פרק 28 : שליטה ברגשות

כאשר קמתי מצאתי את עצמי על מזרן רך ונעים הבטתי מסביב וראיתי את הבית המלוכלך בו הייתי קודם. אך למרבה הפלא הבית היה מבריק ונקי ושולחן עץ גדול עם ארבע כיסאות באמצע החדר. ראיתי את הגמד שעיינו עצומות אומר שמעתי שאתה מחפש אותי. מיד שאלתי אתה לורגן ענה הגמד כן שמי הוא לוראגן מדוע אתה מחפש אותי מיד עניתי אני מחפש את אוריטייל וגם איבדתי את היכולת לכשף מים ואמרו לי שאתה יכול להדריך אותי במהרה שנהרסה על ידי שד באזור נצח החיים ואני לא יודע מה לעשות. מיד עצר אותי לורגן ואמר חקה רק רגע אחד אלקודה צעיר אתה מדבר מהר מידי בן כמה אתה היום עניתי אני בן ...15 ענה לורגן הבנתי אתה מחפש את אזור נצח החיים כיוון כדי להחזיר לך את הכשפות נכון. עניתי זה מה שטומי אמר לי ענה לורגן זה לא שאתה לא יכול לכשף מים יש רגש שחוסם אותך מוות ופחד שיש בך כעס וזעם בתוכך. יכולת הכשפות שלך הפכה לשלילית ומונעת על ידי רגשות שלילים לכן אתה לא מצליח לכשף את המים עליך לשחרר את הכעס והשנאה מתוכך ולא להשאיר אותם בך. לפתע מתוכי הרגשתי כועס וזועם ואמרתי אני לא רוצה לשכוח ולברוח המכשפה המקוללת היא הרגה את הורי והרגה את אח שלי כול החיים שלי נהרסו ביגללה ובגלל איזה גורל שאמריס ממסדר הלב הלבן. פשוט היו יכולים לעזוב אותי במנוחה עכשיו אני חייב טובה גם לאופליה שאין לי מוסג אפילו מי היא. יכולתי להיות עם הלהקה שלי בבית ולא להיכנס לתוך כל זה. אבל לא הגורל קורה לי אלקודה אלסטורו ועוד כול מיני דברים שאני לא מבין או מכיר, למה שאני לא היה עצבני הרגו את כול חברי ללימודים וגם את המורה שלי אך אני יכול להמשיך ככה בלי לכעוס או להרגיש רע. ענה לורגן לכן אתה צריך להגיע לאזור נצח החיים שם תוכל להבין דברים לעומק. מיד עניתי אני לא רוצה להבין אני רק רוצה לחזור לביתי ולעזוב הכול. ענה לורגן אני רוצה לספר לך משהו ואז 5אתה תחליט אך להמשיך אם תחליט שאתה חוזר לביתך אחזיר אותך לשם ללא שום בעיה אבל קודם תישמע סיפור. ליפני כמה שנים היה דרקון מים שהתעלם מהבעיות בעולם ולא עזר כלל לכל מי שהיה  זקוק לו למרות שאלקודה הגיע והזהיר אותו שאם ימשיך להתעלם. העולם יכנס לכאוס, לדרקון המים לא היה אכפת בכלל הוא ענה יש לי ילדה שעלי לשמור עליה ולטפל בה אם אלחם עלולים לפגוע בי ובילדה שלי אני ואני לא רוצה את ההצרות של העולם. שצרות של העולם ישארו לעולם ולך ותשאיר לי את הצרות שלי. באותו הזמן רוח המים כעסה על דרקון המים ואמרה לאלקודה אלסטורו שהיא עוזבת ומגנה על ממלכת המים כך נמשכו להם שנים ארוכות דרקון המים שמח שגידל את הבת שלו, ורוח המים הגנה על הממלכה עד שיום אחד הכול החל להכשיך הגיע רוח רעה שהעולם לא ראה במשך עידנים אחת הרוחות העתיקות שנכלאה על ידי כול מלכי הדרקונים והרוחות העתיקות. הרח הרעה הייתה לא אחרת ממלכת הרוחות שהושחתה על ידי שבת השדים העתיקים. אך היום שהיא השתחררה היא התחילה במסע נקמה והשתלתה על ממלכות רבות ושכנעה את התושבים ואת רוב הולכי היבשה לישנות את דרקונים ולהעריץ את שבת השדים והפתיחה פרסים על רושם של הדרקונים וכך הרוצחים חיפשו את הדרקונים ושחתו אותם בזה אחר זה. דרקון המים ששמע זאת וניסה להסתתר ושחש בחבריו הדרקונים מתים ובחוסר איזון בעולם הצידים חיפשו ומצאו את מקום המסתור של הדרקון ולמרות שהדרקון היה חזק ביתו שהייתה עדיין קטנה ולא ידעה להילחם כלל דרקון המים התגבר על הפולשים אך לפתע למקום הגיע נציגה מטעם הרוח הרעה שהייתה חזקה ורצחה את ביתו של הדרקון מול עינו ופוצצה את מקום המסתור של הדרקון כך הדרקון ניקבר מתחת לכול העריסות אך עדיין לא מת הדרקון רצה נקמה כבר לו מה לפסיד אך באותו הזמן נשמע קולה של המכשפה מטילה קללה על הדרקון. והדרקון נירדם ולא קם עוד משנתו. אדונית דרקון המים לא הייתה נוכחת במקום כיוון שנשלחה להגן על הכפר שלה שהיה תחת מיתקפה של אותה מכשפה באותה התקופה. וקשר היא חזרה היה מאוחר מידי והבינה שהדרקון קולל בקללת מוות אך משהו השתבש בכישופ ובמקום קללת מוות שקע הדרקון בשנייה יאוש שנה חזקה והבינה כדי שתוכל להעיר את הדרקון צריך לתת תיקווה לדרקון לכן היא יצאה לחפש שביל של תיקווה כדי להעיר את הדרקון אך לא מצאה דבר. אדונית הדרקונים הבינה שאם היא ודרקון מים היו משתפים פעולה עם רוח המים ואם אלקודה אלסטורו יחד, הרוח הרעה מעולם לא הייתה משתחררת מהכלה שלה. בכך שלא עזרו הם הביאו את חוסר האיזון לעולם. עכשיו תומר לי אלקודה צעיר שווה לך ללכת למשפחתך ולחיות את חייך ולהתעלם מהעולם בידיעה שמיליוני אנשים מתים ונהרגים כיוון שאתה לא מוכן לעזור להם ולחקות ליום שירצחו את משפחתך מול עניך ולא תוכל לעשות דבר ואתה תהיה האחריי על הכאוס ולסבל של כולם. אם אתה מוכן לכך אני אדאג להחזיר אותך לביית למקום מימנו הגעתה ותמשיך את חייך עד שירצחו את משפחתך ואותך. יש לך זמן לחשוב על זה ובנתיים אני צריך ללכת ולסדר כמ דברים יש פה אוכל ושתייה אני אחזור עוד כשלוש שעות יש לך זמן לתת לי תשובה הגמד קם ויצא. מהבית ישבתי וחשבתי לעצמי מי זה הגמד הזה ואך הוא יודע כול כך הרבה ובנוסף מה כדי לי לעשות אני באמת הייתי עובד עצות וישבתי וחשבתי חזרתי למזרן הרך ונעים בו ישנתי הבטתי לתקרה והתחלתי לחשוב לעצמי מה כדי לעשות הרהרתי לעצמי זמן מה ואז הבנתי שאן מי שמספיק חזק להילחם במכשפה המקוללת וכולם מאמינים באלקודה אלסטורו אני הוא התקווה שלהם אבל למה אני חייב לעזור לכולם ואז נזכרתי כמו שהזהבים עזרו לי למרות שהם לא היו חייבים והם תמיד לימדו אותי לעזור למי שלא יכול להגן על עצמו, קמתי עם החלטה לנסות להמשיך את המסע שלי, התחלתי להכין אוכל ואז חשבתי אבל זה אומר שהרבה אנשים טובים יכולים למות בדרך ואני לא יודע אם אוכל לעמוד בכאב אני אפילו לא הספקתי להתאבל על דן אני עדיין לא מעקל את זה שדן כבר לא לצידי ודמעות החלו לבצבץ מעניי. תוך כדי מחשבה נפתחה הדלת והגמד ניכנס פנימה ואמר אלקודה צעיר מה החלטתה אמרתי אני רוצה להמשיך במסע אבל ה כאב קשה לי להתמודד איתו ענה הגמד אנחנו נלך יחד לאזור לנצח החיים שם תילמד אך לשלוט ברגשותיך, אמרתי אבל נאמר לי שד הרס את המקום ענה לורגן נכון אבל אולי נימצא שם משהוא שיעזור לך בוא אחרי לורגן הוציא מפתחות בצבע חום ואמר בו אחראי, פתח את הדלת והתחלנו ללכת מספר שעות ולורגן ביקש שאספר לו את סיפור חיי בהרחבה, התחלתי לספר לו מספר שעות את כול אשר עבר עלי עד שהגנו להר גדול ומערה שנראתה שרופה לגמרי לורגן אמר ברגע שאנחנו נכנסים אל תוציא מילה ותעשה רק מה שאני אומר לך עניתי בסדר. נכנסנו לתוך המערה והתקדמו פנימה עד שהיה ממש חשוך ולא ראיתי דבר עיינו של לורגן היו עצומות לאורך כל הדרך למרות שלא ראיתי דבר שמעתי את צעדיו של לורגן והלכתי לאט ואז חשתי שהוא תופס בידי ושמעתי את כולו של לורגן אל תדאג אני היה לך עניים עד שנגיע התקדמנו כך חלפו להם דקות ארוכות. לרגע חשבתי שהדרך לא נגמרת ולא מובילה לשום מקום. ואז ראיתי מול עייני יש דלת פתוחה לרווחה ואור יצא מימנה. לורגן החל ללכת אל עבר הדלת ביחד איתי וכשה הגענו נדהמתי והזדעזעתי מהמראה המדהים והמזעזע. המקום רחב ידיים וגדול מתחת לאדמה ואור בוהק מאור השמש שהיה מגיע מקריסטל גדול שמרחף ומעל אגם מים צלולים ומתחתו יש מעינות חמים אך במקום מים המקום היה מלה בדם וגופות אנושיות שרופות ומפוזרות בכול מקום. המראה היה מחריד ומכוער לורגן המשיך ללכת שהו מוביל אותי וראיתי בתים שרופים ואפר בכול מקום ניראה שאסון ששרפה רצינית עבר במקום. המשכנו ללכת והבחנתי בפינה גדולה ואבן גדולה שהייתה אמורה להגן על התושבים ולשמש להם כמקלט שבורה ומנופצת ומלה גופות של נערים וילדים שרופים היו שם האסון שקרה במקום הזה היה ללא רחמים. התקדמנו לעבר עריסות של אבנים ולורגן אמר לי טאי עכשיו תעצום עניים ובו אחרי הבטתי מולי וראיתי מלה אבנים ענקיים שחוסמים את הדרך אבל עצמתי את העניים ולורגן שהחזיק בידי החל להתקדם ביחד ולקח ואני בעקבותיו המשכנו קדימה דקות ארוכות היה ניראה שעברנו דרך מפולת האבנים ולורגן אמר אתה יכול לפקוח עניים אבל אתה לא תוכל ליראות דבר פתחתי את העניים ולא ראיתי דבר כמו שלורגן אמר התקדמנו מעט וראיתי אור בוהק התקדמנו לעבר האור שהיה ניראה כמו פתח גדול. ובכול צעד שהתקדמנו המקום הרגיש לי יותר ויותר מוכר, עברנו דרך הפתח ונזכרתי למה המקום ניראה לי מוכר. היה זה אותו החדר הענק עם ריח הצחנה של חלקי גופות ובשר רקוב שעלו מהחדר הבטתי סביבי וראיתי שלדים תלויים מרחפים בחדר, איברי גוף פזורים ודם בכול מקום, וניכנס בי שוב פחד פתאומי וחרדה השתלטה על גופי, ליבי דפק שוב דפיקות עזות בום בום, בום בום, ונשימתי נעשתה קשה יותר ויותר, עייני שיטתו בחדר מבוהלות, בחדר היו רשאי מפלצות ויצורים משונים מכול מיני גזעים, חלקי ידיים ורגליים מפוזרים לכול כיוון דם מרח על הרצפה ואור המום עטף את האזור, האור הגיע מדלת קריסטל גדולה בצד השני נבהלתי מהמראה המחריד שוב, הרגשתי שאני ניחנק. לורגן אמר לי אל דאגה אלקודה צעיר זה הכניסה להיכן שאנו צריכים, רבים שלא ראויים ניסו להיכנס ומצאו את מותם כי הם לא שלטו ברגשות שלהם ומצאו את מותם. מול עניי נמצה הדלת הגדולה עשויה מקריסטלים בצבעים שונים שמאירה את המערה ובצידי הכניסה נמצאים שני פיסליי קריסטל גדולים עם רומח בידיים וחניתות בקצה העליון. דם מרוח להם על החניתות אמר לורגן תישאר פה עד לרגע שתשלוט ברגשותיך ורק אז תיכנס לורגן התקדם לעבר דלת הקריסטלים הגדולה ואמר תביט היטב רק כאשר תשלוט ברגשות שלך תומר לפסלי את מה שאני אומר עכשיו לורגן הביט בפסלים ואמר "אני מוכן להתמודד אם הטעויות שלי ללא שנאיה או כעס בליבי" דלת הקריסטלים נפתחה ואור בוהק בקע מימנו לורגן ניכנס פנימה והדלת נסגרה. הבטתי מסביב שהלב שלי פועם בחוזקה וישבתי וחשבתי על איזה רגשות הוא מדבר ונזכרתי במילים ללא כעס ושנאה ואז הבנתי שיש בי המון כעס ושנאה הבטתי מסביב וראיתי את כול הגופות וריח הנורה ואז שמעתי קולות מסביב של בכי הבטתי מסביב אבל לא היה אף אחד שאלתי מי נימצא פה אך הבכי לא הפסיק הבכי נישמע כמו הד של קולות רבים במקום שאלתי שוב מי נימצא פה הבכי הפסיק וחלקי הגופות החלו לזוז ואמרו אנו הנשמות שנאכלו על ידי השנאה וכעס שלנו אנו חיפשנו דרך להסיג כוח ונקמה וכשה הגנו לפה חשנו בכוח שבוקע מהמקום ורצינו אותו לעצמינו אך שהגנו ראינו את הפסלים שומרים וכשה רצינו לעבור הם תקפו אותו והרגו אותנו כול סוגי הכשפות או הקשפים לא עובדים עליהם ומתנו אבל זה לא הכול אנו לא יכולים לעזוב את המקום הזה וישנו יש יצור שחי פה באזור ומענה אתנו כל פעם שיורד החשכה ונותן לנו להרגיש את הכאב הכי גדול שלנו וגורם לנו לחבות מוות בדרכים שונים שוב ושוב במשך שנים אבל היה רגע אחד שבו הבנו שרק אלקודה כול להציל אותנו. חיקינו שניים רבות עד שתגיע סבלנו כל יום ויום מהכאבים שחבינו מהיצור וכול העינויים הנוראיים עד שתגיע והיינה אתה פה אנו נלמד אותך לשלוט ברגשותיך רק בתנאי שאתה תישבע שתשחרר אותנו שנוכל לנוח ולהמשיך הלאה. מיד שאלתי אך אני יכול לעזור לכם אמרתם שחיקיתם רק לי אבל אני לא יודע איך ענתה אחת הרוחות בקול עמוק אנו לא יודעים אך אבל רק לך יש את הכוח נלמד אותך לשלוט ברגשותיך כמו שאנו למדנו לשלות ברגשותינו עם השנים והבנו את הטעויות שלנו, נוכל לעזור לך אבל אתה חייב לעשות כל שביכולתך לעזור לנו עניתי אני אשאל את לורגן בטוח הוא יודע. הסכימו הרוחות ומיד אמרו תספר לנו על מה אתה כועס. שוב סיפרתי את סיפוריי על משפחתי ועל וחברי ללימודים ודן הכול. והם מיד הבינו והיו אפילו רוחות שאמרו אנו מזדהים איתך גם לנו גם רצחו את משפחתינו וילדינו לכן באנו לפה שמענו שמוע שהכוח פה כול כך חזק שיכול להביס כול אחד ורצנו נקמה גם אחרי שמתנו לא ראיינו בזה דבר רע עד שהגיע לורגן יום אחד. והבנו למה אנו לא יכולנו לעבור ולמה אנו לא ממשיכים הלאה כיוון שאנחנו עדין זועמים וכועסים ולא יכולנו להתמודד עם הרגשות שלנו. ואז החלתנו לנסות לשלוט ברגשותינו וזה עזר חלק מאיתנו המשיכו הלאה לעולם המתים עד שהגיע היצור הזה מאז אנו לא יכולים לעזוב למרות שלמדנו את הטעויות שלנו. לכן ברגע שאנו מלמדים אותך אך לשלוט ברגשותיך עלך למצוא דרך שנוכל להמשיך הלא הזה התנאי שלנו אמרתי. אני מסכים אחת הרוחות הגיע אלי ואמרה לי אני הוא רוקדס הייתי אבל ל 8 ילדים אני איבדתי את משפחתי במלחמה הגדולה נגד האורקי הזעם נשבעתי להתנקם בהם איבדתי את אימי אבי אשתי וילדי זה היה כאב שלא יכולתי לסת ניסיתי להמשיך הלאה אבל ביום ששמעתי על הכוח שיש פה רציתי להתנקם בשמם, לקח לי המון זמן לשלוט ברגשות שלי ולהבן את מה שאני מבין היום זאת חוכמתי אלך אלקודה אל תחפש נקמה בגלל הרועים שלא היו בהשמתך עצום את העניים תימצא את המקום הכי כואב שאתה זוכר מהורך ותזכור את אהבתם אליך ולמרות שהם נגזלו מימך הם המשיכו הלאה ותנסה להמשיך הלאה באהבה ושמחה ותמשיך לחיות נשמתי עמוק וחשבתי על מה שהוא אמר לי אבל הבנתי שיש דברים שרק הזמן יכול לעשות ולי אן זמן ואני לא יכול לסלוח למלכה שהרגם גם את הורי ואת דן. תוך כדי מחשבה לפתע הגיע רוח שנשמעה כמו ילדה ואמרה אני היא רוז אני הייתי ביגל 14 שהורי מתו מול עני על ידי זרה שהייתה נוכלת שהשתמשה בהורים שלי לבנות נשק לשבט אורקי הזעם היא גם רצתה את הכסף של משפחתי שחסכה ועבדה קשה בשביל זה המון זמן היא הכריכה אותם לחתום על מסמך שמוריש לה הכול בתמורה לחיי הורי נאלצו לחתום תמורה בלב בררה וברגע שחתמה רעש של השומרים נישמע בחוץ ורצחה את הורי מול עניי למרות שהוריי שנאתי אותה בכל ליבי היא הבתיחה לטפל בי ולתת לי אוכל כל עוד אני יעשה כידברייה וכך היה חצי שנה ואז היא שמעה על המקום הזה שיש הו כוח אדיר ושלחה אותי לברר על המקום ובכך הגעתי הנה בלי לספר לה כי רציתי את הכוח לעצמי כדי להרוג ולהתנקם בה אך במקום זאת מצאתי את עצמי מתה בגלל שפעלתי מתוך שינאה וכעס. אני לא סולחת לה אבל החוכמה שלי אלך אלקודה זה יש דברים שגם הזמן לא מרפא ורק טוב הלב של אלה שאתה אוהב יעזרו לך להתמודד עם הרגשות שלך אני עשיתי את הטעות כיוון שיכולתי לברוח ולהתחיל חיים חדשים כמו שהורי היו רוצים הייתי יכולה להיות מאושרת. לא צריך לסלוח כידי לעשות את המעשה הנכון ולהמשיך הלאה גם אם זה כואב. אל תחפש לסלוח כי לא תצליח בקלות קודם עלך לשלוט ברגשות ולפעול לפי השכל ולא לפי הרגש. הבנתי מה היא אומרת אך אולי יכולתי לעשות דברים אחרת ואז הגיע רוח נוספת ואמרה אני היא הנוכלת שגרמה לרוז ןרוקדס  צער כול הבעיות שלי היו מהחלטות שקיבלתי על עצמי שהיו גרועות שמי היה רמנדי הייתי ידועה בשוק השחור כנוכלת הטובה ביותר הייתי טובה בלשקר לאנשים יום אחד חיפשתי אמנים שיודעים להכין כל מיני חלקים על פי שרטוטים הורי של רוז היו ידועים באומנות שלהם לכן פניתי אליהם אך הם לא הסכימו ליבנות כלי נשק לכן נתתי להם חלקים של שרטוטים בטענה שזה פרויקט של הכפר שלי אך באחד מהימים הוריה של רוז הבינו שאני אני עובדת בשוק השחור וגורמת להם ליצור נשק מסוים והם לא רצו להמשיך להכין בשבילי חלקים קשר לכן הייתי חיבת לסיים את החלקים להעביר לחבורת אורקי הזעם שאימו על הכפר שלי ואמרו שאם אני לא אתן להם את החלקים הם יהרגו את כל הכפר שלי ולכן ניסיתי להשיג את החלקים האלה בכול דרך אפשרית הכפר שלי ראה אותי כגיבורה שאין לה בררה אחרת שכנעתי את עצמי עד ליום שבו הבנתי שהוריה של רוז סיפרו למשמר במקום שאני מכינה נשק ללא אישור מהממלכה ואני עובדת בשוק השחור נאלצתי לבחור בן הכפר שלי לבן הוריה של רוז כי אם המשמר היו תופסים אותי הם היו הורגים אותי והכפר שלי נהרס וכולם היו מתים, לכן  אימתי עלהים שהארוג את רוז והכנתי חוזה בו הם מעבירים לי את המקום והכסף וכל רכושם בתמורה אני לא אפגע בילדה שלהם וברגע ששמעתי את השומרים מיד הרגתי אותם ואת ולילדה נתתי לשתות שיקוי שנה כאשר המשמר הגיע הראתי להם את המסמכים שהמקום שיך לי באופן חוקי והם עזבו את המקום בלי להיכנס ובכך הבתי פעלים שימשיכו את עבודתם של הוריה של רוז ויכולתי לספק לאוריקי הזעם את מה שהם היו צריכים לא אהבתי את ההרגשה אבל לא הייתה לי ברירה אך לאחר חצי שנה האורקי הזעם הרכיבו את כול החלקים בונו את הנשק שהם רצו והשתמשו בכפר שלי בתור ניסוי והשמידו ורצחו כל הכפר שלי מיחלקים שאני יצרתי בשביליהם חיפשתי כול דרך לנקום בהם וששמעתי על המקום הזה ממכשפה זקנה שהמקום מעניק כוחות למי שנילחם נגד האורקים שלחתי את רוז כדי לבדוק לי אם המקום הזה קיים וכשהיא לא חזרה הייתי בטוחה שהיא ברחה לכן יצאתי לחפש בעצמי את המקום ונכנסתי פנימה מתוך כעס רציתי כוח והשומרים שאתה רואה לפניך שעשויים מקריסטל הרגו אותי אני מבינה את הפחת לעשות בחירה ולגלות שאתה טועה. אני האזור לך עם הכאב שאתה נושה על הכתפיים שלך והאחריות שאתה נושה עבור כולם עצום עניים אלקודה ותיזכר במשפחה ובחברים ובכל מי שאתה אוהב גם אלה שכבר לא חיים ותחשוב האם הם היו נותנים לך את אהבתם כדי שבליבך יהיה בשנאה או או באהבה. זאת חוכמתי איך אלקודה תביט אל העבר הכואב ותילמד לאהוב אותו תאמץ אותו דע איפה טעיתה ותודה על הטעויות שלך. כי לא נוראה לטעות גם אם יש לזה מחר כבד, אבל זה כן נורה לא להודות בטעות שלך ולא להעריך את המחיר ששלמתה ביגלל הטעות שלך תלמד מהטעויות בעבר ותלמד לעתיד. מיד ה ופיעו בעני דמעות הבנתי שיש מי שמבין אותי עצמי עניים וניסיתי להבין את הכאב שלי והתחלתי להפנים עברו מספר דקות פתחתי את העניים קמתי ניגשתי מול הפסלים והבנתי שאני חייב להיות אמיץ ולהודות בטעויות שלי ולהתמודד אם הגורל שלי ואמרתי בקום חלוש מלה בכאב רב "אני מוכן להתמודד אם הטעויות שלי ללא שנאיה או כעס בליבי" הדלתות  נפתחו ואור בוהק בקע משם נכנסתי פנימה .