פרק 25 : הנוראה מיכול

שאלתי "מי זאת שחורת הלילה שהם מחפשים אותה?". ענתה לי בשקט "המנך את קולך אסור לדבר עליה עלולים לישמוע אותך". "שחורת הלילה היא אגדה". "מספרים שלפני שנים רבות לאחר הקרב הגדול היה רעב גדול בעולם ובני האדם האלפים והגמדים נילחמו זה בזה בשביל אוכל הגיחו פושעים מכול תושבי האדמה וחלו ליגזול וליגנוב ואפילו להרוג בשביל מעט אוכל על מנת לשרוד. באותה תקופה קמה הגיברת הלבנה אשה בעלת כוח יחודי ומיוחד היא היתה טובה ורחומה היא דאגה לאוכל לעולם בעמצעות עושרה הרב ובעזרת כוחה היחודי היא חילקה אוכל לכולם ודאגה שלא יחסר דבר כמובן שפושעים רבים ניסו להיתנקש בחייה ולקחת את עושרה וליגנוב את האוכל לעצמם החו כאלה שהיו חמדנים אך לגבירה להלבנה היתה אחות שהיתה שם לצידה הכינוי שלה היה שחורת הלילה היא היתה נאמנה לאחותה הגבריה הלבנה היא היתה מענישה את הפושעים הגנבים והרוצחים בדרכים ניסתרות עד שהיו בוכים ומצתערים על מעשיהם. עם השנים העולם החל לסגסג וכולם היזדקנו כול דור הרעב ניקחד הגבירה הלבנה ושחורת הלילה הזדקנו היבול החל לגדול בכול מקום בעזרת כוחה של הגבירה ושחורת הלילה. ליפני מותם הם הצהירו שיבואו ימים קשים ואנו נחזור שוב. הגיברת הלבנה תאכיל את הרעבים. בזמן ששחורת הלילה תעניש את השפלים. זה הסיפור שידוע לנו. בזמן האחרון שחורת הלילה הופיעה כאשר היא מענישה את הפושעים ובכול בוקר שמרעיבים אותנו אנו מוצאים אוכל בכול מיני מקומות באוהל ביתנו. זה לא הרבה אבל מספיק כדי לשרוד. אך גם לשחורת הלילה זה לא קל יש יותר מידי פושעים ואנו לא יודעים אך שחורת הלילה עובדת ויודעת מי פושע ומי לא, ראו אותה עם מסכה על הפנים אבל את הגיברת הלבנה איש לא ראה אותה לכן לא יודעים מי היא. אך יש שמוע בן השומרים ששחורת הלילה היא לוחמת שמיתחזה ועוזרת למרד לשרוד". "תיזכור שימך הוא דור מהיום ואתה לא יודע לדבר. בו יש הרבה עבודה לפנינו תעזור לי שנעמוד בהספק של העבודה אם אנו לא עומדים בהספק יורים עלינו חצים מורעלים". רונית תפסה את ידי ולקחה אותי למקום שבו יש קרחת אדמה ליד האוהלים שם ישבו המון אנשים במעגל גדול ובמרכז המעגל היו המון בדים קרועים זרוקים על האדמה. מסביב אנשים היו שומרים עם נשקים מאימים. האנשים שהיו שם וישבו סביב ערמת הבגדים עובדים קשה וטופרים בגדים קרועים והם רועדים מפוחדים ומבוהלים שלא יקרה משהו אני לא הבנתי למה הם מתנהגים כך היה נידמה שהם מחקים לאסון. כך עבר לו היום שלי בקושי אכלתי משהו ורונית לימדה אותי לתפור ולתקן בגדים. עצבעותי כאבו ויבלות התחילו להופיע בידי כאבתי כאבים. אך השומרים צעקו עלי ועל האחרים להזדרז עד שסימנו את הערמה הגדולה כאשר הגיע הערב. שמחתי אם חיוך הבתתי ברונית ורציתי להגיד לה שסוף סוף סימנו רציתי לדבר ומיד ניזכרתי שאיני יכול אסור לי אז סימנתי לרונית בתיקווה שתבין שסימנו את הבגדים. רונית הבינה אותי במעורפל ואמרה לי בלחש "אל תשמח תבין עוד מיספר רגעים למה". מיד מצב הרוח שלי ירד הורדתי את החיוך וראיתי את הנשים שמים את הבגדים המתוקנים בתוך עגלה גדולה על יד העגלה היו שמונה שומרים ששומרים היטב על הציוד. נישמע רעש של עגלה נוספת שהגיע לאחר מספר שניות ראינו עגלה גדולה כפולה בגודל מהעגלה שבה סמנו את הבגדים המתוקנים. בעגלה הגדולה היו יותר בגדים בערמה גדולה. הערמה היתה כפולה בגודל של הערמה הקודמת השמרים החלו ליצעוק "לכו לישון מוקדם מחר חלוקת אוכל בשעה מוקדם, ניראה אם יגיע לכם. יש מחר הרבה עבודה חשובה תקומו עם כוח מחודש ונצלו את השיינה שלכם היטב. יש לכם הכבוד לשרת את הצבא של המלכה אהובה עלכים. מיד כולם ניגשו לאוהלים שלהם גם חזרתי אם רונית ואביב לאוהל אם כאבי עצבעות איומים. רונית אמרה לי הבת מיתחת לערמת הבגדים ששם בדרך כלל יש שם אוכל שסיפרתי לך שאנו מוצאים. ניגשתי אל ערמת הבגדים שהיו נקיים אם רח טוב וכאשר הרמתי את ערמת הבגדים עבר בראשי מחשבה שאת הבגדים המכושפים שעלי לא כיבסתי מעולם ואמרתי לעצמי מחר אני אכבס אותם בין הבגדים היו שלושה חתיכות דגים. לי לרונית ולבנה אביב שעדיין קטן ונימצא כל הזמן סביב רונית. ישבנו לאכול בשקט שאיש לא יראה או ישמע ואמרה רונית אחרי האוכל "מחר אנחנו בכביסות והיום המיפלצת לא הופיע אני מקווה שגם מחר לא". רציתי לשאול על מה היא מדברת אבל היא מיד שמה לב שבירצוני לדבר ושמה על הפה שלי יד ואמרה "אסור שישמעו אותך בכלל תקשיב אני ילמד אותך הלילה את שפת סימני הידיים ולקרוא ספתיים אתה חייב לילמוד לא לדבר אסור שישמעו אותך.

תנענע בראש לכיוון מתה ולכיוון מעלה אם זה מה שרצית לשאול ואם לא תנענעה את ראשך מיצד לצד. בסדר". הינהנתי בראשי כן "רצית לישאול זה על איזה מיפלצת אני מדברת". מיד הינאנתי בראשי מעלה מתה המסמן כן.

"ליפני שהמלכה השתלטה על האזור הזה הינו דגים אוכל מהים ושוכרים רבים היו מגיעים לסכור איתנו והיו מביאים אתם פרות ירקות בשר כדי לסכור המקום היה מסגסג ולא היה חסר דבר. אבל ברגע שהמלכה השתלטה על המקום הופיע נחש מיים ענק שלא נותן לנו לדוג והורג אותנו בכול פעם שמישהו מתקרב יותר מידי למיים כדי להגיע אל מקור אוכל. הנחש הארור הורג אותו מיד שלחנו המון גברים להביא אוכל או לצוד את הנחש אך איש לא חזר חיי האחרונים שיצאו להרוג את הנחש צעקו שהוא נחש מכושף הוא לא נחש רגיל ומאז מגיע הנחש פעם בכמה ימים בזמן שאנחנו מכבסים את הבגדים שנותנים לנו מהממלכה, ומיד הנחש מגיאח מיתוך המים ולוקח איתו כמה מאיתנו ואוכל אותם כמקור למזון. לכן אנחנו מתפללים לא להיתקל בו. אבל הבחירה לא בידנ ו אין לנו בררה אחרת כי אם אנו מתנגדים החיילים הורגים אותנו ומשליחים את הגופה למיים וזה גורם לנחש להופיע ולאכול עוד כמה מאיתנו. לכן בבקשה תישאל אותי ליפני כול פעולה שאתה עושה אחרת כולנו יכולים למות. נכון יש בננו אנשים שמכרו את עצמם לממלכה ואי אפשר לסמוך על אף אחד אבל גם להם לא מגיע מוות אכזרי כזה. עכשיו בו נתחיל עם לקרוא שפתיים". ישבתי עם רונית ללמוד במשך כל הלילה לדבר בשפת הסימנים ולקרוא ספתיים ישבנו כל הלילה עד שהגיע הבוקר ולא שמנו לב ומיד נישמעו פעמונים של חלוקת האוכל. ששלותנו עייפים גם אביב לא ישן.

יצאנו אחוצה והסתדרנו בשורה. שוב הגיעו שמרים אם האוכל רק שהפעם הסירים היו ניראים שונה השומר שמראהו היה שער קצר ושחור פניו היו מצולקות מעת עם פנים חמוצות אמר בקול היום האוכל על חשבון המלכה האדיבה ששמעה כמה אתם רעבים ולכן היא הביא לכם אוכל אם הסירים הגדולים יותר שמלאים באכל. הרגע שפתח את המכסה של הסירים היה רח נוראי מיתוך הסיר והחל לימזוג צלחות אוכל הבתתי באוכל שהיה ניראה שלא היה ראוי למאכל כלל אבל בלב בררה כולם אכלו את האוכל המר והמגעיל אני מעת טעמתי ומיד דחיתי את האוכל הנוראה. רונית אמרה לי "אולי זה אוכל מגעיל אבל ירגיע את הרעב שלך בהמשך היום כי זאת הארוחה היחידה שמאכילים אותנו עד לערב". בלב בררה ועם דמעות אכלתי את האוכל הזה וחשבתי לעצמי מענין אם אני עדיין יכול לעשות כשפות מיים כי אני רוצה להגן על האנשים שקרובים אלי והרהרתי לעצמי למה מגיע למשהו לסבול כך. לאחר האוכל חילקו אתנו לקבוצות ושובצנו לנקות את הבדים. שתפנו בנהר את הבגדים המלוחלכים והרגשתי את הלחץ הרב שיש סביבי כולם היו במתח נוראי. הכול היה רגיל אני ביקשתי מרונית לצאת על מנת ללכת להתפנות והיא העבירה את הבקשה שלי לשומרים אחד השומרים לקח אותי קצאת הרחק מהאוהלים אל אחד מהאבנים הגדולות ואמר לי "לך מאחורי האבן. שם אתה יוכל להתפנות" השומר הבית בי ללא הפסקה וזה גרם לי לתחושה לא נעימה הבתתי באדמה וראיתי אדמה יבשה ותוך כדי שאני מיתפנה עלה בראשי רעיון שאלתי את השומר בסימני ידיים "איכן אני יכול לישתוף ידיים אחרי שהתפנתי" השומר להבין ולא ניסה להבין אותי נתן לי מכה ברושי ואמר לי "אני לא יודע מה אתה רוצה ולא אכפת לי תישתוף ידיים ותחזור לעבודה עצלן אתה דוחה אותי הרם את ידך" . הבתתי בו הרמתי את ידי והוא הוצי נד המיים פתח ושפך על ידיי כדי שאנקה אותם ניסיתי לעצום עניים כדי לחוש בזירמי המים ולחוש אם אני עדיין שולט בכוח שלי אך לא הרגשתי דבר כוחותי נעלם מימני חזרתי לעבודה על יד רונית למשך זמן ממושך כאבו לי הידיים אביב היה תשוש והיה ניראה שהעבודה הקשה יותר מידי עבורו ניראה שהוא הולך להתעלף. סימנתי לרונית וביזמן שסימנתי לה רעש פיטאומי ושאגה מקפיאה דם מיתוך המיים נישמע והגיח נחש ענק שגודלו היה לא יאמן רק ראשו היה בגודל של עץ ממש גבוה ובאזרת הפה תפס כמה אנשים בין מלטעותיו וזלל את גופם כאהבת נפשו. המראה היה מחריד לרגע קפתי בימקומי לאחר מספר שניות הנחש התקרב אל רונית שניסתה ליברוח תוך כדי שהיא אוחזת בידי ובידה השניה את אביב שגם הוא מאוד פחד. אני נחנסתי להלם וחשבתי לעצמי לא שוב למה זה קורה רק לי כל מי שמסבבי מת בכול מיני דרכים אבל הפעם זה לא יקרה אמרתי לעצמי. יצאתי מההלם והנחש התקרב אל רונית ביזריזות רבה אך הפעם אני עזרתי אומץ ודחפתי את רונית הצידה צד ראשו של הנחש נגע בידי הרגשתי את עורו החלקלק ועליו היה שיכבה דקה של ריר. הנחש הזיז את עייניו אלי היזדקף והביט בי בעניים חודרות ומאימות לרגע ניזכרתי באריאל שגם היא היתה נחש אך התחושה הזאת היתה שונה תחושה אחרת הנחש היה עם שנאה וכעס שמתי לב לציבעו המעובט של הנחש צבע עורו היה שחור וציבעי צהוב ואדום. ראשו היה שחור אם פס אדום ופס צהוב שעוברים ביין ענייו שהיו גם בצבע דם ואישוניו היו שחורות ואכזריות מלאות שינאה גופו היה עירבוב של של הצבעים עורו היה שחור ופסים בצבעים צהוב אדום. שנאה ותאבת דם יצאו מימנו. השומרים נסוגו אל מאחורי החומה הגדולה. היד שלי החלה להרדם ולא הבנתי למה. החלטתי לנסות את מזלי בקשפות מים כדי להגן על עצמי ניסיתי לעמוד אך גופי הרגיש כבד וכימעת שלא יכולתי לזוז הרגשתי שאיבדתי את כוחי מבוהל מהאכזרי החלתי להרגיש את הסוף שלי כל האנשים סביבי ברחו. רונית שהיתה על האדמה ביחד אם אביב קמו ובזהירות רצו למשוך אותי תוך כדי שהנחש מיתבונן בי ולימשוך אותי אך מישהו תפס את רונית וגרר אותם בכוח ואמר "עדיף שהאילם ימות ולא אנחנו" עייניו של הנחש בהו בי ואישונו החלו להתקווץ. ובנתים כולם ברחו ובכוח הרחיקו את רונית ואביב.

היה ניראה שהנחש מחקה למשהו ואז הרגשתי את הפחד ידי הימנית השתתקה לחלוטין וכול גופי הרגיש כבד יותר ויותר תוך מספר רגעים הרגשתי סכרכורת שלא יכולתי לסט ונפלתי בחוזקה על האדמה רציתי ליצעוק לעזרה אבל ניראה כאילו כול גופי משוטק הבטתי בנחש שהתקרב במהירות חשתי את הפחד והסוף. הנחש באותה מהירות שהתקרב אלי רגע ליפני שבה לבלוע אותי נעצר וברגע אחד נינעצה חרב באדמה שהפרידה בני לבן הנחש. הנחש הביט על מישהו שהיה מאחורי אני לא יכולתי להזיז את גופי ליראות מיזה היה המשכתי להביט בנחש תוך כדי שעניי לאט לאט נעצמות. נישמע קול מוכר שבעבר שמעתי רק לא ההייתי בטוח מאיפה. הדמות עברה לידי ואמרה לי "אל תידאג אתה מוגן". ראיתי בעניי שהחלו ליראות בטישטטש דמות שהפכה גם היא למתושתשת. הדמות התקרבה אל החרב בביטחון והנחש לאט לאט נסוג אל תוך המיים שהוא מעוצבן הדמות ניראתה של אישה בגלימה שחורה וטלאים שחורים, פנייה היו מוסתרות במסכה לא היה ניתן לזהותה. מיד ניזקרתי שאותה ראיתי ביום הראשון שפגשתי את דן שמה היה שחורת הלילה לא יכולתי לזוז רק לחשוב הנחש הביט בה ברגזנות וניכנס למים שעייניו לא יורדות ממני. שחורת הלילה התקרבה אלי תפסה אותי ואמרה לכולם הנחש היום לא יחזור היצתרפו למרד ונשחרר את כולכם מהעבדות. לרגע היה שקט נוראי אף אחד אפילו לא הודה לה וכולם התעלמו מימנה לחלוטין וחזרו לעבודתם. היא הרימה אותי בקלות כשאני משותק והתחלתי לאבד הקרה. הקולות נעסו המומים רונית הגיעה אל שחורת הלילה ואמרה "בבקשה אני לא מחפשת צרות רק שחררי אותו". ענתה שחורת הלילה אין בעייה אבל אני חייבת להוצי ממנו את הרעל ליפני שהוא ימות ואני ישחרר אותו" שמעתי את דבריה של רונית מיתחננת "בבקשה".

לא שמעתי עוד דבר הכול נעשה שחור. לא הרגשתי דבר. ואיבדתי הקרה.