?מה ליהודים ולגיהנם

כיום קל למצוא מי שיספר על העונשים הצפויים בגיהנם לכל מי שלא יקיים את מצוות התורה.
כמובן שהעונשים קשים ביותר ולא נפרט אותם.
מכבדים אנו את אותן דעות, ואת מי שמעלה אותן.
סבורים אנו שאלו המספרים על העונשים, הינם בדרך כלל אנשים מלומדים היודעים תורה היטב.
עם זאת, מכיון שדעתנו היא שיש להראות את אהבת הבורא אלינו – לעמו, לבניו - בני ישראל, איננו עוסקים בעונשים, אלא אם בכדי להראות עד כמה יהודים ניצולים מהם בזכות אהבת ה' אליהם.
בדף זה נבקש להתייחס לגיהנם ממספר זויות ראיה, ולהוכיח שאותו מקום לא צריך להטיל פחד בליבותינו.

חשוב לנו להבהיר כי דברינו עוסקים ביהודי כמכלול, מתוך פשטות ותמימות, ולא בחלקים הרוחניים שבו עפ"י תורת הקבלה (למשל נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, או גילגולים וכו').

במדרש רבה (ספר בראשית, פרשת לך לך, פרק ט"ו פסוקים י"ג-י"ד), מספרים לנו רבותינו שהקב"ה שאל את אברהם אבינו איזה עונש יעדיף עבור בניו על חטאיהם לכשיגיעו לבית דין של מעלה. האם יעדיף גלות או גיהנם?
לאחר התלבטות ארוכה, השיב אברהם אבינו שהוא מעדיף את עונש הגלות, וה' הבטיח שכך יהיה.
מכאן שאין יהודי מורשה להיכנס לגיהנם, משום שבכך מופרת הבטחת ה' לאברהם אבינו, וזהו חילול ה'.
ישנה דעה שלפיה רק יהודי נימול, הן בגשמיות והן ברוחניות, הוא זה שאינו מורשה להיכנס לגיהנם, ומי שאינו נימול בגשמיות ורוחניות גם יחד, ייאלץ לחוות יסוריי גיהנם.  אלא שדעה זו אינה מתייחסת לתשובה שעשה יהודי כזה אפילו ברגע האחרון לשהותו בעולם הזה, תשובה שזדונות נהפכות לו לזכויות (תלמוד בבלי, מסכת יומא, פ"ו ב').
"מוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם" (משלי, כ"ח י"ג).   ככל הידוע, פסוק זה, המדבר על חזרה בתשובה, אינו מוגבל לפרק זמן מסוים בחייו של יהודי. מכאן שאפילו בנשימה האחרונה של יהודי מסוים, הקב"ה יכול לגרום לו לעשות תשובה, ואפילו תשובה מאהבה.  למדנו מבניו של קורח שמספיק הרהור תשובה (במדבר, כ"ו י"א), ולמדנו שהנושא אישה על מנת שהוא צדיק וכו', שמא הרהר תשובה (תלמוד בבלי, מסכת קידושין, מ"ט ב').   כך היהודי מגיע לבית דין של מעלה כאשר הוא בעל תשובה שזדונות נהפכות לו לזכויות.

כעת משהבנו שלא כל כך קל להגיע לגיהנם, נבחן את הנושא מכיוון אחר.
רבי שמעון בן יוחי אומר: מכאן שאין ישראל רואים פני גיהנם לעולם.
משלו משל, למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהיה לו שדה זבורית. באו בני אדם והשכירוה בעשרת כורין חטים בשנה. זיבלוה, עדרוה, השקוה וכסחוה, ולא הכניסו ממנה אלא כור אחד חטים בשנה.
אמר להם המלך: מהו זה?
אמרו לו: אדונינו המלך, אתה יודע בשדה שנתת לנו, שמתחלה לא הכנסת ממנה כלום. ועכשיו שזבלנוה וכיסחנוה והשקינוה מים, לא הכנסנו ממנה אלא כור אחד חטים בלבד.
כך עתידים ישראל לומר לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, אתה יודע ביצר הרע שהוא מסית בנו, שנאמר: (תהלים קג) "כי הוא ידע יצרנו". (אבות דרבי נתן, פרק ט"ז פסוק ג').

ועוד, אמר ריש לקיש אין אור של גיהנם שולטת בפושעי ישראל (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, כ"ז א').
ועוד, "אַךְ אֱ-לֹהִים יִפְדֶּה נַפְשִׁי מִיַּד שְׁאוֹל כִּי יִקָּחֵנִי סֶלָה" (תהלים, מ"ט ט"ז).
נניח לדוגמא שיהודי מתעקש, משום מה, להיכנס לגיהנם.
כעת מתגלה לנו שלא כל כך קל להישאר שם:
בספר שמואל ב', פרק י"ט א' ו-ה', מקונן דוד המלך על בנו אבשלום שנספה בנסיבות חמורות, שאין זה המקום לפרט אותן.
למרות זאת, כאשר הסתלק אבשלום מהעולם, אביו – דוד המלך, העלה אותו מהגיהנם לגן עדן.
שבע פעמים קרא דוד המלך "בני" והעלה את אבשלום מהגיהנם. ובפעם השמינית הביא אותו לגן עדן (מבוסס על תלמוד בבלי, מסכת סוטה, י' ב').
נשאלות שתי שאלות פשוטות:
  א)  האם דוד המלך יותר חסיד ממי שאמר "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" (שמות, ד' כ"ב)?
האם דוד המלך יכול ברגע אחד להעלות מהגיהנם את בנו על אף מעשיו, אבל הקב"ה אינו יכול לעשות זאת למי שעליו קרא "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל", ועוד שקריאה זו היתה בעת שנאמר שבני  ישראל היו כביכול עובדי עבודה זרה? האם תש כוחו של הקב"ה? "הֲיַד ה' תִּקְצָר" (במדבר, י"א כ"ג)?  מחשבה כזו יכולה להגיע רק מתוך קושי באמונה באהבת הקב"ה לעם ישראל, וזו תוצאה של קושי ואריכות הגלות.
  ב)  לכאורה, לפי הכתוב אבשלום לא עשה תשובה ברגע האחרון לחייו, מכיון שאם היה עושה תשובה לא היה נכנס לגיהנם. אם מי שהיה בדרגה רוחנית גבוהה ועשה מעשים חמורים כנ"ל, ולא עשה עליהם תשובה, זוכה להיכנס לרגע קצר לגיהנם ומיד לגן עדן, מהו דינו של מי שדרגתו הרוחנית אינה גבוהה ומשום כך מעשיו לכאורה פחות חמורים?  האם ייתכן שאין צדק בדיני שמים ויש איפה ואיפה? כביכול ישנו דין אחד לבנו של דוד המלך, ודין אחר לפשוטי העם.
אלא שלא ייתכן שהקב"ה אינו שופט משפט צדק או נוהג באיפה ואיפה.
"הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" (דברים, ל"ב ד'), וכן "מי חשיד קב"ה דעביד דינא בלא דינא" (בתרגום חופשי - מי יחשוד בהקב"ה שאינו שופט לפי הדין. תלמוד בבלי, מסכת ברכות, ה' ב').

כעת, נניח שיהודי הצליח איכשהו להיכנס ולהישאר בגיהנם.
כידוע, משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חודש.
כידוע, המערכת המשפטית במדינת ישראל מרחמת לא מעט על מי שעבר על חוקי המדינה.  אדם שפשע, גם פשע חמור, ומורשע בדין, ייענש בתקופת זמן מסוימת בבית המאסר. לעתים אפילו זה לא.
עם זאת, למרות שהחוק מסמיך את בית המשפט לגזור על המורשע עונש של תקופה ארוכה בבית המאסר, פעמים רבות מתחשב בית המשפט בפרטים שונים, כגון חרטה על המעשה, נסיבות החיים של המורשע, גילו ומצבו הבריאותי, רצונו בשיקום, התנהגות נאותה במהלך החקירה והמשפט, וכו'.   פעמים רבות השופטים במדינת ישראל גוזרים עונש קצר בבית המאסר, לפעמים בתוספת עונש מאסר על תנאי לתקופה קצרה ולפעמים רק עונש מאסר על תנאי, ולפעמים רק שרות קהילתי לתועלת הציבור.
גם לאחר שנגזר דינו של המורשע, והוא נשלח למאסר, הרי שהתנהגותו בזמן המאסר יכולה להביא לקיצור משמעותי של תקופת המאסר, ואף להטבת תנאי המאסר עד כדי שאינו מרגיש, כביכול, את קשיי המאסר.
ומה לגבי הדין שעוברת הנשמה לאחר סיום תפקידה בעולם הזה?   האם מערכת המשפט במדינת ישראל חסידית יותר מאשר מערכת המשפט שלאחר הסתלקותו של היהודי מן העולם הזה?   האם מערכת המשפט במדינת ישראל מרחמת כל כך על יהודי שהיא מקילה בענשו, בעוד שבבית הדין של הנשמות אין מידת הרחמים מיוצגת כאשר הדיינים באים לגזור את עונשה של הנשמה?   כמו כן, במדורי הגיהנם אין הקלות בתנאי השהיה ואין קיצור תקופת השהיה בזכות התנהגות טובה.
הלא "מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא" (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, נ"ח א')?  מכיון שבית הדין של מעלה גוזר לפי מידת הרחמים ולפנים משורת הדין, בית דין של מטה נמשך ממנו וגוזר כמוהו, דהיינו לפי מידת הרחמים ולפנים משורת הדין.  עם זאת, על יהודי להימנע מכל תקלה או פגימה במצוות עשה ובמצוות לא תעשה, בין אם בין אדם למקום ובין אם בין אדם לחברו.  הימנעות מעברה לא רק חוסכת מהיהודי את הצורך בגזר דין, אלא חשוב מכך - גורמת לנחת רוח אצל הקב"ה.

יש לשאול:
אם הקב"ה רצה לזכות את ישראל, מדוע הוא מלמדם על העונש הצפוי להם לכאורה?
אם הקב"ה מבקש ללמד אותנו את סודות התורה, דבר המעיד על אהבתו העצומה כלפינו, מדוע הוא מלמד אותנו על מקום שמעיד על היפך אהבתו אלינו?
קשה לחשוב על הסבר מניח את הדעת, למעט העובדה שמכיון שהגיהנם הינו מקום שאליו מגיעים מי שעוברים על דברי התורה, חייבים אנו לדעת מהו המקום הזה, וכיצד ניצולים ממנו. כלומר, למדים אנו מהו הסבל שאמורים אנו לכאורה לעבור, ומהי התרופה שמצילה אותנו ברגע אחד מאותו הסבל.

לאחר שהבנו שהקב"ה מלמד אותנו על הגיהנם (על שלל צורותיו, כלומר חיבוט הקבר, כף הקלע, מדורי הגיהנם וכו'), באופן של הקדמת תרופה למכה, כיצד הוא מסייע לנו להינצל?
בדף העוסק בסליחה מחילה וכפרה נגענו אך במעט בדרכים בהן יהודי יכול בקלות להגיע למצב בו אין הוא צריך לשאת בכל עונש שהוא.

רבותינו פירסמו סגולות רבות שבזכותן יהודים ניצולים מדין גיהנם, ומדין חיבוט הקבר ומדין כף הקלע ומעונשים רבים אחרים, ללא קשר למעשיהם. סגולות אלו משמשות למניעת העונש לכתחילה, ואילו הדרכים שאנו ציינו בדף הנ"ל משמשות לביטול העונשים אפילו לאחר שכבר נגזרו.

כשם שאנשים אינם מסוגלים להעריך את החופש שניתן להם, עד שזה חדל מלהתקיים, כך ישנם אנשים שרק כאשר יבינו את גודל העונש, אז יבינו ממה הם ניצולים, ואז גם יבינו את האהבה שרוחש להם המציל. עם אנשים כאלו צריך לדבר רק בשפת העונשים.

לעומת זאת, יש אנשים שאיתם אין צורך לדבר על העונש, בין משום שזה עלול להחליש אותם, ובין משום שרצונם לעסוק בדברים הטובים, כלומר הם מעדיפים לעסוק ב'מסכת גן עדן' ולא ב'מסכת גיהנם'. עם אנשים כאלו ניתן לדבר רק על השכר הצפון להם, וכמובן על אהבת ה' אליהם.

מי שרוצה להעמיק יותר באופן שבו הקב"ה מתייחס לאפשרות של יהודי בגיהנם, יוכל למצוא את מבוקשו בתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"ד לקראת סוף עמוד א'. יש שם סיפור שכתוב בצורה לא ברורה. רש"י מסביר את הסיפור בדרך מאד מעניינת.     עוד מקורות נמצאים בספר ישעיהו, פרק מ"ג פסוקים ג'-ד', וכן בספר משלי, פרק י"א פסוק ח'.