המצב הבטחוני בימינו
כידוע לכל, המצב הביטחוני בארץ ישראל הינו קשה.
אין צורך לפרט מה הן הסכנות הרבות האורבות לכל אחד והיכן הן נמצאות.
אין זה תמוה שהציבור דורש מהממשלה לנקוט בצעדים מפליגים שימנעו משכנינו להרוג בנו כאוות נפשם.
הצדק בהחלט עם הציבור שרוצה באופן טבעי קצת מנוחה מבעיות הביטחון הרבות שעוטפות אותנו.
אנא הרשו לנו להציג תסריט:
תושבי רצועת עזה החליטו יום אחד לפלוש למרחבי ישראל.
כהרגלם, הם זרעו הרס וחורבן, ככל שהתאפשר להם.
שום דבר לא עמד בדרכם. הריבונות הישראלית היתה כלא היתה.
מנהיג העם החליט שהמצב אינו יכול להימשך כך, ועליו לצאת למלחמה באויבי ישראל.
המנהיג, אדם צנוע, עממי ואהוב על העם, קבע מועד ומקום לקרב שיתחולל בין ישראל ובין האויב הרצחני.
מנהיג העם לא נרתע מלצאת בעצמו לשדה הקרב, בבחינת להיות או לחדול.
הקרב נערך דוקא בצפון הארץ, באזור בית שאן, בגלבוע ליתר דיוק.
כן כן. אויבי ישראל הגיעו מרצועת עזה עד לבית שאן, לאחר שאף אחד לא עצר אותם.
הקרב היה קשה ביותר ועם ישראל הפסיד במלחמה. רבים מהעם נהרגו, ובכללם גם המנהיג, ואפילו בניו.
עד לשבת שמיני עצרת ה'תשפ"ד, תסריט זה נראה דמיוני ומופרך לחלוטין, שהרי לא ייתכן שאויבינו יצליחו לכבוש את כל הארץ לעשות לנו כפי שהם טוענים השכם והערב, מבלי שהצבא יעצור אותם.
אלא שהתסריט אינו דמיוני כלל וכלל. הוא מציאותי לחלוטין, והוא מתאר ארוע שהתרחש בארץ ישראל.
הארוע המדובר היה לפני קרוב לשלושת אלפים שנים, ומנהיג העם היה שאול המלך ז"ל.
הסיבה שהצגנו תסריט זה, היא בכדי שנדע שברוב הזמן מצבנו היום אינו כה גרוע כפי שניתן לחשוב.
בכל זאת, גבולות מדינת ישראל, למרות כל החולשות שלה, עדיין לא פרוצים כפי שהיה בעבר.
אדרבא, חיילי צה"ל ואנשי כוחות הביטחון עושים כמיטב יכולתם לשמור על הגבולות סגורים, ובכך לספק ככל האפשר ביטחון תושבי המדינה, ועל כך עלינו להודות להם, שהם שליחי ההשגחה העליונה לשמור על ביטחונם של יהודים.
עם זאת, בשנים האחרונות, ובמיוחד לאור מלחמת המפרץ הראשונה ומלחמת לבנון השניה והטבח בשבת שמיני עצרת, וכו', מתגלה כי כוחם של צה"ל ואנשי כוחות הביטחון אינו מאפשר ביטחון מלא לתושבים מפני טילים המשוגרים לפה ממרחק רב, ואף לא ממרחק קטן ואף לא מפני חדירה של אלפי אויבים. המרחק בין העיירה שדרות וישובי עוטף רצועת עזה ובין המקומות מהם משוגרים קסאמים או מרגמות לעברם, הינו קילומטרים בודדים.
הזמן שאורך מרגע שהקסאם או המרגמה משוגרים לעבר שדרות והישובים שבעוטף רצועת עזה, ועד רגע הנפילה, הינו 10-20 שניות בלבד.
דבר זה מוכיח שהיכולת לשמור על גבולות ישראל הינה טובה יחסית (בכל זאת, קשה לאויבינו לחדור כאוות נפשם לתוככי ישראל ולבצע את זממם. לא בכל יום יהודים חווים טבח עצום ממדים כמו באותה השבת. העיתונים מלאים בדיווחים על מעצרים שמבצעים אנשי הביטחון בקרב תאי טרור במקומות מגוריהם של אויבנו הרבים), אך אין אפשרות לשמור על העורף מפני פגיעתם הרעה של הטילים.
מומחי ביטחון מבהירים שאין הגנה מלאה כנגד טילים. גם אם יפותחו אמצעי הגנה במליארדי דולרים, עדיין יוכלו ליפול טילים בישובים ישראליים.
פרעות ה'תשפ"א הוכיחו שלא ניתן לשמור על שלומם וביטחונם של יהודים מפגיעתם הרעה של שכנינו האויבים המחזיקים בתעודת זהות כחולה.
על דרך השלום איננו מדברים מכיון שזו לא מציאותית. כל עוד ישנם יהודים בעולם, תמיד יהיה מישהו שירצה להרוג בהם. המן לא היה האחרון ברצונו "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים" (מגילת אסתר, ג' י"ג).
"אֲנִי שָׁלוֹם וְכִי אֲדַבֵּר הֵמָּה לַמִּלְחָמָה" (תהלים, ק"כ, ז').
ראינו זאת באירופה, שם לא איימנו על ביטחון המקומיים, ואף לפני השואה היו יהודים שניסו להידמות לגוים בתקוה שזה יפחית את האנטישמיות. כדאי לקרוא על ההיסטוריה של היהודים בגרמניה, בעיקר מלפני 300 שנים.
ראינו זאת בארצות האיסלאם, שם התעללו ביהודים במשך אלפי שנים, הרבה לפני שקמה מדינת ישראל. ראוי להזכיר את רבה, אחד מגדולי האמוראים בבבל, שנרצח לפני כאלף ושבע מאות שנים בגלל יהדותו. חשוב ללמוד על הטבח שביצעו המוסלמים ביהודי גרנדה. ראינו חובה להזכיר גם את רבי יעקב ענתבי ז"ל, שנפטר בשנת ה'תר"ז (1846 למנין הנוכרים) לאחר שספג פגיעות גופניות קשות עקב עלילת הדם בדמשק, וכן את הרב מצליח מאזוז זצ"ל שנרצח בגולת תוניס בשנת ה'תשל"א (1971 למנין הנוכרים).
ראינו זאת בשנים האחרונות כשממשלות ישראל ניסו להתפייס עם אויבינו ואף לספק להם חלקים מאדמת ארץ הקודש תמורת "שלום".
במצב זה, של חוסר אונים מוחלט, שבו לצבא אין יכולת למנוע מאויבינו לנסות להשמידנו וכל פיתרון אחר אינו בר ישום, ולעומת זאת הנסים שהיו במערכות ישראל (כמו מלחמת המפרץ הראשונה, וגם במלחמת לבנון השניה, ובכל מערכה מאז ההכרזה על הקמת מדינת ישראל), למרות היותן עקובות מדם, נוכחים אנו שההשגחה הפרטית על כל אחד ואחד מעם ישראל חזקה מתמיד, וש"אִם ה' לֹא יִשְׁמָר עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר" (תהלים, קכ"ז א'), וש"על מה יש לנו להישען על אבינו שבשמיים" (תלמוד בבלי, מסכת סוטה, מ"ט ב').
אויבינו רוצים לחסל אותנו? זה לא חדש! אין ספור עמים רצו וניסו לחסל את עם ישראל. האם הם הצליחו? "לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם: אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנו" (תהלים, קכ"ד ב'-ג').
היכן הם אותם עמים שכל כך שנאו אותנו ועשו ככל שביכולתם להשמיד ולהרוג ולאבד את עם ישראל?
כיצד זה שבמשך אלפי שנים עדיין מנסים, ואף פעם לא ממש הצליחו, לפתור את ה'בעיה' היהודית?
בתקופת השואה, נהגו יהודים לאמר "מיר וועלען זיי איבערלעבען". בתרגום חופשי מיידיש - אנחנו נבלה אותם (לשון בליה) או אנחנו נחיה אחריהם.
ובאמת, עם ישראל חי וקיים ופורח, למרות רצון הגוים והנסיונות שלהם להשמידנו.
אמר ד"ר ויקטור קלנר (מנהל בית הספר 'צבי פרץ חיות' בוינה בשנת ה'תצר"ח, 1938 למנין הנוכרים):
אינני יודע מה העתיד צופן עבורכם. אך אני יכול לאמר בביטחון - 'שמע ישראל' יאמרו הרבה יותר זמן משיאמרו 'הייל (ימ"ש של הצורר)' ( מתוך אתר האינטרנט של בית הספר הנ"ל).
"הַלְלוּ אֶת ה' כָּל גּוֹיִם שַׁבְּחוּהוּ כָּל הָאֻמִּים: כִּי גָבַר עָלֵינוּ, חַסְדּוֹ וכו'" (תהלים, קי"ז א'-ב'). פסוקים אלו מספרים לנו שרק הגוים יודעים מה הם היו רוצים לעשות לנו ושה' מונע זאת מהם.
עלינו לבטוח ולסמוך על ה' שהוא בלבד יודע את מחשבות הגוים, והוא זה שמפר את עצתם.
בפרשת בלק מסופר על רצונו של בלק לפגוע בישראל ע"י קללות בלעם. אף אחד מישראל לא היה מודע למה שמתחולל סביב העם, לסכנה הקיומית, פיזית ורוחנית, שעם ישראל צפוי לעמוד מולה.
ובכל זאת, בלעם בא לקלל, ויצא מברך.
אנו היהודים, סבורים שמצבנו הבטחוני קשה מאד. לו היינו יודעים מה הגוים, ובכללם אלו המצטיירים בעינינו כאוהבי ישראל, מתכננים לעשות לנו, במישרין בגלוי ובעקיפין בסתר, היינו מבינים עד כמה באמת קשה מצבנו. "בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב וּבָעֶרֶב תֹּאמַר מִי יִתֵּן בֹּקֶר" (דברים, כ"ח ס"ז).
והנה, עם כל התכנונים שלהם, הגוים לא מצליחים לממש את רצונם. ה' מונע זאת מהם ומגן עלינו. "כִּי לַה' הַמְּלוּכָה וּמֹשֵׁל בַּגּוֹיִם" (תהלים, כ"ב כ"ט)
ויותר מכך, ה' שומר גם שנדע רק מחלק מאותם איומים על קיומנו אך לא מכולם, בכדי שלא נדאג.
"וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם" (פיוט מההגדה של פסח).
מה שרצו וניסו הגרמנים לעשות לנו בתקופת השואה, מנסים כיום ממשיכי דרכם מאירן.
אם כך, מדוע ה' לא מסתיר מאיתנו את ההכנות שלהם, כפי שהוא מסתיר מאיתנו את מזימותיהם של עמים אחרים?
מדוע ה' מאפשר לאירנים להתחמש בנשק שכמותו לא היה עד היום, ויכולתו להשמיד מליוני יהודים ברגעים בודדים ובכך להמשיך את מעשי הגרמנים, כפי שהאירנים עצמם טוענים שזו מטרתם?
מדוע ה' מאפשר למדינות אחרות, ובכללן גם כאלו המתהדרות ב'ידידותן' עם ישראל, לא רק להימנע מהתערבות במצב, באופן שיכול להציל מליוני יהודים ממות ודאי, אלא אף לאפשר ולקדם את רצון האירנים?
"כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" (מיכה, ז' ט"ו). גם במצרים הסבל החמיר, הסכנה הקיומית לעם היתה ודאית וממשית (הגזירה של "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ" שמות, א' כ"ב, וכן הטענה שאבותינו החלו כביכול לעסוק בעבודה זרה), הגאולה נראתה רחוקה מתמיד, והיאוש עלול היה לכרסם בעם.
אז, ממש אז, רחוק מעיני העם, החלה הגאולה להתממש.
ובאמת, לא עבר זמן רב ועם ישראל ניגאל ויצא ממצרים.
כך היה גם אצל יוסף הצדיק, שהיה עליו לרדת לדרגה השפלה ביותר, בית האסורים (ולא מדובר בבית אסורים מודרני, אלא בבור עם כל מה שיכול להגעיל את הנפש), ורק אז החלה ישועתו.
הדבר חזר על עצמו בימי מרדכי היהודי ואסתר המלכה, שאז, רק כאשר הגיעו היהודים לסכנת נפשות של ממש, אז בדיוק החלה הישועה, וכך היה גם בתקופת השליטה היוונית בארץ ישראל.
כך גם כיום. ככל שהאיומים גדולים, חזקים ומפחידים יותר, והיאוש צריך לכאורה לכרסם בעם, כך צריכים אנו להיות בטוחים שזהו הסימן לגאולה הקרובה. "וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ" (ירמיהו, ל' ז')
"א"ר יצחק שנה שמלך המשיח נגלה בו כל מלכי אומות העולם מתגרים זה בזה, מלך פרס מתגרה במלך ערבי והולך מלך ערבי לארס (אדום, בימינו - ארה"ב ומדינות אירופה) ליטול עצה מהם וחוזר מלך פרס ומחריב את כל העולם וכל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים ונופלים על פניהם ויאחוז אותם צירים כצירי יולדה, וישראל מתרעשים ומתבהלים ואומר להיכן נבוא ונלך להיכן נבוא ונלך להיכן נבוא ונלך, ואומר להם בני אל תתיראו כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם מפני מה אתם מתיראים אל תיראו הגיע זמן גאולתכם, ולא כגאולה ראשונה גאולה אחרונה כי גאולה ראשונה היה לכם צער ושעבוד מלכיות אחריה אבל גאולה אחרונה אין לכם צער ושעבוד מלכיות אחריה". (ילקוט שמעוני, ישעיהו פרק ס' רמז תצ"ט).
ככל שהלילה חשוך יותר, זהו סימן שהבוקר קרוב יותר. "וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר" (זכריה, י"ד ז').
יתרה מזאת, המדרש הנ"ל מלמד אותנו כמה וכמה עניינים חיוביים שיהיו בתקופת הגאולה, שסותרים את המצב המסוכן שאליו עם ישראל ייקלע לפני כן.
עלינו לבטוח בה' שמה שהוא מתכנן לעולם, לא היה וגם לא יהיה יותר נפלא ממנו, ופירסום גודל האיום על בטחוננו נועד אך ורק לפרסם שהנסים יהיו גדולים יותר. "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה'" (שמות, י"ד י"ג).
וכן, "חִזְקוּ וְאִמְצוּ אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחַתּוּ מִפְּנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר וּמִלִּפְנֵי כָּל הֶהָמוֹן אֲשֶׁר עִמּוֹ כִּי עִמָּנוּ רַב מֵעִמּוֹ: עִמּוֹ זְרוֹעַ בָּשָׂר וְעִמָּנוּ ה' אֱ-לֹהֵינוּ לְעָזְרֵנוּ וּלְהִלָּחֵם מִלְחֲמֹתֵנוּ" (דברי הימים ב', ל"ב ז'-ח').
וכן, "אַל תִּירָא מִפְּנֵיהֶם כִּי אִתְּךָ אֲנִי לְהַצִּלֶךָ נְאֻם ה'" (ירמיהו, א' ח').
וכן, "וְנִלְחֲמוּ אֵלֶיךָ וְלֹא יוּכְלוּ לָךְ כִּי אִתְּךָ אֲנִי נְאֻם ה' לְהַצִּילֶךָ" (ירמיהו, א' י"ט).
"וַיַּשְׁכֵּם מְשָׁרֵת אִישׁ הָאֱ-לֹהִים לָקוּם וַיֵּצֵא וְהִנֵּה חַיִל סוֹבֵב אֶת הָעִיר וְסוּס וָרָכֶב וַיֹּאמֶר נַעֲרוֹ אֵלָיו אֲהָהּ אֲדֹנִי אֵיכָה נַעֲשֶׂה: וַיֹּאמֶר אַל תִּירָא כִּי רַבִּים אֲשֶׁר אִתָּנוּ מֵאֲשֶׁר אוֹתָם: וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע וַיֹּאמַר ה' פְּקַח נָא אֶת עֵינָיו וְיִרְאֶה וַיִּפְקַח ה' אֶת עֵינֵי הַנַּעַר וַיַּרְא וְהִנֵּה הָהָר מָלֵא סוּסִים וְרֶכֶב אֵשׁ סְבִיבֹת אֱלִישָׁע" (מלכים ב', ו' ט"ו-י"ז)
אותם שמוזכרים בפסוקים הנ"ל, וכן הברד (אבני אלגביש) שהיה במצרים (רק שליש ממנו היה במצרים, שליש בימי יהושע (יהושע, י' י"א), והשליש האחרון מחכה לזמן גאולת ישראל כנלמד בספר יחזקאל, ל"ח כ"ב), נזכה בעזר ה' לראותם בעינינו הגשמיות.
שלא כמו משרתו של אלישע הנביא, לא נזדקק לתפילת הצדיק כדי לראותם, אלא ה' בכבודו ובעצמו יפקח את עינינו בכדי שנוכל לחזות כיצד הוא שומר עלינו, בבחינת "כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן" (ישעיהו, נ"ב ח').
"וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ אֶל חִזְקִיָּהוּ שְׁמַע דְּבַר ה' צְ-בָאוֹת: הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְנִשָּׂא כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ וַאֲשֶׁר אָצְרוּ אֲבֹתֶיךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה בָּבֶל לֹא יִוָּתֵר דָּבָר אָמַר ה': וּמִבָּנֶיךָ אֲשֶׁר יֵצְאוּ מִמְּךָ אֲשֶׁר תּוֹלִיד יִקָּחוּ וְהָיוּ סָרִיסִים בְּהֵיכַל מֶלֶךְ בָּבֶל: וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֶל יְשַׁעְיָהוּ טוֹב דְּבַר ה' אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ וַיֹּאמֶר כִּי יִהְיֶה שָׁלוֹם וֶאֱמֶת בְּיָמָי" (ישעיהו, ל"ט ה'-ח').
המלך חזקיהו הביע את בטחונו שהנבואה הינה נבואה טובה על אף שהיא נראית קשה מנשוא.
משום שהמלך יחזקיהו בטח בה' והאמין שהנבואה היא לטובה, מיד אחרי כן באה נבואת הגאולה והנחמה: "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי וכו'" (ישעיהו, מ').