יהודי חילוני

יהודי 'חילוני'. האם יש דבר כזה?
יהודי, מעצם היותו "חֵלֶק אֱ-לוֹהַּ מִמָּעַל" (איוב, ל"א ב'), הינו בעצם ישות רוחנית בעלת קדושה.
ועוד, אמר הקב"ה "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּךָ בָּחַר ה' אֱ-לֹהֶיךָ, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (דברים, ז' ו', וכן דברים, י"ד ב'). וכן "וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי" (ויקרא, כ' כ"ו)
המלה חילוני באה מהשורש חול, דהיינו משהו שאין בו קדושה.
אם כך, כיצד מגדירים יהודי, שהוא קדוש מעצם היותו חלק א-לוה ממעל, והקב"ה בכבודו ובעצמו מעיד עליו שהוא קדוש, כמשהו שאין בו קדושה?
עוד יש לדעת, "שלשה שותפין הן באדם הקב"ה ואביו ואמו" (תלמוד בבלי, מסכת קידושין, ל' ב', וכן תלמוד בבלי, מסכת נידה, ל"א א').
הרי לנו שהקב"ה שותף בבריאה, ובמיוחד שותף ראשון ועיקרי, ולכן כיצד מגדירים יהודי כמשהו שאין בו קדושה? הרי זה כביכול מבטל את קדושת ה'. ועוד, הקב"ה בחר בהוריו של יהודי זה להיות שותפים בבריאתו. האם הקב"ה בחר שלא כראוי?
ועוד, כתוב במסכת אבות ו' י"א: כל מה שברא הקב"ה בעולמו, לא בראו אלא לכבודו, שנאמר "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו" (ישעיהו, מ"ג ז').
ועוד, "כֹּל פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ" (משלי, ט"ז ד').
ויש לשאול: יהודי 'חילוני', הרי הקב"ה ברא אותו כמו שהוא, ולכבודו שלו עצמו. כיצד ניתן לומר על יהודי שכזה, שהקב"ה כביכול טעה בבריאתו? או שכביכול הקב"ה לא ידע באיזו דרך יבחר אותו יהודי?    הרי הקב"ה הינו "קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ" (ישעיהו, מ"א ד'), וכן "מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית" (ישעיהו, מ"ו י').
ועוד, "בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וכו'" (ירמיהו, א' ה').
כדאי לסמוך על הקב"ה שהוא יודע במי לתת נשמה טהורה, כפי שמברכים בברכות השחר "א-לוהי נשמה שנתת בי טהורה היא וכו'".

מי שסובר שיהודי חילוני הינו טועה / תועה / תוהה, עליו להעלות את הסברה בפני הקב"ה בלבד, שהרי הקדימה אותו התורה שבכתב, "לֹא עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל ה'" (שמות, ט"ז ח'), וכך גם התורה שבעל-פה, "לך ואמור לאומן שעשאני" (תלמוד בבלי, מסכת תענית, כ' ב').

בדורנו, נהוג לתת משקל יתר לצד הגשמי שביהודי, על חשבון הצד הרוחני.
שתי הסיבות העיקריות לכך לדעתנו, הינן הגלות הארוכה והקשה שתחילתה בפועל עוד מתקופת בית המקדש הראשון, ומה שנקרא 'ירידת הדורות', כלומר התמעטות היכולת הרוחנית והתגברות הצדדים הגשמיים.
דומה הדבר לאדם שנותק במהירות ממקום מגוריו ומזה זמן רב שהוא נע ונד במקומות לא מוכרים, מתפרנס מעבודה קשה וכד', כאשר איכות האויר והמזון יורדת בכל מקום שאליו הוא מגיע, ובמיוחד בהשוואה לאיכות האויר והמזון במקום מגוריו המקורי.
כמובן שבמצב שכזה היכולות של אותו אדם יורדות עם הזמן, ומצד שני מכיון שמערכת החיסון שלו נחלשת, מחלות שונות מתגברות עליו.
אם כך, כיצד ישנם 'דתיים' ואפילו 'חרדים', ולעומתם ישנם 'חילוניים' לכאורה?
יש להבין שאין שני אנשים שמתמודדים באופן זהה לחלוטין עם קושי מסוים.
ישנם אנשים שלהם קל להתמודד עם משברים, ישנם אף כאלו שללא משברים הם היו ממש משתגעים בגלל השגרה, ולעומת זאת ישנם אנשים שכל שינוי קשה להם מאד.
אם נקח דוגמא מעולם הצומח, ישנם מיני צומחים שאם נוציא אותם מאדמתם, אפילו אם ניתן להם תנאי גידול טובים יותר מאשר במקום הגידול המקורי שלהם, אותם צומחים פשוט יבלו. עצם ההוצאה ממקום הגידול המקורי מהוה עבורם משבר שאינם מסוגלים להתגבר עליו.
וישנם מיני צומחים, שאם נוציא אותם מאדמתם, ונשתול אותם באדמה אחרת, הם יפרחו ויצמחו, לאחר תקופת הסתגלות.

דוגמא נוספת: שני אנשים מדברים אחד עם השני. נקרא להם לצורך הענין ראובן ושמעון.
ראובן דוחק בשמעון שיקום ממקומו ויתחיל לרוץ כפי שעד לפני זמן קצר היה עושה.
יש לדעת שראובן הינו בחור צעיר בריא בגופו, ובמאמץ קל הוא יכול לרוץ מרחקים גדולים.
יש לדעת ששמעון הינו אדם מבוגר שליבו חלש מאד, והמקום שממנו ראובן מבקש שיקום הינו מיטת חליו, במחלקת טיפול נמרץ.
אי אפשר לדרוש משמעון לקום ממיטתו במחלקת טיפול נמרץ ולרוץ כפי שנהג עד כה.
הוא לא מסוגל לכך, ויותר מזה, אם יעשה צעד שכזה, ברור שזה יביא לסיום חייו.
במצבו הנוכחי של שמעון, כל פעולה קטנה שהוא עושה, הרי זה ממש נס וברכה משמים.

אם כך, האם 'חילוני' הוא אדם חולה מבחינה רוחנית?
ממש לא! מי שמוגדר כ'חילוני' אינו בהכרח אדם חולה. יהודי כזה יכול להיות מאמין מאד, אלא שמסיבות שונות הוא אינו יכול לקיים את כל מצוות התורה. סיבות אלו אינם תלויות ברצונו. יהודי כזה בדרך כלל נולד בסביבה שרחוקה מהדת, או שפיתויי העולם חזקים ממנו בהרבה ואין לו דרך להתמודד מולם בהצלחה.

"ואמר ר"ש בן לוי יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו שנאמר (תהלים, ל"ז ל"ב) צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו" (תלמוד בבלי, מסכת קידושין, ל' ב').  "כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ" (תהלים, ק"ג י"ד)

ועוד, "את מוצא ג' דברים ברא הקב"ה ברשותו של אדם ושלשה אינן ברשותו, וגו', הללו שאינן ברשותו העינים והאזנים והחוטם, וגו', וכשהקדוש ברוך הוא חפץ אף אלו שהן ברשותו אינן ברשותו" (מדרש תנחומא, בראשית, פרשת תולדות, סימן י"ב).

ועוד, "עיניו ואזניו של אדם אינם ברשותו" (תלמוד בבלי, מסכת נדרים, ל"ב ב', פירוש ר"נ)

ועוד, "ואמר ר' חנינא אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ מכריזין עליו מלמעלה שנאמר (תהלים, ל"ז כ"ג) מה' מצעדי גבר כוננו" (תלמוד בבלי, מסכת חולין, ז' ב').

יהודי 'חילוני' מתמודד בכל רגע ורגע עם פתויים ונסיונות קשים ביותר, וכוחותיו לא תמיד עומדים לו.
אף אחד לא בוחר לאיזו משפחה או שכונת מגורים הוא ייולד. אף אחד לא בוחר לעצמו את הפיתויים או הנסיבות שמולם הוא ילחם ויצליח להתגבר עליהם. אלו בחירות שהקב"ה עשה עבורנו, מתוך ידיעה שזה רק לטובה.

"וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנֹכִי ה'" (שמות, ד' י"א)

ועוד, "אני הוא שאני מקרב אני הוא שאני מרחק" (מדרש רבה, שמות, פרשת יתרו סימן כ"ז).  כאשר נשמה יורדת לעולם הזה, אין בריה שיודעת מה תפקידה ומה יעודה של אותה נשמה.  רק הקב"ה יודע מה הוא הועיד לאותה נשמה, ומה הם התנאים שבהם היא תמלא את יעודה.   אם הקב"ה החליט שנשמה מסוימת, מסיבות הידועות לו בלבד, תהיה רחוקה ממנו, רוב ואפילו כמעט כל תקופת שהותה בעולם הזה, הרי שזו החלטה של הקב"ה, ואין לחלוק עליו.    ייתכן אף שהקב"ה הועיד לאותה נשמה חיים של ריחוק מוחלט ממנו, אולי אפילו חיים של כפירה בו ח"ו, כאשר בנשימה האחרונה של היהודי הוא יהרהר תשובה והנשמה תיאסף למקורה טהורה כביום היבראה.   אמנם אין לחלוק על הקב"ה בענין זה, אולם ניתן ורצוי וחשוב להתפלל אל הקב"ה שיקרב אליו, באמצעות לימוד תורה וקיום מצוות, את היהודי שבו שוכנת נשמה שנראית רחוקה.

מבקשים אנו להבהיר דבר מה.
אנו מעדיפים להתרחק מהביטוי 'תינוק שנשבה', משום שלדעתנו ביטוי זה מדבר על יהודים שכביכול מקיימים מצוות מועטות בלבד, ואין בו לימוד זכות על אותם יהודים ממש, שמקיימים מצוות למרות התנאים הקשים. אפשר אף לאמר שדווקא בגלל התנאים הקשים יש לראות ביהודים כאלו כמי שמוסרים נפשם על מצוות ה'.

יש יהודי שהקב"ה זיכה אותו לקיים מצוות כמלוא כפית, יש יהודי שזכה לקיים מצוות כמלוא דלי, יש שזכה כמלוא בריכה, ויש שזכה כמלוא ים.
לדעתנו, כל יהודי מקיים מצוות, וכל אחד לפי הכוחות שנתן לו הקב"ה, בבחינת "אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ כְּבִרְכַּת ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ" (דברים, ט"ז י"ז).

"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות, כ"ה ח)
בשעה שאמר לו ועשו לי מקדש אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם כתיב הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך ואתה אומר ועשו לי מקדש אמר ליה הקב"ה משה לא כשם שאתה סבור אלא עשרים קרש בצפון ועשרים קרש בדרום ושמונה במערב (ילקוט שמעוני, שמות, פרשת תרומה, פרק כ"ה, רמז שס"ה).
ובשעה שאמר ליה ועשו לי מקדש (שמות, כ"ה ח'), אמר משה, הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה אשר בניתי (מלכים א', ח' כ"ז), ואומר, הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה' (ירמיהו, כ"ג כ"ד), ואומר, השמים כסאי והארץ הדום רגלי (ישעיהו, ס"ו א'), ואנו יכולין לעשות לו מקדש. אמר לו הקדוש ברוך הוא, איני מבקש לפי כחי, אלא לפי כחן, שנאמר, ואת המשכן תעשה עשר יריעות (שמות, כ"ו א'). (מדרש רבה, במדבר, פרשת נשא, סימן י"א)

כתב ה'חפץ חיים' ז"ל, בקונטרס 'זכור למרים' פרק כ':
"וכן בענין קיום התורה עמלים כל ישראל לקים כל אחד ואחד כפי יכלתו: זה בתורה וזה בעבודה, זה בחסד, זה ביראה וזה באהבה, זה במצוה זו וזה במצוה זו. ודע עוד אחי, כל זה עשו כלל ישראל בתורה ובעבודה ובחסד מתוך הדחק, כשאין להם מזון ומחיה, ומתוך צרות וטלטולים בכל העולם."

בתקופת ישעיהו הנביא, עם ישראל קיים את מצוות התורה, לפחות בחלק מהזמן.
עם זאת, הנביא ישעיהו התריע על "מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה" (ישעיהו, כ"ט י"ג).
מצוות אנשים מלומדה, משמעותה שיהודי מקיים מצוות כי כך לימדו אותו ואין הוא מבין את המצוה - מקורה, מהותה, סיבתה, תוצאתה וכו'. ממש כמו רובוט.
לעומת זאת, יהודי 'חילוני' שהולך לבית הכנסת ביום הכיפורים, עושה זאת לא מפני שכך אביו חינך אותו, או שכך נהוג בסביבתו.
יהודי 'חילוני' אשר הולך לבית הכנסת ביום הכיפורים, צם ומתפלל כל היום, עושה זאת מפני שהניצוץ היהודי שבו מתעורר לחיים ומתגבר על כל הקשיים שהיו לו כל השנה. באותו היום הוא נוהג כיהודי המבקש לשוב ולהתחבר להקב"ה למרות התנאים הקשים בהם הוא נמצא.
כיצד יהודי שכזה, שכל השנה נכשל לכאורה בעברות קשות, מעז לבוא לבית הכנסת ולבקש שהקב"ה יסלח לו?
התשובה פשוטה: יהודי זה לא מתיאש מן הרחמים.
למרות שהקב"ה לא עוזרו ברוב ימות השנה להתגבר על יצרו, כפי שראינו למעלה, יהודי זה לא מתיאש ומבקש סליחה ומחילה מהקב"ה. "אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים" (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, י' א').
בטוחים אנו שיהודי כזה, במאמץ הרוחני הגדול שהוא עושה ביום הכיפורים, גורם נחת רוח עצומה להקב"ה.
אותו הדבר אפשר גם לומר על כל מצוה שיהודי 'חילוני' מקיים בכל יום של השנה.
ייתכן שהקב"ה מעמיד את אותו יהודי במצבים בהם הוא אינו יכול להתחבר להקב"ה, ואפילו נוהג באופן שלכאורה מרחיק אותו מהקב"ה (שבת, כשרות, שמירת הלשון וכו'). אלא שהקב"ה מעונין יותר במאמץ שיהודי שכזה עושה ביום הכיפורים או בקיום מצוה אחרת, אפילו אם זה להניח תפילין בדוכן של חב"ד, או להיגרר, כביכול בעל כרחו, להשלים מנין, או לשמח חתן וכלה ביום נישואיהם, או למול את בנו, וכו', מאשר שכביכול יקיים תרי"ג מצוות.
אף אחד לא יודע את חשבונותיו של הקב"ה. אף אחד לא יכול לדעת מה רוצה הקב"ה מיהודי מסוים בזמן מסוים.
רצה הקב"ה לזכות את ישראל וכו'.  ואם רצה הקב"ה במצב מסוים ובנקודת זמן מסוימת שלא לזכות את ישראל, הרי שמותר לו. בכל זאת, הקב"ה יודע טוב יותר מכל אחד מה עדיף.
אלא שיהודי שמבין שבאותו מצב ובאותה נקודת זמן הקב"ה אינו רוצה לזכותו בקיום בפועל של מצוה מסוימת, הרי שבאותו הרגע הוא מקיים מצות האמונה ששקולה כנגד כל המצוות ("בא חבקוק והעמידן על אחת וכו'", תלמוד בבלי, מסכת מכות, כ"ד א').

רבי אבהו, אחד מהאמוראים המפורסמים, אמר שלעתיד לבוא יראו יהודים פשוטים יושבים ומשוחחים בדברי תורה עם אבותינו אברהם יצחק ויעקב. כאשר יתמהו על כך, ישיב הקב"ה שאותם יהודים פשוטים זכו לכך, משום שהם שמעו בקולו, כלומר רצו לקיים את מצוות התורה למרות שבפועל לא זכו לקיים (ארחות צדיקים, שער הרצון).

מסופר על יהודי שגויס לצבא הרוסי לפני יותר ממאה שנים. יהודי זה היה רחוק מאד מלימוד התורה וקיום מצוותיה.
ידוע שכאשר אדם נפטר, לאחר זמן מסוים גופו נרקב כדרך כל בשר. על צדיקים נאמר שגופם נשאר שלם בקבר.
ועל יהודי זה מסופר שכמה שנים לאחר שנפטר, נפתח קיברו והתגלה שגופו שלם.
התברר מתושבי המקום שאותו יהודי נזהר מלאכול בשר שאינו כשר, וכשעמיתיו הגויים ביחידה הצבאית ניסו בכח להכריחו לאכול בשר חזיר, הוא סרב, והבשר נתקע בגרונו וחנק אותו.
אותו יהודי כביכול לא קיים את מצוות התורה, אולם גופו השלם העיד שמסירות הנפש שלו שלא לאכול בשר לא כשר, היא זו שהיתה לרצון הקב"ה.

ישנן מספר דרכים שבהן ניתן לגלות עד כמה יהודי 'חילוני' מקושר להקב"ה בכל נפשו.
לפני מספר שנים נערכה ליד עיר מסוימת בדרומה של ארץ ישראל מסיבת ריקודים בסוף שבוע, מסיבה שהחלה ביום ששי והסתיימה במוצאי שבת. המסיבה התקיימה ברציפות לאורך כל השבת, בהשתתפות יהודים רבים.
איננו מעוניינים שדברינו ייתפסו כקטגוריא על היהודים שהיו במסיבה, משום שאיננו יודעים עד כמה הקב"ה מצפה מכל אחד מהם לדקדק בהלכות שמירת השבת.
עם זאת, באותה מסיבה התחולל ארוע יוצא דופן, הן מבחינת התאמתו לרוח הזמן הנוכחי, והן מבחינת תגובת כמה מהמשתתפים.
לאותה מסיבה הובא פסל גדול של שור צבוע בצבעי זהב, ומשתתפי המסיבה רקדו בסביבתו.
אלא שבמסיבה היו יהודים שסירבו בכל תוקף לרקוד ליד הפסל המוזהב, תבעו ממארגני המסיבה לסלק את הפסל, ואף השמיעו בקול רם את מורת רוחם.
פסל שור צבוע בזהב? זה מזכיר את עגל הזהב.
והנה יהודים שכביכול נראים ומתנהגים כרחוקים לחלוטין מכל סממן יהודי, אותם יהודים התעורר בהם הניצוץ היהודי בעוצמה שאי אפשר להבין. הדבר בולט שבעתיים כשידוע שהיום אין משמעות, רוחנית או גשמית, לאותו פסל צבוע בזהב. ובכל זאת אותם יהודים לא יכלו לסבול את הרעיון שהם, כיהודים, ירקדו ליד סמל של בגידה וכפירה בהקב"ה.
יהיה מצבם הרוחני אשר יהיה. עגל הזהב נתפס אצלם כדבר החמור ביותר עלי אדמות, והם לא מוכנים בשום אופן לסבול זאת.
נקודה מעניינת ישנה בארוע הנ"ל.
יהודי דתי או חרדי, שנתקל במשהו המרחיק יהודים מהיהדות, כמו למשל פסל שור הצבוע בזהב, ימהר להביע את מורת רוחו. ברור לכולם שהוא מאמין בהקב"ה.
אין פלא שיהודי שכזה יביע בפומבי את עוצמת אמונתו.
לעומת זאת, אותם יהודים שהשתתפו בארוע הנ"ל, היו לכאורה במצב הרוחני הנמוך ביותר, רחוקים ביותר מהקב"ה. ובכל זאת, ברגע שהופיע 'עגל הזהב' התעוררה בהם הנקודה היהודית והם הביעו באופן נחרץ את אמונתם בהקב"ה. זה פלא פלאות.
רובם ככולם של היהודים ה'חילונים' אינם זקוקים למאורע כזה על מנת שתתעורר בהם הנקודה היהודית. מספיק ארוע או חויה רגילה, אפילו משהו שנראה יום-יומי, בכדי שיהודי 'חילוני' ירגיש בנשמתו ובגופו את יהדותו, ולא יוותר עליה לרגע.

מבקשים אנו לציין שישנן עדויות על יהודים 'חילונים' אשר חרפו נפשם בכדי להציל ספרי תורה, בעיירה פיוטרקוב בשנת ת"ש (1939 למנין הנוכרים). את העדויות ניתן למצוא ב"יד ושם", ומהן להיוכח שיהודי, אפילו הרחוק ביותר מהקב"ה, מקנא ממש לכבודו של ספר תורה.

דבר נוסף שאפשר ללמוד דוקא מדוד המלך.
"ובשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו עומד ערום אמר אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה וכיון שנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דעתו לאחר שיצא אמר עליה שירה" (תלמוד בבלי, מסכת מנחות, מ"ג ב').
כאשר דוד המלך סבר שאין לו אפילו מצוה אחת ברגע מסוים, האם באותו הרגע אפשר להגדירו כ'חילוני'? שהרי 'חילוני' אין לו כביכול מצוות. 'חילוני' אינו מקיים כביכול את מצוות התורה.
אם על דוד המלך אי אפשר לומר שהיה 'חילוני', גם כשהיה עם מצוה אחת בלבד כפי שרואים בדוגמא הנ"ל, בהכרח שאי אפשר לומר על יהודי שכביכול אין לו מצוות. ועל אחת כמה וכמה, שאין מי שיודע בדיוק כמה מצוות יש ליהודי מסוים בנקודת זמן מסוימת.
ואפשר להחמיר מעט בעניין זה. דוד המלך הוא יהודי בדרגה רוחנית גבוהה מאד. אם יהודי כזה עומד ללא מצוות, מה יעשה יהודי פשוט? "אם בארזים נפלה שלהבת, מה יעשו אזובי קיר?" (תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, כ"ה ב'). הרי מדוד המלך נדרש הרבה יותר מאשר מיהודי 'חילוני' של ימינו. לכן אי אפשר להתייחס ליהודי כאל חסר מצוות, ואין זה משנה מה מצבו הרוחני ומהן איכות וכמות המצוות שהוא מקיים.

ועוד לא הזכרנו את מה שרבותינו אמרו:
"כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ" (שיר השירים, פרק ד' פסוק ג', ופרק ו' פסוק ז').
ואמר ר"ש בן לקיש אל תיקרי רקתך אלא ריקתיך שאפי' ריקנין שבך מליאין מצות כרמון (תלמוד בבלי מסכת עירובין, י"ט א')
פושעי ישראל שמלאין מצות כרמון דכתיב כפלח הרמון רקתך אל תקרי רקתך אלא רקנין שבך (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, כ"ז א')
ואם עם הארץ הוא יצפה למצות שנאמר כפלח הרמון רקתך מאי רקתך אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, נ"ז א')
ריש לקיש אמר מהכא כפלח הרמון רקתך אפילו ריקנין שבך מלאין מצות כרמון (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, ל"ז א')
הגמרא חוזרת על כך כמה פעמים.   מה הסיבה שמצאה הגמרא לחזור על כך במסכתות שונות, ואפילו באותה המסכת?

אגב, זו גדולתו של דוד המלך. הוא ראה את עצמו, מלך ונביא, עם מצוה אחת בלבד, וזה פחות מאשר 'חילוני' מצוי של ימינו, שכאמור מלא מצות כרימון.
אם נחזור לרגע לתחילת דף זה, הכתוב מדבר על "עם קדוש וכו'".   'עם', שהיא דרגה רוחנית נמוכה, הינו קדוש!

משתדלים אנו שלא להגדיר יהודי כ'חילוני' אלא להגדירו כ'יהודי המקיים מצוות באיכות ובסתר'.
העובדה שאנו לא רואים כיצד יהודי זה מקיים את מצוות ה', אינה אומרת שהוא לא מקיים, אלא רק שאנו לא זכינו לראות זאת.
לו היינו זוכים לעיניים רוחניות, היינו רואים את האור הרוחני שמפיקות המצוות שמקיים יהודי 'חילוני'. אולי אפילו היינו זוכים לראות את התענוג שיש להקב"ה מהמצוות שמקיים יהודי 'חילוני'. אולם מכיון שעד לגאולה השלמה זכינו לעיניים גשמיות בלבד, האור והתענוג הנ"ל עדיין נסתרים מעינינו.

כפי שה' מסתיר פניו, כך יהודי 'חילוני', בפשטותו ובתמימותו, מסתיר את המצוות שהוא מקיים.