פרק 3: מבחני המוות

לאחר שנפרדתי מכולם וחצתי את השער,

אל צידו השני, 

הכל סביבי היה חשוך וקר ובאופק קצה של אור, הרגשתי ברגליי מים קרים וכך הבנתי שאני נמצא בתוך מערה חשוכה, התחלתי ללכת לכיוון האור אל קצה המערה, מצאתי את עצמי בן סלעים גבוהים על חוף ים, המשכתי ללכת על שפת החוף, וראיתי את הים הכחול רחב האופקים, אך הייתה לי תחושה מצמררת בכל הגוף, כאשר העפתי מבט אל הים, מראה הים היה רגוע, ולא נשקפה סכנה, אך בכל זאת הרגשתי מאוים, תחושה שמלאה אותי פחד.  אך המשכתי ללכת בשפת הים.

על יד שפת החוף היה יער מלא בעצים מתים, וערפל כבד אפף את המקום, אט אט המשכתי, ראיתי עיר גדולה במרחק רב, במטרה לקיים את הבטחתי לקסי , המשכתי לכיוונה של העיר.

לאחר מספר שעות הגעתי אל פתח העיר, העיר נראתה גדולה מאוד מלאה בבתים. הבתים היו בלוים וחלקם שבורים ולא ידעתי היכן להתחיל או מה לחפש, לכן התחלתי לשאול אנשים האם ידוע להם על מקדש המים או על מיקומו?, 

אך איש אינו ידע, 

המשכתי לשאול אנשים זמן מה,

עד שהתקדמתי אל תוך העיר לאט לאט, עברתי ליד סמטאות ובתים ישנים, אך למרות מראה העיר במקום היה המון רעש, אנשים, כרכרות, נשים וילדים, המשכתי ללכת והגעתי לאחת הסמטאות,

לפתע נשמע קול צורמני של אישה מבוגרת, "מה שאתה מחפש הוא נסתר מהעין". הפנתי את מבטי אליה, וראיתי דמות מבוגרת שחייכה חיוך שטני, לבושה גלימה שחורה המכסה את רוב גופה, ואמרה "זהירות, זהותך חייבת להישאר בסוד" תוך כדי שמצביעה אל לב העיר, הפניתי את מבטי להיכן שהאשה הצביעה וראיתי חומה גבוהה בלב העיר, הפניתי מבטי שוב אל האישה המבוגרת, כדי לשאול אותה מי היא ואיך היא יודעת מה אני מחפש?. אך היא כבר לא הייתה שם, עיניי שוטטו לכל עבר כדי למצוא אותה, אך היא נעלמה. המשכתי ללכת לכיוון בו הזרה הצביעה, לכיוון החומה הגבוהה אחרי הכל זאת הברירה שנותרה מפני שזה הרמז היחידי שהיה לי. כאשר הגעתי אל החומה ראיתי שער גבוה, גובהו לפחות עשרה מטרים, ולצידו היו שומרים ששמרו על הכניסה  לחומה. 

סביבי היה שוק עם אנשים רבים, הכל היה נראה רגוע, ובין רגע אנשים החלו לברוח וצעקו "אציל מגיע אציל מגיע!!!!" בקולות בהלה, רוב אנשי העיר רצו לכוון בתיהם, לא הבנתי את המתרחש, בין רגע השוק נראה שומם, בעודי מנסה להבין את אשר סביבי שמעתי קולות התנשפויות, הבטתי סביבי, וראיתי צל של ילד קטן שאימו אוחזת בו בידו בבהלה. דמויות החלו לרוץ מפינת הרחוב במהירות לכיווני, רצו מהר ככל שיכלו, ראיתי את פניה של האישה מבוהלות, שחלפה לידי במהירות ואת הילד שהיה מלא פחד. תוך כדי שהיא אומרת לבנה "מהר מהר הנרי אנו חייבים לברוח מהר". מבין רחובות השוק נשמע קול של כרכרה מתקרבת במהירות, אני זזתי מעט לצד לפנות את הדרך לכרכרה המתקרבת.

הכרכרה שנסעה במהירות לפתע נעצרה ליד האם ובנה. האם ובנה זזו לשולי הדרך בבהלה, דלת הכרכרה נפתחה וממנה ירדו משם אב ובנו, הבן היה בן {בערך 14 שנים}, אמר הבן לאביו 

"אני רוצה את זה אבאל'ה", שלח את ידו על צווארו של הנרי הילד ותלש שרשרת שהייתה תלויה על צווארו ואמר "זה מאוד יפה אני רוצה את זה אבאל'ה", האב שהיה נראה מרוצה מבנו אמר בגאווה "אני גאה בך בן שלי אתה יכול לקחת את זה", ומייד הסתובב לעלות על הכרכרה. לאחר מספר רגעים הנרי פרץ בבכי ואמר "זה שלי ולא שלך תחזיר לי את זה", תפס הנרי את ידו של הנער והפיל אותו על הארץ, אמו של הנרי לפתע צעקה "הנרי לא מה אתה עושה? תתנצל מיד". האם כרעה ברך בפני האב, תפסה את ידו של בנה ואמרה "בקשה סלח לו הוא צעיר ואינו יודע דבר" אני מתחננת לרחמים. האב שראה את מעשיו של הנרי החטיף לו סטירת לחי והפיל אותו על הארץ, הנרי הושלך על הארץ בוכה, האם אמרה "אדוני אני מצטערת אנא הוא רק ילד ואינו יודע דבר, אני מתחננת בפניך סלח לו" ודמעות היו בעיניה. ואני עומד מהצד ורואה את המתרחש כולי מרוגז ומתקשה לעמוד מנגד, החלטתי להתערב בשיחה, 

ולפתע ראיתי את דמותה של האישה  המבוגרת שנעלמה מעיניי

שוב באותו החיוך השטני לבושה גלימה שחורה המכסה את רוב גופה, הרימה את ידה והצביעה על פיה ואמרה "ששששש" בקול צורמני, הסטתי מבטי לרגע לכיוונה של האם ורציתי לשאול את האישה המבוגרת למה?. שוב האישה נעלמה מעיניי, אני נבהלתי והמשכתי להתבונן על האם המתחננת על חיי בנה, 

האב אמר לאם "הוא לא יודע כלום את אומרת?! בסדר אני מוכן לסלוח לו על חוצפתו בתנאי שתכרעי ברך 

ותנשקי את מגפיי", 

האם השיבה בקולה המתחנן "אנא לא בפני כולם ולא בפני בני". ענה האציל "אמרת שהוא לא יודע כלום אז הגיע הזמן שהוא ידע, 

אני הלורד האציל ואתם פשוטי העם, אתם רפש, 

יש לך חוצפה לבקש רחמים פעמיים ביום אחד!. אין גבול לחוצפתך?, ולא להתנהגותך הברברית

 את לא תערערי את רצוני

 ולא תסרבי לי, אם את רוצה להציל את בנך אז עשי כדבריי כרעי ברך 

ונשקי את מגפיי", אמר בזלזול. האם התכופפה ונישקה את מגפיו של האציל בלית ברירה, מיד אחר כך, בעט האציל בפניה 

של האם ובייש את כבודה

 האם התפתלה על האדמה מכאבים. בנו של האציל קם ניער את בגדיו, ועלה מיד לכרכרה כשכולו מרוגז. 

האציל התכוון לעלות גם הוא לכרכרה ולעזוב את המקום, 

אך הנרי בנה של האם פרץ בבכי ואמר "יום יבוא והגברת הלבנה תנקום בכם". האציל מבלי לחשוב פעמיים שלף פגיון, שהיה על צד גופו ודקר את הנרי בבטנו, תוך כדי שהוא אומר בקול רועם "מי שיעזור לאם ולנער לא יקבל אספקת אוכל יותר וימות ברעב". 

הנרי נפל ארצה בבכי ואיבד את הכרתו ובטנו פצועה ומדממת האציל עלה לכרכרה כאילו כלום לא קרה והמשיך לדרכו. 

האם צעקה לעזרה "הצילו!! הצילו את בני בבקשה בקול מתחנן" אך אף אדם לא עזר לה, כולם פשוט המשיכו כרגיל והתעלמו ממנה כקיום לפקודתו והזהרתו של האציל שמי שיעזור לאם ולבן לא יקבל אוכל.

 מייד אני ניגשתי אל האם מבלי לחשוב יותר מדי והצעתי לה את עזרתי. כל אנשי העיר הסתכלו עליי וכולם החלו להתלחש אחד עם השני. 

האם אמרה לי "תודה רבה ילדי, אבל אנו צריכים להגיע לביתי מהר ככול הניתן אנשי האצולה נושאים עימם רעל בפגיון שלהם". 

אמרתי מייד "

כמובן

 בואי נסתלק מפה",  הרמתי את הנרי על גבי ואמו תומכת בו מאחור, אמו כיוונה אותי אל ביתה. כך עברו להם דקות ארוכות, עד שהגענו לבית שנראה מוזר ומוזנח, נכנסנו דרך דלת חורקת. האם הצביעה אל עבר חבילת קש שהייתה בפינת החדר, הנחתי בזהירות את הנרי כשכל גופו רועד. מייד אמו פרצה בבכי ואמרה "איך אוכל להציל את בני"

אני שראיתי את הפצע החמור שהיה בבטנו של הנרי, שמתי את ידי על ראשו כדי לבדוק את חום גופו, ראשו של הנרי קדח מחום. 

  ואימו בכתה בכי רב ואמרה "אני לא יודעת מה לעשות זה חסר סיכוי, אצילי העיר נושאים בנשקים שלהם רעל קטלני שמשפיע על קורבנותיהם באופן קטלני, זה רעל האקטוזה,  

רעל האקטוזה הוא רעל שחודר לגוף לאט לאט וגורם סבל רב עד המוות".

ממש כמעט כמו הכשתו של הנחש, אני מייד הכרתי את הרעל מטומויה שלימד אותי על סוגי רעלים ואמרתי לה "אני יכול לרפא אותו אך אצטרך כמה מרכיבים", ענתה האם "אין לי דבר אנו חסרי כל. גם באזורנו לא ניתן למצוא דבר, כיוון שהכל שייך לאצילים וכל סוגי הסחורה עוברים דרכם. 

  העונשים קשיםו מחרידים למי שלא משתף פעולה וגם מי שמשתף פעולה נענש מרעיבים אותנו, טווחים בנו למוות עם חצים וכידוני אש ששורפים את בתינו".

פניה היו נפולות ומיואשות. לפתע התרוממה ואמרה בקול מלא תקווה "אבל יש מקום אחד בו יהיה אפשר למצוא את מבוקשנו אך הוא מסוכן

היכן נמצא המקום הזה? שאלתי בטירה של אופליה ענתה האם. 

אך היא איננה מתקשרת אם אף אדם. השמועות אומרות שיש ברשותה כישופים רבים וכולם מפחדים ממנה. אפילו אצילי העיר מפחדים ממנה, מי שנכנס לשטח שלה אינו חוזר משם", אני לא ידעתי מה לעשות אין ברשותי עוד דרך לעזור להנרי, לכן השבתי לאם 

"אבל אין ברירה אחרת, חייבים ללכת לשם", "היכן זה??". ענתה לי "אני אצטרף אליך". 

יצאנו מביתה והתחלנו ללכת כשהיא מובילה את הדרך, עברנו בין בתי העיר ויצאנו מגבולותיה, הגענו למקום שהיה נראה שומם אין נפש חיה, ולפנינו יער מלא עצים מתים, המשכנו לתוך היער המת, ככל שהעמקנו לתוך היער הייתה תחושה מוזרה ומצמררת, תוך כדי הליכה אמו של הנרי אמרה "אין מילים בפי להודות לך שמי הוא "לולה" תודה רבה על עזרתך", עניתי לה "שמי טאי ואני בא מאזור הנהרות". לולה נעצרה מופתעת, ואמרה בפה פעור, "מה? איך הגעת  לעירנו? כל האי מכותר בכוחותיה של נריסה",

עוד לפני שרציתי לדבר בניסיון לומר לה איך הגעתי נשמע רעש של ציפורים מצייצות והערפל הכבד שטשטש את הדרך החל להתפזר ובין כל היער המת ראינו חלקת אדמה מגודרת ומעבר הגדר עצים ירוקים ופרחים מלבלבים, כאן נעצרה שיחתנו, והתחלנו לרוץ אל עבר המקום, היה נדמה שהמקום מטופח ומושקע, התקרבנו יותר וראינו שער סגור אם שלט אזהרה שבו כתוב "שטח פרטי נא לא להיכנס, מסיג גבול דינו מבחן מוות".

 אך לפתע השער נפתח לרווחה, כאילו מקבל את פנינו ומחכה שנכנס, בהיסוס רב אמרתי ללולה "בואי ניכנס". צעדנו לכיוון ולשער 

היו ניחוחות מתוקים באוויר העצים מלאי פרי והכל ירוק סביב ופרחים מלבלבים, נראה כאילו היער חי. המשכנו ללכת בשביל שהוביל אותנו לאחוזה שנראתה כמו חלום, אחוזה כמו ארמון מהאגדות ופסלים של חיות בכל מקום ואדמה פוריה, הגענו לכניסת האחוזה ולפתע הבחנו בשולחן שהיה מונח ממול פתח האחוזה ואישה שנראתה מבוגרת הייתה שם וחיכתה לנו  "ברוך הבא טאי בנם של סטלה ואסטבן".

אני שאלתי בתדהמה "איך את מכירה אותי?" ענתה הזרה "אני יודעת דברים רבים", אני נלחצתי מעט ושאלתי "אז את יודעת למה אנחנו פה?" הזרה ענתה בחיוך רחב," אכן כן, אך חשוב לי להדגיש כל עזרה שלי מגיעה עם עסקה ומבחנים". אני ולולה לא הבנו, המשיכה הזרה ואמרה "שמי הוא אופליה אני יוצרת כישופים רבים תרופות רבות וחפצים קסומים אך יש לכל דבר מחיר ומייד אחר כך מבחן לפני שאתן לכם את מבוקשכם עליכם לתת לי דבר מה. ואז תיבחנו. עד היום כל מי שהיה פה שילם לי ביד רחבה, אך היו כאלו שמצאו פה את מותם, חלקם לא עברו את המבחן וחלקם ניסו להפר את ההסכם. טאי עליך לדעת כי אתה מסכן פה את חייך", לולה סגרה את פיה תוך כדי צעד אחורה ונשארה ללא מילים, אני נבהלתי והבנתי שהיא לא צוחקת, חלפה בראשי המחשבה "האם אני צריך לסכן את חיי כדי להציל מישהו שאיני מכיר, 

אך כאילו השתלט על גופי אומץ ורצון רב ובלי ששמתי לב אמרתי "אני מוכן להסתכן אבל אין לי כסף לשלם לך," הרגשתי כאילו המילים האלו יצאו מהפה שלי מרצונם. השיבה אופליה "אני לא דורשת כסף אני לא זקוקה לו כלל", שאלתי "מה את כן רוצה בתמורה"? השיבה לי אופליה ואמרה "אתה מבין אני יודעת שאתה מבין ברפואה, אבל גם אתה יודע שתרופה רגילה כבר לא תעזור להנרי הילד . הרעל כבר יותר מידי זמן בגופו, רק שיקוי קסם יכול לעזור ולהציל את הנרי ממצבו , ומכיוון שאתה ממש זקוק לשיקוי קסם ואין לך דרך לשלם לי בוא נסגור עסקה" לפתע אופליה הושיטה ידה מעלה ועשן סגול אפף את ידה ומשום מקום הופיעה מגילה בין ענני העשן ואמרה "תחתום על זה ואתה תהיה חייב לי טובה אחת, ובבוא הזמן אבוא לפדות אותה, ולא

משנה מתי או מה ארצה אתה תהיה חייב לעשות זאת ולא חשוב מה זה ידרוש ממך". אני לרגע היססתי והבנתי שיש בזה המון סיכונים, תוך כדי היסוס אופליה הושיטה ידה השנייה ואמרה "מהר טאי עליך לבחור ולהחליט 

החוזה שלי מכושף אם לא חותמים עליו מייד אז אין עסקה", הבטתי אל לולה וראיתי את פניה הנפולות ואמרתי בקול מהסס "אני מסכים" וחתמתי על החוזה. ברגע שסיימתי לחתום על החוזה המגילה נעלמה בתוך העשן הסגול לאוויר. אופליה אמרה:  "בסדר גמור טאי עכשיו למבחן שלך". יש על השולחן ארבעה בקבוקים שלושה מלאים ואחד ריק. טאי! מה היא התרופה?", אם תגלה מהי התרופה תוכלו ללכת ובידכם התרופה להנרי, הבטתי על הבקבוקים, ושאלתי "אני יכול לגעת בהם ולהריח אותם?" ענתה אופליה "בוודאי, לא הייתי מצפה למשהו אחר ממך". אני הרמתי את אחד הבקבוקים והתחלתי לרחרח אותו, היה לזה ריח חמוץ, מייד העפתי את זה מפניי והנחתי על השולחן ואמרתי "זה דיו של תמנון ארסי במיוחד הדיו הזה רעיל וקטלני", הרמתי את הבקבוק השני והרחתי, היה לזה ריח חריף במיוחד, הסרתי אותו מפניי, הייתה לי תחושת חולשה וסחרחורת קלה, הנחתי את הבקבוק על השולחן בזהירות ואמרתי "זה הוא רעל נחש אנקונדה חזק מאוד, בנגיעה עדינה אחת הוא גורם לגוף שלך להיות מצולק מרוב שהוא חזק, מדובר ברעל קטלני במיוחד". הרמתי את הבקבוק השלישי והרחתי אותו, היה לו ריח מתוק כמו דבש, הנחתי בעדינות את הבקבוק ואמרתי "לזה יש ריח מתוק אבל זה ממש לא תרופה, זה פטל רעיל ביותר" פניתי לאופליה ואמרתי "התרופה אינה בן שלושת הבקבוקים, והבקבוק הרביעי ריק.

פירוש הדבר שהתרופה אינה פה.

אמרה אופליה "אז זוהי תשובתך, אתה בטוח?" התלבטתי ואמרתי "כן התרופה אינה פה". אמרה לי אופליה "נכשלת במבחן טאי אני מצטערת לא אעזור לך", התשובה היא הבקבוק הרביעי. בנפרד כל אחד מהם הוא רעל קטלני, אבל אם תערבב את שלושתם במינון נכון, הם יוצרים תרופה חזקה וקסומה, תרופה שאין שני ליכולותיה הקסומות". "צא מביתי". אמרה בטון רועם. אני נבהלתי ולא ידעתי איך להגיב לכך שנכשלתי, אופליה המשיכה ואמרה:"כל מי שנכנס לשטח ביתי אני בוחנת, ומי שאינו עובר את מבחני, אינו רצוי פה, הסתלק".

פניתי אל אופליה "בבקשה את חייבת לעזור לי" פנתה אליי אופליה בטון רועם, "איני חייבת לך דבר, אתה חייב לי טובה שבבוא הזמן אבוא לפדות אותה", התרוממה מעל הקרקע בריחוף קל מהאדמה וצעקה "הסתלק מביתי", תוך כדי דבריה זממתי בראשי לתפוס את אופליה בדבריה, "רגע" אמרתי. צץ בראשי לפתע זיכרון מדברה של אופליה " כל מי שנכנס לשטח ביתי אני בוחנת" עניתי בהתחכמות אל אופליה "בחנת רק אותי, אך אמרת כל מי שנכנס לביתך את בוחנת, לא בחנת את לולה". לולה נבהלה ואמרה לי "טאי אף אחד לא הצליח מעולם לעבור את המבחנים שלה, אתה לא הצלחת, אני בטוח לא אצליח". פניתי לאופליה

"בבקשה אופליה אני אוכל להחליף אותה במבחן?" אופליה נחתה על הקרקע ואמרה "בסדר גמור אבל התשלום שלי הפעם יהיה שונה" עניתי "בסדר גמור אני מוכן לשלם מה שצריך", אמרה אופליה "זה מחיר שלולה תצטרך לשלם ולא אתה", לולה אמרה "אין לי מה לתת לך", ענתה אופליה "אינני רוצה הרבה" הושיטה ידיה אל לולה והמשיכה ואמרה "אני רוצה שתקחי את הזרע הזה ותשתלי אותו ליד הפסל של אלקודה אליס" זה יהיה התשלום שלך", ענתה לולה " אני מבינה בסדר גמור מוסכם", הסתובבה אופליה אליי ואמרה "טאי שים לב הנה המבחן שלך, על השולחן ארבעת בקבוקים שכבר הכרת, שלושה מהם מכילים רעלים שונים ובקבוק אחד ריק. אך ברשותי יש שני בקבוקים נוספים" אופליה הושיטה את ידה לעברי ועשן סגול ירוק עטף את ידה ובין רגע מתוך העשן המוזר, נראו שני בקבוקים נוספים, המשיכה אופליה ואמרה, "בקבוק אחד הוא סם החיים, טיפה אחת ממנו יכולה לשקם כל דבר ולגרום לכל היער לצמוח שוב וזה יספק אוכל לכל העיר, והאפלה שעוטפת את המקום לא תשפיע כלל על איש בעל חיים ודרך הטבע היער ימשיך לצמוח ולספק פירות וירקות למשך אלף שנים לפחות, איש בעיר לא יהיה עוד רעב". הבקבוק השני הוא שיקוי קסום, כל השותה ממנו, נהפך לבלתי נראה ורואה את העתיד למשך יממה אחת, כך שתוכל לחדור אל מבצר העיר מבלי שיעצרו אותך ולמצוא את מה שאתה מחפש. שים לב טאי!, במה תיבחר יש לך שלושה אפשרויות ורק בחירה אחת.

הבחירה הראשונה היא: לבחור בארבעת הבקבוקים שיוצרים תרופה קסומה עבור הילד, אך לא אומר לך מה המינון הנכון, כך שטיפה אחת לא נכונה זה הופך לרעל קטלני ביותר.

הבחירה השנייה היא: לקחת את בבקבוק סם החיים, לשיקום היער, כך כל העיר תנצל מרעב אך הנער יהיה חייב למות .

הבחירה השלישית היא: תבחר את הבקבוק שמעלים אותך ונותן לך למצוא את אשר אתה מחפש ותמשיך לדרכך אל לב העיר מאחורי המבצר הגדול רק שם תגיע לאוריטל. במה תבחר טאי ?".

אני מייד עצרתי לרגע לחשוב מה עליי לעשות.

האם לבחור בתרופה שעלולה גם להרוג את הנרי בכול מקרה, או להציל את העיר, אבל הנרי ימות ועדיין תהיה לי בעיה לעבור במבצר הגדול להמשך בדרכי, או לבחור במשקה המעלים שיעזור לי למצוא את מה שאני צריך כדי להמשיך בדרכי, אחרי הכל אני לא מכיר את הילד והאפשרות השניה תעזור לי להמשיך לדרכי בבטחה,!! מה עליי לעשות ????