השואה

"מֵאֵת ה' הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ" (תהלים, קי"ח כ"ג).   נפלאת, לשון פלא.

רבות סופר ונכתב על השואה האיומה שהיתה באירופה ובצפון אפריקה.
כל העולם יודע שהגזירה היתה על כל יהודי ויהודי בכל מקום שהוא, אפילו אם, כביכול, הוציא את עצמו מכלל היהדות.
השואה לא היתה מאורע חד-פעמי ויוצא דופן, אלא חלק ממסכת ייסורין שעובר עם ישראל מאז ימות אברהם אבינו ועד היום, בין אם מדובר בשיעבוד במצרים, בהחרבות שני בתי המקדש, גזירת המן, בהצקות, או גירושים (כמו מצרפת ומאנגליה לפני כ-800 שנים), או פוגרומים (כמו בפולין ובאוקראינה, במרכז אירופה בתקופת מסעות הצלב, ובארץ ישראל ע"י המוסלמים) וכו'. ההבדל היחידי הוא בתיעוש של השמדת היהודים.
בוילה ואנזה שעל יד ברלין, מוצג מסמך המפרט את מספר היהודים בכל ארץ שנשלטה או היתה מועמדת לשליטה גרמנית, שבעזרתו היו יכולים הנאצים לתכנן כיצד "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים" (מגילת אסתר, ג' י"ג), וכן "אָמְרוּ לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד" (תהלים, פ"ג ה').  היתה גם כוונה של הגרמנים להשתלט על עמים ומדינות מרוחקים מאירופה, וזאת בשלב מאוחר יותר של המלחמה, וכך הגזירה היתה מגיעה גם לפינות המרוחקות ביותר שבהן היו יהודים. המוסלמים גם הם ביקשו לסייע ולהשתתף בהשמדת יהודים באשר הם.
מעטים שרדו את השואה, ומעטים ניצלו ממנה.
אלו ששרדו אותה, לא חזרו להיות מה שהיו לפניה.
אלו שניצלו ממנה, למדו ולומדים מה עלול היה להיות גורלם, לולא נעצרה מכונת ההשמדה הגרמנית.
יש לדעת שכל מה שיהודי חוה בשואה, בין אם נשאר בחיים ובין אם לאו, בין אם מוצאו מיהדות אירופה ובין אם מוצאו מיהדות צפון אפריקה או מיהדות עירק או אירן, היה זה בהשגחה פרטית, בכל רגע ורגע.

זכינו להכיר יהודי ששרד את השואה ובבשרו תזכורת - מספר מקועקע. יהודי זה לא הצטיין בחוכמה ולא בזכויות גלויות שהגנו עליו. אדרבא, ככל שהכרנו אותו יותר, פלא היה לנו כיצד דוקא הוא זכה לשרוד.   אם כך, יהודי זה זכה להיות שליח ה' להוכיח לנו שהשגחה פרטית בלבד היא זו שבזכותה שרד.

הקב"ה שלף מגיא ההריגה את אלו שאותם רצה להציל, מסיבותיו השמורות עימו.  בין אם ביציאה ברגע האחרון מאירופה, בין אם בריחה ברגע האחרון לרוסיה או לסין או למדינות אחרות, בין אם בהסתתרות ובין אם בחיי תופת במחנות הריכוז וההשמדה.

ברצונם לשרוד, קיימו היהודים את מצוות קידוש ה', כל אחד עד מועד פטירתו או שיחרורו, משום שמצוה זו הינה לא רק למות על קידוש ה', אלא גם (ובעיקר בימינו) לחיות על קידוש ה'.
שישה מליון יהודים נספו בשואה, באירופה ובצפון אפריקה ואפילו בעירק. כל אחד מהם קידש שם שמים. בכל רגע ורגע. דהיינו, שישה מליון כפול מספר הרגעים שכל אחד מהם חי.   זו כמות בלתי נתפסת של מצוות קידוש ה'.
ועליהם יש להוסיף את היהודים ששרדו את השואה, בכל רגע ורגע בתקופת השואה, ואפילו בכל רגע ורגע שאחריה.
משום "שמגלגלין זכות על ידי זכאי" (תלמוד בבלי, מסכת שבת, ל"ב א'), יש לראות ביהודים שקידשו שם שמים תוך כדי שחוו את אימי השואה, כולם כאחד, צדיקים גמורים.

"דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרֻגוֹת הַבֹּשֶׂם לִרְעוֹת בַּגַּנִּים וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים" (שיר השירים, ו' ב').
במחנה ההשמדה טרבלינקה, הגרמנים ועוזריהם משאר העמים תלו באיוולתם על גבי פתח הכניסה לתאי הגזים, פרוכת שלקחו מבית כנסת.
על הפרוכת היה כתוב "זה השער לה' צדיקים יבואו בו" (תהלים, קי"ח כ').
הגרמנים חשבו ללעוג ליהודים. אולם, להבדיל אלף אלפי הבדלות, "אֱ-לֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה" (בראשית, נ' כ'). אלו שנכנסו בשער זה, היו צדיקים.

כמה חתונות נערכו לאחר השואה, ואפילו בזמן השואה? כמה בריתות התקיימו לבנים שנולדו לשורדי ולניצולי השואה, ולבני בניהם? כמה סדרי פסח קיימו שורדי וניצולי שואה? כמה פעמים קיימו שורדי וניצולי שואה את מצוות התפילין? כמה תלמודי תורה הסתמכו ומסתמכים על שורדי וניצולי שואה?

רבי לוי יצחק מברדיטשוב, סניגורם של ישראל, טען שלולא היה רואה במו עיניו יהודים מניחים תפילין (מצוה השקולה כנגד כל המצוות - ילקוט שמעוני, שמות, פרק י"ג, רמז רכב), לא היה מאמין שהדבר קיים. כה קשה היתה הגלות בזמנו. וזה היה לפני קרוב לשלוש מאות שנים!
ואילו אנו טוענים, שלאחר השואה, לא יכול להיות שיהודים ישארו ביהדותם, ועוד יקיימו מצוות כגון תפילין, מילה, פסח, ילמדו תורה וכו'.
דבר זה אינו הגיוני לחלוטין.
ובכל זאת, יהודים נשארו ביהדותם. גם לאחר השואה.
לולא היינו רואים זאת במו עינינו, היינו סבורים שדבר זה אינו אלא פרי דמיון.
עם קשה עורף כבר אמרנו?
"נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב" (משלי, כ"ז ו'), וכן "כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ" (תהלים, מ"ד י"ח).

נשאלת השאלה 'למה?'
נהוג לחשוב שבית המקדש הראשון נחרב עקב העברות כביכול שעשו בני ישראל מאז חנוכתו.
אולם חז"ל מספרים לנו (תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, ט' א') שבעת חנוכת בית המקדש הראשון, היו כל ישראל בשמחה אדירה, שבזכותה יצאה בת קול ואמרה 'כולכם מזומנין לחיי העולם הבא'. ומדוע יצאה אותה בת קול? משום שישראל לא קיימו אותה שנה את יום הכיפורים כהלכתו, אלא חגגו באכילה ושתיה.  מכאן שעברות כביכול של אותו הדור אינן כפי שהן נראות לעיני דורות מאוחרים יותר, ולכן גם העברות כביכול של כל הדורות בתקופת בית המקדש הראשון אינן כפי שהן נראות לעיני דורות שלאחרי החורבן.
אם כך, מתחזקת השאלה 'למה?'.   הרי מוכח מהנ"ל שדור השואה לא רק שלא חטאו (משום שאי אפשר להבין את מעשיהם כפי שהקב"ה מבין אותם), אלא אף היו צדיקים גמורים שזכו לקדש שם שמים בכל העולם.
עם זאת, לדעתנו השאלה למה שישה מליון יהודים נרצחו בשואה היא לא השאלה הנכונה שצריכה להישאל.  לדעתנו השאלה הנכונה שצריכה להישאל היא למה שישה מליון יהודים אחרים לא נרצחו (למרות מה שתכננו הנאצים בועידת ואנזה)?  מה הייעוד שהקב"ה הועיד לניצולים ולשם כך הוא שמר אותם מידי הנאצים ועוזריהם?
"אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ" (ישעיהו, מ' כ"ח)
הואיל ולא ניתן להבין את חשבונותיו של הקב"ה, לפחות עד ביאת המשיח שאז יתבררו הסיבות לכל ארוע, ננסה להסביר, לא 'למה?', שזו שאלה שמתייחסת למידת הדין, אלא כיצד פועל הקב"ה שכולו חסד ורחמים.
ילקוט 'מעם לועז' ריכז ומנה ופירט חמישים נסים שהיו בקריעת ים סוף (ספר שמות, כרך א', פרשת בשלח), וארבעים נסים במעמד הר סיני (ספר שמות, כרך ב', פרשת יתרו).   במסכת אבות (פרק ה', משנה ד') נמנו עשרה נסים שנעשו בבית המקדש.
סבורים אנו שראוי למנות ולתאר גם את הנסים שהיו בזמן, ולאחר, חורבן בית המקדש הראשון, כפי שנרמזים במדרשי חז"ל. נסים אלו נעשו למי שנחשבים היפך הצדיקים.
כפי שהקב"ה עשה נסים לבני ישראל בתקופת חורבן בית המקדש הראשון ולאחריו, כך הקב"ה עשה נסים לבני ישראל בתקופת השואה, ולפניה ולאחריה, והציל מליוני יהודים מהשמדה מוחלטת.

ועוד, חז"ל אמרו שהקב"ה מביא פורענות על דור שיכול לעמוד בכך.   "לפיכך לא באו בימי בני אדם שפופים אלא בימי בני אדם גבורים שהן יכולין לעמוד בהן" (מדרש רבה, פרשת בראשית ופרשת לך לך, וילקוט שמעוני, ספר בראשית פרק ה' רמז מ"ג).
מכאן שהשואה באה על אותו דור, לא משום שכביכול חטאו, אלא מסיבות אחרות שאינן ידועות אלא להקב"ה בלבד, ורק אותו הדור יכול היה לעמוד בכך.  מניחים אנו שזה היה בבחינת "כִּי לָקְחָה מִיַּד ה', כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ" (ישעיהו, מ' ב'), דהיינו צער שעתיד היה לרדת לעולם, נספג ע"י בני דור השואה, שהם יכולים היו לעמוד בו. הם, ולא דורות אחרים.  ועוד, משום שהלקיחה והכפליים מטרתם לזרז את הגאולה.

יהי רצון שנזכה לראות ביקיצת שוכני עפר במהירה בימינו.