פרק 21 : היזהרי בלשונך

הצלופחים החלו להתקרב לכיוונו של דן שהיה על האדמה. אותו הרגע גופו של דן בוהק באור כחלחל ששיתק את הצלופחים. שמעתי את קולה של מלינדה בראשי בקול זועם. "אייני יכולה לשבת בשקט ולשתוק עוד ראיתי מספיק". אותו הרגע גופי איבד תחושה ומלינדה השתלטה על גופי ואמרה לי "טאי הזעם שלך לא יעזור לדן תסמוך עליי אין לך בררה אני לא אחשוף את פנייך לעולם". אני לא הבנתי את דבריה זה איום או בקשה ולפני שהספקתי בכלל לחשוב על זה מלינדה אמרה מילים לא מובנות תוך כדי שהיא קופצת עם גופי אל תוך זירת הקרב. כל הזירה היה מכוסה בקרח האור שבוהק מדן החל לדאוך הצלופחים התקרבו לדן. ערפל לפתע כיסה את הזירה הצלופחים נעצרו במקומם והרגישו מאויימים גופי נעמד לציידו של דן. כולם הביטו במתרחש הערפל החל לתפוגג נריסה נעמדה ואמרה בטון תקיף "מי את חושבת שאת אסור להיכנס לזירה ללא רשותי. מחמדי הרגו אותה". הצלופחים מיד הגיעו לכיווני במהירות רבה לתקוף אותי ואת מלינדה ששולטת בגופי. אך מלינדה התחמקה מהם בקלות רבה, בזמן שחמקה מהם נגעה מלינדה בקצה זנבם של היצורים ולאחר מיכן הצלופחים השחורים נעשו כחולים וקפאו במקומם כל הקהל הסתכל בהלם אפילו נריסה הביטה ולא הבינה את המתרחש. אך הזרה שישבה לידה של נריסה לא התרגשה כלל ואפילו חיכה חיוך ערמומי. מלינדה אמרה בקול רם וכועס "הלוחם שעל האדמה נילחם בכבוד ובקרב קשה שראוי לקבל את התואר לוחם כבוד והוא ראוי לקבורה הולמת אם טקס מתאים למסורות העתיקות". נריסה מיד התפרצה בדבריה של מלינדה "למי את חושבת שאת מדברת דעי את מקומך שפחה עלובה של העיר הזות שהיא בשליטתי הוא לא יקבל כבוד ובטח שלו טקס הוא לוחם עלוב שמבייש את הלוחמים הגדולים". מלינדה ענתה "לא למדו אותך שלא מתפרצים בזמן שמישהו אחר מדבר, היזהרי בלשונך נריסה". המלכה נריסה התמלאה זעם ואמרה בקול מעוצבן יותר "איך את מעיזה לדבר אלי כך אין לך מסג למה אני מסוגלת". מלינדה ענתה "אני היא מלינדה רוח המים אני מזהירה אותך נריסה". מיד נריסה אמרה בקול מזלזל וגיחוך בזמן שדיברה "אם את אכן מלינדה אך את מעזה להתערב בעולמינו הסתלקי מעניי" עם חיוך מזלזל ומבת מתנשה. ענתה מלינדה בקול שכל האצטדיון התמלאה פחד מקולה ומדבריה "דעי את מקומך אחרת אטביעה את היבשה לרגלי האוקינוס ואקח את נשימתך האחרונה". ובאותו הזמן הרגשתי שגופי מתמלה כוח שאין שני לו סביב מלינדה הופיעה זוהר כחלחל אותיות וסימנים הופיעו מטבעים באדמה ומרחפים לצד מלינדה. האדמה החלה לירעוד כולם הסתכלו סביב ולא האמינו למראה ענייהם מפליי מים החלו להופיע מהאוקיאנוס ומקרות המים החלו לרחף האוויר כולם נכנסו להלם מפלי מים הופיעו מעל ראשם קצה האחד מתחיל מהאוקיאנוס והקצה השני לצד השני של היבשת כל היבשה צפתה בזה כולם לא האמינו למראה ענייהם ופיהם היה פעור. אפילו נריסה נרתעה לרגע ושאלה בצורה מעת יותר מנומסת "מדוע את מתערבת בעולם זה ומפרה את השבוע המקודשת".

ענתה מלינדה נריסה אין בתפקידי לסיים סוף לחייך אלה תפקידו של אלסטורו אני לא מפרה את השבועה המתים מגנים עליו וביקשו את עזרתם של הרוחות המגנות. הוא כיבד את המיתים בקבורה הולמת לכן המתים מגנים עליו. הוא ראוי להגנתי ולקבורה הולמת ללוחם מכובד. אני מלינדה רוח המים דורשת מימך לכבד לוחם זה ולתת לו את הקבורה והכבוד המגיע לו". לפתע כמה האישה הזרה שישבה ליד נריסה. נריסה השתתקה ולא אמרה דבר לזרה. האישה הזרה בקולה העמוק והמחריד אמרה "מלינדה אין לך רשות להיות פה אני משחררת אותך מבקשת המתים ואני אקח את הלוחם מעורר הרחמים הזה והקבור אותו".