פרק 11 : שנוי התליון

מיד אחרי שנעלם מעיניי שקעתי במחשבות עמוקות והיה עלי לחכות לבואו של דן ולספר לו את מה שקרה. אך עד שדן יגיע לא יכולתי לסבול את המחשבה שאני נמצא בבית מטונף ומלוכלך. לכן חיפשתי כל דבר שיעזור לי בניקיון הבית, התחלתי לנקות ולשטוף את הבית המטונף, כך עברו להם מספר שעות ארוכות מפרכות וקשות של ניקיון. הבית היה כל כך מטונף שהניקיון התיש אותי לגמרי.

לאחר הניקיון הקשה, התיישבתי בשולחן ומבלי שאשים לב הנחתי את ראשי על השולחן ונרדמתי. לאחר מספר דקות. נשמע קול הפותח את הדלת. מיד התעוררתי וראיתי את דן. פניו של דן היו סימני מכות וסימנים רגלו הימנית מעט מדממת. שאלתי בתדהמה "מה קרה לך דן?".

ענה דן "היה לנו היום מבחן להתקבל לתחרות ההודיה, ובקושי רב עברתי. היה לי מזל". מיד ניגשתי אליו ועזרתי לו להתיישב באחד הכיסאות, הלכתי להביא קערת מים כדי לשטוף את פניו החבולות ולחטא את רגלו המדממת, בזמן ששטף את פניו החבולות נזכרתי במה שקרה אתמול בלילה עצמותיו היו שבורות ובדרך נס כמו קסם בין לילה התרפא, לא יכולתי להאמין שגופו החלים כל כך מהר התיישבתי בשולחן. דן אמר בקול מופתע" הבית לא היה נקי ככה כבר כמה שנים מאז מות אבי. אתה ניקתה את הבית?". עניתי שראשי מושפל לאדמה "כן אחרי הכל גדלתי בין זאבים והם תמיד לימדו אותי שצריך להיות נקיים מצטער על זה, אני לא יכולתי להיות עוד שנייה נוספת בסירחון הזה". דן ענה "על מה יש לך להצטער, להפך תודה רבה לך אני בחיים לא יכולתי לנקות ככה תודה רבה". ופתאום נשמעו דפיקות בדלת. דן הסתכל ואמר "טאי אתה יכול בבקשה לפתוח את הדלת, זה השליח קניתי כמה מצרכים לבית". מיד ניגשתי לדלת. הדפיקות נפסקו פתחתי את הדלת וקופסת מלאה באוכל ירקות ופירות הייתה בפתח הבית. הכנסתי אותה פנימה וסידרתי בארון. ניגשתי אל דן ואמרתי ברצינות רבה, "אנחנו צריכים לדבר". דן הביט בי והבין שאני רציני. מיד שאל "טאי הכול בסדר?" עניתי לו "אני חייב לספר לך היום פגשתי שוב באבא שלך". והתחלתי לספר את אשר סיפר לי טומי ואת אשר עבר עלי.

דן קפץ מאושר ואמר "ידעתי שאבא שלי לא בוגד". בכדי לאמת את הדבר ניגשנו יחדיו אל האח שבבית. דן חפר ומצא מתחת לכל האפר תיבה דן משך אותה למעלה הביט בי ואמר. "זאת תיבת התכשיטים של אמא שלי". דן פתח את תיבת התכשיטים בזהירות רבה ואור בקע מתוכה ובאותו הזמן הלב שלי דפק בצורה מוזרה ולא סדירה לא הבנתי מה קורה לי התליון שסביב צווארי החל לזהור תליון השמש החל לרחף באוויר ומתקרב אלי יכולתי כאילו לשמוע אותו מדבר אלי הושטתי את ידי והתליונים הפסיקו לזהור התליון השמש נחת בידי, דן היה בהלם הסתכלתי על דן וראיתי את פניו ההמומות. הצצתי מסקרנות מה יש בתיבת התכשיטים וראיתי מטבעות זהב וגם קלף ישן. דן הרים את הקלף בעדינות רבה והחל לקרוא בו. לפתע פניו היו מבולבלות. שאלתי "מה כתוב שם דן?" דן גלגל את הדף ואמר "זה כתב היד של אבא שלי. כתוב שם כמה דברים, שעלי ללמוד את דרכו של הלוחם, ויש פה תעודת לידה עם השם שלך. אתה אח שלי הגדול". לפתע דן החל לחייך ולשמוח ואמר "כל החיים הייתי לבד עכשיו יש לי אח גדול" דן חיבק אותי והחל לבכות מאושר, ניסיתי להסביר לו שאני לא באמת אח שלו אבל הוא לא היה מוכן לשמוע אותי מהתרגשות. שאל דן "אמרתה שאבא שלי אמר לך לענוד את התליון סביב צווארך נכון?" עניתי "כן למה ?" ענה דן "עוד חצי שעה חצות, מחר נלך ביחד סוף סוף למצוא את בית הספר לאומנות לחימה לכשפות מים ברמה גבוהה חלמתי על זה כל חיי. כי בית הספר שלי הוא הגרוע ביותר בממלכה. אך אבא שלי חסך לשנינו סכום כסף מכובד ששנינו יכולים ללמוד לימודים במשך שלוש שנים גם אתה וגם אני".

דן לקח את התיבה ושם אותה במקום בטוח. באוותו הרגע נכנסה רוח פרצים אל הבית ומשהו החל למשוך את תליון השמש מי ידיי. אחזתי בו בכל כוחי אך תליון השמש החל לזהור באור צהוב בהיר ונשמע קול מתוכו שאמר "לבש את התליון טאי לפני שיהיה מאוחר מידי. מיד בלי היסוס משכתי את התליון ושמתי אותו סביב צווארי בשארית כוחותיי. שני התליונים התמזגו לתליון אחד. התליון שינה צורתו חצי שמש חצי ירח אם עיטורים מיוחדים סביבו ובחצי של הירח יש יהלום כחלחל.

התליון הפסיק לזהור, הכול נראה רגיל והרוח נרגעה והחלות הבית והדלת היו סגורים.

דן אמר בצחוק לפני שהגעת היה פה שקט ובודד עכשיו גם הרוח מבקרת אותנו והחל לצחוק. אני מיד חייכתי ואמרתי "אז מה עליי לעשות דן איך אמצא את אוריטל?", ענה דן "בקלות תן לזמן להוביל אותך. עניתי אתה מדבר בחידות כמו אופליה" חייכת. המשכתי את דברי "טוב מאחר ויש לי תעודה אני יכול להסתובב רגיל בעיר מבלי שיעצרו אותי ויחשדו בדבר אז אחפש את אוריטל", דן פנה אלי ואמר "טוב בו נלך ביחד גם נעבור במקדשי המים אולי נמצא בית הספר טוב לאומנות לחימה של כשפות המים ואת האוריטל הזה".

אני הייתי כל כך עייף שנזרקתי במיתה של דן ונרדמתי ברגע אחד. דן הלך לישון גם הוא.