אני לא יודע לכמה זמן התעלפתי, אך שהתעוררתי מצאתי את עצמי מכוסה שמיכה העשויה מבד בלוי ורח לא כול כך טוב. אור של נר האיר את האוהל שבו הייתי ולידי היה כוס מים וחתיכה של לחם מעופשת ולידה חתיכת דג על בד קרוע. התרוממתי והרגשתי כאבים בצוואר ובגוף והבחנתי שכולי מלא תחבושות. לא הבנתי היכן אני או אך הגעתי הנה. שמעתי קול שאומר לי התעוררת סוף סוף. הבטתי בבהלה והייתי מבולבל ראיתי אישה שמחזיקה ילד קטן שניראה בארך 8. "איך אתה מרגיש" שאלה אותי האישה. מיד שאלתי "איפה אני וקרה לאחי" ענתה "אתה במקום מוגן איש מבוגר הביא אותך הנה ואמר שאתה זקוק לעזרה ולמחסה אני לא יכולה להציע הרבה אבל מקווה שזה יספיק ולגבי אחיך אני לא יודעת, הזקן לא אמר דבר". מיד שאלתי "מי זה הזקן אני חייב לדעת מה קרה לאח שלי?" ענתה לי "אף אחד לא יודע את שמו או אך הוא ניראה באמת. הוא תמיד מכוסה ואת פניו שלא היראו אותו. אבל הוא עוזר לאנשים. מאמינים שהוא אדם טוב שעובד בבית המלוכה והוא מרגל לטובת המרד". "איזה מרד. איפה אני ואני רוצה לדעת מה קרה לאח שלי?" שאלתי שוב. מיד ענתה לי "אין לי תשובות לכל השאלות אבל אין לך מה לדאוג השם שלי הוא רונית וזה בני אביב אתה באזור הכפר מחוץ לחומות העיר". "מה איך הגעתי הנה" שאלתי. מיד ענתה לי "אני לא יודעת מאיפה הגעתה אבל לא תוכל לחזור זה מה שהזקן אמר עד שתהיה מוכן ותלמד את דרך הלוחם". המילים החלו להדהד בראשי ודמעות החלו להציף את עניי נזכרתי בקרב של דן ואת מילותיו של הזקן שישב לידי ליבי היה שבור וליפני שהספקתי להבין מה מתרחש נשמעה צלצול פעמונים. רונית אמרה לי "בו מהר תהיה בשקט ואל תעשה משהו פתאומי שלא יבחינו בך שאתה חדש באזור וגם אם שואלים אותך אתה לא יכול לדבר". לא הבנתי דבר אך רונית זירזה אותי, יצאנו מיד מחוץ אל האוהל. ראיתי את כול אנשי המקום נעמדים בשורה בגדיהם בלויים וגופם רזה ניראה שהם לא אוכלים דבר. שלושה חיילי הממלכה הגיעו לבושי מדים ונראים מלאים ומסודרים. אחד ניראה שסוחב עגלה עם סירים גדולים. השני עם חרב שלופה ניראה כאילו הוא מוכן לקרב או למהפכה והשלישי מחלק שאריות אוכל מלוכלכות לאנשים בצלחות עץ שבורות. מראהו היה שער קצר ושחור פניו היו מצולקות מעת ופניו חמוצות. אני לא הבנתי מה קורה פה, אבל לא דיברתי והקשבתי בקולה של רונית בלב בררה עד שאבין מה מתרחש. החייל שחילק אוכל עבר אחד אחד לפי סדר השורה ולאט לאט התקרב אלינו. כשהגיע אלי נעצר הביט בי היטב ושאל "איך קוראים לך?". לא ידעתי מה לענות ולפני שפתחתי את פי כדי לדבר רונית אמרה בשמי "שמו הוא דור ואני מצטערת אדוני הנכבד אבל הוא אינו יודע לדבר לכן הוא לא יכול לענות לך". החייל אמר בחיוך זדוני "אני לא זוכר אותו מהחלוקות האוכל הקודמות שלי. מאיפה הוא הגיע?" רונית ענתה לו "הוא הגיע ניצל מהקרב ליפני שלושה ימים כאשר האסון הגדול התרחש ולא זוכר דבר הוא אינו יכול לדבר אדוני אנה תהיה רחום ותן לו מנה מעט אוכל שנוכל לטפל בו היטב". החייל החל לצחוק הביט בי ואמר "אתה חושב שאתה מסכן תתבייש המלכה הנערצת שלנו הגנה עליכם מיפני ונלחמה למענכם ונפגעה קשה בזמן הקרב שהגנה עלכם משדת המים האכזרית שרצתה להשמיד את כולכם וכך אתם גומלים לה שאתם רוצים לגזול המלכה עוד אוכל איך אתה מעז לחשוב על עצמך. כולם צריכים אוכל ואתה חושב על עצמך תתבייש לך".החייל הרים את ידו וסטר לי. חשתי את הכאב ורציתי לענות לו ולהחזיר לו. אבל ראיתי את רונית מביטה בי מבט חודר וסיבבה את ראשה ימין ושמול בעדינות. הבנתי שהיא לא רוצה שאדבר או אגיב למרות שיכולתי העדפתי לשתוק. החייל אמר לפתע בקול רם "רק שתסגירו את שחורת הלילה אדאג לתת לכם המון אוכל למשך חודש שלם אדאג שזה ישתלם לכם". אחד הגברים המבוגרים אמר "אדוני אמרנו לך אנו לא יודעים עליה דבר". "אם כך אין לכם אוכל גם היום החזירו את האוכל המשובח שנתתי לכם ותילמדו מי שלא משתף פעולה יגבע ברעב. ואתה אדון אך העזתה לדבר בשם כולם! בגללך הם יגבעו ברעב יום נוסף אתה תילמד נימוסים". מיד שני שומרים האחרים קשרו אותו בשלשלאות משונות. גררו אותו והסתלקו מהמקום. האנשים החלו להתלחש ובנתיים רונית אמרה לי בלחשה באוזן "אסור לסמוך על אף אחד אז מהיום קוראים לך דור ואתה לא יודע לדבר אסור שישמעו אותך אני יודעת שאתה אלקודה הזקן אמר לי להשגיח עליך עד שתהיה מוכן ובנתיים תישמע למה שאני אומרת לך. המקום הזה שונה משאר המקומות בממלכה. פה אם יש מישהו שהוא יודע להשתמש בלחימה כלשהי הורגים אותו או לוקחים אותו למקום שניקרה חינוך מחדש ושם הופכים את המתנגדים להיות משרתים של הממלכה הם לא זוכרים דבר והם חוזרים אכזרים ואחרים ואכזריותם רק הולכת ומתגברת. הם לא מזהים אפילו את משפחתם הם לא מזהים דבר. בבקשה אני יודעת שלפי הסיפורים העתיקים אלקודה היה שוחר שלום ומבי את העולם לאיזון אז בבקשה תשתף איתי פעולה כול עוד שאתה פה. וברגע שתתכנן לעשות משהו תעדכן אותי. כל מה שתעשה יכול להשפיע על כולם". אמרתי לה "בסדר אבל את יכולה לספר לי מי זה אלקודה??" אמרה רונית תוך כדי שאנחנו נכנסים לתוך האוהל "אתה צעיר לכן עדיין לא קבלתה תשובות לשאלותיך אספר לך את אשר אני יודעת מימי קדם".