סליחה, מחילה וכפרה

מוכרת השאלה ה'אפיקורוסית': האם הקב"ה יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים?
כמות התשובות לשאלה זו מוכיחה עד כמה היא לכאורה טפשית.
לכאורה טפשית, אך לחלוטין לא טפשית.
כל מה שה' עושה, עושה לטובה. גם השאלה הנ"ל היא לטובה.
ניתן לשאול את אותה השאלה בשינויים מסוימים ואז ניוכח שהתשובה עליה לא פשוטה בכלל.
האם יכולה להיות עברה שהקב"ה לא יכול למחול עליה?
ישיב מי שישיב, שהקב"ה לא מוחל על עברות שבין אדם לחברו (כנלמד בתלמוד בבלי, מסכת יומא, פ"ה ב'), או שהמחילה תלויה בתשובה של החוטא וכו'.
אם כך, נבקש להקשות עוד יותר.
האם הקב"ה לא יכול ליצור רצון למחול אצל הנפגע מעברה שבין אדם לחברו, בבחינת "רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה" (תהלים, קמ"ה י"ט)? אפילו אם זה כביכול סותר את זכות הבחירה?    "בִּרְצוֹת ה' דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ" (משלי, ט"ז ז').
אם ראובן פגע בשמעון, בעברה שבין אדם לחברו, האם הקב"ה לא יכול לרכך את ליבו של שמעון ולגרום לו למחול לראובן?
התורה כבר הודיעה לנו שהקב"ה שולט גם ברצונו של אדם "וַתָּחֶל רוּחַ ה' לְפַעֲמוֹ" (שופטים, י"ג כ"ה), וכן "נָחָה עָלָיו רוּחַ ה'" (ישעיהו י"א ב'), וכן "עַד יֵעָרֶה עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרוֹם" (ישעיהו, ל"ב ט"ו), וכן "נָתַתִּי רוּחִי עָלָיו" (ישעיהו, מ"ב א'), וכן "וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר" (יחזקאל, ל"ו כ"ו), וכן "אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר" (יואל, ג' א'), וכן "השוכן בבית הזה יתן בלבם ויקרבוך" (משנה, מסכת מידות, ב' ב').  ולהבדיל "וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה" (שמות, י"ד ד'), ..."וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה" (שמות, י"ד ח'), "הִנְנִי מְחַזֵּק אֶת לֵב מִצְרַיִם" (שמות, י"ד י"ז), "כִּי הִקְשָׁה ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶת רוּחוֹ" (דברים, ב' ל'), "הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ" (תהלים, ק"ה כ"ה).   אם הקב"ה מקשה ליבו של אדם, בהכרח הקב"ה יכול גם לרכך ליבו של אדם, קל וחומר כשמדובר בהשכנת שלום בין אדם לחברו.

"ה' אָמַר לוֹ קַלֵּל" (שמואל ב', ט"ז י'). אם ה' יכול לגרום לבן האומה הישראלית להוציא דבר מכוער מפיו ולפגוע בבן אחר של האומה הישראלית, קל וחומר שה' יכול לגרום לפוגע להתחרט ולעשות תשובה אמתית על דבריו, ולגרום לנפגע לסלוח ולמחול לפוגע.

אם נמצא עברה שהקב"ה אינו יכול למחול עליה (בין אדם למקום), או שהוא לא יכול להביא למחילה עליה (בין אדם לחברו), הרי שאנו מגבילים בכך את הקב"ה.
אין דבר שיכול להגביל את הקב"ה, חוץ מאשר קטנות האמונה שלנו, וגם זה מאת ה'.

"פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם ה' אֱ-לֹהֵינוּ לָלֶכֶת לַעֲבֹד אֶת־אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם.... לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ...לֹא יֹאבֶה ה' סְלֹחַ לוֹ" (דברים, כ"ט י"ז-י"ט).
לכאורה דברים חמורים, שנאמרו על מי שרוצה לעזוב כביכול את היהדות.
אולם ניתן לבאר את הדברים באופן שונה:
"אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי" (בראשית, כ"ד ה'), וכן "וְאִם לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ" (בראשית, כ"ד ח'), וכן "וְלֹא אָבָה לְשַׁלְּחָם" (שמות, י' כ"ז), וכן "וְלֹא אָבָה סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הַעֲבִרֵנוּ בּוֹ" (דברים, ב' ל'), וכן "לֹא אָבָה ה' הַשְׁחִיתֶךָ" (דברים, י' י'), וכן "לֹא תֹאבֶה לוֹ וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו" (דברים, י"ג ט'), וכן "וְלֹא אָבָה ה' אֱ-לֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם" (דברים, כ"ג ו'), וכן "לֹא אָבָה יַבְּמִי" (דברים, כ"ה ז'), וכן "גָּרְסָה נַפְשִׁי לְתַאֲבָה אֶל מִשְׁפָּטֶיךָ בְכָל עֵת" (תהלים, קי"ט כ'), וכן "הִנֵּה תָּאַבְתִּי לְפִקֻּדֶיךָ" (תהלים, קי"ט מ'), וכן "תָּאַבְתִּי לִישׁוּעָתְךָ" (תהלים, קי"ט קע"ד), וכן "אִם תֹּאב֖וּ וּשְׁמַעְתֶּ֑ם ט֥וּב הָאָ֖רֶץ תֹּאכֵֽלוּ" (ישעיהו, א' י"ט)
מלשון התורה אנו למדים שיֹאבֶה הינו לשון רצון ואפילו תאוה. מכאן שהקב"ה רוצה ומתאוה לסלוח ליהודי, באשר הוא, ברגע שהיהודי יבקש סליחה. העברה היחידה שלגביה הקב"ה לא מתאוה לסלוח ליהודי הינה הרצון לעזוב את היהדות.
כלומר, מצד אחד, הקב"ה מתאוה לסלוח ליהודי, על כמעט כל עברה שיהודי יקיים, למעט הרצון לעזוב את היהדות.
מצד שני, אמנם "לֹא יֹאבֶה", אך מצד הדין אין כביכול להקב"ה אפשרות להמנע מלסלוח.
"זִבְחֵי אֱ-לֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱ-לֹהִים לֹא תִבְזֶה" (תהלים, נ"א י"ט), וכן "קָרוֹב ה' לְנִשְׁבְּרֵי לֵב וְאֶת דַּכְּאֵי רוּחַ יוֹשִׁיעַ" (תהלים, ל"ד י"ט), וכן "קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת" (תהלים, קמ"ה י"ח)
אם יהודי יעבור כביכול על אותה עברה בודדת של רצון לעזוב את היהדות, העברה היחידה שעליה הקב"ה כביכול לא רוצה לסלוח, הרי שברגע שהיהודי יתחרט על התנהגותו, יעשה תשובה ויבקש מהקב"ה שיסלח לו, מצד הדין הקב"ה יצטרך לסלוח לו, אפילו אם אינו מתאוה לכך.  "רַחוּם וְחַנּוּן ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חָסֶד (תהלים ק"ג ח').  האם מישהו מכיר אב שאינו רוצה לסלוח לילדו כאשר זה מבקש ממנו סליחה?

ענין שכדאי תמיד לזכור: אדם, ככל שינסה להיות פרפקציוניסט, הוא רק אדם. "זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ" (תהלים, ק"ג י"ד). לא רק הקב"ה צריך לזכור שאנו עפר. גם אנו שמבקשים מהקב"ה לזכור זאת בבואנו לבקש סליחה ומחילה וכפרה מלפני הקב"ה, גם אנו צריכים לזכור זאת.

רבי אבהו ורבי לוי חד אמר בשעה שמל אברהם אבינו את עצמו ובניו ובני ביתו עשה ערלותיהן גבעה וזרחה עליהן החמה והתליעו ועלה ריחן לפני הקדוש ברוך הוא כריח קטרת הסמים וכריח קומץ הלבונה שעל גבי האשים ואמר הקב"ה לכשיבואו בניו של זה לידי עבירות ומעשים רעים אני נזכר להם זה הריח ואתמלא רחמים עליהם והופך להם מדת הדין למדת רחמים (מדרש רבה, שיר השירים ד' ו', וגם במדרש רבה, בראשית, לך לך, י"ז כ"ג).

משל לקווץ [= איש שעיר בעל קווצות תלתלים] וקרח שהיו על שפת הגורן. עלה המוץ בקווץ ונסתבך בשערו, עלה המוץ בקרח ונתן ידו על ראשו והעבירו. כך עשיו הרשע כל השנה כולה הוא מתלכלך ואין לו במה להתכפר, אבל יעקב בא יוה"כ ומתכפר" (ילקוט שמעוני, בראשית, סוף רמז קיד).

"אבל הקב"ה אדם עובר עבירה בסתר מתפייס ממנו בדברים שנאמר (הושע יד, ג) קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ולא עוד אלא שמחזיק לו טובה שנאמר וקח טוב ולא עוד אלא שמעלה עליו הכתוב כאילו הקריב פרים שנאמר (הושע יד, ג) ונשלמה פרים שפתינו שמא תאמר פרי חובה ת"ל (הושע יד, ה) ארפא משובתם אוהבם נדבה תניא היה ר"מ אומר גדולה תשובה שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם כולו שנא' ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו מהם לא נאמר אלא ממנו" (תלמוד בבלי, מסכת יומא, פ"ו ב').

ישנם מצבים רבים בהם הקב"ה סולח ומוחל ומכפר לישראל בכלל וליהודי מסוים בפרט.
יש לדעת שכאשר הקב"ה סולח ומוחל ומכפר, הרי זו סליחה ומחילה וכפרה מלאים ומושלמים שאין לאחריהם אפילו שמץ של עוון או חטא או פשע כלשהם. אצל הקב"ה, בניגוד לבני אדם, אין חרטה על סליחה ומחילה וכפרה, ואין גם סליחה ומחילה וכפרה 'על תנאי'.   כאשר מדברים על הקב"ה שהוא כביכול כועס עלינו, או שכביכול סבלנותו תיפקע, יש להיזהר שלא להגיע למצב בו מעידים על הקב"ה שהוא, כביכול, עובר על "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר" (ויקרא, י"ט י"ח) או כביכול מקיים "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה" (ספר הזוהר, במדבר, פרשת פנחס, רל"ד ב'), וכן "כל הכועס כל מיני גיהנם שולטין בו" (תלמוד בבלי, מסכת נדרים, כ"ב א').

שמועה שמענו שרב מסוים, מגדולי ישראל בדורנו, מתכוון להוציא לאור ספר שיפרט כל מצב שבו ישנה מחילה וסליחה מצד הקב"ה.
איננו שמים עצמנו בדרגתו של הרב, אך נבקש להציג פה כמה וכמה מצבים כאלו.

המהלך ארבע אמות (2 מטרים בקירוב) בארץ הקודש, נמחלים לו כל עוונותיו
(מסתמך על ילקוט שמעוני, דברים, פרק ל"ב רמז תתקמ"ו "היה רבי מאיר אומר כל היושב בארץ ישראל ארץ ישראל מכפרת עליו שנאמר העם היושב בה נשוא עון", וכן על הפסוק "וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ" דברים, ל"ב מ"ג. אדמתו בשינוי סדר האותיות - ד' אמות, עמו - ראשי תבות עוונותיו מחולים ומכופרים)

חתן ביום חתונתו נמחלים לו עוונותיו
(מסתמך על ילקוט שמעוני, שמואל א', פרק י"ג רמז קיז - "חתן דכתיב וילך עשו אל ישמעאל וגו' וכי מחלת שמה והלא בשמת שמה, אלא מלמד שנמחלו לו עונותיו")

השומע דרשת החכם נמחלים לו עוונותיו
(מסתמך על מדרש רבה, ספר שמות, פרשת יתרו, סימן כ"ז - "שמעו דבר ה' הה"ד (ישעיהו, נ"ה ג') שמעו ותחי נפשכם היאך חביבים ישראל שהוא מפתה אותם אמר להם אם יפול אדם מראש הגג כל גופו לוקה והרופא נכנס אצלו ונותן לו רטייה בראשו וכן בידיו וכן ברגליו ובכל אבריו נמצא כולו רטיות אני איני כך אלא רמ"ח אברים באדם הזה והאוזן אחד מהם וכל הגוף מלוכלך בעבירות והאוזן שומעת וכל הגוף מקבל חיים")

המזמר להקב"ה נמחלים לו עוונותיו
(מסתמך על "הַלְלוּהוּ בְּתֹף וּמָחוֹל" (תהלים, ק"נ ד'), אל תקרא מָחוֹל אלא מָחוּל - לשון מחילה. וכן ילקוט שמעוני, שמות, פרשת בשלח פרק ט"ו רמז רנ"ד "כל מי שנעשה לו נס ואומר שירה בידוע שמוחלין לו על כל עונותיו ונעשה בריה חדשה", וכן ילקוט שמעוני, שופטים פרק ו' רמז ס' "וכן אתה מוצא בדוד שנעשה לו נס ואמר שירה ומנין שנמחלו לו כל עונותיו דכתיב בתר שירה ואלה דברי דוד האחרונים והיכן הם הראשונים אלא מלמד שמחל לו הקב"ה")

מי ששותק בעת שמעליבים אותו, ולא שומר את העלבון בליבו, מוחלים לו על פשעיו
(כל המעביר על מידותיו מעבירין לו כל כל פשעיו. תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, י"ז א', וכן מסכת יומא, דף כ"ג א')

מי שנוכח בברית מילה, נמחלים לו עוונותיו
(מסתמך על מדרש רבה בראשית י"ג ע"א, וכן פרקי דרבי אליעזר כ"ח)

הגומל חסד, מתכפרים עוונותיו
(מסתמך על תלמוד בבלי, ברכות, ה' ב', וכן משלי ט"ז ו' - אמר ליה רבי יוחנן בשלמא תורה וגמילות חסדים דכתיב (משלי טז) בחסד ואמת יכופר עון חסד זו גמילות חסדים שנאמר (משלי כא) רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד אמת זו תורה שנאמר (משלי כג) אמת קנה ואל תמכור)
וַחֲטָאָךְ בְּצִדְקָה פְרֻק (דניאל, ד' כ"ד)

לפעמים קשה לקבל את העובדה שהקב"ה חנון המרבה לסלוח, ומכונה מחלן וסלחן.   עם זאת, זאת האמת!

"לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱ-לֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי" (תהלים, נ"א י"ב)
"מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ שׁוּבָה אֵלַי כִּי גְאַלְתִּיךָ" (ישעיהו, מ"ד כ"ב).