיִם בְּמִדְבַּר סִינָי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר, ט' ה')
"וּלְפִי הֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הָאֹהֶל וְאַחֲרֵי כֵן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכָּן שָׁם הֶעָנָן שָׁם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: עַל פִּי ה' יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל פִּי ה' יַחֲנוּ כָּל יְמֵי אֲשֶׁר יִשְׁכֹּן הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ: וּבְהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן יָמִים רַבִּים וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' וְלֹא יִסָּעוּ: וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן יָמִים מִסְפָּר עַל הַמִּשְׁכָּן עַל פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל פִּי ה' יִסָּעוּ: וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר וְנַעֲלָה הֶעָנָן בַּבֹּקֶר וְנָסָעוּ אוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה וְנַעֲלָה הֶעָנָן וְנָסָעוּ: אוֹ יֹמַיִם אוֹ חֹדֶשׁ אוֹ יָמִים בְּהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן לִשְׁכֹּן עָלָיו יַחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִסָּעוּ וּבְהֵעָלֹתוֹ יִסָּעוּ: עַל פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל פִּי ה' יִסָּעוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' שָׁמָרוּ עַל פִּי ה' בְּיַד מֹשֶׁה" (במדבר, ט' י"ז-כ"ג)
"וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן מָלֵא רוּחַ חָכְמָה כִּי סָמַךְ מֹשֶׁה אֶת יָדָיו עָלָיו וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲשׂו כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה" (דברים, ל"ד ט')
"כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (יהושע, י"ד ה')
"בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" (שמות, פרק ד' כ"ב)
"בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱ-לֹהֵיכֶם" (דברים, י"ד א')
"וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות, י"ט ו')
"לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא" (במדבר, כ"ב י"ב)
"לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל" (במדבר, כ"ג כ"א)
"כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ" (שיר השירים, ד' ז')
"כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱ-לֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּה' אֱ-לֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו" (דברים, ד' ז').
בנוהג העולם, הקטן קרוב אצל הגדול, והקב"ה מבקש להראות חיבתו אלינו והופך את הסדר - הגדול קרוב אצל הקטן.
"אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּה'" (דברים, ל"ג כ"ט)
פירוש רש"י - לאחר שפרט להם הברכות, אמר להם מה לי לפרוט לכם, כלל דבר הכל שלכם. תשועתך בה' אשר הוא מגן עזרך וחרב גאותך
"כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל" (הושע, ט' י')
אמר רבי יהודה, אלמלי הוו ידעין בני נשא רחימותא דרחים קב"ה לישראל, הוו שאגין ככפיריא למרדף אבתריה (ספר הזוהר, חלק ב', דף ה', עמוד ב')
רבי חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות (תלמוד בבלי, מסכת מכות, כ"ג ב')
אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל חושקני בכם שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטין עצמכם לפני נתתי גדולה לאברהם אמר לפני (בראשית יח) ואנכי עפר ואפר למשה ואהרן אמר (שמות טז) ונחנו מה לדוד אמר (תהילים כב) ואנכי תולעת ולא איש אבל <עובדי כוכבים> {אומות העולם} אינן כן נתתי גדולה לנמרוד אמר (בראשית יא) הבה נבנה לנו עיר לפרעה אמר (שמות ה) מי ה' לסנחריב אמר (מלכים ב יח) מי בכל א-להי הארצות וגו' לנבוכדנצר אמר (ישעיהו יד) אעלה על במתי עב לחירם מלך צור אמר (יחזקאל כח) מושב א-להים ישבתי בלב ימים (תלמוד בבלי, מסכת חולין, פ"ט א')
חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, שנאמר (דברים י"ד א'): "בנים אתם לה' א-להיכם" (מסכת אבות, ג' י"ד)
אמר רבי שמעון גדולה חיבתן של ישראל שנגלה הקדוש ברוך הוא במקום עבודת כוכבים ובמקום טנופת ובמקום טומאה בשביל לגאלן (מדרש שמות רבה, פרשת בא ט"ו ה')
הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם (ויקרא, ט"ז ט"ז).
אפילו טמאים, ככל שיהיו טמאים, עדיין שוכן איתם ולא זז מהם.
"אשר קדשנו במצוותיו וכו'"
רבי שמעון בן יוחי אומר: מכאן שאין ישראל רואים פני גיהנם לעולם.
משלו משל, למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהיה לו שדה זבורית. באו בני אדם והשכירוה בעשרת כורין חטים בשנה. זיבלוה, עדרוה, השקוה וכסחוה, ולא הכניסו ממנה אלא כור אחד חטים בשנה.
אמר להם המלך: מהו זה?
אמרו לו: אדונינו המלך, אתה יודע בשדה שנתת לנו, שמתחלה לא הכנסת ממנה כלום. ועכשיו שזבלנוה וכיסחנוה והשקינוה מים, לא הכנסנו ממנה אלא כור אחד חטים בלבד.
כך עתידים ישראל לומר לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, אתה יודע ביצר הרע שהוא מסית בנו, שנאמר: (תהלים, ק"ג י"ד) "כי הוא ידע יצרנו". (אבות דרבי נתן, פרק ט"ז פסוק ג')
מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו. ועכשו קרבנו המקום לעבודתו (הגדה של פסח)
עפ"י רבי לוי יצחק מברדיטשוב, אימרה זו באה להראות חביבותם של ישראל, שלא רק שהקב"ה אינו נרתע ממעשיהם, אלא אף מקרב אותם לעבודתו
"כִּי לֹא יִטֹּשׁ ה' עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב" (תהלים, צ"ד י"ד)
בני אל תתיראו כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם (ילקוט שמעוני, ספר ישעיהו, פרק ס', רמז תצט)
אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו, ורוממתנו מכל הלשונות, וקידשתנו במצוותיך, וקרבתנו מלכנו לעבודתך, ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת (תפילת המועדים - קדושת היום)
כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם (משלי, כ"ד ט"ז)
צדיק, גם כאשר יפול, עדיין הוא צדיק, ויזכה לקום שוב ושוב.
כנגד ארבעה בנים דיברה התורה וכו', אחד רשע וכו'. (הגדה של פסח). וכן, רבי מאיר בנים סכלים המה (קידושין ל"ו א').
אפילו אם נקרא רשע או סכל, עדיין נקרא בן. מעניין.
תניא ר"ש בן יוחי אומר בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה שבכל מקום שגלו שכינה עמהן גלו למצרים שכינה עמהן שנאמר (שמואל א ב) הנגלה נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים וגו' גלו לבבל שכינה עמהן שנאמר (ישעיהו מג) למענכם שלחתי בבלה ואף כשהן עתידין ליגאל שכינה עמהן שנאמר (דברים ל) ושב ה' אלהיך את שבותך והשיב לא נאמר אלא ושב מלמד שהקב"ה שב עמהן מבין הגליות (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, כ"ט א').
אותה שעה שגלו ישראל מארצם היו מלאכי השרת אומרין לפני הקב"ה רבונו של עולם כשהיו ישראל שרויים בארצם היו מדובקים בע"ז עכשיו שהגלית אותם לבין האומות (עולם) על אחת כמה וכמה. מה השיבן הקדוש ברוך הוא. הריני בטוח על בניי שאינם מניחים אותי ומדבקים לע"ז אלא מוסרים עצמם עלי בכל שעה ושעה. ולא דיין שהן מוסרין עצמם אלא שהם מקרבים אחרים תחת כנפיי. רצונכם באו והסתכלו במצרים. עשר מכות בלבד הבאתי עליהם ולא יכלו לעמוד בהם אלא נדעכו והלכו להם שנאמר דעכו כפשתה כבו (ישעיהו מ"ג י"ז) ואף מלכות בבל הבאתי עליהם צרות קימעה ולא יכלו לעמוד בהם אלא [בטלו] והלכו הם מן העולם שנאמר הן ארץ כשדים זה העם לא היה אשור יסדה לציים הקימו בחוניו עוררו ארמנותיה שמה למפלה (שם כ"ג י"ג). אבל ישראל אע"פ שאני מביא עליהם צרות וייסורים בעולם אינן נדחים מלפני אלא הרי הם קיימים לעולם ולעולמים: גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה (משלי ל"א י"ב) אמר להם הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת בואו ואודיע לכם צדקתם של בניי. שאני [טענתים] בעולם כמה צרות וייסורים הבאתי עליהם בעולם בכל דור ודור ובכל שעה [ושעה] ולא בעטו בהם. שקוראין את עצמן רשעים וקוראין אותי צדיק בפני (רשעים) והם אומרים בלשון הזה אבל אנחנו חטאנו העוינו הרשענו פשענו מרדנו ומרינו סרנו ממצותיך ומשפטיך ולא שוה לנו ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו. לפיכך היה שלמה מקלס את כנסת ישראל אשת חיל מי ימצא (פסיקתא רבתי, פרק ל"ה מאמר רני ושמחי בת ציון).
כל שם חביב שהיה להקדוש ברוך הוא, בהם קרא את ישראל. קרא שמו אלהים, וקרא לישראל אלהים, שנאמר, אני אמרתי אלהים אתם (תהל' פב ו). נקרא חכם, שנאמר, חכם לבב ואמיץ כח (איוב ט ד). קרא לישראל חכם, שנאמר, רק עם חכם ונבון (דברי' ד ו). נקרא דוד, שנאמר, דודי צח ואדום (שה"ש ה י). וקרא לישראל דודים, שנאמר, אכלו רעים וגו' (שם שם א). נקרא בחור, שנאמר, בחור כארזים (שם שם טו). וקרא לישראל בחורים, שנאמר, (ו) בך בחר ה' אלהיך (דברי' ז ו). נקרא חסיד, שנאמר, כי חסיד אני נאם ה' (ירמ' ג יב). וקרא לישראל חסידים, שנאמר, אספו לי חסידי (תהל' נ ה). נקרא קדוש, שנאמר, קדוש קדוש קדוש ה' צבאות (ישע' ו ג), וכן כי קדוש ה' צבאות (תה' צט ט). וקרא לישראל קדושים, שנאמר, קדושים תהיו. אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה, קדושים נקראתם. לעתיד, והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו (ישעיה ד ג): (מדרש תנחומא, ספר ויקרא, פרשת קדושים סימן ה').
עשרה נקראו יקרים ואלו הן התורה והנבואה והתבונה והדעת והסכלות והעושר והצדיקים ומיתתן של חסידים והחסד וישראל (מדרש רבה, ויקרא, פרשה ב' א').
הואיל. ג' במסורה הכא ואידך כי הואיל ה' לעשות הואיל הלך אחרי צו היינו דאמרן בין כך ובין כך קרויין בניו של מקום בין עושין רצונו של מקום שמקיימין את התורה דהיינו הואיל משה ובין עובדי עכו''ם דהיינו הלך אחרי צו הואיל ה' לעשות אתכם לו לעם (פרוש בעל הטורים, ספר דברים, א' ה')
והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדויד. וש"ה ראשך עליך ככרמל, אמר הקב"ה הרשים שבכם חביבים עלי כאליהו שעלה לראש הכרמל ויגהר ארצה, ודלת ראשך כארגמן הדלים שבכם חביבים עלי כדוד שנאמר והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדויד (ילקוט שמעוני, זכריה, פרק י"ב, רמז תק"פ, וכן ילקוט שמעוני, שיר השירים, פרק ז, רמז תתקצ"ב, וכן שיר השירים רבה ז' ו')
חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת שישראל אומרים שירה בכל שעה ומלאכי השרת אין אומרים שירה אלא פעם אחת ביום ואמרי לה פעם אחת בשבת ואמרי לה פעם אחת בחודש ואמרי לה פעם אחת בשנה ואמרי לה פעם אחת בשבוע ואמרי לה פעם אחת ביובל ואמרי לה פעם אחת בעולם וישראל מזכירין את השם אחר שתי תיבות שנאמר (דברים ו) שמע ישראל ה' וגו' ומלאכי השרת אין מזכירין את השם אלא לאחר ג' תיבות כדכתיב (ישעיהו ו) קדוש קדוש קדוש ה' צבאות ואין מה"ש אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה שנאמר (איוב לח) ברן יחד כוכבי בקר והדר ויריעו כל בני אלהים אלא אחת אומרת קדוש ואחת אומרת קדוש קדוש ואחת אומרת קדוש קדוש קדוש ה' צבאות והאיכא ברוך (תלמוד בבלי, מסכת חולין, צ"א ב')
להודיעך שאין חביבה כא"י א"ל הקב"ה למשה הן הארץ חביבה עלי שנאמר (דברים יא) ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד וישראל חביבין עלי שנאמר (שם ז) כי מאהבת ה' אתכם אמר הקדוש ברוך הוא אני אכניס את ישראל שהן חביבין עלי לארץ שחביבה עלי שנאמר כי אתם באים אל ארץ כנען. (במדבר רבה, פרשת מסעי, סימן ז')
רבי שמעון בן לקיש אמר בשר ודם יש לו קרוב אם היה עשיר הוא מודה בו ואם היה עני כופר בו אבל הקב"ה אינו כן אלא אפילו ישראל נתונין בירידה התחתונה הוא קורא אותם אחי וריעי (תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, ס"ג ב')
תחת כל בכור בבני ישראל
לפי שהבכורות שלי הם, שנאמר: (במדבר ג) כי לי כל בכור ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים וגו'.
אמר הקב"ה: בשביל חיבתם של ישראל שניתי סדרו של עולם.
באיזה צד כתבתי בתורה שיהא חמור נפדה בשה, שנאמר: (שמות לד) ופטר חמור תפדה בשה, אני לא עשיתי כן?! אלא פדיתי שה בחמור.
המצריים שנקראו חמור, שנאמר: (יחזקאל לג) אשר בשר חמורים בשרם.
וישראל נקראו שה, שנאמר: (ירמיה נ) שה פזורה ישראל.
והרגתי בכוריהם והקדשתי בכוריהם של ישראל, שנאמר: כי לי כל בכור בבני ישראל ביום הכותי כל בכור וגו'. (במדבר רבה, ד' ה')
"בָּשָׂר וָדָם בְּשָׁעָה שֶׁמְבַקֵּשׁ לִבְנוֹת פָּלָטִין, מִשֶּׁהוּא בּוֹנֶה אֶת הַתַּחְתּוֹנִים אַחַר כָּךְ הוּא בּוֹנֶה אֶת הָעֶלְיוֹנִים, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא מִשֶּׁבָּרָא אֶת הָעֶלְיוֹנִים בָּרָא אֶת הַתַּחְתּוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, א): בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ-לֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם [ואחר כך] וְאֵת הָאָרֶץ.
בָּשָׂר וָדָם בִּזְמַן שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לִקַּח לוֹ עֶבֶד אִם יֵשׁ עָלָיו עוֹרְרִים אֵינוֹ לוֹקְחוֹ, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן אֶלָּא אוֹמֵר (דברים ד, לד): אוֹ הֲנִסָּה אֱ-לֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי.
בָּשָׂר וָדָם תַּלְמִיד טוֹעֵן פָּנָּס לִפְנֵי רַבּוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן (שמות יג, כא): וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם.
בָּשָׂר וָדָם הָעֶבֶד מַרְחִיץ רַבּוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא (יחזקאל טז, ט): וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם.
בָּשָׂר וָדָם הָעֶבֶד מַלְבִּישׁ רַבּוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא (יחזקאל טז, י): וָאַלְבִּשֵׁךְ רִקְמָה.
בָּשָׂר וָדָם הָעֶבֶד מַנְעִיל אֶת רַבּוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן (יחזקאל טז, י): וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ.
בָּשָׂר וָדָם הָעֶבֶד טוֹעֵן אֶת רַבּוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא (שמות יט, ד): וָאֶשָֹּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים.
בָּשָׂר וָדָם הָרַב יָשֵׁן וְהָעֶבֶד עוֹמֵד עַל גַּבּוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכא, ד): לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל.
בְּבָשָׂר וָדָם הַמַּיִם מִלְּמַעְלָן וְהַלֶּחֶם מִלְּמַטָּן, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן אֶלָּא הַמַּיִם מִלְּמַטָּן זוֹ הַבְּאֵר, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כא, יז): עֲלִי בְאֵר וגו', וְהַלֶּחֶם מִלְּמַעְלָה: הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם וגו', הֱוֵי: אֵין כָּמוֹךָ בָאֱ-לֹהִים ה' וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ (שמות רבה, כ"ה ו')