פרק 7 : העבר של העתיד

האישה המבוגרת הביתה במתרחש העיפה את סלסילת הפירות שהייתה בידה בכוונה ואמרה תוך כדי שהיא זורקת את הסלסלה על הקצין "סליחה זה מחליק לי מהיד" הסלסלה עפה על פניו של הקצין. הקצין הלך מספר צעדים לאחור שהוא מנקה את פניו החבולות ומעוצבן אמר באכזריות "את תשלמי על זה בחיים שלך אישה מרופטת חסרת כבוד", הקצין עמד עמידה של קרב, החמיץ פנים שגם כך היו חמוצות ובה להכות את אריאל. אריאל נבהלה והחלה לקחת צעד אחורה אך רגלה מעדה. הזקנה תפסה את אריאל מנפילה. תוך כדי שהקצין רצה להכות את אריאל, המבוגרת הרימה את ידה וחסמה את המכה האכזרית של הקצין בקלות רבה ובידה השנייה תפסה את אריאל מהמעידה. האישה המבוגרת אמרה לאריאל "המבחן שלך הסתים בהצלחה!!", אריאל לא הבינה מה מתרחש. הקצין שהרגיש מאוים שלף את חרבו והניף אותה לעבר האישה המבוגרת. האישה המבוגרת לא הייתה נראתה מפוחדת כלל הרימה את ידה ועשן אפל שניראה מוזר הופיע בכף ידה. העשן יצר מקל נדודים שחסם את המכה של החרב האכזרית. הקצין הרים את ענייו ואמר "למי את חושבת שאת! איך את מעזה להתנגד לי אני הרגתי מכשפות רבות, אף כישוף אפל לא יכול לעמוד מול הקמע של המלכה, הכישופים שלך חסרי ערך זקנה מרופטת, ברשותי קמע המגן עלי מכישופים אפלים", לפתע פניי האישה נהפכו צעירות והזקנה הדלה נהפכה לצעירה ויפת מראה ואמרה "הקמע מגן עליך מכישופים שבאים משנאה מקנאה מאכזריות רדיפת כוח ומרוע אך אינו מגן אלך מיפני כישופים שבאים מאהבה ומאמונה", האישה הושיטה ידה אל מול החרב ואמרה "אראה לך איך הקמע שלך לא יעזור לך", סגרה האישה המסתורית את ידה החרב והקמע נשברו לחתיכות קטנות והפכו לאבק ואמרה "החרב הזו והקמע שהיה סביב צווארך התפוררו כדאי שתלך מיפה ליפני שבאמת אתרגז". אמר הקצין "אם את חושבת שזה הסוף את טועה אני עוד אתנקם בך על זה" לפתע יצאו כנפיים מאחורי גבה של אישה והילה אפלה אבל חמימה עטפה אותה, הכנפיים היו דומות לכנפי עורב אמרה האישה "אני היא רייבן השומרת של לב האפלה במסדר הלב הלבן, אריאל היא בת מלוכה אין לך שום זכות אפילו לדבר עמה. היא ביתה של המלכה אורורה תחת הגנתי ואם אי פעם אפגוש בך שוב תצטער על כך שנולדת הסתלק מעיניי!!!". הקצין ברח כול עוד הוא יכול. פנתה רייבן לאריאל ואמרה "בואי אני רוצה להראות לך את עברך" הקישה רייבן על האדמה עם מקל הנדודים והאדמה תחת רגליהם החלה לרעוד ולהתרומם, האדמה לבשה צורה של עורב. אריאל ורייבן היו על גבו של העורב וכול האנשים שהוא שם צפו, העורב החל לנופף בכנפיו ועף גבוה בשמיים, אריאל נשארה בהלם. רייבן אמרה "אריאל את חיבת לדעת את האמת". רייבן הניחה את ידה על ראש העורב ועשן אפלה אפפה אותם, אחרי מספר רגעים העשן החל להתפזר ואריאל מצאה את עצמה באולם נשפים ענק ואנשים רוקדים לצלילי מוזיקה מרגיעה ונעימה. אריאל לא הבינה את המתרחש ושמה לב לשני דמויות מלכותיות שיושבות על כיסה מלכות. 

אריאל הביטה בדמויות ומיד זיהתה את אחד הדמויות שדמותה הייתה על פסל בגן אותו אריאל הכירה היטב. 

הדמות השנייה הייתה גבר יפה תואר שחובש על ראשו כתר. אריאל שאלה את רייבן "מי אלו מה קורה פה"?, אמרה רייבן "תסתכלי היטב ותקבלי תשובה לשאלתך", לפתע האישה שדמותה חקוקה באבן קמה מכס המלכות וכתר על ראשה ובגדיה מהודרים. כולם אהבו אותה וכיבדו אותה איך שהיא נעמדה כולם השתתקו. שקט שרר במקום לרגע אמרה האישה המלכותית "היום הזה אנו חוגגים את לידתה של נסיכה חדשה שבאה לעולמינו, בעוד שמונה ימים יתקיים טקס קבלת השם לנסיכה ומכשפות הטובות ביותר יגיעו לתת לה את שמה. היום אנו שמחים וחוגגים שנים רבות של רוגע ושלום ששורר בממלכתנו והישגים גדולים. הממלכה שופעת ביבול, שמחה שוררת בממלכה. מי ייתן וכך ימשיך לעד". כולם אמרו "יחי המלכה אורורה", לפתע מבן כול האנשים השמחים נראתה דמות אם פנים עקומות שאומרת בקול רם "אתם לא חושבים שלעד זה הרבה זמן", הסתכלה המלכה בדמות, גם אריאל הביתה בדמות ולא מבינה מה מתרחש, המלכה אמרה בטון רועם "ומי את", ענתה הזרה "אני משהיא שכדאי להיזהר ממנה, אבל אני לא פה לעשות צרות, אני פה רק למטרתי האישית", "ומהי מטרתך", שאלה המלכה. ענתה לה הזרה "מטרתי היא למצוא חפץ ששייך לי, אבל נגנב ממני לפני המון שנים". "אז מה את עושה פה?", שאלה המלכה. ענתה הזרה "אני פשוט חשה בו בקרבת מקום, אבל יש פה יותר מידי רעש וזה מפריע לי להתרכז והנאום המשמח שלך לא משפר לי את הריכוז". התרגזה המלכה ושאלה "מה שמך?", ענתה הזרה "אם אומר לך אותו את תיקראי לשומרים שלך ואז יהיה פה בלגן שלם אז עזבי אני אעזוב את המקום לבתים, אחזור שהיה שקט יותר". אמרה המלכה בקול רועם "אמרי את שמך או שאקרא לשומרים ואגרום לך לשלם על חוצפתך", אמרה הזרה, "בסדר גמור אם את רוצה להרוס לעצמך את המסיבה שגם כך לא הוזמנתי אליה, אז כך יהיה, לפתע הדמות השתנתה ונראתה כאישה יפיפייה אך רוע בענייה ובפניה, אמרה בקול מלא שנאה "אני נריסה באתי הנה למצוא חפץ שיש ברשותך", קם המלך וקרא בזעם "שומרים תפסו אותה", המלכה אמרה לנריסה "אינך מוזמנת לפה, איך בכלל הצלחת לעבור את הגבול הקסום?" השיבה נריסה "לך יש את הסודות שלך ולי יש את שלי, את לא יודעת שלא מספרים סודות". נשמעה אזעקה וסביב נריסה היו שומרים רבים חמושים, אמרה נריסה "אתם באמת חושבים שהכוחות שלכם יוכלו לעצור אותי". נריסה לקחה נשימה עמוקה כיווצה את פיה וחלה לינשוף נשיפה עדינה, ענן רעל יצא מפיה. 

כול מי שסבב אותה מת וגופו הרקיב ונמס. המלכה הטילה מיד כישוף הגנה על כול מי שהספיקה שהיה עוד בחדר ואמרה "נריסה איך את מעזה", ענתה נריסה "הסתכלי בהם תיראי מה נהיה מהם. אריאל לא יכלה לחזות במראה המזעזע ודמעות בענייה, הפנתה אריאל את מבתה לכיוון המלכה. אמרה המלכה "אינך רצויה פה נריסה, לכי מפה", ענתה נריסה "כמו שאמרתי אני פה בשביל חפץ מסוים אבל את רוצה שאני אעזוב בלעדיו, את לא קצת חוצפנית החלק הכי קל היה לעבור את המחסום הקסום אבל החלק הכי קשה היה לדעת היכן החפץ נימצא, מסתבר שרוב הממלכה הזו נאמנים לך הם העדיפו למות אחד אחרי השני, עד שמצאתי סוף סוף היכן זה, את רוצה שאני אלך!, ולחשוב שכול המאמץ הזה לא הספיק גם שמרו על החפץ חמישה שומרים, שמסתבר שלא יודעים מזה שוחד, כי הם נאמנים למלכה שלהם, אז נאלצתי להפטר גם מהם, עד שהגעתי לחפץ הוא מוגן באמצעות כישוף דם של המלכה, אז ניראה לך שאחרי כול המאמץ שלי, אני פשוט אלך סתם כך ואוותר על הכול". 

לפתע ענייה של נריסה הפכו רציניות וקולה השתנה לקול עמוק מעוות כאלו הייתה אחוזת דיבוק, אמרה "אני רוצה את מראת הקריסטלים מיד" ענתה המלכה אורורה "לעולם לא אתן לך אותה נריסה", חיכה נריסה והקול המעוות נעלם ואמרה "בסדר גמור אם את רוצה בדרך הקשה אז בסדר". המשיכה ואמרה נריסה "כוחותייך חזקים וידויים בממלכה אך האם כוחותייך יכולים לעשות כמה דברים במקביל". נריסה הרימה את ידה וכדורי אש שחורים ריחפו באוויר סבבו גופה של נריסה ואמרה "עכשיו תגני על הנתינים הנאמנים שלך ועל עצמך", נריסה הושיטה ידיים לצדדים וכול כדורי האש עפו לכול עבר, המלכה אורורה השתמשה בכוחותיה לעצור את כדורי האש של נריסה, לכן יצרה מגן בעזרת כשופה סביב כול מי שבאולם, תוך כדי כך נריסה מבלי שישימו לב זרקה חפץ לכיוון העריסה של התינוקת ואיש לא שם לב לכך, כולם היו עסוקים ברעש ובכדורי האש של נריסה. נריסה עמדה כאילו היא מופתעת מכוחותיה של המלכה אורורה ואמרה "יפה מאוד את אכן חזקה כמו שמספרים עלייך עכשיו אחרי שהשתעשענו אכפת לך להביא לי את המראה", אמרה האורורה "ממש לא". השיבה נריסה "מאוד חבל, כיוון שאם לא תעשי כדברי אשרון יהרוג את ילדתך". הסתובבה אורורה אל העריסה וראתה נחש שחור עם פסים אדומים כדם, על גרונה של הילדה ושיניו שנוטפות מארס מכוונות על ליבה. 

אורורה נבהלה ואמרה "נריסה מפלצת אכזרית שכמוך, איך את מסוגלת להיות כזו אכזרית?". השיבה נריסה מחמאות לא יעזרו לך, אני רוצה את המראה שלי", אורורה המלכה הרימה את ידה ואמרה "היא לא שלך אבל אתן לך את המראה רק אל תיפגעי בילדה ורק אחרי שתישבעי שבועה מקודשת". אמרה נריסה בקול גיחוך "אני לא חושבת שאת נמצאת בעמדת מיקוח להציב לי תנאים. אבל אני אוהבת להשתעשע, בסדר אני מסכימה לבקשתך". המלכה אורורה השתמשה בידה ומין עשן סגול עטף את כל המקום והרגישו כוח רב עוצמה ואפל שכמותו לא הרגישו מעולם. העשן החל להתפזר ונריסה נראתה אם חיוך זדוני ואמרה "סוף סוף זה פה", העשן שהיתפוגג חסף מראה יפיפיה העסויה מיהלומים וקריסטלים. המלך שלף את חרבו ועמד לצד אורורה אשתו ואמר לאורורה בלחש "אינך יכולה לתת לה את זה, זה מסוכן", ענתה לבעלה, "אני לא יכולה להביא עוד ילדים וזוהי ביתי היחידה ואני לא רוצה לסכן אותה כלל. אבל אני לעולם לא איתן למראה הזו ליפול לידה של נריסה ולהשתמש בו". 

אמרה אורורה בקול רם שכולם ישמעו "נריסה זו המראה אותה את מחפשת?", חייכה נריסה ואמרה "אכן כן אבל אני מבינה שלא תקלי עלי, אז קדימה מה את רוצה בתמורה?", ענתה אורורה הישבעי לי בלב האפלה שלעולם לא תהרגי איש, גם לא בכוחותיך או בכוחה של המראה הזו ולעולם לא תחזרי לפה, לעולם !!!, אחרת תאבדי את כוחותיך לנצח. 

לפתע הנחש שהיה על התינוקת פתח את פיו ואמר "הוד מעלתך את לא חייבת לה כלום, אם תעשי זאת לעולם לא תוכלי להשתמש בכוחה של המראה, המראה דורשת קורבן מוות תחת ידיך, ענתה נריסה "אשרון אל תתערב". "בסדר אני מסכימה", הרימה את ידה הימנית באוויר ואת השמאלית הניחה על ליבה ואמרה "אני נשבעת בלב ורוח האפלה, שגוף זה לעולם לא יהרוג איש, גוף זה לעולם לא יתקרב לממלכה זו ברגע שאקבל את המראה". לפתע הופיע חותם מתחת רגליה של נריסה שנצרב באדמה. אמרה אורורה "בסדר גמור שבועתך צרובה בנשמתך". ניגשה אורורה אל נריסה ומסרה לה את המראה. אמרה נריסה "אשרון בוא ואל תיפגע בילדה", אשרון הנחש זחל ואמר "נריסה את השתגעת איך את לא מבינה מה את עשית עכשיו". לפתע נריסה הביטה במבט מקפי באשרון ואמרה באותו קול אחוז דיבוק המפחיד שהרעיד את כולם מפחד, "לעולם אל תפקפק בי".הנחש הרכין את ראשו ואמר "כן הוד מעלתך", נריסה תפסה בידה של אחד המשרתות ואמרה בקול מלה זלזול "את צריכה את זה?" והמשיכה נריסה וענה לעצמה ליפני שהמלכה הספיקה להגיב "לא, אז תודה על המתנה", ונעלמה בעשן שחור שסבב אותה ונעלמו כלא היו. אריאל לא הבינה את המתרחש הסתובבה אל רייבן ושאלה "איך כול הסיפור הזה קשור אלי?", ענתה רייבן "זה לא ניגמר", רייבן הרימה את ידה ועשן לפתע אפף את אריאל, ריבן אמרה "נתקדם בזמן שמונה ימים קדימה", אריאל הסתכלה סביבה והעשן החל להתפזר ומצאה את עצמה באולם שהיה מלא באנשים מכובדים, המלכה אורורה מחזיקה את הילדה בידה והמלך יושב לצידה אמרה אורורה לכול האורחים "היום הוזמנו שני מכשפות מממלכה שיהיו סנדקיות של הילדה, שמם של הסנדקיות הם לילי הק דרואיד ואורי הק מירדלו. לפי המסורת המקודשת הם ידברו ויאמרו שמה של הילדה ויברכו אותה". המלכה זימנה את אורי לדבר, אורי קמה ואמרה "בחרתי את שמה של הילדה, שם שייצג את הממלכה ואני אלמד אותה את אומנות האפלה. לפי המסורת, הסנדקית שנותנת את שמה של הילדה היא זו שמאמנת אותה באומנות האפלה, אני היא אורי הק מירדלו אני זו שאתן את שמה". כל הקהל מחה כפיים. אורי ניגשה אל כס הסנדקות והתיישבה. ניגשה לילי ואמרה "אני היא לילי הק דרואיד, לפי המסורת הקדומה אני צריכה לבחור בחפץ מקודש ולהעביר אותו לילדה. עלי לומר את שמו בעת נתינת החפץ אליה ,בחרתי בחפץ מאוד מיוחד שלא אוכל לומר את שמו עד לטקס, אני צריכה לתת לה את בירכתי בעת נתינת החפץ". הסתכלה לילי אל המלכה ושאלה "מלכתי את סומכת עלי?" המלכה אורורה ענתה "כן". אמרה לילי "אז תקשיבי לי היטב אסור לאף אחד לפקפק במה שאומר ומה שיקרה הגורל כבר ניחתם". אמרה המלכה אורורה "אכבד את בקשתך למרות שלא הבנתי למה את מתכוונת". המלכה קמה מכיסאה ואמרה בקול שכולם ישמעו "אנו מתחילים בטקס קבלת החפץ ואת בירכתה של לילי אל הילדה. לאחר מכן נשמע את שמה של הילדה מפיה של אורי". אורי שהייתה ישובה על כס הסנדקות מוכנה ומזומנה אמרה למלכה, לכבוד הוא לי המלכה אורורה ניגשה לאל כס הסנדקאות, והביאה את הילדה לאורי שתחזיק בה בזמן הטקס. לילי התקרבה לילדה ואמרה "לפי החוקים הקדומים צריך להביא לילדה חפץ גשמי שתענוד או שתכבוש אותו במשך כל חייה עד ליום מותה, אבל אני בחרתי בחפץ קדום ורב עוצמה". לילי הרימה את ידה מעל ראשה ואמרה "אני בחרתי בלב האפלה!!!". לפתע אפלה עטפה את ידה של לילי וקמע שהיה ניראה כמו שרשרת עם אבן שחורה במרכז הופיע בידה. המלכה כמה מכיסאה ואמרה "לילי את השתגעת לב האפלה הוא חפץ עתיק ואסור לאף יצור חיי להחזיק בו". תוך כדי שהמלכה מדברת אל לילי בקול נזיפה. נשמעה לילי מטילה כישוף. כולם שמעו את הכישוף "מעבר אל העתיד התעורר הלב העתיק. לב רדום לב קדום שמור על הילדה בחותם קדום התמזג אל הילדה ועליה תשמור מיכול צרה, חתום את עצמך בילדה וקח אותי במקומה". לפתע הקמע החל לזהור באור סגול. ואבן החן הסגולה החלה לרעוד, אפלה יצאה מהאבן ונכנסה לתוך ליבה של הילדה ופנייה נעשו כחולות. הקמע הפיץ אור סגול חזק שאיש לא יוכל להביט בו ונעלם. המלכה נפלה ארצה ובכתה ולא הבינה למה היא עשתה זאת. לילי אמרה תוך כדי בכייתה של המלכה בקול שהיא מרימה את הילדה מעל ראשה, "לפני שאמות קבלי את בירכתי ילדתי מתנתי אליך היא: "ליבך יהיה טהור ותמים וכוחותייך לעולם לא ישחיתו אותך, לעולם לא תוכלי להשתמש בכוחותייך בקור בשנאה וברגש שלילי. אלא רק בחום אהבה ורק ברגש חיובי". ולפתע גל הלם יצא מהילדה ופניה של הילדה חזר לצבעו הרגיל. הגל העיף את לילי על ריצפת הארמון וכל הארמון כולו רעד כל מי שהיה נוכח במקום נבהל. אורורה לא הבינה מדוע היא התנהגה כך ובאה לשאול את לילי מה פשר הדבר, אך ליפני שהספיקה הופיע ענן שחור במרכז האולם ונראתה דמותה של המשרתת, אותה אחת שנעלמה עם נריסה. אמרה לילי כשהיא גוססת למוות "אחרת את המועד". מיד לילי חיכה חיוך אחרון איבדה הכרה ומתה. 

המלכה אורורה שמעה את מה שאמרה לילי ושאלה את המשרתת "מי את?". ענתה אורי למלכה "אני מכירה את הכוח הזה, נריסה איך עברת את הגבול הקסום?" לפתע הדמות המסתורית הושיטה את ידה אל אורי ושאלה "האם שמה של הילדה ניתן לה?". ענתה אורי "מדוע שאספר לך?". המלכה אמר לנריסה בקול זועם" את מפרה את השבועה המקודשת שנשבעת נריסה". נריסה שהושיטה ידה לכיוונה של אורי לאט לאט כיווצה את אצבעותיה לאגרוף ואורי נראתה מוזר ולא יכלה לנשום. המלכה אורורה וכול מי שהיה בחדר לא יכלו לזוז גם הם, כאילו משהוא השתלט על גופם. ביידה של אורי הייתה הילדה. אורי השתמשה בכול כוחותיה שנשארו לה הניחה את הילדה בעדינות בכס הסנדקות, נפלה על הארץ. שניות אחדות לאחר מכן נריסה פתחה את ידה וגופתה של אורי התפוצצה לכל אבר ונתזי דם עפו לכול האולם. אמרה נריסה "את מבינה אורורה אני נשבעתי בגופי שלא אדרוך פה ולא אהרוג בגוף הקודם שלי. את מבינה מה אילצת אותי לעשות?, זה היה משפיל נאלצתי להשתמש במראת הקריסטל בשביל להערים על השבועה, מראת הקריסטל היא חפץ חזק ועתיק מעתים מבינים את כוחו. בלחש הנכון תוכלי להחליף שני נשמות בגוף של האחר, אז לקחתי גוף צעיר וחזק לא הרגתי אותה כמו שביקשת, אבל כן מחקתי את כול זיכרונותיה. המשרתת היא זו שנושאת בעונש שגופי נישבע ולא אני". צחקה בקל ואמרה "אבל יש דבר נוסף לאחר שהנשמות מועברות והכישוף הוטל. המראה משלשת את כוחותיה של מטילת הכישוף ומתנפצת, ופעם ב 1000 שנים היא מחדשת את כוחות ולובשת את צורתה שוב. נריסה הזיזה את ידה מעט למעלה וכול האורחים המלך והמלכה החלו לרחף באוויר, נריסה אמרה "כוחותיי כעת גדולים יותר מכולכם יחד". לפתע נשמעה הילדה בוכה בכס הסנדקות. נריסה הביטה ואמרה "שמה עדיין לא ניתן לה אני אתן לה את שמה, והילדה תהיה שלי". נריסה הושיטה את ידה השנייה ואגרפה אותה. כולם כולל המלך גופם החל להרקיב תוך כדי שנריסה מכווצת את שפתיה ונושפת נשיפה עדינה כולם מתו. נריסה הסתכלה על אורורה ואמרה "את לא תמותי עכשיו, רק אחרי שתיראי את הילדה בידי ואני אתן לה את שמה". נריסה העיפה את אורורה אל הקיר והתקדמה אל עבר הילדה. ובאותו הרגע נישמע קול של החלון מתנפץ. נריסה הביטה אל החלון וראתה עורב שחור יותר מהלילה שניפץ את החלון ועף אל עבר הילדה. נריסה לקחה צעד אחורה, העורב עטף את הילדה ושינה צורה לאישה צעירה ויפת מראה שערה שחור פחם ופניה מלכותיות. אמרה הזרה "שמה של הילדה יקרה רק על ידיי ועל ידיי בלבד. לעולם לא תוכלי עוד ליראות לשמוע ולהרגיש בילדה ובנוסף לעולם לא תוכלי לשמוע וליראות את שמה של הילדה". הסתכלה הזרה אל אורורה ואמרה "אורורה אני יודעת שאת יכולה לשמוע אותי למרות הסבל שאת סובלת ברגע זה, לכן אקרה בשמה של הילדה ליפני מותך". נריסה גיחכה ואמרה "למי את חושבת שאת, מכשפה עלובה שכמותך?". ענתה הזרה "שמה של הילדה הוא אריאל. אריאל שצפתה מהצד נבהלה והייתה מבולבלת. נריסה שהביטה בילדה ובזרה ולא שמעה דבר, הילדה נעלמה מטווח ענייה של נריסה כאילו מעולם לא הייתה שם. נריסה לרגע לא הבינה איך הילדה נעלמה. שפתיה של הזרה לא זזו כלל, הילדה שהייתה בידה של הזרה נעלמה אך ניראה כאילו היא עדיין מחזיקה בה. נריסה הסתכלה אל אורורה וראתה את פנייה המתות עם חיוך רחב. נריסה אמרה בקול כועס "אני מכירה רק כוח אחד שיכול להשפיע עלי, איך את מעיזה להתערב בעולם זה ולנסות להתנקש בחיי?" פנתה אל הזרה. הזרה השיבה "אינני מתערבת כלל, ובטח שלא הגעתי להתנקש בך זה אינו תפקידי, זה תפקידו של אלסטורו בלבד, אך בהחלט אני לא יכולה להרשות לילדה להיות תחת חסותך שליבה של האפלה זועק נריסה!!!. או שעלי לקרוא לך בישמך האמיתי "הונידאסי". נריסה נשארה בהלם ואמרה בקול עמוק ומחריד "שמי כעת הוא נריסה" בקול צורמני ולפתע האדמה רעדה מקולה של נריסה. הזרה נראתה שאיננה פוחדת ככל ואמרה עם חיוך "את חושבת שאת ברמתה של שומרת רוח האפלה. סביב עינייה של הזרה נראו סמלים החקוקים על פניה בצבע שחור ואמרה "אינך מאימת עליי כלל בקול עמוק ומחריש אוזניים, אני פה משום שבירכתה של לילי לילדה היה שליבה יהיה טהור ותמים היא נישבע שבוע מקודשת בלב האפלה. לכן אני פה ולא אתן לך להשחית את ליבה, לכן לא תוכלי ליראות להרגיש לשמוע את הילדה לעולם, ובבוא הזמן תחזור הממלכה ליורשת החוקית שלה והכתר יחזור למקומו". נריסה אמרה לזרה "אינך מאימת עלי, אני עוד אסיג את כוחי הקדום ששייך רק לי ואדאג שאת והשאר הרוחות השומרות תמותו, יחד עם שאר העולמות שכבר כבשתי. העולם הזה יהיה שלי ולא תוכלו לעשות דבר בנושא". אמרה הזרה, "זה אינו תפקידי להילחם בך, לא משנה כמה עולמות תכבשי, אלסטורו יסים לזה סוף, בבוא הזמן. תהני כל עוד את יכולה". ונעלמה הזרה אם אריאל. 

אריאל שלא האמינה למה שראתה הלכה אחורה מספר צעדים ושאלה את רייבן "מי זאת הייתה?". ענתה רייבן "את ראית עכשיו את עצמך ואת רייבן הקדמונית לפניי". אריאל כבר איבדה כיוון ואמרה בתמיהה "אבל את רייבן", ענתה לה רייבן "בכל מספר שנים הרוח אפלה "רייבן" חייבת להחליף את הגוף הגשמי ולשמר את החוקים של האפלה ולשמור על האיזון. לכן רייבן נכנסת לילדה שטרם נולדה, בעלת לב טהור, בלי כוחות יסוד כל שהם, שדמה נקי מיכול כוח ובזמן המתאים מגלה רייבן את עצמה לילדה, מבלי שאיש ידע על כך ומתחילה ללמד את הילדה על כוחותיה ומגנה עלייה, עד שהיא מגיעה לגיל הבגרות, בגיל בגרות הילדה לומדת לשלוט בכוח שבה ולומדת לשמור על הסדר והחוקים ושולטת בכוחה הרב, רק אז היא נקראת רייבן אלת העורב האופל". 

אריאל לפתע אמרה לרייבן "אבל איך זה יכול היה ליקרות. תקופת הזמן של המלכה אורורה היא בת יותר מ 100שנים ואני רק ילדה בת 16?", ענתה רייבן ההיסטוריה עוד לא נגמרה, צפי והביטי היטב". 

הרימה רייבן את ידה ואפלה חמימה אפפה אותם והחלה להתפוגג. אריאל התבוננה היטב נראה בית גדול ומפואר, מסביב היה לילה חשוך. נראתה דמות שהייתה מוכרת לאריאל בפתח הבית. היה זה לא אחר מאביה שגידל אותה, ניכנס אביה לפתח הבית הגדול, עם תינוקת בידו ואישה יפת מראה עם שיער חום יפיפה וארוך, שהייתה לציידו בשעת לילה מאוחרת. אפלה אפפה את כל העיר. רייבן הרימה את המקל שבידה והקישה על האדמה כל מה שראיתי כאילו הסתובב במהירות רבה, אריאל מצאה עצמה בתוך הבית, בחדר שינה גדול וראתה את האישה שהייתה יפת מראה נושקת לילדה הקטנה שלה והאב לצידה, לפתע נשמע רעש מחוץ לחלון שמעו פיצוץ אדיר, תוך מספר שניות כל הבית התמלא עשן. האם מיד הגנה על הילדה והחזיקה אותה בידיה כאשר היא מגוננת על הילדה והחלה לרוץ לכיוון הדלת. קורת החדר התמוטטה על דלת היציאה. האם בלב ברירה, אמרה בקול תקיף ומפוחד "אבישי כך את הילדה ורוץ אל מחוץ לבית!!!", אבישי שאל בתמיהה "איך אנו נצא מכאן?" ענתה האם זו אינה שרפה רגילה, זה כישוף שחור ובשביל לצאת מכאן אני חייבת להשתמש בכוחותיי כדי שתינצלו. אמר אבישי בקול לחוץ ומבוהל "ומה איתך אהובה שלי?". ענתה האם "אני לא חשובה כרגע, שמור על הילדה שלי ועל עצמך, אני אוהבת אותך אהובי". ודמעות בענייה. התקרב אבישי עם עניים דומעות אל הילדה, שהייתה בידה של האם, חיבק אותה ואת האם ואמר "מרייה אני אוהב אותך יותר מאת חיי", עניו דמעו. אמרה מרייה גם אני אוהבת אותך עם עניים דומעות. אבל עליכם לצאת מפה בחיים. שמור על הילדה ועל עצמך, מרייה הרימה את ידיה והילה שחורה פרצה מגופה שסבבה אותה, כוחה של האם היה חזק שברגע שהאפלה אפפה אותה נשברה הקורה שחסמה את הדלת. אבישי רץ עם ילדתו הביט לאחור וראה את אשתו האהובה במחשבה שזו הפעם האחרונה שהוא יראה אותה והמשיך לרוץ לעבר היציאה. לפתע כאילו כול הבית פנה נגד אבישי וילדתו. המדרגות שהיה צריך לרדת בהם, החלו להתלקח וגג הבית החל ליפול עליהם. אבישי לא חשש לחייו אלא לחיי ביתו לכן עטף את הילדה בשמיכה שהייתה עליה והחל לרוץ במדרגות הבוערות. לפתע יצור אש בצורת נחש, תפס את רגליו של אבישי והפיל אותו במדרגות, אבישי מיד הגן על ביתו בעת הנפילה. הנחש הבוער ניסה לתקוף את הילדה ואת אבישי. אך הופיעה מאחורי אבישי נמר בוער. שתקף את הנחש והעיף אותו לאחור. אבישי הסתכל אל הנמר ושמע את קולה של מרייה אומרת, "אני לא אחזיק מעמד הרבה זמן, צא מהבית הוא מכושף, אגן עליך כמה שאוכל אהובי". אבישי מיד קם ורץ אל היציאה. הנחש הבוער החל לגדול ולתקוף את אבישי ואת הילדה שבידיו בלי שום פחד מהנמר. הנמר עם תפריו נתן מכה בראשו של הנחש ופיצוץ אדיר וחזק פרץ מתוך הבית. אבישי עף מעוצמת הפיצוץ אל הקיר, שהחל להתמוטט והילדה נקברה תחת קורת גג בוערת. אבישי מיד התמלא דמעות ובא להוציא את ילדה אך שוב נשמע פיצוץ אדיר, שהעיף אותו אל מחוץ לביתו שכול כולו חבול ומלא צלקות. רצה לחזור אל הבית ולחפש את הילדה. אך ליפני שהספיק קורות הבית התמוטטו וכול הבית קרס. 

אבישי בכה וצעק לעזרה כול השכנים שהוי במקום החלו לעזור לו לכבות את השרפה שהייתה אפלה ומרושעת. אבישי לא ידע מה לעשות ובכה על מר גורל ביתו ואהובתו. אריאל הבחינה לפתע בדמות חשוכה שלא היה ניתן לזהותה כי לבשה חלוק על גופה וראשה מחזיקה בידה חתיכת עץ שנשרפת באש שחורה אפלה. מיד אריאל שאלה את רייבן "מי זו?" ענתה לה רייבן "הכול יתברר לך בהמשך". אבישי הבחין בדמות המסתורית וצעק "היי את!!! עצרי את כשפייך מכשפה ארורה שכמותך!!! מי את?!?!". הדמות נרתעה מעט לאחור וברחה מעיניו של אבישי לתוך הצללים ונעלמה. מתוך הבית הבוער נראתה דמות מסתורית של אישה זקנה אם חיוך שטני, אותה הכרתי היטב, נראתה יוצאת מתוך האש אך האש אינה פוגעת בה. אבישי הבחין מיד במתרחש וכול השכנים שעזרו לכבות את הלהבות לא הבינו כיצד היא אנינה נפגעת כלל. הלהבות נראו כאילו מגנות עליה, מיד זה עורר חשד אצל כולם שהיא האישה הרעה שיצרה את הכישוף, אך הבחינו שבידה מחזיקה תינוקת. החלה להתקרב אל אבישי ואמרה "אשתך מתה, אך אהבתה נשארת איתך, לעולם לא תוכל להשיב את שאבד לך. אך תוכל רק לראות את העתיד". האישה הושיטה את ידה ואמרה "שמה הוא אריאל. שמור עלייה ועל עצמך כי מעתה והלאה נשמתך בסכנה. זכור את דברי בחירתך העלולה להשפיע על כול הממלכה. לפתע הזקנה חייכה חיוך שטני והדמות שלה החלה להשתנות לדמות עורב והחלה לעוף אל תוך הלילה, ונעלמה. רייבן אמרה לאריאל "זה לא נגמר אריאל". הקישה רייבן עם המקל על הקרקע, והגיעה אל המקום שאריאל מכירה היטב בן הערים ליד הגן בו היה הפסל הגדול של המלכה אורורה. ראתה אריאל את עצמה מציירת עם אביה החורג אבישי, על אחד האבנים שנימצא ליד הפסל של אורורה המלכה. אמר אבישי לאריאל "יש לך כישרון גדול בציור". אריאל שהבחינה בציור של עצמה כילדה, לא זכרה את זה כלל וראתה ציור של עורב עם סוסים ועצים מצוירים על הסלע. אריאל שמעה את אבישי אומר לאריאל הקטנה "זה יהיה מקום רק שלי ושלך, שהיה שלי ושל מרייה. החזיק לאריאל את ידה ועברו דרך פסל האבן. אריאל אמרה אני הולכת למקום הזה כבר שנים ומעולם לא זכרתי מאיפה אני מכירה את המקום הזה. ודמעות בעיניה ואמרה רייבן "אריאל אני מחקתי את זיכרונותיך במיוחד את הזיכרון הזה. רייבן הקישה שוב על האדמה ואריאל ראתה את עצמה שמחה, ורצה לבית בשמחה קראה לאביה וכשנכנסה דרך הדלת, וראתה אריאל את אורסולה שהייתה כבר אימה החורגת אשר התחתנה עם אבישי. ראתה את אורסולה רוצחת את אביה מול ענייה, היה ניראה שאורסולה לוחשת לאבישי דבר מה לפני שהוא מת. אבישי הסתכל בעניים דומעות וקרה בקול חלש בשמה של אריאל, נפל על הקרקע ומת. 

אורסולה שראתה את אריאל שצפתה בה, הסתכלה על אריאל ואמרה "בואי אלי אל תדאגי". אורסולה אט אט התקרבה לאריאל, ואריאל נבהלה והלכה מעט אחורה, ואז נשמעו נקישות חזקות ועוצמתיות בדלת וקול עמוק של גבר נשמע "פיתחו את הדלת כאן הצבא של נריסה פיתחו מיד והסגירו את הבוגד". מיד אורסולה ניגשה אל עבר הדלת פתחה אותה ואמרה "שלום אדוני הקצין", הלכה כמה צעדים אחורה ואמרה הרגתי את הבוגד שניסה לתקוף אותי ואת בנותיי", הקצין הורה לחיילים להיכנס לביית ולערוך סריקה בעוד שהוא מדבר אם אורסולה. אורסולה סיפרה שאבישי בגד בממלכה ומעביר מדעה לאויב וגם שהיה בכנופיית המורדים שמתנגדים לנריסה. וכשהיא גילתה זאת הוא ניסה להרוג אותה ואת בנותיה. הקצין הסתכל אל עבר אריאל ושאל "זאת ביתך?", אמרה אורסולה "לא זאת ביתו של אבישי אדוני הקצין". הקצין ניגש אל אריאל אחז בידה בכוח רב ואמר "בואי הולכים לבית יתומים שם יהפכו אותך למשרתת וימצאו בך שימוש", אורסולה אמרה אדוני הקצין חכה רק רגע מה קורה לכול כספיו של אבישי?". ענה הקצין לפי החוק או שהילדה עוברת לביית יתומים והכסף הולך למלכה נריסה או שהמשפחה שיאמצו אותה תקבל את כל רכושו". אמרה אורסולה בחיוך שטני "אני אקח אותה תחת חסותי היא לא אשמה במעשיו של אביה". אמר הקצין "בסדר אך תצטרכי ללכת למלא טפסים מחר אצל ראש העיר", אמרה אורסולה "בשמחה אלך לשם, תודה לך קצין יקר". הקצין עזב את ידה של אריאל והלך מהמקום. אורסולה ניגשה אל אריאל ואמרה "מהיום את תישארי בבית הזה ותהיה לנו משרתת ולא תמותי מוות כמו אביך", אריאל נבהלה ורצה לחדרה והסתתרה מתחת למיטתה, עצמה את עיניה ובכתה.