הגאולה ואחרית הימים

בדף זה מבקשים אנו לספר מעט על הגאולה הצפויה בקרוב ועל אחרית הימים.
הדברים שנכתבים פה, שונים ממה שנהוג כיום להציג - כאילו יהיו פה צרות וקשיים גדולים לעם ישראל, ושרבים לא יזכו להיגאל חס ושלום.
המקורות שלנו הם אותם המקורות עליהם מסתמכים 'נביאי' הזעם והחורבן של ימינו.
נבואות הזעם והחורבן החלו למעשה כבר במדבר סיני, בעיקר בפרשות 'בחוקותי' שבספר ויקרא, 'כי תבוא' ו'האזינו' שבספר דברים. נבואות הזעם ממשיכות גם בספרי הנביאים.
אלא שבתוך הנבואות הללו, מסתתרים פסוקים מעניינים מאד שמשנים את התמונה, השחורה כביכול.
לדוגמא: "וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ" (ויקרא, כ"ו ל"ב).
פסוק זה, הנקרא בתוך פרשת 'בחוקותי', מספר לנו שלאחר החורבן, הקב"ה יגרום לארץ הקודש שתהיה שוממה, מן הסתם בכדי שאויבי ישראל לא יוכלו ליהנות ממנה, וגם כדי שכל העולם יראה ויווכח שהארץ פורחת רק כאשר יהודים מיישבים אותה (פירוש רש"י על הפסוק הנ"ל).
גם אם ישבו עליה אויבי ישראל וינסו ככל שביכולתם להפרות את האדמה, עם כל האמצעים הטכנולוגיים של ימינו, הם לא יצליחו.
נוכחנו בכך במשך מאות שנים בהן לא יושבה הארץ באופן מסודר ע"י יהודים.
עד לפני כמאה וחמישים שנים, היתה הארץ די שוממה. למעשה פריחתה החלה לפני כשלוש מאות שנים, עם תחילת גל עליה מאירופה, אך עיקר הפריחה החל לפני כמאה וחמישים שנים, כשיהודים החלו לעלות לארץ ישראל, מכל העולם, במספרים גדלים והולכים.
ניתן להיווכח במציאות זו כאשר מתבוננים בישובי היהודים ביו"ש לעומת ישובי השכנים, וכן גוש קטיף בעת שיושב ע"י יהודים שנאחזו במקום בציפורניהם לעומת מראה האזור לאחר גירוש היהודים משם. פריחה מול שממה.

עם זאת, עלינו להבין שהשממת ארץ ישראל ע"י הקב"ה לאחר שהיהודים הוגלו ממנה, ופריחתה המחודשת כאשר היהודים החלו לחזור אליה, הינה נס המתקיים לכאורה בדרך הטבע, אשר נועד לגרום לאומות העולם להבין שדברי התורה הינם אמת לאמיתה, ובכך יגיעו לתכלית האמונה בהקב"ה.
זהו למעשה אחד האמצעים שבעזרתם, וע"י עם ישראל כמובן, הקב"ה מתקדש בעולם, בכך שהאומות מגיעים להכרה בה' ומתעלים ברוחניותם.
מבין הגויים, אלו שיושפעו במיוחד ויחליטו להתגייר גירות אמיתית, יזכו לכך ואף ליותר.

מכאן ניתן להבין שתפקידם של היהודים הוא לא ממש להיענש, אלא שעל ידם מתקדש שם ה', וזוהי זכות עצומה. "בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ" (ויקרא, י' ג').

ועוד, הנביא ישעיהו התנבא על כורש מלך פרס שיאפשר את בניית ירושלים ובית המקדש, שנאמר "הָאֹמֵר לְכוֹרֶשׁ רֹעִי וְכָל חֶפְצִי יַשְׁלִם וְלֵאמֹר לִירוּשָׁלִַם תִּבָּנֶה וְהֵיכָל תִּוָּסֵד" (ישעיהו, מ"ד כ"ח).
נבואה זו היתה כמאה ושבעים שנים לפני שהחלה בניית העיר מחדש - כמאה שנים לאחר הנבואה נחרב בית המקדש הראשון, ושבעים שנים לאחר החורבן הוחל בבניית ירושלים וייסוד בית המקדש השני. כלומר, בעת שהנביא ישעיהו מנבא על חורבן, הרי הוא מנבא גם על בנין ונחמה.

אם כך, יש להבין שהדברים הקשים המופיעים בנבואות התוכחה, משמשים כלי להסתרת התועלת ליהודים, אלא שמפאת הגשמיות קשה מאד לגלות את אותן המעלות.

כדאי לקרוא על יציאת מצרים, שם כתוב במפורש לאיזה מצב הביא הקב"ה את עם ישראל, ולאיזו מטרה. וכל זאת היה כדי להביא אותם לבטוח ביטחון מלא ומושלם בה' - "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל הַיָּם: וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר: וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ וכו'" (שמות, י"ד א'-ד')..."וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וכו'" (שמות, י"ד ח')..."וַאֲנִי הִנְנִי מְחַזֵּק אֶת לֵב מִצְרַיִם וְיָבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם וכו'" (שמות, י"ד י"ז).
לכן ה' אמר למשה רבנו "מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ" (שמות, י"ד ט"ו). דוקא כשהמצב נראה חמור ביותר, דוקא אז יש לבטוח בה' ולדעת ש"וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ" (ירמיהו, ל' ז').

ועוד, "הן גאלתי אתכם אחרית כראשית" (תפילת מוסף לשבת, חזרת שליח הציבור, קדושה). כדאי גם לקרוא את הפסוק המופיע בסידור ממש לפני פסוק זה.

ועוד, "וְלֹא אָבָה סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הַעֲבִרֵנוּ בּוֹ כִּי הִקְשָׁה ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶת רוּחוֹ וְאִמֵּץ אֶת לְבָבוֹ לְמַעַן תִּתּוֹ בְיָדְךָ כַּיּוֹם הַזֶּה" (דברים, ב' ל').

"וַיַּשְׁכֵּם מְשָׁרֵת אִישׁ הָאֱ-לֹהִים לָקוּם וַיֵּצֵא וְהִנֵּה חַיִל סוֹבֵב אֶת הָעִיר וְסוּס וָרָכֶב וַיֹּאמֶר נַעֲרוֹ אֵלָיו אֲהָהּ אֲדֹנִי אֵיכָה נַעֲשֶׂה: וַיֹּאמֶר אַל תִּירָא כִּי רַבִּים אֲשֶׁר אִתָּנוּ מֵאֲשֶׁר אוֹתָם: וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע וַיֹּאמַר ה' פְּקַח נָא אֶת עֵינָיו וְיִרְאֶה וַיִּפְקַח ה' אֶת עֵינֵי הַנַּעַר וַיַּרְא וְהִנֵּה הָהָר מָלֵא סוּסִים וְרֶכֶב אֵשׁ סְבִיבֹת אֱלִישָׁע" (מלכים ב', ו' ט"ו-י"ז)
נראה שיש ללמוד ממשרתו של הנביא אלישע שכשם שהוא לא זכה לראות את המלאכים הנלחמים עבורנו, כך גם אנו לא זכינו לראותם ולא זכינו להבין שבאמת - משמים נלחמים עבורנו. עלינו רק להאמין בכך. יום יבוא ואנו נזכה לראות זאת במו עינינו, בבחינת "כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן" (ישעיהו, נ"ב ח').
אגב, הארוע הנ"ל היה בעת שישראל עסקו כביכול בעבודה זרה. אם כך סייעו משמיים למי שכביכול עסקו בעבודה זרה, מה למי שלא עוסקים בעבודה זרה?

רבנו סעדיה גאון כתב בספרו "הנבחר באמונות ודעות", בתחילת המאמר השמיני 'בישועה', על דברי הקב"ה "דָּן אָנֹכִי" (בראשית, ט"ו י"ד), שמשתי מלים אלו נעשו כל הנסים ביציאת מצרים (עשרת המכות וקריעת ים סוף, והרוצה להרחיב יקרא בילקוט מעם לועז (ספר שמות, חלק א' פרשת בשלח) על הנסים הללו וימצא נחת). אלא שדברי הנביאים מלאים בתיאורים על אחרית הימים והגאולה הקרובה לבוא.
לכן, אם משתי המלים הנ"ל למדים אנו על הנסים שהיו בעת יציאת מצרים, מה נאמר על ריבוי התיאורים שמופיעים בספרי הנביאים?
ועוד, כל יהודי שעורך סדר פסח כהלכתו, יודע שאחד מחלקי הסעודה הוא אכילת מרור (רמז לגלות המרה). אולם יש לשאול שאלה פשוטה - מה גודל החלק של אכילת המרור מתוך סך כל חלקי הסעודה? כידוע, אכילת המרור הינה חלק קטן בלבד מסעודה שלמה, וסעודה זו צריכה להיות טעימה ומשביעה. מכיון שאכילת המרור הינו רמז לגלות המרה, הרי לנו שהסעודה הטעימה והמשביעה שבאה לאחר מכן הינה רמז לחיים לאחר בוא הגאולה.
מכיון שלא ידוע כיום מה בדיוק יהיה בבית המקדש השלישי, שייבנה בע"ה בגאולה השלמה עוד היום, ניתן ללמוד מה איבדנו והפסדנו בחורבנם של שני בתי המקדש, ומזה להקיש מה יהיה בבית המקדש השלישי, ולהבין, לפי חלק מגדולי ישראל, ש"גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן אָמַר ה' צְ-בָאוֹת" (חגי, ב' ט').

ועוד, אמר הקב"ה "בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ: בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ אָמַר גֹּאֲלֵךְ ה'" (ישעיהו, נ"ד ז'-ח'). אם אלפי השנים האחרונות, מלאות הייסורים והיגון, נחשבות לרגע קטן, מה יהיו הרחמים הגדולים?

ועוד בענין זה, "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" (מיכה, ז' ט"ו).
כלומר, תהליך הגאולה יהיה לכאורה מלווה בנסים כפי שהיה ביציאת מצרים.
אלא שהמדרש מראה לנו שהתהליך יהיה שונה - "דבר אחר עשה פלא עם אבות ועתיד לעשות עם בנים שנאמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות אראנו מה שלא הראיתי לאבות שהרי נסים ונפלאות שאני עתיד לעשות עם הבנים יותר מהפלא ונפלאות מה שעשיתי עם אבות" (ילקוט שמעוני, שמות, פרשת בשלח, רמז רנ).
ניתן לבאר את דברי חז"ל באופן הזה: הואיל ובשירת הים נאמר "עושה פלא" (שמות, ט"ו י"א), ובנביא נאמר נִפְלָאוֹת, הרי שמיעוט הריבוי הינו שתי פלאות, כלומר הנסים בגאולה יהיו לפחות פי 2 מהנסים ביציאת מצרים.
עם זאת, כתוב נפלאות ולא סתם פלאות, כלומר מדובר ב-נ' פלאות, ובגימטריא 50 פלאות.
מכאן שנסי הגאולה יהיו לפחות פי 2 מהנסים ביציאת מצרים, וזה כפול 50, דהיינו לפחות פי 100 מנסי יציאת מצרים. והנסים הללו יתקיימו לעינינו ולאזנינו, בעצם בכל חמשת חושינו. ומכיון שכל נס שרואים ושומעים, הריהו שני נסים ולא אחד (כל חוש חווה נס אחד), ניתן להכפיל את נסי יציאת מצרים פי 500 (כל אחד מחמשת החושים חווה 100 פעמים נסי יציאת מצרים).

ישנו פסוק המופיע בגמרא, וזה לשונו:
"אמר רבי חנינא מאן דאמר רחמנא וותרן יתוותרון בני מעויי" (תלמוד ירושלמי, מסכת שקלים, כ"ב א').
ישנם פירושים שונים על הפסוק הנ"ל, המדבר לכאורה על דרך השיפוט של הקב"ה את בני האדם, דהיינו ללא צל של ותרנות.
הואיל ואתר זה עוסק בחביבותם של בני ישראל לפני הקב"ה, ובדף זה עוסקים אנו בענין הגאולה הקרובה, נבקש להביא את דעתנו על הפסוק הנ"ל.
לפי 'נביאי הזעם' של דורנו, במהלך הגאולה הקרובה יישאר מעם ישראל רק כשליש בלבד, ולדעת מפרשים קיצוניים יותר - פחות מעשירית, ואלו הם יהודים שיעברו את מבחני האמונה וקיום המצוות. לכאורה, כל שאר היהודים יסתלקו מהעולם.
דעה זו מבוססת על הפסוקים "וְהָיָה בְכָל הָאָרֶץ נְאֻם ה' פִּי שְׁנַיִם בָּהּ יִכָּרְתוּ יִגְוָעוּ וְהַשְּׁלִשִׁית יִוָּתֶר בָּהּ: וְהֵבֵאתִי אֶת הַשְּׁלִשִׁית בָּאֵשׁ וּצְרַפְתִּים כִּצְרֹף אֶת הַכֶּסֶף וּבְחַנְתִּים כִּבְחֹן אֶת הַזָּהָב הוּא יִקְרָא בִשְׁמִי וַאֲנִי אֶעֱנֶה אֹתוֹ אָמַרְתִּי עַמִּי הוּא וְהוּא יֹאמַר ה' אֱ-לֹהָי" (זכריה, י"ג ח'-ט').
כמובן שאין דעתנו נוחה, בלשון המעטה, מפרשנות זו, ועל כן הבאנו את הפסוק הנ"ל מהגמרא.
כל הסובר שהקב"ה ותרן, ייוותרו בני מעיו. בתנ"ך מופיע מספר פעמים המושג בני מעיים, במובן של צאצאים. "כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ" (בראשית, ט"ו ד'), וכן "וַהֲקִימֹתִי אֶת זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ" (שמואל ב', ז' י"ב), וכן "הִנֵּה בְנִי אֲשֶׁר יָצָא מִמֵּעַי" (שמואל ב', ט"ז י"א), וכן "מִמְּעֵי אִמִּי הִזְכִּיר שְׁמִי" (ישעיהו, מ"ט א').
משום כך, בהקשר לגאולה הקרובה אפשר לפרש שכל הסובר שהקב"ה מוותר, אפילו על אחד מילדיו, ייוותרו ילדיו שלו עצמו, דהיינו הקב"ה כביכול יוותר עליהם, בבחינת מידה כנגד מידה.
כמו כן, בחסדי ה' מצאנו שמדרש תנחומא (ויקרא, פרשת צו, סוף סימן ב') סובר אחרת - "כיון שעשו יורד לשאול, ישתייר יעקב לבדו, שנאמר: והיה בכל הארץ נאם ה' פי שנים [בה] יכרתו ויגוועו, והשלישית יותר בה (זכר' יג ח). ואין שלישית אלא ישראל, שנאמר: יהיה ישראל שלישיה (ישעיה יט כד)". וכן מדרש תנחומא (במדבר, פרשת בהעלותך, סימן ט'), "שלכל יראיו נחשבה ישראל חלק שלישית. ועם אותן שאומרין שהן שני אלהות בעולם, אל תתערב להם, שסופן לאבד מן העולם, שנאמר, והיה בכל הארץ פי שנים בה יכרתו יגועו, והשלישית יותר בה (זכריה יג ח). ואין השלישית אלא ישראל, שנאמר, ביום ההוא יהיה ישראל שלישיה (ישע' יט כד)". כך גם מדרש רבה (במדבר רבה, פרשה ט"ו, י"ד) "ועם שונים אל תתערב" ועם אותן שאומרין שהן שני אלוהות בעולם אל תתערב להן שסופן ליאבד מן העולם שנאמר (זכריה יג, ח): "והיה בכל הארץ נאם ה' פי שנים בה יכרתו ויגועו והשלישית יותר בה "ומה הן "השלישית" אלו ישראל (ישעיה יט, כד): "ביום ההוא יהיה ישראל שלישיה בארץ".

לעניות דעתנו, כל היהודים ראויים לגאולה, ללא קשר למצבם הרוחני, והם יזכו לה.
ולגבי הפסוקים הנ"ל מספר זכריה, כבר אמר הרמב"ם "וכל אלו הדברים וכיוצא בהן--לא יידע אדם היאך יהיו, עד שיהיו: שדברים סתומים הן אצל הנביאים" (הלכות מלכים, י"ב ד').
ועוד כתוב "כִּי סְתֻמִים וַחֲתֻמִים הַדְּבָרִים עַד עֵת קֵץ" (דניאל, י"ב ט').

ידוע לכל שהגאולה בוא תבוא, במהרה בימינו.
לא ידוע מתי וכיצד הגאולה תבוא, ומה יהיו פרטי ההתרחשויות לפני בואה.
נדגים זאת בצורה פשוטה:
יהודי רוצה לנסוע מתל אביב לחיפה. ידוע לכל שהיהודי הזה יגיע מתל אביב לחיפה.
לא ידוע באיזו יום הנסיעה תתרחש ובאיזה חלק של היום. האם יסע ברכב פרטי (בבעלותו או שישכור רכב) או בתחבורה ציבורית (אוטובוס, רכבת, או מונית)? או אולי ירכב על אופניים? או אולי יפליג בסירה, או יטוס במטוס או מסוק? האם יסע לבדו או עם קרובי משפחה, חברים או עמיתים לעבודה? האם יסע דרך כביש 2 או כביש 4? האם יגיע בקלות ליעד או שייתקע בפקק תנועה?
אם פעולה, שנראית לכולנו כל כך פשוטה, מעלה שאלות רבות, מה נאמר על הגאולה שתהיה מלאה בנסים?

משל לאדם שלומד מקצוע מבוקש ורווחי, תוך שהוא חווה קשיים שונים (שלום בית, בריאות, פרנסה, שכנים, וכו'). בבוא היום, אותו אדם יצטרך לגשת לבחינת ההסמכה במקצוע, בחינה שהצלחה או כשלון בה יקבעו את חייו לשנים רבות. אותו אדם לומד השכם והערב את ענייני המקצוע, חוזר על בחינות קודמות, ומתייעץ עם מוריו על החומר. ההתכוננות לבחינה ממלאת את חייו של אותו אדם בלחץ ומתח נפשי, שלפעמים אף נותנים אותותיהם ביחסיו עם הזולת. אלא שכמה ימים לפני הבחינה, מקבל אותו אדם רמז לנושאים שעליהם ייבחן. הרמז אינו כולל את השאלות או התשובות, אלא רק את הנושאים. רמז זה מאפשר לאותו אדם ללמוד ולהתעמק אך ורק בחומר שיופיע בבחינה. אמנם הלחץ והמתח לא נעלמו, אך בשלב זה האדם כבר נינוח הרבה יותר, וגדל בטחונו ביכולתו להצליח בבחינה. הנמשל הוא הגאולה ואחרית הימים, והבחינה היא זו שבה יהודי נצרך להאמין ולבטוח בה' בלבד. הקב"ה ברחמיו העצומים גילה לילדיו כיצד להתכונן לגאולה ולאחרית הימים, כך שאמנם הם ייבחנו, והבחינה עלולה להיות לא נעימה בזמנים מסוימים, אולם הסיכוי שלהם להצליח בבחינה גדל עשרות מונים לולא היה ברשותם הידע התורני שבעזרתו הם יצליחו.

כל הורה בר דעת יעשה ככל שביכולתו בכדי להגן על שלום ילדיו, ללא התחשבנות האם ילד א' ראוי להצלה וילד ב' ראוי ח"ו לגורל אחר.
האם הקב"ה, שאמר "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" (שמות, ד' כ"ב), האם הוא פחות חסיד מהורה שכזה?

נניח לרגע שישנו יהודי שמשום מה סובר שלא יזכה לגאולה, ואולי אף מצהיר בפומבי שאינו רוצה בגאולה. אדרבה, יהודי שמצהיר בפומבי שאינו רוצה בגאולה, עושה זאת דוקא בגלל שהוא מאמין בהקב"ה ובגאולה, אלא שקשיי ואריכות הגלות גרמו לו לשיבוש הדעת, ועל כן יוצאת ממנו הצהרה הפוכה זו.
על יהודי שכזה אמר הקב"ה "אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ: וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ" (דברים, ל' ד'-ה').
ואפילו אם יתאמץ להתחמק מהגאולה, "אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם ה' הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם ה'" (ירמיהו, כ"ג כ"ד).
עפ"י הפסוקים הנ"ל יש מקום לסבור שיהודי שכביכול לא ירצה בגאולה, ייגאל בכפיה ותוך יסורין. אולם לדעתנו אין זה כך כלל וכלל. יהודי זה ייגאל באהבה בחסד וברחמים "כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ יִרְעֶה בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא וגו'" (ישעיהו, מ' י"א).
"אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד ה'" (משלי, כ"א ל'), וכן "וְאֵ֥ין מִיָּדִ֖י מַצִּֽיל" (דברים, ל"ב ל"ט).

"בשעה שאמר לישראל בחדש הזה אתם נגאלין אמרו לו משה רבינו היאך אנו נגאלין והלא אין בידינו מעשים טובים אמר להם הואיל וחפץ בגאולתכם אינו מביט במעשיכם הרעים ובמי הוא מביט בצדיקים שבכם ובמעשיהם כגון עמרם ובית דינו" (מדרש רבה על שיר השירים ב' ח').

"באותה השעה אמרו אויביו ושרי המלכויות בואו ונשטין על דורו של משיח שלא יבראו לעולם. אמר להם הקדוש ברוך הוא איך אתם מסטינים על הדור ההוא שהוא חמוד ונאה. ואני שמח בו. ואני חפץ בו. ואני [אתמוך] בו. ואני רוצה בו. שנאמר הן עבדי אתמוך בו [בחירי רצתה נפשי נתתי רוח עליו וגו'] (ישעיה מ"ב א') והיאך אתם משטינים עליו. הריני מאבד את כולכם קדחי אש מאורי זיקות ונשמה אחת אין [אני] מאבד. לכך נאמר כי עמך מקור חיים באורך נראה אור." (פסיקתא רבתי, פרק ל"ו מאמר קומי אורי).

"שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים: אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה" (תהלים, קכ"ו א'-ב')

ועוד, "שנו רבותינו בשעה שמלך המשיח בא עומד על גג בית המקדש והוא משמיע להם לישראל ואומר ענוים הגיע זמן גאולתכם, ואם אין אתם מאמינים ראו באורי שזרח עליכם שנאמר קומי אורי כי בא אורך וכזבוד ה' עליך זרח ועליכם בלבד זרח ולא על עובדי אלילים שנאמר כי הנה החשך יכסה ארץ, באותה שעה מבהיק הקב"ה אורו של מלך המשיח ושל ישראל וכו'" (ילקוט שמעוני, ישעיהו, פרק ס' רמז תצ"ט).

מכאן למדים שכאשר יבוא משיח לגאלנו, במהירה בימינו, הפלא יהיה כל כך גדול ולכאורה לא לפי הטבע, שאנו פשוט לא נאמין שבאמת זכינו להיגאל.

רבותינו סיפרו לנו שבזכות מצות ציצית, יזכה כל יהודי לאלפיים ושמונה מאות עבדים (על פי "וכל אחד מישראל אלפים ותת עבדים יהיו לו, שנאמר בימים ההמה אשר יחזיקו עשר אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי" ילקוט שמעוני, ישעיהו, פרק ס' רמז תצט). יש לדעת שעל פי התורה, עבדים אינם במובנם כיום, אלא במובן שאליו מבקשים להגיע הארגונים הסוציאליסטים ביותר.
אותם אלפיים ושמונה מאות עבדים יזכו לעלות לבית המקדש, להביא קרבנות ולכלכל יהודים.
מכאן ניתן להבין שעושרם של הגויים שיהיו לאחר ביאת המשיח יהיה גדול לאין שיעור לעומת עושרם של העשירים ביותר שישנם כיום, והקב"ה מבקש ללמד אותנו מהו עושר באמצעות כתבות בתקשורת על אורח חייהם הדמיוני של עשירי העולם.
עם זאת, יש לעשות חישוב קטן.
כיום ישנם כחמישה עשר מליון יהודים ברחבי העולם. אם נחלק את המספר לשניים, שהרי נשים פטורות ממצות ציצית, ואת התוצאה נכפיל באלפיים ושמונה מאות, נגלה שמספר הגויים שאמורים לשרת את היהודים הינו 21,000,000,000 (עשרים ואחד מליארד). כמעט פי שלושה ממספר התושבים כיום בכדור הארץ. וזה בחישוב של מי שמכונים כיום יהודים - כלומר צאצאי שבטי יהודה ובנימין ולוי. החישוב לא כולל את מספרם של בני ישראל צאצאי עשרת השבטים. כלומר - מספר התושבים הגויים בכדור הארץ לאחר הגאולה, הינו דמיוני לחלוטין מבחינת התפיסה האנושית בימינו. ולא חישבנו את מספר בני ישראל שיהיו בעולמנו לאחר יקיצת ישני עפר.

אמנם כדברי 'נביאי' הזעם והחורבן של ימינו, ראוי לכל יהודי ללמוד ולהפנים את נבואות התוכחה.
אבל!
לעניות דעתנו, ראוי וטוב יותר לכל יהודי ללמוד ולהפנים את נבואות הגאולה והנחמה, שכה קרובות להתגשם.
המשיח בוא יבוא, עם ישראל ייגאל, בית המקדש יוקם. אלו דברים בטוחים.
כאמור, ספרי הנביאים מלאים בדברים על הגאולה. הקב"ה הבטיח שניגאל, וכך יתקיים. "כִּי כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ אֵין לְהָשִׁיב" (אסתר, ח' ח').
עם זאת, אף אחד לא יודע איך בדיוק תתרחש ביאת המשיח, באיזה סדר יתרחשו שלבי הגאולה, מה יהיו הגורמים לכל שלב (מלחמה? מצב כלכלי? גזרות שלטון? התפרצות של מחלה שלא ידועה כיום? וכו'), ומתי יבוא המשיח. "אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ כִּי בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר" (חבקוק, ב' ג'). אם הקב"ה יחליט שהגאולה השלמה תבוא היום, בבחינת אחישנה, הרי שזו זכותו. "הֲיִפָּלֵא מֵה' דָּבָר" (בראשית, י"ח י"ד), וכן "בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן וּמִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה" (קהלת, ח' ד'), וכן "כִּי אַתָּה ה' כַּאֲשֶׁר חָפַצְתָּ עָשִׂיתָ" (יונה, א' י"ד).
כדאי וחשוב ללמוד מרבותינו ז"ל על ביאת המשיח, על הגאולה ועל אחרית הימים. במקביל, יש להיות ממוקדים בגאולה ולא לאפשר לארועים כלשהם (שהם בבחינת רעשי רקע) להפריע לנו להתמקד בגאולה.
משל לאדם שמחזיק בידו טופס לוטו ובו המספרים שזכו בפרס הגדול. אותו אדם ממוקד בדרכו לקבל את הפרס, והוא לא יאפשר לארועים שונים למנוע ממנו לקבל את הפרס.

"וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל" (יחזקאל, ל"ו ח')

ועוד, "כֹּה אָמַר ה' צְ-בָאוֹת עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים: וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ" (זכריה, ח' ד'-ה')

ועוד, "וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן וְנִחַמְתִּים וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם" (ירמיהו, ל"א י"ב)

"קוּמָה עֶזְרָתָה לָּנוּ וּפְדֵנוּ לְמַעַן חַסְדֶּךָ" (תהלים, מ"ד כ"ז)

"הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלִָם. אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי צֶדֶק עוֹלָה וְכָלִיל אָז יַעֲלוּ עַל מִזְבַּחֲךָ פָרִים" (תהלים, נ"א כ'-כ"א)

"מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשֻׁעוֹת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב אֱ-לֹהִים שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל" (תהלים, נ"ג ז')

"אבינו מלכנו עשה למענך אם לא למעננו" (מתוך תפילת אבינו מלכנו)

"הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ" (תהלים, קכ"ו ה')

"שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה" (תהלים, צ' ט"ו)