יצר הרע

יצר הרע.
יצר הרע.
יצר הרע.
יצר הרע מסית אותי לעשות ....
יצר הרע מפתה אותי לעבור על .....
יצר הרע גרם לי לומר ....
יצר הרע הוא זה שיעץ לי להתנהג ....

כל היום יצר הרע.
לדעתנו, העיסוק בטענות המובאות מעלה, הוא עצמו עצת יצר הרע.
והסיבה לכך: כאשר אנו מתעסקים במה הסית / פיתה / גרם / יעץ לי יצר הרע, באותו הזמן ממש אנו לא עוסקים בהקב"ה.
נשאלת השאלה מי בעל הבית בעולם? האם זהו הקב"ה? או שמא יצר הרע?
לעולם יש ריבון אחד ויחיד. הקב"ה!
"אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ" (דברים, ד' ל"ה), וכן, "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱ-לֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד" (דברים, ד' ל"ט), וכן "לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי ה' הוּא הָאֱ-לֹהִים אֵין עוֹד" (מלכים א', ח' ס'), וכן "שהכל נהיה בדברו" (ברכת הנהנים), וכן "אפס זולתו" (מתוך תפילת עלינו לשבח).

"רַק רַע כָּל הַיּוֹם" (בראשית, ו' ה').   סופי תיבות (בשינוי סדר האותיות) = עמלק. האויב הכי קשה של עם ישראל.
תפקידו של יצר הרע הוא לא רק להסית אותנו מהמצוות, אלא לטפטף רעל ארסי, המשתמש בחולשתנו לקיים את המצוות, והתוצאה היא קושי באמונה בהקב"ה.

בתפילה נאמר "הסר שטן מלפנינו ומאחרינו". והכונה היא שיצר הרע המפתה אותנו לעבור עברה, ישתמש באותה עברה עצמה כמנוף לעברה חמורה הרבה יותר - קושי האמונה שלנו בהקב"ה ובמידותיו, דהיינו חסד, רחמים, וכד'.
אמנם השיטה של יצר הרע, היא להסית אותנו מקיום מצוה או לגרום לנו לבצע עברה.
אך ההישג הגדול שלו הוא בכך שאם לא נקיים מצוה מסוימת או נעבור עברה, חמורה ככל שתהיה, ניכנס חס ושלום לעצבות, שהיא עברה חמורה מאין כמוה.
אם אנו עוברים על מצוה, חייבים אנו להאמין שכאשר נבקש סליחה (אמיתית, מהלב), הקב"ה ימהר לסלוח.
"קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת" (תהלים, קמ"ה י"ח).
אם נאמין שהקב"ה חנון המרבה לסלוח, הרי שבזה מתבטלות טענותיו של יצר הרע.
ויותר מכך. אם נאמין שה' הוא שליט אחד ויחיד בעולם, הרי שכל מחשבה שלנו שיצר הרע גורם לנו כך וכך, נבין שזו מחשבה מוטעית שכל כולה להרחיק אותנו מהקב"ה.
ומכאן נגיע די מהר להכרה שכל מחשבה כזו, שלכאורה באה להרחיק אותנו מהקב"ה, בעצם מקרבת אותנו להקב"ה, משום שברורה לנו מטרתה הכוזבת ואנו משתמשים בזה דוקא להתקרב להקב"ה.

נבקש כעת להציג דרך שונה בשיטתו של היצר הרע.
כאשר יהודי חוטא כביכול, הרי שהיצר השיג רק חלק קטן מתאוותו.
לאחר החטא מבקש היצר להביא את היהודי ל'תשובה', בכך שהוא מספר לו עד כמה החטא חמור, כמה צער היהודי את הקב"ה, ומה יהיה גודל הקושי שלו לתקן את המעוות.
אלא שאז ייכשל היהודי בשני אופנים:
  א)  "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה" (דברים, ח' י"ז). אם היהודי חושב שהכח לעשות עברות בא לו ממנו עצמו, הרי שהוא עובר על "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי".   הכח היחידי שיש ביהודי נובע מהקב"ה בלבד.
ב)  ההתייחסות לחטא ולנזק לכאורה שנגרם ממנו, גורמת להתעלמות מהטוב שהשפיע הקב"ה, שפע שבא ללא קשר לנזק, ואף בידיעה מראש על הנזק ותוצאותיו, בבחינת "קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ" (ישעיהו, מ"א ד').   מכאן שהחטא החמור אינו המעשה שעשה היהודי, אלא דוקא ההתעלמות שלו מחסדיו ורחמיו של הקב"ה, והתעלמות זו הינה כביכול זלזול בהקב"ה ובמידותיו, וזו כבר עברה חמורה מאד.

אבל דרכו של יצר הרע לא מסתיימת.
אם הצלחנו בחסד ה' להתגבר על היצר ולחזק את הקשר עם אבינו, הרי שכעת היצר יפנה לאנשים שסובבים אותנו, חלקם בקיאים בכל התורה, וחלקם יגלו בקרוב את בקיאותם בכל מכמני התורה.
אותם אנשים ירצו לשוחח עמנו, משום מה דוקא על נקודות שיש לנו קושי בהן, ולהסביר לנו שאנו לא עושים מספיק, וזה בגלל שאנו נכנעים ליצר הרע.
זה יכול להיות בכל תחום שהוא, בכל זמן שהוא ובכל הזדמנות שהיא.
עלינו לזכור שכל מה שאנו עושים, הרי זה לכבוד ה' ובכדי לשמח את אבינו שבשמים, ואם לא זכינו לשמח אותו היום, נזכה מחר או מחרתיים או ביום אחר.
ומי שמפריע לו שאין אנו מקיימים יותר, יש ללמד עליו זכות.